איך להפוך את שאריות המזון שלנו לאוצר

המדריך השלם: כך תהפכו את התבשיל משלשום והלחם היבש לקומפוסט איכותי לגינה

איתמר ויסמן
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
איתמר ויסמן

"עידודי, שכחת משהו לא?"

"אוף, אבא, אל תזכיר לי אני זוכר. אנחנו בית ירוק כמו הגן שלי", רטן עידו וחזר לשולחן להוריד את הצלחת שלו.

"זה לפח אריזות?" הרים את גביע החומוס הריק,

"כן, חמוד".

"וזה לקומפוסט?"  הרים את קצה המלפפון

"כן, מתוק".

"ומתי אפשר לשחק כדורסל?"

"עוד מעט, אחרי שתנוח קצת אחרי האוכל. הגוף שלך רוצה לעכל את האוכל לאט ובנחת."

"אני לא עייף. אני לא רוצה לנוח".

כעבור שעה הערתי את עידו, שישן עמוקות על הספה הצהובה שבסלון.

"קום, מתוק, בוא נלך לשחק כדורסל לפני שמחשיך".

עידו פתח חצי עין כועסת "תעזוב אותי, אני רוצה לישון עוד".

ארוחת צהריים שיכולה להשתתף בתהליךצילום: מוטי מילרוד

הקומפוסט הוא הרכיב הבסיסי והחשוב ביותר בגינה שלנו ובגינות פרמקלצ'ר בפרט. ערימת הקומפוסט מסמלת את המעגליות, עקרון המחזור והיכולת שלנו להפוך פסולת למשאב.

ובימים אלה שכולם מדברים על זה, מה זה באמת קומפוסט (אגב, דשונת בעברית)?

קומפוסט הוא תוצר תהליך קומפוסטציה. קומפוסטציה (הדשנה בעברית) היא תהליך, בו חומרים אורגניים – שמקורם מהחי או הצומח – עוברים פירוק בתנאים מבוקרים. פירוק החומר נעשה בתהליך חמצון ביולוגי ממושך שפולט חום (תרמופילי), שבמהלכו מתפרק חומר אורגני מוצק בצורה יסודית. בסופו של התהליך הזה מתקבל חומר אורגני אחיד, אדמתי, חסר ריח ומיוצב‏. נכון שפירוק חומר אורגני, כלומר ריקבון, יתרחש גם באופן טבעי ללא התערבותנו, מספיק שתחפרו באדמת יער תחת העצים ותראו שם תהליך קומפוסטציה טבעי. אך בשונה מתהליך ריקבון טבעי, תהליך הקומפוסטציה נעשה בתנאים מבוקרים (תהליך אירובי, טמפרטורה גבוהה, לחות גבוהה), לשם קבלת תכונות הקומפוסט הרצויות. אנו בעצם מחקים את הטבע אך באזור תחום ומוגדר שיכול להתמודד עם כמויות גדולות של פסולת בו זמנית.

אז למה להשתמש בקומפוסט?

בשנים האחרונות עולה קרנו של הקומפוסט. אם בעבר השתמשו בו בעיקר אנשים שוחרי איכות סביבה וגינון, כיום עיריות וממשלות מכירות בעובדה שלשימוש בקומפוסט יש יתרונות כלכליים אדירים: חיסכון בפסולת, הקטנת פליטת גזי חממה, צמצום חלחול מזהמים למי תהום, הקטנת הצורך לקנות דשנים יקרים, מכירת הקומפוסט המופק מפסולת שבעבר עלה כסף לטפל בה, ועוד.

לשימוש בקומפוסט בחקלאות יתרונות גדולים. למשל: ערבוב במצע גידול המשמש לגידולים ולהנבטות. מניעת סחף קרקע ושיפור אחיזת המים של הקרקע, שכן הקומפוסט סופח מים פי 20 ממשקלו. יתרון נוסף הוא איזון מליחות הקרקע ואיזון החומציות שלה (בעיקר נוגע להומוס, עליו ארחיב בהמשך), כמו טיוב הקרקע על ידי הוספת חומרי תזונה לצמחים. עוד יתרון שאין להקל בו ראש הוא שמירה על המגוון הביולוגי וביסוס אוכלוסיות מיקרואורגניזמים מועילות בקרקע ובכך הקטנת כמות מחלות הצמחים.

כל אלו מגדילים את היבול ומשפרים את איכותו. לישראל יש עניין מיוחד בשימוש בקומפוסט היות שקרקעות הארץ מאופיינות ברמה נמוכה של חומר אורגני ורמת מלחים גבוהה.

ישנם גם יתרונות סביבתיים לשימוש בו: צמצום כמות הפסולת שבה יש לטפל (חומר אורגני מהווה מעל 50% ממשקל הפסולת הממוצע למשפחה). אנחנו בבית מוציאים שקית זבל כל 3-4 ימים מאז התחלנו לייצר קומפוסט, לעומת כל יומיים קודם לכן. גם מניעת מטרדים הנגרמים מאשפה טרייה, כגון ריחות רעים ומקור לדגירת חרקים ומזהמים.

פחות כואב בכיס, הקומפוסט כחסכון כלכלי:

אם נעשה חישוב פשוט: קומפוסטר בגודל מטרXמטרXמטר יניב קוב קומפוסט שזה 1000 ליטר. שק של כ-25 ליטר עולה כ-15 שקל אז ל-1,000 ליטר יוצא 600 שקל שחסכתם.

איך להכין קומפוסט בעצמנו?

ישנן כמה שיטות, שנבדלות בקצב התהליך ובמאמץ שאנו משקיעים. ערבוב תכוף של הערימה מסיים את התהליך מוקדם יותר (כ-8-10 שבועות) וללא ערבוב כלל התהליך נמשך כ-3 חודשים, אך מהפירוק האטי יותר מתקבל תוצר איכותי בהרבה (כמו התהליך הטבעי בטבע). אפשר להגיד שככל שהופכים יותר את הקומפוסט, פרט לכך שזו עבודה רבה, אנחנו מכניסים בבת אחת הרבה חמצן, שגורם בסופו של דבר לאיבוד של חומרי תזונה שמתאיידים.

אפשר לבנות את הערמה בתוך קומפוסטר או כערמה פתוחה. אבל ערמה פתוחה פחות יציבה וגם נתונה לחסדיהם של בע"ח גדולים (חתולים, כלבים, נמיות) ופגעי מזג אוויר (רטיבות יתר בחורף, וייבוש בקיץ).

פח קומפוסט טיפוסי בסן פרנסיסקו. להתחרות ולנצח, גם בענף האשפהצילום: גטי אימג'ס

אז איך בונים קומפוסטר?

בשלב הראשון בונים קומפוסטר על ידי חיבור של ארבעה משטחי עץ בעזרת חוטי ברזל. הדפנות צריכות לאפשר כניסת אוויר חופשית. אחר כך בונים מכסה מקרשים נוספים,  כשאפשר לכסות בבמבוק או בכפות דקל יבשים. בתחתית מניחים ענפים עבים שיתפרקו לאט ויאפשרו איוורור מלמטה.

חשוב מאוד למקם את הקומפוסטר על האדמה באזור מוצל. מגע עם האדמה חשוב כדי לאפשר תנועה חופשית של חרקים. מיקום טוב הוא תחת העץ, שכן הוא מצל על הערמה ובתמורה מקבל עודפי מים וחומרי תזונה משובחים.

אפשר כמובן לקנות קומפוסטר מפלסטיק, אבל אנחנו פחות אוהבים לקנות דברים ומעדיפים לבנות מחומרים זמינים

איך מתנהלים עם הפסולת האורגנית בבית?

אוספים במכל (שעומד על השיש במטבח) פסולת מטבח במשך 2-3 ימים (הריקבון מתחיל כבר שם). אוספים הכל, פרט לאוכל מתועש (עם צבעי מאכל והרבה סוכרים): ירקות ופירות, תבשילים שפג זמנם או הושארו בצלחת, שאריות תה וקפה, ניירות (חשוב לגזור לחתיכות קטנות). את כל אלה שופכים למרכז הקומפוסטר (בצדדים קל יותר לזבובים להגיע) ומכסים בחומר יבש, כדי למנוע התקהלות מעופפים. אפשר לכסות בכל חומר אורגני יבש: בעלים יבשים, נייר גרוס, שאריות כיסוח דשא שהתייבשו. היחס הנכון הוא 1 נפח פסולת מטבח ל-2 של חומר אורגני יבש.

אחרי ששפכנו, סוגרים את מכסה הקומפוסטר. במקביל דואגים שהערמה תהיה לחה, לכן כשאתם שוטפים את מכל הפסולת שבמטבח – שיפכו את המים לערימת הקומפוסט.

כשהקומפוסטר מתמלא (וזה לוקח זמן כי הערימה נדחסת כל הזמן), מכסים את הערימה בשטיח ישן או קרטונים ועוזבים לשלושה חודשים. במשך תקופה זו יש לדאוג להרטיב את הערימה כדי שהתהליך ימשיך. התדירות הרצויה היא אחת לשבוע.

אם הכנתם פתח בתחתית הקומפוסטר, אפשר לקחת קומפוסט קודם לכן, אם מוכן, מתחתית הערימה.

בפח הזבל שלכם מסתתר אוצרצילום: אי־פי

מה קורה בתהליך הקומפוסטציה?

שלב מזופילי – זה השלב ההתחלתי, שנמשך ימים בודדים, ובו מיקרואורגניזמים שמקורם בשאריות המזון, ובסביבה (ממים ומהאוויר) מתחילים לפרק את החומר האורגני. בשלב זה חלה התרבות מהירה של מיקרואורגניזמים שונים (בעיקר חיידקים) ומתחיל להשתחרר חום. שלב זה מבוסס על פעילות חיידקים מזופילים - המתקיימים בצורה מיטבית בטווח הטמפרטורות שבין 20 ל- 45 מעלות צלזיוס.

השלב התרמופלי – השלב שבו מתרחש עיקר פירוק החומר האורגני על ידי חיידקים תרמופיליים. בשלב זה אוכלוסיות תרמופיליות של חיידקים מנצלות את החומר האורגני הקל לפירוק (חלבונים, סוכרים). פטריות לא פעילות בטמפרטורות כאלה. במשך הפירוק משתחרר חום, שמעלה את טמפרטורת החומר עד ל–ºc 70. השלב התרמופילי נמשך כ-- 2-3 שבועות. במהלך תקופה זו מושמדים רוב זרעי הצמחים והחיידקים הפתוגנים לאדם ולצומח. שלב זה חשוב במיוחד כאשר מייצרים קומפוסט מזבל אנושי וחשוב להשמיד את הפתוגנים.

שלב ההתקררות – השלב בו רוב החומר האורגני קל הפירוק נוצל, קצב הפירוק יורד, יש פחות פעילות חיידקית ולכן מתחילה התקררות. האוכלוסייה המיקרוביולוגית מתחלפת באוכלוסייה מזופילית, המורכבת בעיקר מפטריות וחיידקים שיודעים לנצל חומרים אורגנים מורכבים יותר (צלולוז, המיצלולוז).

שלב הייצוב וההבשלה – זהו השלב האחרון בתהליך הקומפוסטציה ואורכו תלוי במידה רבה באופי החומר המרכיב את הקומפוסט, במידת הבשלות הרצויה ובשיטת הקומפוסטציה. שלב זה נמשך מספר שבועות עד חודשים, ובמהלכו מתרחש פירוק חומר אורגני בקצב איטי ונוצרים חומרים אורגנים יציבים יותר. בשלב זה מתאכלס הקומפוסט באוכלוסייה מיקרוביולוגית מזופילית תחרותית, המקנה לו תכונות של כושר דיכוי מחלות צמחים.

איך יודעים שהקומפוסט שהכנו מוכן?

כשלא רואים המוני חרקים שמאכלסים אותו (כי נגמר להם מה לאכול ברגע שהחומר האורגני מפורק). כשאין שום חתיכות של דברים שנראים כמו המקור. הכל פורק כבר. כשיש לו ריח נעים של אדמת יער. כשהוא קר ופירורי למגע (התהליך התרמופילי נגמר מזמן). קומפוסט טוב שכאשר לוקחים ביד חופן ומועכים חזק, יוצאת טיפת מים בודדת מבין האצבעות. זהו מינון הלחות הרצוי.

כמה לפזר בגינה?

תלוי בטיב הקומפוסט. מקובל לשים כ-20 ליטר למטר מרובע אדמה או שכבה של 5 ס"מ. איך לפזר בגינה, זו כבר שאלה אחרת. ובכן, ישנן שתי אסכולות: המפזרים והעודרים לאדמה. המפזרים מאמינים שהערבוב עם האדמה פוגע במרקם האדמה ובאורגניזמים שהתבססו שם (כגון תפטיר הפטרייה). אם מפזרים, אז ההשקיה והגשם דואגים לחלחול חומרי התזונה פנימה.

הקומפוסט והגינהצילום: אי־פי

מתי לפזר בגינה?

ערוגות – בשלב ההכנה. בערוגת שכבות נהוג שהקומפוסט מעורבב בשכבה העליונה ומכוסה בחיפוי עלים יבשים. בערוגה רגילה, יש לערבבו עם האדמה. גם בהחלפת גידולים בין עונות רצוי להוסיף קומפוסט. עצי פרי – בעונות מעבר, סתיו ואביב. רצוי לפני מערכת גשם טובה שתכניס את חומרי התזונה לאדמה.

ומה זה הומוס?

הומוס זהו תוצר הפירוק של חומר אורגני הנאכל ומתעכל על ידי תולעים אדומות. התולעים מעכלות את החומר האורגני שמוסיפים להם כל הזמן (פסולת מטבח או גללי חמורים וסוסים) ומייצרות את ההומוס, אותו תוצר שעובר להם דרך מערכת העיכול ועשיר במיקרואורגניזמים מועילים וחומרי תזונה הזמינים לצמחים. תהליך זה שונה מתהליך הקומפוסטציה שהזכרנו קודם: לא קורה בטמפרטורות גבוהות ומתבצע בעיקר על ידי התולעים ולא ערב רב של אורגניזמים. הנקודה החשובה ביותר בהומוס, זה שיש לו חומציות (pH) מאוזנת בסביבות שבע ולכן משתמשים בו בטיפול באזורים בהם יש חשש שהאדמה חומצית כמו לדוגמה ליד עצים חולים. אפשר לייצר לבד בקלות או לרכוש במשתלות. הוא גם נחשב לאיכותי הרבה יותר מקומפוסט בגלל דרגת הפירוק הגבוהה של החומר ובגלל שיכול לאזן חומציות קרקע.

ומה זה תה קומפוסט?

זה בעצם מיצוי של חומרי התזונה מקומפוסט או צמחים עשירים במינרלים (כגון סרפד או קומפרי) אל תוך מים. במים אלו אפשר להשקות את הצמחים, שמקבלים מנה יפה של חומרי תזונה מסיסים שזמינים להם מאוד. ניתן להשתמש בתה קומפוסט גם כריסוס על עלי הצמחים לצורך טיפול במזיקים ומחלות. תה סרפד עם הומוס מומלץ מאוד לריפוי וחיזוק עצים וצמחים.  

אופן ההכנה: למלא דלי בסרפד ולכסות במים, להניח אבן על העלים כדי שיידחסו ולא יצופו, ולהמתין שבועיים עד שהעיסה תוססת ומסריחה. לסנן את המים ולזרוק העלים לקומפוסט (אם רוצים להכניס הנוזל למרססת אז יש לסנן דרך בד, ואם להשקייה אז אין צורך ממש לסנן). לפני הריסוס או ההשקייה יש למהול את התה 1:10 במים. ניתן להוסיף גם הומוס לתערובת. יש להשקות או לרסס פעם אחת ולראות אם צריך שוב לאחר שבועיים לחזור על הפעולה, מהר מאוד ניתן לראות את השיפור בצמח . 

קומפוסטר בגינה, מתחת לעץצילום: איתמר ויסמן

ועוד כמה טיפים להכנת קומפוסט בבית:

כדאי להימנע מהשלכת קליפות הדרים לקומפוסט שמגבירים את החומציות ומפריעים לפעילות המיקרואורגניזמים.

היחס בין חומר אורגני יבש לרטוב (פסולת המטבח) הוא 1:2 (יותר חומר יבש). חומר אורגני רטוב מקורו מגזם דשא, עשב, שאריות ירקות וזבל בעלי חיים, וחומר אורגני יבש מקורו מעלים יבשים, ניירות ופסולת מגרסות נייר, קש.

ניתן להוסיף לקומפוסט חיידקים מועילים(EM)  כדי לשפר את התוצר ואת יציבותו.

אם הערימה אינה מתחממת: הדבר נובע מעודף רטיבות או חוסר רטיבות. עודף רטיבות - להוסיף חומרים יבשים כמו דשא קצור יבש, נסורת או עלים יבשים. חוסר רטיבות - להוסיף נוזלים או להגדיל את כמות החומר הרטוב במכל.

תהליך הקומפוסטציה מתרחש בכל טמפרטורה, אין הכרח להגיע לטמפרטורה גבוהה מ- 60 מעלות. זה חשוב רק כאשר מייצרים קומפוסט מזבל אנושי וחשוב החימום הגבוהה.

לצורך העלאת טמפרטורת הקומפוסט, מנה יפה של גזם דשא רטוב, מכוסה בעלים יבשים עושה את העבודה.

טיפ אחרון וחשוב לא פחות: תמיד לשמור על רטיבות הערימה. התייחסו אליה כאל ייצור חי.

"עידודי, אתה קולע? קדימה זרוק את הכדור"

עידו לא ענה, ובעודו רכון מטה, הביט במתרחש תחת רגליו

התקרבתי אליו "על מה אתה מסתכל עידודי?"

"יש כאן חיפושית אדומה. היא אוכלת אבנים",

"זה לא נראה לי אבנים, זה בטח זרעים של צמח כלשהו"

עידו המשיך להביט מסוקרן בחיפושית הפעלתנית

"אבא, אולי ניקח אותה בקופסא ונבנה לה בית?"

התחלתי להסביר לעידו על חשיבות החרקים בפירוק החומר האורגני בטבע, ועל הצורך לשמור אותן חופשיות לעשות כרצונן

אבל עידו קטע אותי די בהתחלה -

"בוא, אבא. נקלע לסל מרחוק הפעם"

תודה לעידית לב רן ממשק קלמטה ולאשה דולב שכנתי על העזרה בכתבה

_____

איתמר ויסמן הוא ביולוג ומתכנן פרמקלצ'ר ובעל הבלוג "שפע הטבע"

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ