בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הסוד המתוק מריר שנקרא ליסבון

יש בה שילוב נעים של נוסטלגיה, בליינות ואוכל פשוט ומופלא בתפאורה מהממת של טירות עתיקות, גנים מלכותיים וחצרות יפות. אבל מעבר לכל - ביקור בליסבון מגלה עיר קטנה, צנועה ומתוקה ממש כמו המאפים והיין שלה

15תגובות
איתן ונונו

פורטוגל, אימפריה עתיקה שחצתה ימים וגילתה יבשות, אימפריה שכמו השאר התפוררה, הצטמקה ואיבדה מכוחה, אך לא מיופייה. הפאר וההדר של האימפריה נשארו רק כזיכרון מתוק עם הווה מעורפל.

כשחושבים על חופשה, פריז עולה בראש, רומא או ברצלונה, אך ליסבון מחזיקה משהו בלבה שלכל הערים היפות האלה אין.

יש בה שילוב מתוק ומריר של נוסטלגיה, שירי עם עצובים ויפים על אהבה ואובדנה, על געגוע אינסופי ועל מרחבים שהנפש משוטטת בהם בימים ארוכים. ואלה גבירותיי ורבותי, אלו הם המרכיבים שמהם עשויים החיים.

לכל זה מוסיפים תפאורה מהממת של טירות עתיקות, גנים מלכותיים, חצרות של דוכסים ובקלות אפשר להישאב לתחושת ההיסטוריה שנשמרת כל כך יפה שם. ליסבון שופעת כיכרות שלוות וכשצלצול החשמליות הישנות מהדהד ברקע, אפשר לחוש איך הקרון נע באיטיות באותו מסלול כבר מאה שנים איטיות.

AP

בערב, לעת שקיעה, מתאספים צעירי העיר בכיכרות ובנקודות התצפית המהממות של העיר ומקבלים את שקיעתה של השמש באהבה ובחברותא. כן, אני לא מגזים, ממש כך.

מזג האוויר מצוין, מזכיר מעט את הארץ, האוכל טעים, פשוט וזול. הפורט המפורסם מתוק, הג׳ינג׳ייה (ליקר דובדבנים המקומי) עוד יותר ובקלות אפשר להסתחרר מהם ולצאת לעוד לילה רומנטי בעיר מלאה בבליל של פורטוגזים צעירים ותיירים שרק גילו את הסוד המתוק מריר הזה שנקרא ליסבון.

באם חשקה נפשכם בהפסקת קפה קלה, תוך כדי שיטוט מענג בנבכי השכונות העתיקות, בעיר מפוזרות אינסוף קפטריות שבהן מגישים בעמידה או בישיבה אספרסו קטן עם מבחר מתוקים ובראשם פסטל דה נאטה, שנראה שלתושבי העיר ישנה אובססיה עם המאפה הקטן והממזרי הזה. מדובר בעוגת בצק עלים קטנטנה במילוי קרם וניל, מעין טייק אוף על עוגת אלף העלים הצרפתית (מילפוי) רק בקטן ובפחות גרנדיוזיות. העוגה פריכה ומתפצפצת בפה ומלאה בקרם פטיסייר עשיר ומתוק. וכשזה במקום הנכון, אז זה גם טרי ואפילו חם מהתנור. ובשביל זה יש את Manteigaria. מקום קטן ונחבא, בריסטה עם קפה טוב, ועמדת אכילה מול המאפייה והאופים, פשוט ומדויק.

AP

בכלל, כמו הפסטל דה נאטה, גם לליסבון יש תחושה של עיר כזו, קטנה, מתוקה ופחות גרנדיוזית. ועוד נקודה בנושא, המנעו מהגרסה הפחות מוצלחת עם הבצק הפריך, הצמדו למקור עם הבצק העלים.

האוכל בליסבון פשוט וטעים ומתבסס ברובו על הים הנפלא שלצידו שוכנת הארץ.

AP

יש אינספור דרכים להכיר את האוכל של פורטוגל. הדרך הנפוצה: אפשר פשוט להזמין דגים על האש, עם שמן זית, לימון ותפוחי אדמה מהבילים במקומות היותר משפחתיים או מסורתיים. ומצד שני, אפשר גם לאכול במסעדות יוקרה דגים ומנות מסוגננות בפיוז'ן יפני-פורטוגזי, הכה אהוב כאן. ובלי קשר לדגים, אפשר גם סתם כך לשבת בבר וללגום פורט עם צלחת גבינות מקומית או נקניקים ואפשר לאכול ב"סרווג'ריה רמירו" (Cervejaria Ramiro) ואז החיים שלכם ישתנו.

סרווג'ריה, בתרגום חופשי, זה בית בירה. אבל הבירה היא ממש לא הדבר המרכזי ברמירו. מוסד האוכל המקומי נפתח ב-1957 ומאז מאכיל את הליסבונאים באויסטרים, שרימפס ענקיים, לובסטרים משוננים ולובסטרים שחורים, לנגוסטינים, סרטני ענק, שבלולי ים, צדפות וכל הטוב שיש לאוקיינוס האטלנטי להציע. והם עושים את זה הכי נכון ומדויק. תעשו לעצמכם טובה וקחו מונית לשם. יש תור ארוך והוא שווה כל רגע.

התחילו את הביקור ברמירו בלחמניות הצרובות על הפלנצ'ה עם חמאה, התפנקו בצלחת מלאה של פאטה נגרה (החמון המקומי), התרווחו בכיסא, וקחו לגימה ארוכה מהבירה הקרה. זה הולך להיות כיף!

איתן ונונו

המשיכו בפריסדס, קונכיות מיוחדות בצורת רגל דרקון מוזרה שכל מה שנדרש בכדי לטעום את האוקיינוס הצלול והכמעט מתוק זה לטבול אותה במים רתוחים עם מלח ולאכול. אני אכלתי שם פעמיים, יום אחר יום, כי היה כל כך טוב. שרימפס ענק חצוי לשניים מרוח בחמאה ניגרת, לובסטר נהרות משונן חלוט וצלוי על מלח, סרטן עכביש יפני ענק צלוי בתנור. ולקינוח, חבר'ס, הם מגישים לחמנייה עם סטייק דק של פילה בקר מדמם ושום קלוי. גן עדן.

איתן ונונו

השכונות המעניינות בליסבון הן בקסשיה, באריו אלטו, צ'יידו, אמלפה, בלם ורוסיו

בקסשיה וצ'יידו

יותר בכיוון של תיירים, שופינג בחנויות מעצבים, אתרי מורשת והופעות רחוב.

שווה בכל זאת: כיכר דה קומרסיו, השער לעולם החדש.

קניות: חנות מקסימה בשם נפוליאנו, לפורט וליין מקומי.

גם חנות הנעליים בשם גרדנייה Gardenia (יש שתי חנויות אחת לנשים והשנייה לגברים) היא תענוג לא קטן לחובבי הז'אנר.

אוכל: ב-Nova Pombalina, שימו יד על סנדוויץ' חזירון וכוס מיץ תפוזים.

לינה: זהו אזור מצוין לישון בו, אחרי הכל מדובר במרכז העיר, ואתם נמצאים קרוב לכל מקום.

לילה: Rua Nova do Carvalho או כמו שכולם מכירים אותו: הרחוב הוורוד. מועדוני הופעות, קלאבים, ובארים. מומלץ להגיע אחרי 2:00 בלילה.

איתן ונונו

באריו אלטו

מרכז השתייה של ליסבון. בכל ערב מתכנסים במבוך הרחובות הצר המוני צעירים שפשוט עומדים ולוגמים אלכוהול זול באוויר הפתוח.

קניות: לא ממש.

נקודת תצפית: סנטה קטרינה, הגיעו לפני השקיעה. מהמם.

אוכל: פסטל דה נטה ב-Manteigaria.

Sea Me - מסעדת פיוז'ן פורטוגזי/יפני דגים ופירות ים. לא זול אבל סופר מוקפד ומאוד מומלץ.

לילה: פשוט תתחילו באיזה בר למעלה ותרדו ככל שעובר הזמן עד שתגיעו לרחוב הוורוד.

AP

אלפמה

תכינו את עצמכם, זוהי חתיכת הליכה, עליות וירידות בשכונה עתיקה וצבעונית, מבוך של רחובות צרים עם מרכולים קטנים ומשפחתיים, כנסיות, נקודות תצפית מרהיבות, מוזיאונים, בתי קפה, מסעדות לתיירים (הישמרו) וחשמלית מספר 28 שעושה דרכה מעלה לטירה.

נקודת תצפית: סנטה לואיזה, מרפסת מוקפת בגן מקסים עם נוף מהמם לעיר שמעל הנהר.

פאדו: זה המקום לשמוע ולחוות את מסורת שירי העצב והעגעגועים הכל כך אופייניים לפורטוגל. השורשים של מוזיקת הפאדו מושפעים מהסגנון הערבי ומשירי הספנים אפופי הערגה. באלפמה ישנם מספר מקומות מפורסמים שבהם אפשר להעביר ערב, לאכול ולהאזין למקומיים המתחלפים ושופכים את לבם על הבמה בשירה מהפנטת.

בלן

שכונה חמודה במערב העיר, ששמה הוא ההגייה המקומית לבית לחם.

מצטיינת בפארק ציורי, אנדרטות מושקעות, כנסייה עצומה ומאפייה מפורסמת.

פשוט שכרו אופניים או צאו להליכה בפארק על גדות הנהר ולא תצטערו.

אמנות: המקום לראות אמנות הוא במוזיאון לאמנות הפופ.

אמנות אורבנית: FACTORY LX. מתחם של מפעלים והאנגרים ישנים שבהם נהגו לפרוק את הסחורות שהגיעו לנמל מרחבי העולם. אלו הוסבו לאחרונה, בעידוד העירייה, למסעדות, בארים, בתי עיצוב, הופעות חיות והרבה גרפיטי.

אוכל: מאפיית Antiga Confeitaria de Belen מתהדרת בתואר הראשונה להגיש את הפסטל דה נטה (מאז 1837!), כאן הם מכנים אותו בשם פסטל דה בלן. בתכל'ס, כמו בהרבה מקומות מהסוג הזה, המקום מפוצץ תיירים, על כן לא יקרה שום דבר נורא אם תדלגו על המקום. אני מצאתי מקום יותר טעים לאכול בו את הפסטל, קוראים לו Manteigaria והוא נמצא במרכז העיר ממש מתחת לבריו אלטו.

רוסיו

תחנת הרכבת המרכזית של ליסבון.

שווה לראות: כיכר רוסיו, קצת רועשת ותיירותית לטעמי אבל אם יש לכם שאלות יש שם נקודה מצויינת של Tourist Information שיענו לכם על כל השאלות.

בתחתית הכיכר אפשר להיכנס מתחת לקשתות מרהיבות לשוטט בשדרות Rua Augusta וברחובות הצמודים.

נקודת תצפית: S. Pedro de Alcantara, נקודת תצפית מרהיבה והיסטורית על העיר ליד חורשת עצים קטנטונת ונעימה.

מעדנייה מצוינת: Manteigaria Silba, ממש צמוד לכיכר הראשית.

רחוב מגניב: לא רחוק מנקודת התצפית יש את רחוב Rua Nova da Trinidad. רחוב קטן וצר עם מסעדות מצוינות, בתי קפה, חנויות ספרים וינטאג' (חפשו את מפות העולם הישן) ואפילו מספרה, שהיא גם בר שוקק חיים בערב עם די-ג'יי שמרקיד את כולם כולל את הספר והמסתפר (Purista Barbeire).

איתן ונונו

מחוץ לעיר

חייבים, אבל פשוט חייבים, לקחת יום ולהגיע ל-Sintra (לוקחים רכבת מרוסיו עד לתחנה האחרונה, 45 דקות). פה תמצאו עיירה קטנה ומתוירת המוקפת הרים בהם שוכנות טירות עתיקות עם גנים מרהיבים ומבוכים שבקלות יכולים להוות תפאורה לסדרות גרנדיוזיות וסרטים תקופתיים. בקיצור, חוויה בלתי נשכחת.

איתן ונונו

לאורך חוף הנהר, לעבר השפך לאוקיינוס, משובצות עיירות דייגים קטנות שיכולות להוות טיול יום מושלם, במיוחד לחובבי הגלישה.

***

לאחרונה ליסבון חווה התעוררות תיירותית. מכל רחבי אירופה והעולם מגיעים אליה סקרנים ופשוט אנשים שמחפשים חופשה אותנטית ולא יקרה, מלאה באוכל טוב, שתייה, בילויים ונופים אורבניים הרריים עוצרי נשימה. בנוסף לזה תמצאו שם מוזיקה בכל פינת רחוב, מקומיים ששמחים לתקשר באנגלית, ומקצב חיים נונשלנטי שמקבל את כולם באהבה.

אני חזרתי משם יותר רומנטי.

עכשיו תורכם.

___

איתן ונונו הוא שף המסעדה "חלוצים 3" בשוק לוינסקי בתל אביב. בעקבות המסע יערך שבוע האוכל הפורטוגזי במסעדה בין התאריכים 29.6 - 4.7.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו