בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מצפון לדרום: 30 הפיצריות הטובות בארץ

טרנדים באים והולכים, אבל אין הרבה מתחרים לשילוב של בצק, רוטב עגבניות וגבינות. בשבועות האחרונים תרנו את הארץ אחר המקומות הטעימים ביותר ואלו הפיצריות הטובות ביותר שמצאנו

45תגובות
פיצה מרגריטה בפיצה פרסקה
דניאל לילה

מאכל לאומי זה כבר מזמן לא עניין של גיאוגרפיה ולראייה - בשנים האחרונות פיצה טובה אפשר למצוא כמעט בכל מסעדה בארץ, עם או בלי קשר לאיטליה. כמו שקרה להמבורגר, כך גם הפיצה חווה עדנה מחודשת. רואים את זה אצל לא מעט שפים נחשבים שהחלו לגעת בבצק, וביניהם דיוויד פרנקל בפרונטו קיוסקו, אייל שני שהמציא מחדש את המרגריטה ב"תדר" או ב"רומנו" ועד הפיצרייה החדשה של עומר מילר. אבל עוד משהו קרה לפיצה – היא עברה בשנתיים האחרונות מטמורפוזה מושחתת, כאילו השילוב בין הרבה בצק, גבינות ורוטב הוא לא מושחת דיו. פתאום צצו פה פיצות על קומות ועם תוספות שונות ומשונות, רק מזרקי מייפל עוד לא העמיסו עליה. אבל גם כאן המציאות מוכיחה שוב – פחות הוא לגמרי יותר, אבל לא תמיד.

לכבוד יום הפיצה הבינלאומי, התכוננו מראש ויצאנו בשקט בשקט למסע בעקבות הפיצות הטובות בארץ. זה לקח לנו חודשים רבים, בהם לא נתלונן על כמות הבצקים שאכלנו, רק כי חיפשנו את המקומות בהם לפיצה שמור מקום של כבוד מיוחד, ולא רק כמנה סמלית אחת בתפריט. זוהי הסיבה, כפי שמיד תראו, שאל הרשימה השתחלו לא רק פיצריות, אלא גם מסעדות איטלקיות שנותנות הרבה מרחב לפיצה לבלוט בו – דרך קלאסיות או יצירתיות, מהמרגריטה ועד הפיצה עם הבולונז או הטחינה, עם טאבון אבן שיובא במיוחד מאיטליה או ללא.

נענו צפונה ודרומה, מזרחה ומערבה וגילינו את מה שתמיד ידענו – יש לנו פיצה נהדרת. את הרשתות, כבודן במקומן מונח, הותרנו בצד הפעם (וכן, גם טוני וספה ופיצה עגבנייה נופלים תחת ההגדרה "רשת"), כמו גם מקומות אחרים "בעלי שם", שפשוט לא נפלנו מהפיצה שלהם, בטח לא בימים עם תחרות כה קשה בתחום. תחזיקו חזק, הנה המדריך השלם המקוצר לפיצריות הטובות בארץ, מסודרות מאזור הצפון ועד לדרום, עם הפתעה נהדרת במקום הראשון ותהייה מתמשכת - למה באזור הדרום לא מצאנו כמעט אף פיצה שהעיפה אותנו באמת?

פספסנו את הפיצרייה האהובה עליכם? ספרו לנו הכל בתגובות ונבדוק אותה בשנה הבאה.

והכי טובה בארץ היא: פיצה פרסקה

פיצה פרסקה בקיבוץ מסדה
דניאל לילה

אפשר שתפספסו בקלות את פיצה "פרסקה" של הפיציולו יוני אברהם, והיא פנינה קולינרית אמיתית שראויה להפוך לאבן דרך. פרסקה היא ודאי אחת הפיצריות הנפוליטניות הטובות בארץ, ללא עוררין, ולמרבה הצער אבל ללא הפתעה – לא מספיק מכירים אותה, כנראה בשל מיקומה עמוק בתוך קיבוץ מסדה שבעמק הירדן. ב"פרסקה" נאפית פיצה נפוליטנית מסורתית 'ממש כמו בנאפולי': פריכה ופציחה מחד אך גמישת בצק ונוזלית מאידך, כך שהיא נאכלת בסכין ומזלג. בנוסף, כמו כדי לפנות לרציניים בלבד (ולא כדי להקשות) מגיעה כאן הפיצה בגודל אחד, בעיגולים אישיים ולא במשולשים, ויוצאת עם עלי בזיליקום מעליה דרך קבע. הפיצות נאפות כאן בטאבון אבן שנבנה במיוחד על ידי דור שלישי לבוני טאבונים מנאפולי ואפילו את העץ המשמש להסקתו מייבאים מאירופה. מידה זהה של הקפדה ותשומת לב לפרטים תמצאו גם בחומרי הגלם, שהם כנראה האיכותיים ביותר שניתן לייבא, ובכל שלב בתהליך ההכנה, מההתפחה הארוכה, דרך בזיקת שמן הזית על הבצק בתנועה מהירה ועד האפייה הקצרה בחום גבוה. בשורה התחתונה, יש כאן פיצה לא פחות ממושלמת, וכזו ששווה לנסוע עד קיבוץ מסדה בשבילה. ואם כבר עשיתם את כל הדרך, אל תאכלו כלום בדרך ואל תתלבטו: התחילו עם הפיצה הנפוליטנית המסורתית, על רוטב העגבניות, גבינת המוצרלה ועלי הבזיליקום שעליה, ועברו לאחת פרועה יותר כמו פיצת תפוח האדמה "מדורה", שמגיע עם קרעי תפוחי אדמה ("מדורה"), מוצרלה טרייה, בצל ירוק, קרם פרש ומיץ לימון מעליה (אם בנמצא). אל תהססו לשדך לארוחה גם כוס פרוסקו תוסס או אפרול שפריץ להשלמת החוויה האיטלקית, כל עוד יש נהג תורן או חדר מוזמן במלונית סמוכה, כמובן. בקיצור, אסור לקחת מקומות כאלה כמובנים מאליהם.

פיצה פרסקה, קיבוץ מסדה, עמק הירדן. 

פיצה טראק

כנראה הדבר הכי קרוב שיש לנו למשאית אוכל גם אם היא לא זזה לשום מקום. במקרה הנוכחי היא נעה סביב פיצה טעימה במיוחד, במיקום מפתיע בכניסה לקיבוץ דפנה הצפוני וכדאי להכניס אותה למועדפים בפעם הבאה שתחפשו איפה לאכול בדרך לחרמון. פיצה טראק יצרה לעצמה מעגל מעריצים לא קטן ובצדק – מדובר בפיצה מהזן הדק, עם רוטב עגבניות מתובל כראוי ומגוון מעניין ומיוחד של תוספות, אבל האווירה והנוף הקיבוצי כאן הם חלק לא קטן מהסיפור. הרעיון הוא פשוט: מזמינים פיצה במה שנראה כמו משאית, ויושבים ליד אחד השולחנות בגינה המשודרגת. מצד שני, אפשר לשבת בבית הקפה הסמוך – קוקיה, לתת לילדים לרוץ בדשא ולהזמין גם שם את אחת הפיצות המופלאות. בקיצור, סוג של פיצה גארדן שמתחרה בביר גארדן מגרמניה. אל תצאו מכאן מבלי שטעמתם את הפיצה הים תיכונית עם קרם החצילים. אם לא הובן, תחנת חובה בטיול לצפון.

פיצה טראק, קפה קוקייה, קיבוץ דפנה

פיצה דונטלה

באחת מכתבות הפיצריות הטובות משנים קודמות ננזפנו קשות על שלא הכנסנו את אחת הפיצות הבולטות בצפון. אז נסענו עד לנהריה לבדוק האם כצעקתה. כשהגענו למקום הרגשנו קצת, לא נעים להודות, שאסור להקשיב לטוקבקיסטים. באנו עד לנהריה בשביל פיצרייה שכונתית? אמנם די שוקקת אבל בכל זאת. הזמנו את הפיצה ועל הדרך אכלנו את הכובע. מודים, טעינו. הבצק השייך לעדות הדק והפריך, עם שוליים עבים כמו שאנחנו אוהבים לשמור לביס אחרון, הוא לא פחות ממצוין. אמנם אין פה איזה חידוש היסטרי בתחום התוספות, כמו שמצאנו במקומות אחרים, אבל משחק יפה עמן (אפילו היה כאן פסטו כחלק לגיטימי) הניב – פיצה פשוטה בביצוע משובח ואין להקל בכך ראש. אם המנה העיקרית היתה טובה לנו, הקינוח הפיל אותנו שדודים – קלצונה נוטלה. נכון, כבר בכל מקום עושים את זה, אבל כשהבצק כל כך טעים אנחנו שוקלים לחפש דירה בדרום לבנון.

דונטלה, הגעתון 36, נהריה

פיצה אלכסנדר

פיצת שמנת בייקון - ההפתעה של הביקור
רותם מימון

לא ברור לנו למה, אבל אם סופרים את הקריות כגוש עירוני אחד, מגלים פה את מרבץ הפיצריות הגדול בארץ. מספר מסחרר של פיצריות קטנות ושכונתיות מול רשתות פיצה של חברות מסחריות גדולות ומוכרות, שמרוכזות כולן בקריות ובכמויות. אמרנו זאת בעבר ונחזור על כך שוב – לטעמנו, אחת הפיצות הטובות בארץ מסתתרת במרכז מסחרי קטן, בתחנת דלק במוצקין. "פיצה אלכסנדר" נפתחה לפני שנתיים כסניף קטן, עם מספר מצומצם של שולחנות וכסאות וויטרינה נאה של פוקצ'ות קטנות, שנועד להשביע את עוברי האורח הממהרים למכוניותיהם ואת בנייני הסביבה. אם נרוץ מיד לשורה התחתונה, אין דרך פשוטה יותר מלהודות: מדובר בהפתעה. תגלית שפשוט הפילה אותנו וככל הנראה אם הייתה ממוקמת בעיר קטנה אחרת, נגיד תל אביב, תור ארוך היה משתרך באופן קבוע בכניסתה. הפיצה כאן עשויה על בסיס מחמצת (היי, זה בריא יותר), שהתגלה כאחד הבצקים הטובים שטעמנו, כשהוא בשרני יחסית לז'אנר, ועם זאת קליל ויוצא דופן. אבל הסיפור הגדול שמור לתוספות: מוגזמות, מושחתות ונפלאות. בין פיצה בגרסת סלופי ג'ו לשמנת ובייקון (אל תדלגו עליה), אפילו הפיצה הטבעונית פה היא שיחוק אחד גדול. המחירים מתחילים ב-44 שקלים למרגריטה ונעים סביב 75 שקלים לפיצות גורמה.

פיצה אלכסנדר, מתחם תחנת דלק פז, שדרות ירושלים 1, קרית מוצקין

1910

במרחק של קילומטרים ספורים מפיצה פרסקה (ע"ע) בכניסה לדגניה א', בין מבני אבן המספרים היסטוריה ובחצר מוריקה וזרועת פסטורליה, משובצת 1910, מסעדת שף איטלקית-ים-תיכונית (שאם תהיתם על שמה – קרויה על שם שנת היווסדה של קבוצת דגניה). על מטבח המסעדה מופקד השף עודד שוורצברד ובקנה אחד עם מהוּת המקום – תמצאו כאן פיצות נפלאות בפרשנויות מקומיות המותקנות על בצק נפוליטני אמיתי ועם חומרי גלם שמייבאים מאיטליה. בימים כתיקונם, מכינים כאן שישה סוגי פיצה, מהמרגריטה הקלאסית, דרך פיצה עם חצילים ונקניק פפרוני עגל; פיצה סיציליאנית עם ארטישוק צלוי, ריקוטה פרסקה ושמן בזיליקום; פיצה 'לוקה' עם רוטב בשמל, גבינת סטרקינו, זוקיני בגריל, אווז מעושן, עלי רוקט ופסטו זעתר; פיצה לבנה ('ביאנקה אי וורדה') עם רוטב בשמל, תרד ובצל מאודים, חצילים מטוגנים, גבינת קשקבל וביצה קשה; והדובדבן שבקצפות, לפחות בעיננו, וכשזה מגיע לטייק מקומי על בצק פיצה איטלקי – פיצה סינייה, שזו למעשה פיצה ללא גבינה, אבל עם טחינה, תערובת בשר טחון, בצל מטוגן, תערובת תבלינים מבושמת, פלפל צ'ומה ופטרוזיליה קצוצה מעליה. אגב, גם לטבעונים מצאנו פה פיצה מעולה ללא גבינה ועשירה בירקות. בקיצור, הרפתקה שונה. כאן תמצאו פיצה שתמצא חן בעיני חובבי ריגושים, מנות עזות טעמים וטיולים שנתיים (לכנרת).

1910, קיבוץ דגניה א'

קרוסטה

פיצה קרוסטה
רוני קשמין

לפעמים מראה יכול לתעתע: במרכז מסחרי יוקרתי אך ישנוני בשכונת סביוני דניה המנומנמת אף היא בחיפה  – מגלים שלל אמיתי. אם רק משקיעים מאמץ קל, נכנסים למבנה ועולים עד הקומה השנייה ומגלים מצד אחד – גלידריית בוטיק נפלאה וביתית (Eissalon) שתור ארוך של ילדים והורים נלהבים משתרך בה דרך קבע ומצד שני – פיצרייה חדשה יחסית זו, קרוסטה (Crosta) שמה, שהתמקמה כאן לפני קצת יותר מחצי שנה. בגזרת הפיצות, לשמן נתכנסנו, תמצאו פה פיצה שמגיעה בעובי לפי בחירה – דקה או דקה דקה שהיא "ממש בעובי של נייר, לחובבי הז'אנר", כך מעידים עליה כאן. הפיצה הדקה הסטנדרטית מגיעה בשני גדלים: "רגילה" – 6 משולשים (48 שקלים) והיא מה שחלק מתייחסים אליו כפיצה משפחתית בפיצריות רגילות ואילו פיצה "ענקית" – 8 משולשים גדולים (66 שקלים). בנוסף, מצאנו כאן פיצה ללא גלוטן שמגיעה בגודל הסטנדרטי ומכינים אותה מבצק העשוי משלושה סוגי קמחים: קמח תירס, קמח סויה וקמח חומוס. בגזרת התוספות תמצאו כאן מגוון מסחרר ממש (6-25 שקלים, לפי גודל הפיצה וסוג התוספת), החל מתירס ועד אננס או חציל, דרך שום קונפי, שמן כמהין, איולי שום, פרמזן, רוקפור, סנט מור או מנצ'גו ועד בייקון, פפרוני, נקניק פיקולו ואפילו פרוסות של אנטריקוט או מולארד. בקיצור, מה לא. בין הפיצות המיוחדות שאהבנו כאן במיוחד "פיצת הוואי" שמוגשת כשעל גבה פרוסות בייקון, אננס וצ'ילי (66 שקלים) ו"פיצת בולונז" שמוגשת כשהיא נושאת על עצמה רוטב בולונז בבישול ארוך (12 שעות) על בסיס בשר עגל, ירקות שורש ויין אדום וגם חצילים קלויים, מוצרלה ופרמזן (82 שקלים). בשורה התחתונה, נמצאה הפיצה הכי טובה בחיפה.

קרוסטה, אוסקר שינדלר 7, חיפה

חיפה ביר גארדן

אורי הדרי פתח את הביר גארדן הראשון בחיפה והוא מציע בירות מהחבית, לצד נקניקיות שעוד ידובר בהן רבות ושאר מתכונים בהשראה בווארית. אלא שהדרי תפעל בחיפה פיצרייה חצי סודית ונחשקת בשם פיצטה. הפיצרייה ההיא שהייתה ממוקמת בכניסה לכרמליה, פעלה רק בלילות והפנטה את הזללנים באש הטבעית שחשף הטאבון הקטן המסתובב שלה עד שנסגרה. עכשיו הדרי משחזר את הקסם ההוא בביר גארדן. הבצק המופלא שהוא מכין טרי מדי יום משמש בסיס לשילובים מפתיעים כמו פיצה בלאדי של שמן זית, מלח גס, עגבניות, פטריות, גבינה צהובה ועלי בזיליקום, פיצה שומבמלה עם רוטב שום, גבינה מלוחה ובצל, פיצה אלכסנדרפלאץ שמעליה גם נקניקיית סראטוורסט ועוד. 25 שקלים עולה פה פיצה אישית מפתיעה ומספקת ולגמרי שווה להגיע לכאן במיוחד בשבילן. תוסיפו לכך ברז לאגר גרמני בהיר שתמורת 50 שקלים, תקבלו אליו גישה חופשית והשמחה גדולה. שימו לב לעסקיות הצהריים הסופר משתלמות.

חיפה ביר גארדן, שדרות מוריה 105, חיפה

פיצה לינגה

יחד עם התעוררות הסצנה הקולינרית-בליינית בחיפה תחתית קמה לה גם פיצה "לינגה", איפשהו לפני שלוש שנים, והיא פיצרייה אינטימית, צמחונית ומוסיקלית. למעשה, כחלק מהאג'נדה הקולינרית-מוסיקלית המוצהרת של המקום, לא תמצאו פה תוספות מן החי (קרי לא בשר או דגים) אבל כן תמצאו אך ורק גבינת מוצרלה ו"תקליטים חריפים ברקע" דרך קבע, כפי שמגדירים זאת כאן. מעבר לזה, ראוי לציין כי הבצק 'נפתח' ללקוחות ברגע ההזמנה; כל הירקות מגיעים טריים מדי בוקר מהירקן הממוקם בקצה הרחוב; ורוטב העגבניות נעשה אף הוא במקום. בין הפיצות שתמצאו כאן: פיצה פוטנסקה, עם זיתי קלמטה, צלפים, שום ועלי מרווה; פיצה בסל, עם בצל סגול, בצל ירוק ובצל מקורמל; פיצה מיושנת, עם ארטישוק, גבינת גורגונזולה ואגוזי מלך; פיצה סנט מור, עם בטטה אפויה, גבינת סנט מור עיזים ועגבניות מיובשות; ופיצה טבעונית, עם שמן זית במקום גבינה ומגוון ירקות טריים, קלויים ועשבי תבלין. זאת ועוד, תמצאו פה גלידה של גלידריית "בּוּזה", קצת יין או בירה, והרבה אווירה ומוסיקה – כשאתם מוזמנים לבחור תקליט אהוב מאוסף התקליטים ואף לשרבט ציור בזמן שאתם יושבים לפיצה ומוסיקה, ולספחו לתחרות הציורית החודשית. 17 שקלים לרבע פיצה מהבר; 69-79 שקלים לפיצה גדולה.  

פיצה לינגה, דרך יפו 40, חיפה

טאנטי באצ'י

טאנטי באצ'י
רותם מימון

נפתח בהתנצלות על הקלישאה: טאנטי באצ'י היא מסעדה איטלקית קטנה ומתוקה, מהסוג שבטיול בעולם מחפשים לאכול באחת כזאת ודווקא כאן בארץ היא נשמרת מתחת לרדאר וחבל. המסעדה אמנם צנועה ופשוטה למראה אבל מאחורי התפריט מסתתרות פנינים טעימות. הרבה גלגולים עבר המקום עד שהתייצב בשנים האחרונות סביב מה שהוא יודע לעשות הכי טוב – פסטות ובעיקר – פיצות. זה אולי לא אוכל איטלקי מסורתי אחד לאחד, אבל זה אוכל פשוט בעבודת יד ותוצרת המקום – בלי התחכמות שנראה שיד אדם שמאוד אוהב להאכיל מכינה אותו. לפיכך הפיצות כאן הן בלתי נשכחות, לא פחות. התפריט מציע לא מעט אופציות (שנעות בין 54-78 שקלים) וגם כמה משחקים על פיצה מרגריטה, אבל אנחנו אהבנו במיוחד את הספוריטה, שלקחה את הפיצה המוכרת לכיוון יותר בלקני בזכות שילוב נהדר בין ממרח שום לחצילים וצ'ילי. ממרח השום מככב גם בפיצה הטבעונית המעולה ממש, שמלבדו נמצאים שפע קישואים קלויים, חצילים ופטריות. כדאי להגיע ביום שהקנאברו בתפריט. פיצה שמתחילה תמימה ומסתיימת בקול תרועה, עם מוצרלה ורוטב עגבניות עדין ותוספת של לא אחר מאשר – אסאדו שמכינים פה במקום עם קצת פפרוני ונקניקיות חריפות שמגיעות מסמיר, הקצב הכי טוב בעמק יזרעאל. הבצק עצמו נושא בגאון את מלוא התוספות שמעל וביחד הכל מרובד טעמים, מגוון בכל ביס, נגיס ופריך – בקיצור, מושלם.

טאנטי באצ'י, שקדים 35, קריית טבעון

רינו מילאנו

הפיצה של רינו מילאנו
רותם מימון

בשנים האחרונות גם עמק יזרעאל הצטרפה למעגל פיצות השף בארץ. האמת היא שברחבי העמק אפשר למצוא לא מעט אופציות שנותנות מענה מהיר לאנשי האזור, בדמות פיצות משפחתיות עבות עם תחליפי גבינה סינטטיים. את המענה של פיצת השף מעניקה המסעדה האיטלקית "רינו מילאנו" שנפתחה בקיץ האחרון במיקום מפתיע - בעפולה. ועל מה הסיפור? מאחורי המסעדה עומד אחד השמות העולמיים בתחום הפיצה - רינו גליאנו, פיציולו איטלקי, מאסטר ומנטור באקדמיה לפיצה באיטליה, זוכה בתואר אלוף העולם בפיצות בתחרות הנערכת מדי שנה בארץ המגף, ומחזיק באמתחתו היום טרטוריה קטנה ונחשבת במילאנו. רינו הפך למנטור של שף המקום ליאור בר וזה בתמורה קרא למסעדתו הקטנה על שמו. כמו שהבנתם, פיצה טובה לדעתנו, היא לא רק התוספות היצירתיות מעל, אלא דווקא בבסיס, כלומר הבצק עליו הכל יצוק. במקרה הנוכחי זהו בצק פיצה שמנמן (תשכחו פה מבצק דק) שנרקח ממתכונו של גליאנו ומבוסס על זמן התפחה ארוך של 72 שעות. התוצאה היא בצק אוורירי וקל לעיכול מלוח במידה ועדין, כך שהתוספות מעל רק משלימות את התמונה. בתפריט מוצאים לא מעט אופציות לפיצה של רינו כשהיופי בכל זה הוא שהיקרה ביותר אינה עולה מעבר ל-55 שקלים (פיצה סרדיניה), כשהרוב נעים בין 39 שקל ועד 48 שקל. המרגריטה מפתיעה בפשטותה הנהדרת ומלאת הטעמים, אך ליבנו הלך אחר פיצה אותנטיקו הזולה ביותר בתפריט עם בצל מקורמל ועגבניות שרי והזכירה כמה כיף יש בלאכול פיצה שמנמנה בכל עידן הרזון הזה.

רינו מילאנו, שדרות רובע יזרעאל 24, עפולה

רוברטה וינצ'י

טאנטי באצ'י
רותם מימון

במסגרת ההתעוררות הקולינרית שלא פוסחת על פרדס חנה-כרכור, רוברטה וינצ'י היא לחלוטין היהלום שבכתר. זהו אחד מהמקרים בו כותרת הכתבה – הפיצריות הטובות בארץ, קצת חוטאת למקום – זו לא פיצרייה, אלא מסעדה איטלקית חלבית עם מקום של כבוד לתוצרת הטאבון, דהיינו לפיצות. התפריט היצירתי מציע תשע אפשרויות לפיצות שלמקרא חלק מהן לא יכולנו להתאפק והזמנו כמה. הפנצ'טה טלה למשל היא עשירה וכבדה, שאולי לא תתאים לכולם, אבל אם עלינו לבחור רק אחת ללכת עמה אל עבר הנצח אזי זוהי – פיצת תפוחי אדמה מדורה עם גבינת פקורינו וביצת עין. אם חשבנו שפיצה לבנה היא מכבסת מילים לפיצה משעממת, באה הפיצה הזו ומכה אותנו שוק על ירך. פיצה מצוינת שעיקר כוחה הוא בשילוב בין תפוחי האדמה המעושנים לגבינה העדינה אך הבולטת והביצה סוגרת את הכל ומעניקה נופך של שחיתות, רק שוב בעדינות מופלאה. מעבר לכך שרוברטה וינצ'י היא אחת המסעדות המשתלמות (מחירי הפיצות הגדולות למדי נעים בין 44-64 שקלים), היא אחד המקומות הנעימים והמשמחים ששווים הגעה מיוחד ובטח אם אתם באזור.

רוברטה וינצ'י, אחוזה 43, פרדס חנה-כרכור

שבתאי

הסניף החלוץ של פיצה "שבּתאי" (שאגב מתהדרת בכינוי 'הפיצה העברית הראשונה') נולד לפני כמעט תשע שנים בכפר ויתקין ומאז הפך המקום הקטן בעמק למעין מעצמת פיצה לא כל כך קטנה, כשהיא מונה שלושה סניפים – עם שניים נוספים, באבן יהודה וקיסריה. סוד קסמה, קצת כמו פיצות אזוריות אחרות, הולך יד ביד עם מנעד לקוחות קבועים וחוזרים מסביבת העמקים והשרון הצפוני שישבעו בשמה, ואולי גם בזכות עצמה, כשלבצק דק משדכים פה ברוחב לב כמעט כל תוספת שעולה לראש (המחירים נעים מ-38-78 שקלים) בתוספת אווירה שהופכת את כל האוכל כאן לקצת יותר טעים. חוץ ממגוון מבלבל מדי של תוספות ותמחורים, מציעים כאן גם פיצות מיוחדות, ביניהן פיצת פירות הים, כשמעליה מצטופפים שרימפסים, טבעות קלמארי ומולים, יחד עם עלי רוקט ומטבל חרפרף; פיצה גרמנית, שמגיעה עם קוביות תפוחי אדמה, בצל מטוגן ופפרוני; פיצה בלקנית, עם קרם חציל מעליה, זיתי קלמטה, עגבניות צלויות וגבינת פטה; וכן, גם פיצה טבעונית יש, לה משדכים פה קרם בזיליקום, תרד וקישואים, ודוקסל פטריות ושקדים. לרגישים לגלוטן ושוחרי הבריאות מציעים כאן אפילו פיצה מבצק דל גלוטן ואחרת מקמח מלא. ואם לא די בזה כדי להשביע את כל הגחמות, אז אחד השידוכים הבּרוכים פה הוא זה שקורה כשמחברים בּין פיצה חמה לבירה קרה, מוסיקה טובה, אווירה מגניבה ושירות נעים.

שבּתאי, כניסה מזרחית, כפר ויתקין; הרימון 1, אבן יהודה; תרשיש 9, פארק תעשיות צפוני, קיסריה

פיצה אליה

פיצה אליה
רותם מימון

בשממה הקולינרית היחסית של עמק חפר אפשר למצוא לא מעט פיצריות קטנות שמציעות מענה לשעת לילה מאוחרת. הבעיה? רובן בינוניות ומטה שלא ראו גבינת מוצרלה מימי חייהן. בתוך כל זה לא בעיה להצטיין, אבל פיצה אליה – אולי הפיצה הסודית ברשימה, הנחבאת בתוך מושב בורגתה בלי כל שלט או הכוונה, מנפקת את אחת הפיצות הכי מושקעות, טעימות ומפנקות שיש. קודם כל מדובר בפיצה ענקית, במחירים שכבר שכחנו מקיומם (60-80 שקלים). ומעבר לזה, כשכולם משתמשים בבצק חצי קפוא ורוטב עגבניות מקופסא – כאן הכל ארטיזנלי, דהיינו מוכן בעבודת יד והכל, למעט הגבינות, תוצרת המקום: הבצק מוכן מדי יום ובלישה ידנית, רק כי השף אליה שבירו צריך ורוצה להרגיש את הבצק בידיים. רוטב העגבניות מדיף ניחוחות שום יושב על האש כמה שעות כדי לקבל עומק של טעמים, והגבינות – בין המוצרלה של יעקבס לגאודה, משלתבות יחד במינון סודי, ואילו האורגנו והבזיליקום נקטפים בגינה האורגנית של המקום ובכלל – כאן מאמינים במקומי ועונתי – ורוב הירקות מגיעים מהמושב או מהסביבה. החיבה האישית שלנו היא לפיצה הפשוטה ביותר –המרגריטה עם כמה תוספות פשוטות, כי אז מרגישים את מלוא עוצמתו של הבצק והרוטב, אבל בגזרת המיוחדות – דווקא הפיצה הטבעונית והבקשה מאליה להתפרע, כלומר לזרוק עליה מה שבא לו היא לא רק כזאת עם מראה צבעוני משובב נפש, אלא גם מסחררת בטעמיה והתוצאה: פיצה שתרצו לגור באזור בשבילה.

פיצה איליה, מושב בורגתה, עמק חפר

קופינאס

פיצת גירוס ב"קופינאס" עם בצל כבוש, פרגית ובשר טחון, פטרוזיליה וטחינה
גליה אבירם

במבנה היסטורי בצפון השרון, על חורבותיה של מאפייה משנות ה-50 ששימשה כתנור הביתי עבור אנשי צור משה והסביבה ובהמשך הוסבה למחסן למיון קלמנטינות, פועלת היום "קופינאס", מסעדה רחבת ידיים ועמוסת סועדים ואווירה. כיום, היא מוגדרת אומנם  כ"ביסטרו ים תיכוני" אבל כדי להבין את המקום כדאי לדעת כי מעבר לעובדה שכבר מהשם עצמו עולה מחווה ליישוב ומקימיו ובפרט, ל(צור) משה קופינס, רופא יהודי ופעיל ציוני ממוצא יווני, המקום אף משמש כמרכז לתיעוד ושימור סיפור העלייה. כל זה מיישר קו גם בתפריט, כשחלק ממנות המסעדה מבוססות על מתכונים משוחזרים של מקימיו, עולים מיוון ברובם. עם או בלי קשר למזרח התיכון החדש, תמצאו פה גם את מה שלשמו נתכנסו – פיצה, והרבה ממנה וכמובן, טאבון אבן איטלקי וגדול מימדים. מה שמצא חן בעינינו יותר מכל הן הפיצות המיוחדות שמתכתבות עם המקום, או בעצם עם הכיוון היווני והבלקני (והיי, איטליה ויוון אחרי הכל לא רחוקות כל כך) - פיצה סלוניקי או פיצה גירוס, אבל בטעם אפשר כי דווקא פיצת הבולונז מנצחת. בכל זאת, בשל הייחוד, הצבעוניות ובזכות השילובים - פיצת הגירוס היא, שוב, אותו מקרה בו השלם הוא יותר מסך החלקים. בקיצור, חגיגה יוונית על פיצה. גם את הארטישוק וגבינת הקשיו שיש בה חמיצות נעימה שדווקא הולכת נפלא על פיצה, למי שמוכנים אליה ובטח לטבעונים והנמנעים מלקטוז. 52-67 שקלים.   

קופינאס, השיבולים 3, צור משה

פיצה סלייס

על רחוב סוקולוב הסואן ברמת השרון תמצאו את פיצה סלייס ("פיצה על לבנים") שתוך שני עשורים וחצי הספיקה לצבור שם ומוניטין, ולהפוך לאבן שואבת ומוקד עלייה לרגל לחובבי פיצה, גרגרנים של שעת לילה ותושבים מזדמנים. הרבה מהיוקרה שזוקפים לזכותה מגיעה בזכות תנור הלבנים המפויח שמפיק כאן פיצות עסיסיות כבר שנים, פציחות ונגיסות במידה של דיוּק, נוטפות גבינה ועגבניות והשוס – רוטב שום לטבול בו את המשולש. בגזרת התוספות, תמצאו פה מנעד די מפתיע (כי מי שיער בליבו בכלל לשאול עליו) שנע בין המשולש הקלאסי של זיתים-פטריות-בצל וממשיך עד אלטרנטיבות דקדנטיות כמו שינקן, בייקון ופפרוני. אפילו טבעונים ימצאו כאן אלטרנטיבה, בדמותה של פיצה טבעונית למהדרין ובה את הגבינה הנוזלית מחליפה הכלאה בין קרם לגבינת קשיו, עם בזיליקום ושמן זית. כי באמת, גם אלטרנטיבה טבעונית-מוסרית יכולה להיות דקדנטית.

פיצה סלייס, סוקולוב 72, רמת השרון

פיצה נונו
דניאל לילה

נונו

נונו היא מסעדה איטלקית שהתמקמה לפני שלוש שנים במיקום די מפתיע – במתחם הספורטן בהוד השרון, ישימון קולינרי לכל הדעות. אולי בשל המיקום, הפכה נונו לכזה סיפור הצלחה מסחרר, או לפחות אחד כזה שקשה למצוא בו מקום פנוי מבלי להזמין מראש. נונו, בהגדרתה, הוא אומנם לא פיצרייה אלא מסעדת פיצה (ועוד) וככזו, הפיצה בה ממוקמת בקדמת הבמה. בדיוק בגלל זה, הטיסו עד מתחם הוד השרון תנורי עצים מאיטליה, בהם מפיקים ערב-ערב פיצות יצירתיות שנאפות לפי מתכון נפוליטני קלאסי. כלומר, בצק ללא שמרים, בהתפחה איטית, כך שהוא מרגיש 'קל יותר בבטן' והוא לא עבה ולא דק מדי. בקיצור, בצק מדויק. בתפריט שומרים מקום של כבוד לשתי מחלקות פיצה - הרגילה, זאת עם רוטב העגבניות ושלל התוספות וביאנקה (המחירים בין 53-74 שקל). מבין הפיצות היצירתיות יותר שמוצאים כאן מבריקה מכולם היא הפיצה הנאפית עם רוטב עגבניות, חזה אווז, ביצת עין, מוצרלה, פרמזן, תרד ושום קונפי, אך דווקא הפונגי, דהיינו פיצת פטריות היא נהדרת ומפתיעה בז'אנר שלה בגלל המגוון ועומק הטעמים. בקטגוריית הפיצה הלבנה ("פיצה ביאנקה") אהבנו במיוחד את זו שנאפית עם רוטב שמנת, מוצרלה, פרמזן, גאודה, דלעת חריפה, סרדינים כבושים, פלפל חריף ומרווה. היופי בנונו הוא גם הפנייה לטבעונים ואף לרגישים ללקטוז או גלוטן שישמחו לדעת כי יש פה גם פיצה טבעונית ואפילו פיצה ללא גלוטן, ושתיהן מצוינות (לא פחות). אה, והשאירו מקום לקינוח וכוס יין, כן? כי הגלידה כאן ביתית והיין הוא מהיקב המשפחתי.

נונו, ז'בוטינסקי 2, הוד השרון

זאזא

פיצת פטה חצילים של זאזא
רותם מימון

כבר הרבה מאוד זמן אנחנו טוענים משהו טוב עובר על הוד השרון, לפחות מבחינה קולינרית, והנציגות השנייה לעיר ברשימה מגולמת בפיצרייה הקטנטנה והמשובחת – זאזא. על פניו היא נראית כמו דוכן אוכל מהיר או סתם פיצרייה שכונתית שהמירה את משולשי הפיצה במרובעים לפי משקל א-לה טוני וספה, אבל במקרה המדובר לקחו את פיצת השף צעד אחד קדימה. על המתכון הסודי לבצק חתום פיצויולו איטלקי ועל הגבינות חתומה בין היתר – מחלבת עברי. התוצאה: פיצה מרובעת במשקל עם בצק חלומי ותוספות שוברות שגרה: ריבת בצל, בטטה, מוצרלה פרסקה, פלפלים מקסיקניים ואפילו פיצה מתוקה. אל תצאו מכאן בלי שטעמתם את פטה חצילים. סוף סוף מקום שמגיש בצק קריספי במיוחד, לא ממש דק והשילוב הטעים בין הפטה לחצילים, לקחו אותה למסע ממחוזות הפיצה אל עבר אזור הברוסקטה.

זזה, הבנים 14, הוד השרון

הפיצה, שיין וברוקלין

פיצה טבעונית ב"ברוקלין". סוג של אנטיפסטי חם, אם תרצו
ערן לאור

שלושה מקומות בבת אחת? ובכן, כן. כשכל המקומות שייכים לאותה הקבוצה ומייצרים פיצות סקסיות, שונות זו מזו בניואנסים קלים בלבד, אין ברירה. ב"הפיצה" (בוגרשוב 51, תל אביב) תשבו לזלול ארוחה חלבית כשרה וקלילה במחיר נוח (56-60 שקלים). בשיין (שלמה המלך 38, תל אביב) תמצאו בכלל בית קפה שהתחדש לפני כמה שנים בטאבון ומאז מציע פיצות איכותיות ומדויקות, שהן מהסודות השמורים בעיר. כל חומרי הגלם פה איטלקיים למהדרין ובמבחר פיצה ארטישוק ובייקון, פיצה האם פטריות, פיצה קלבריה של פפרוני, פלפל חריף וזיתי קלמטה, טרטופו של כמהין שחורות, פורטובלו, שמפיניון, סטרקינו, מוצרלה, פרמזן, שום וארוגולה ופיצת פירות ים שופעת שרימפס וקלמארי (30-65 שקלים). וברוקלין (דיזנגוף 276, תל אביב) היא לטעמנו האחות המוצלחת, כמו גם העדכנית, שנמכרים בה משולשי ענק שופעים תוספות מוגזמות ויצירתיות. שימו לב למקסיקנית, לפיצה קורנביף עם קורנישונים ולנסיכה ירוקה שהיא פיצה לבנה עם ירקות ירוקים בשיא עונתם. כ- 20 שקלים למשולש. וזה מה שחשב ערן לאור על ברוקלין.

רותם מימון

פיצה פינו

בימים אלו חוגגת הפיצרייה הוותיקה 30 שנות פעילות וזו עדיין אותה פיצה על לבנים, כמו שההורים שלכם היו קונים לכם בדרך חזרה מהים. חומרי הגלם כנראה השתדרגו עם הזמן וכיום, על הבצק הבינוני מצאנו רוטב עגבניות בסיסי וטוב וגבינה מפעפעת שפוזרה בנדיבות. רוצים לומר, פיצה פינו נמצאת ברשימה הזאת בזכות הנוסטלגיה, הוותק והפשטות, וזה לא מעט. המקום כשר כך שהתוספות בסיסיות. נסו פיצה הוואי, פיצה טונה ופסטו, חמש גבינות ועגבניות או פיצה יוונית. קלאסיקה. המחירים 48-62 שקלים לפיצה אישית.

פיצה פינו, בן יהודה 169, תל אביב

ארציאלי

"גאודה בצל" ו"בוראה" ב"ארציאלי"
ערן לאור

עוד לא עבר חודש תמים מאז פתיחתה של הפיצרייה החדשה מול כיכר רבין וכבר היא מסמנת הצלחה שלא תסולא בפז: היכולת לגרום למבקריה להתאהב שוב בפיצות מתוחכמות ולהשתחל לרשימה זאת. הפיצרייה, שיתוף פעולה בין הפיציולו אלעד כהן וחואן מסל, שנסעו להשתלם ברומא במיוחד עבורה, אומנם עשויה לפי סודות הפיצה של בירת איטליה, אבל מקפלת בשמה מחווה לתוצרת המקומית ולתנובת הארץ – דרך המוצרלה הטרייה, עלי הארוגולה, התרד הטורקי או העולש, עגבניות השמש, הפלפלים או שמן הזית. הפיצות עצמן ארוכות ורחבות, נפרסות לפי הגודל הרצוי ונמכרות לפי משקל (בהתאם לסיווג שלהן – 10 שקלים ל-100 גרם מפיצות המסומנות ב-A, ו-12 וחצי שקל לאלו מקבוצה B) וסוחבות על גבן שילובים לא שגרתיים גם לרוב – מגבינת בוראטה שמנתית, נוזלית וטעימה בטירוף שהולכת נפלא עם פלפל קלוי, רוטב עגבניות מתקתק ופלפל שחור; ועד פיצה טבעונית שמשלבת חמצמצות של ארטישוק וזיתים, עם מתיקות העגבניות ורצועות הבצל הדקיקות והמשומנות באופן נהדר, כזה שלא מנסה לחפות על היעדר הגבינה אלא מייתר את הצורך בה. אפשר לתלות את האשמה בהמתנה לא קצרה בדרך אליהן, או במראן המשגע, אבל כשהפיצות בוקעות מן האבן אל הקרש, לא מן הנמנע לערוג אל כולן. בשורה התחתונה, לא משנה מה תזמינו כאן, אם מ-A או מ-B, אל תפספסו את הסלייסים המאורכים של ארציאלי, שהם בגדר תענוג עילאי-פשוט, רומאי-מקומי, מתוחכם ויצירתי.

ארציאלי, מלכי ישראל 7, תל אביב

אבא אבן

הפיצרייה הקטנה בפלורנטין נראית במבט ראשון כמו פיצריית סטלנים קצת מרושלת, אבל איזו פיצה יוצאת פה מהתנור. הצגה. הבצק דק מאוד ופריך עוד יותר, הוא עשוי מחמצת טבעית, נטול שמרים ויש בו גם נוכחות משמעותית לסובין. הרוטב עמוק, תוצר עגבניות שנצלות בתנור כמה שעות טרם הסחיטה שלהן לרוטב. בעל הבית, סוכרתי בעצמו, מתגאה בכך שהוא לא מוסיף סוכר לא לבצק ולא לרוטב, מציאות נדירה. בתוספות יציאות מפתיעות כמו חצילים מעושנים בתנור, קישואים צהובים וירוקים כבושים וכן קלאסיקות כמו בולגרית, בטטה, עלים ירוקית, בצל סגול, פרמז'ן, פטריות ועוד. לא חייבים להיות טבעונים כדי לעוף מפיצה מפתיעה של ירקות, פסטו כוסברה במרקם "חלבי" וזעתר טרי. התוצאה הסופית פריכה ומענגת, במיוחד כשמזלפים מעליה איזה רוטב פסטו עשבים או רוטב שום ונענע והמחיר הו המחיר. 65 שקלים יעלה לכם מגש גדול עם תוספות, מחיר שלא מצאנו לו אח ורע ברחבי הארץ ומה שמעניק תמורה נדירה למחיר.  אם יש, לכו על סלט ירוקים, עגבניות, בצל וגבינה. בקרוב יצאו מהתנור הזה גם לזניות משוגעות. וזה מה שחשב ערן לאור על אבא אבן.

אבא אבן, שדרות וושינגטון 30, תל אביב

ג'מה

במסעדה האיטלקית הבלתי מדוברת דיה לועו של טאבון גדול רושף פיצות מפתיעות. הבצק דק מאוד ופריך, הקוטר נדיב להפתיע והתוספות, נדמה שזה העניין פה, לא שגרתיות בעליל. במבחר: פיצה ביאנקה עם מוצרלה, פרמז'ן, גבינה כחולה ותרד; פיצה קרבונרה עם רוטב קרבונרה, בייקון, חלמון ביצה, פרמז'ן ועלי רוקט טריים; טרטופו של קרם כמהין ומסקרפונה, שמפיניון, פורטובלו וגילופי פרמז'ן כמובן. עוד שיחוק מעניין מצאנו בדמותה של פיצה יפואית שעליה רוטב עגבניות, שוק טלה טחון, טחינה, צנוברים וסלט של בצל סגול, נענע ופטרוזיליה. גם הפיצה הטבעונית עשירה ושופעת זוקיני, ברוקולי ופסטו מקומי עשוי טוב. בקינוחים אל תוותרו על כנאפה ריקוטה פיסטוק בסירופ ורדים והל. המחירים נעים בין 54-72 שקלים. בשורה התחתונה, יש מסעדה איטלקית טובה בתל אביב שאתם לא מספיק מכירים.

ג'מה, תרצה 14, יפו

ג'וזפה

פיצריה משפחתית קטנטונת בשכונת פלורנטין שנפתחת כל ערב ב- 18 ואז מציעה את הגרסה המקומית לפיצה-נאצי, עם תחלופה גבוהה וטרייה של פיצות לוהטות מהתנור. הבצק דק אבל לא מדי, רוטב העגבניות בסיסי ועמוק והתוספות מוכרות משנות ה-80, קלאסיות. כל החשודים המידיים כאן (זיתים, פטריות, טונה, בצל סגול, אנשובי) ובדרך פלאית - זה נהדר ולא דומה לשום מקום אחר. יש גם חידושים כמו ברוקולי, תרד וגבינת עיזים או פטה, פשוט נסו את כל אלו יחד. כ- 20 שקלים למשולש. אל תוותרו על הרוטב האדום שכולו שום ועגבניות והוא טרי טרי בבקבוק לחיץ. רק אל תצפו שמישהו יחייך אליכם או יהיה נחמד.

ג'וזפה, ויטל 1, תל אביב

החתול הירוק

הפיצרייה הטבעונית הראשונה בתל אביב נפתחה לפני יותר משלוש שנים ומהר מאוד הפכה ללהיט, לא רק למי שהוציא בשר, ביצים או חלב מהתפריט שלו. בניגוד למקומות אחרים שפוטרים את הטבעונים בפיצה עירומה מגבינות שעליה רק רוטב עגבניות וירקות, פה השקיעו ורקחו גבינה מתוצרת עצמית שמבוססת על אגוזי קשיו. הבצק בינוני בעוביו ופריך מאוד והתוספות מוסיפות טאץ' יצירתי ובהן עגבניות שרי מיובשות, פורטובלו, ארטישוק, בטטה אפויה, רוסט סייטן ועוד. סלייס יעלה לכם 10 שקלים, כ-39 שקלים לפיצה אישית עם שתי תוספות או 79 שקלים לפיצה משפחתית. בשורה התחתונה, מקום טוב לסגור בו את פינת המאנץ' לא רק לטבעונים.

החתול הירוק, לבונטין 7, תל אביב

סירוקו

אף רשימת פיצריות לא תהיה שלמה בלי המחווה לפיצה של פעם, לפני שהתחלנו להתחכם ולרבע את המשולשים ולהשתולל מתוספות על תוספות שונות. אז קבלו את הפיצרייה הוותיקה ברשימה (איפה כולן באמת?) פיצריית סירוקו שפועלת כבר ארבעים שנה בחולון ועל אף התנופה הקולינרית מסביב (בגבולות הסביר של חולון, כן?) היא בוהקת מעל כולן עם פיצות איכותיות מהרגיל ובלי לשנות יותר מדי את התפריט לאורך השנים. אופנות באות והולכות, אבל בסירוקו התוספות נראות אולי כמי נשארו תקועות קצת בשנות ה-80, אז מה? הבצק הדק, הרוטב הפשוט והטעים והגבינה האיכותית לגמרי מחפים על כל זה ומזכירים איך הצליחה הפיצרייה הכה שכונתית הזאת להחזיק מעמד כל כך הרבה שנים, ולא להרוס את זכרונות הנוסטלגיה. ואל תשכחו לבקש רוטב שום.

סירוקו, חנקין 42, חולון

פלורה
רותם מימון

פלורה

כשנכנסנו אל פלורה, הפיצרייה הירושלמית בשולי שוק מחנה יהודה, ביקשנו מהאיש מהאחורי הבר את הפיצה הכי טובה של המקום. הוא לא התבלבל וניגש למשימה. כעבור כמה דקות הוא הגיש פיצה מרגריטה עם קצת שבבי פרמז'ן ועלי רוקט (44 שקלים). זהו? אתה רציני? זאת אפילו לא הפיצה הכי יקרה בתפריט (המהודק ביותר שפגשנו בארץ), נהפוכו. והוא בביטחון השמור רק למי שיש בידו מוצר מופלא, אמר רק "בתיאבון". והוא צדק. גילינו פיצה נהדרת, בלי יותר מדי התחכמויות. הבצק העבה יחסית בעל מעטה מחוספס של סמולינה ראוי לזכייה ודאית באליפות הארץ בקטיגוריית הבצק הכי מיוחד ויחד עם הרוטב מעל, הרוקט המאזן והפרמז'ן הנפלא מגלה לנו שוב שצניעות זו לא מילה גסה. אגב, הפיצה היקרה בתפריט תעלה 49 שקלים.

פלורה, הדקל 2, ירושלים

פי בריבוע

עד שהגיעה פלורה, זו מהסעיף מעל, פי בריבוע היתה מלכת הפיצות הירושלמיות הבלתי מעורערת, ולא בכדי. יש לה את כל מה שצריך בשביל פיצה מנצחת: בצק דק אבל במידה הנכונה, כך שהוא עדיין פריך ויציב, רוטב עגבניות טרי - פשוט אבל טעים, טבעות של מוצרלה איכותית המפוזרות בדיוק רב, ומגוון לא גדול אבל איכותי של תוספות, בעיקר מסוג הירקות הטריים מגלים שוב ושוב שזה כל מה שצריך בשביל פיצה מושלמת. כשחושבים על זה שוב, על אף ששתיהן שונות במהותן – פלורה ופי בריבוע, שתי הנציגות הירושלמיות ברשימה, הן גם די דומות, לפחות במינימליזם המדויק. תנו להן את הכתר.

פי בריבוע, קרן היסוד 36, ירושלים

ברביני

רק לפני חודש וקצת נפתחה להרצה הפיצרייה האשדודית שהיא למעשה שילוב נהדר בין בית קפה איטלקי וג'לטרייה במקום אחד, שהקימו יחד צמד צעירים, שי אמר וגון רווה, שעולם הקולינריה וחיי הלילה לא זר להם. כמיטב מסורת הז'אנר וסמל הסטטוס, תמצאו כאן טאבון איטלקי גדול מימדים, יורק פיצות לוהטות דוגמת פיצה ביאנקה לבנה, פיצת "כוחה" עם ארטישוק א לה רומנה, ביצת עין ושמן כמהין; פיצת "וואי וואי" עם אננס, פלפל חריף וגבינת פטה ומעל לכל אלה נפלנו מפיצה אנשובי עם קונפי שום, בעיקר כי איננו אנשי אנשובי שמצאו את עצמם מבקשים עוד קצת מהדבר הטעים הזה למעלה. בין טעמי הגלידה המיוחדים שמכינים פה (שהלוא זו גם גלידרייה) ואפשר כי לא תמצאו בכל גלידרייה: בננה בראוניז, קרמל מלוח ובוטנים, במבה נוגט (כנראה טעם הגלידה שנולד כמאנצ' אולטימטיבי), שוקולד לוז בלגי ומקופלת לבנה, שוקולד מריר טבעוני וסורבה מנגו צ'ילי. מחירים: 40-52 לפיצה. 45 שקלים לחצי ליטר גלידה; 80 שקלים לליטר. אל תחמיצו.

ברביני, רוגוזין 74, אשדוד

קאלדו

לא ברור לנו איך בעיר ענקית כמו באר שבע, עוד אין איזו פיצריית שף מדופלמת, אך כך או כך את המצב בעיר מצילה הפיצרייה "קאלדו", שנפתח מיד באזהרה - היזהרו לא להסתחרר ממגון התוספות שמציעים כאן, שמקשה מאוד על הבחירה. אמנם מוקדם יותר ברשימה שיבחנו מקומות מרובי תוספות, אך נראה שקאלדו שמה את כולם בכיס הקטן ורצה. מצאנו כאן יותר מ-50 תוספות שכוללות כמעט כל סוג של ירק, בשר או פרי ים שאפשר לדמיין, וגם כאלה שאי אפשר לדמיין כמו עוף בקארי, סלק, עגבניות מיובשות או רוטב מקסיקני, ובסיסים שכוללים חוץ מרוטב העגבניות או רוטב השמנת הלבן גם רוטב ירוק על בסיס עשבי תיבול. בקיצור, קאלדו מגלמת בקלילות את חלומו של כל מכור לפיצה, וזה עוד לפני שהתחלנו לדבר על הקומבינציות הפרועות שמציע התפריט.

קאלדו. דרך מצדה 47, באר שבע.

פסטורי

פסטורי היא מסעדה איטלקית-אילתית, קלילה-אך-חגיגית, כזו שמזמינה תיירים ומקומיים כאחד לחגוג בה גם בשגרה. באופן כללי, האווירה בה שואבת מהרומנטיקה האירופית של טוסקנה אבל בלי לוותר על רוח גבית חמה שמנשבת מעבר לעיר הדרומית ביותר. בפועל, מה שמתקבל הוא שילוב כמעט מנוגד בין מנות טוסקניות מצולחתות להרשים ותפריט שנבחר ברצינות והקפדה לבין גישה אילתית קלילה ובלתי מתחייבת, כזו שמסבירה פנים גם למשפחות וילדים. בגזרת הפיצות היצירתיות יותר (שאופים כאן בתנור אבן) תמצאו למשל את הפיצה ספינאצ'י, פיצה מקושטת בעלי תרד, גבינת עיזים רכה, ריבת בצל וצנוברים; פיצה אחרת היא הפיצה די מארה, שמגיעה עם שרימפס, קלמארי ועשבי תיבול שמעטרים אותה; פיצה שלישית, לבנה וריחנית, מגיעה עם רוטב בשמל ותרד, ארטישוק, אספרגוס, זיתי קלמטה, גבינת מוצרלה ושמן כּמהין. אופציה אחרת ואפילו מסעירה למדי היא טייק תוניסאי לפיצה – שקורה כשמוסיפים נתחי פילה טונה 'אורטיז', לימון כבוש ופלפל חריף מעליה (וכך נולדה לה, אולי במקרה, פיצה המחופשת לפריקסה). בקיצור, מי אמר שאין מה לאכול באילת?

פסטורי, תרשיש 7, אילת

פסטורי
פיטר אגננקו


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו