טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שולחן לשניים ליד התמרור: הטבח שהפך את הרחוב למסעדת מחאה

מפגש אקראי עם פקח בכיכר הבימה הביא את שחף רודברג, בשלן חובב, להרים מיזם קולינרי-חברתי אמיץ. תוך כדי החייאת המרחב הציבורי וחיבור בין אנשים מעולמות שונים, הוא גם מצליח להרוויח כמה שקלים, אבל בעיקר מרגיש שהמחאה שלו מתחילה להגיע ליותר ויותר מתעניינים

תגובות

כל חובב אוכל שטייל בנכר חווה על בשרו או לפחות באמצעות עיניו את התופעה התרבותית מעוררת הקנאה: משאיות אוכל, והרבה מהן, המוקדשות לכל סגנון קולינרי והעדפה. הן עוגנות בכל יום או שבוע במקום אחר, מכריזות על כך לפני בפייסבוק כדי לייצר באזז וציפייה, ולרוב כל מה שיוצא מהן טעים עד טירוף. טאקו מעולה, באו במילויים יצירתיים, המבורגרים ואפילו השקשוקה שהוכרזה כטובה בניו יורק - הכל נמכר מתוך משאיות. המחיר זול יותר ממסעדה כי אין דמי שכירות, והאווירה כיפית, מגניבה ולא מצריכה להצטופף סביב שולחן עם הקולגות בשעת לחץ ולסיים את הארוחה בפחות משעה. אצלנו, לעומת זאת, אין משאיות אוכל, היות שהפעלת מסעדות ממונעות מהווה רוכלות, דבר האסור על פי חוק העזר העירוני . פסק דין שניתן בשנה שעברה מכריח את העירייה לפעול יותר לקידום העניין, כדי לאשר הפעלת משאיות מזון במרחב הציבורי, אך כרגע פעילותן של משאיות מעיין אלו בארץ הוא מחוץ לחוק בצורה גורפת.

» הדים סאם החדש שלקח לפוראמה את המלוכה» המתחרים של KFC הגיעו לישראל» המסעדה החדשה של שרון כהן בפלורנטין» השוק הצפוני שכל פודיסט חייב להכיר» דוכן הפיש אנד צ'יפס שהחליט לשנות את הכללים» מנות האגז בנדיקט הכי טובות בעיר

 את שחף רודברג זה עיצבן והוא החליט לעשות צעד קטן בכיוון. במקום משאית הוא מפעיל דוכני אוכל, בהם הוא לא באמת מוכר מזון, אלא מחלק אותו בחינם, ומי שרוצה משלם לו לפי ראות עיניו. "על פניו נראה שתל אביב היא עיר חיה", מסביר רודברג, "אבל הלכה למעשה המרחב העירוני לוקה בחסר. כל מה שמתאפשר הוא בחסות העירייה. אפילו הופעות רחוב לא ממש מותר, ואת משאיות האוכל אסרו גם כן, אז כשאני מגיש אוכל בחינם אני לא עובר על החוק ובמקביל עושה את הדבר שאני הכי רוצה שיקרה - פתיחת המרחב האורבני".

)עסק חברתי רווחי. אחת מארוחות המיזם (צילום: שחף רודברג)כמו הרבה דברים, גם ההתחלה של המיזם "שפים אורבניים" הייתה מקרית. רודברג (29), שבעברו עבודה במטבחים של אוונגרד וביצ'יקלטה, אבל גם כמעצב UX בחברת סטארט אפ, החליט להכין אוכל לכנס של 'מרד המיסים'- יוזמה של העיתונאי תומר אביטל שמטרתה לאגד בעלי עסקים תחת ישות משפטית אחת כדי שיוכלו ליהנות מהטבות מיסוי. "מחאות הן בלב שלי, ומרד המיסים הוא רעיון שאני מתחבר אליו", מסביר רודברג, אז אירגנתי לכנס את כל מה שקשור לאוכל". כשהכנס הסתיים נשאר לרודברג לא מעט אוכל שהוא לא רצה לזרוק, אז הוא החליט לחלק אותו בכיכר הבימה. "ואז הגיע פקח", הוא נזכר, "ואמר לי שבכיכר אני לא יכול לחלק, אבל אם בא לי אני יכול לעבור לשדרות ח"ן, אז עברתי. פתחתי שולחן, הנחתי כמה ארגזים שהיו לי ואירגנתי חפלה. פתאום נוצרו מפגשים. אנשים עצרו, התעניינו, אכלו, התיישבו, והתחילו לדבר אחד עם השני, ואז קלטתי את הקטע"."החייאת המרחב הציבורי בדיוק כמו שאני אוהב". שחף רודברג (צילום: שחף רודברג)כמו הוסטל בטיול הגדול החפלה הספונטנית האורבנית הייתה הסיפתח למיזם הקולינרי-חברתי, במסגרתו מרים רודברג עמדות כאלו ברחבי העיר ומגיש בהן אוכל שבישל בבית או קיבל מחברים, ואנשים מגיעים, אוכלים, ומשאירים כמה כסף שהם רוצים. לפעמים הוא מכין מנות טבעוניות דוגמת שקשוקה נטולת ביצים או תבשילי ירקות, לפעמים מגבה את האוכל בצ'ייסרים אלכוהוליים ולפעמים מתארגן על מוצרים מעניינים דוגמת נקניקיות אפריקאיות שאותן הוא מחמם בטוסטר או במחבת ומגיש עם לחמנייה נוסטלגית. תוך כדי בישול והקפצה הוא עונה לשאלות בסבלנות, מרים צ'ייסרים עם מי שמבקש, ומאכיל באהבה גם את אלו שלא יכולים לשלם. ""אני מאוד אוהב את המרחב האורבני, ומעבר לעיסוק באוכל אני עושה גם אמנות רחוב, וקלטתי שהדבר הזה הוא החייאה של המרחב בדיוק כמו שאני אוהב", הוא מסביר.

הכל התחיל מפגישה עם פקח. מנה מקסיקנית בצלחות חופשי במסגרת המיזם (צילום: שחף רודברג)מה זה אומר להחיות את המרחב האורבני?"תל אביב היא עיר מלאה קהילות. אני לא חושב שיש סוג אנשים שקיים בארץ שלא מיוצג בתל אביב. אפילו לכושים העבריים יש פה מסעדה, אבל השיח אף פעם לא חוצה את המעגל ההומוגני. אנשים הולכים למקומות עם אנשים שדומים להם, ופתאום בעמדות האלו שאני מרים אנשים יושבים עם אנשים שביום יום לא היה יוצא להם לשוחח. היו למשל שתי לסביות שדיברו על יחסים לסביים, וכמה גברים הצטרפו לשיחה. היו ערבים הומואים שעוררו התעניינות מצד אנשים שלא מכירים בכלל. זה כמו הוסטלים כשאתה בטיול הגדול. הכל פתוח, נטול מסכות".ואנשים משאירים כסף?"בינתיים אני יוצא מורווח מכל הסיפור, לפחות מבחינת עלות הפרודוקטים. כשאני עושה ערב מקסיקני, למשל, אז אדם אחד ישלם 15 שקלים על טורטיה גדולה, אבל אחר ייתן אותו מחיר על מנה קטנה יותר, וזה מסתדר. נכון שאני לא באמת מכסה את הזמן שלי, אבל אני יודע שלכל דבר שמרימים לוקח לא מעט זמן להצליח, ואני מרים עסק חברתי. בנוסף אני מאוד נהנה, פוגש אנשים מעניינים ויוצר קשרים. פגשתי מעצבת, למשל, שאמרנו שנעבוד יחד, ואני מנהל שיחות מעניינות וגם מספק אוכל חינם למי שצריך, כך שהסיפוק אדיר".

פגישות בין אנשים שביום יום לא היה יוצא להם לדבר. אחת מארוחות המיזם (צילום: שחף רודברג)

את המיזם מנהל כרגע רודברג לבדו, אבל עם עזרה מאנשים נוספים. "יש לנו דף פייסבוק וכל מי שרוצה מוזמן לקחת חלק. לפני פסח, לדוגמה, עשינו אירוע ביעור חמץ. חבר הביא המון לחמניות, אז הכנתי שקשוקה, ומישהו אחר הביא נקניקיות, ועוד אחד אירגן אלכוהול והיה אחלה ערב".לא בכל המפגשים אנשים יושבים ומדברים. לפעמים אין ארגזי ישיבה ואנשים פשוט לוקחים וממנצז'ים. "אבל גם מזה יוצאים אחלה דברים. כשעשיתי ברוטשילד, בלילה, הגיעו כל מיני מוזיקאים, וגם איזה סטודנט שפרויקט הגמר שלו הוא גם משהו חברתי, אז החלפנו פרטים. היה פאן ברחוב". בינתיים כבר חברו לרודברג אנשים מאירועים חברתיים אחרים, לשיתופי פעולה מעניינים. "יש חבר'ה משכונת התקווה שמרימים משהו קהילתי בשבועות, ודיברנו על לבוא ולעשות ביחד. בכלל, כל מי שרוצה לקחת חלק מוזמן להיכנס לדף הפייסבוק ולדבר איתי".

לפעמים יושבים לדבר ולשים ולפעמים ממנצ'זים וממשיכים. אחת מארוחות המיזם (צילום: שחף רודברג)כמה מהמיזם הוא התשוקה לבישול, וכמה הוא רצון להרים עסק או לארגן מחאה?"בהחלט יש פה עניין של מחאה. זה לא רק הקטע עם ההחלטות השרירותיות על איסור רוכלות. במקום לפתור את העניין החליטו בישראל לעשות  חקיקה כוללת, וזה מבאס. למזלנו אנחנו חיים במדינה דמוקרטית ואפשר להשתמש בכל מיני אמצעים כדי לשנות דברים שמציקים. בדוגרי, אני מת שפקח יגיע אלי. אם הוא יתעקש וייתן לי קנס, אני אגיע לבית משפט וארים תביעה ייצוגית. ככה, גם אם זה ייקח זמן, יהיה אפשר ממש לשנות משהו במרחב שבו אנחנו חיים".

*#