שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

מפריחים את השממה: בר יין ייחודי ויוקרתי נפתח בחיפה

עם תפריט חסר פשרות שמכוון גבוה וכולל שמפניה ויינות בורדו ובורגון גדולים בכוסות, בר יין החדש קנטינה סושיאל מסתמן כמענה המושלם עבור חובבי היין בבירת הצפון

שי אילן, כלבו חיפה| צילום: Roshianu & Moloko
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
שי אילן, כלבו חיפה| צילום: Roshianu & Moloko

לא לעתים קרובות מזדמן לאדם להיות נוכח בתוך חלום של אדם אחר. על אחת כמה וכמה כאשר החלום הוא אקסטרווגנטי וחסר גבולות. מה שהופך את הביקור בקנטינה סושיאל ברחוב מחניים 4 במרכז הכרמל לעוד יותר מפתיע, היא העובדה שאף שמדובר בחלום פרטי ואף שהתעוזה בו חריגה, נדמה (טפו טפו - הרבה פעמים טאצ’ ווד היה בשיחה עם הבעלים של המקום) שזה עובד מעולה.» חדשות אוכל: הסודות של יאקימונו» המסעדה האתיופית שתכבוש את ניו יורק» המדריך למסעדות הבשר הטובות בשרון» היום בו שף יורם ניצן נולד מחדש. ראיון» שבע המנות הכי מצננות בתל אביבאת עידן יהודה אני מכיר קצת יותר משנה - לא הרבה, אבל מספיק כדי להעיד שיין הוא מבחינתו כמעט אובססיה. בתחום ממורכז כל כך לכיוון גוש דן שבו נמצאים כמעט כל היבואנים ורבים מחובבי היין הכבדים, איש יין בסדר הגודל של יהודה הוא בולט במרחב וגם מעורר תקווה.

רוב חברי לשתייה בחיפה יודעים היטב להבחין בין וויסקי סינגל מאלט לבלנדד, בין איילה להיילנד, בין ג’ין עם יותר ערער לג’ין עם יותר תבלינים אקזוטיים, שלא לדבר על בירה – תחום שבו חיפה מחזיקה בבכורה במגוון, ברמת המזיגה ובהתאמה לאוכל, ודי לאזכר בהקשר הזה מקומות כמו מעיין הבירה, הדאנק, הסנדק והעוגן. אבל בכל הקשור ביין אנחנו חיים בשממה יחסית. אני זוכה בדרך כלל למשיכת כתפיים כשאני מדבר על כך שיין נמצא בראש סדר העדיפויות האלכוהולי שלי, ובאמירות בנוסח "אף פעם לא הצלחתי להתחבר לזה".בולטת במרחב של חיפה. קנטינה סושיאל

פה ושם צצים כאן מקומות שמייחדים ליין מקום קצת יותר מרכזי, אבל לרובם יש שתי בעיות: הראשונה היא היעדר מומחיות מספיקה, ויין דורש הבנה עמוקה וספציפית והיכרות נרחבת. השנייה היא בעיה מסחרית - לחיפה מגיעים דרך קבע יינות של היקבים הגדולים, הכשרים ושל היקבים הבינוניים. כך אנחנו זוכים כאן, מטבע הדברים, לשתות יינות של ברקן, כרמל, רמת הגולן, רקנאטי, דלתון וכיוצא באלה. גם בתחום היינות המיובאים אנחנו מקבלים באופן סדיר את היינות של היבואנים הגדולים, אבל בתחום זה חשובה אפילו יותר תשומתם של היבואנים הקטנים שלא עוסקים ביינות סופרמרקט. גם מידת ההתמצאות של צרכן יין מתקדם בים המותגים הזרים היא לא גדולה, והיבואנים הגדולים מנצלים זאת ומעמידים על מדפיהם של המסעדות והברים בקבוקים שבקושי ראויים לשתייה, בוודאי לא במחירים שהם גובים.

כאן נכנס יהודה כמי שרוצה ויכול ללקט בקבוקים מכל מיני מקורות, במיוחד כאלה שאילו הייתם רוצים לרכוש בעצמכם הייתם חייבים לנסוע לתל אביב או לקוות שהם יגיעו לאחת מהחנויות המתמחות בחיפה, והוא עושה את זה בהתלהבות, בידענות ולא על ידי שליחים. הוא ניגש לכל שולחן, ממליץ, מייעץ, מקשיב לדרישות ומנסה להיענות להן בלהט. ליהודה יש גם שותף, אייל מנצור, שקודם לכן ניהל בר קוקטיילים, אבל הסכים להפקיד את מפתחות הקונספט בידיו של יהודה, שקל להיסחף אחרי התשוקה שלו.שמפניה במקום בירה

ביום חמישי בשעה 23:00 המקום מלא מפה לפה. הבר בפנים מיושב מקצה עד קצה,  וכך גם השולחנות בצדו והשולחנות בחוץ. בהתחשב במה שנשקף אלי מהתפריט זו הפתעה גדולה. יש שם לא סתם תפריט יין, אלא תפריט יין בוגר ומנומק. ראשית, כל היינות נמכרים בכוסות (למעט אחד שניגע בו מיד), אבל מרחוק. זה מתחיל בריזלינג, הזן המושלם לעונה, לבן פריך ועליז, ממשיך בשוירבה הארומטי מפרנקוניה, ועובר דרך יוון, ולא סתם יוון אלא סנטוריני עם האסרטיקו המעולה של גאיה.

אבל זו רק ההתחלה. למי שמתעקש על בעבוע במשקה שלו, בהיעדר בירה יש שמפניה של לנסון בכוסות במחיר סביר. וכאן זה מתחיל להיות קיצוני. לאמיצים מציע יהודה מגוון יינות כתומים – יינות מענבים לבנים שתססו על הקליפות וקיבלו מהן צבע וטעם – פעמים רבות טעמים של אגסים בשלים, לדר וצימוקים, ולפעמים אפילו ניחוחות עור. יש ליינות הכתומים מעריצים ויש מי שלא מסוגלים לגעת בהם כלל. יש קטגוריה נוספת שנקראת יינות בהפתעה שעליהם נאמר – "יינות מהמרתף הפרטי שלנו במגוון מחירים ממקומות שונים ומלאי סיפורים". יינות כתומים - לאמיצים בלבד. קנטינה סושיאל"רציתי לפתוח מקום עם יינות שחיפה לא ראתה", אומר יהודה בעיניים נוצצות, ואכן למיטב ידיעתי ,אף מקום בחיפה לא מציע בקבוק של מורי סנט דני פרמייה קרו מבורגון של יצרן חשוב ב-1,000 שקלים לבקבוק או ב-250 שקלים לכוס. אף אחד לא מציע בורדו גדול כמו שאטו פיז’אק מסנט אמיליון (1,520 שקלים לבקבוק, 380 שקלים לכוס), ובשום מקום לא תוכלו לבקש שבשמפניירה יניחו לכם דום פריניון 2004גם אם יש לכם 1,600 שקלים לשלם. לפני שאתם שולפים את מיטב הנאצות שלכם, אני רוצה לומר שהמחירים האלה הם בגדר הסביר ביחס לעלות של היינות. בנוסף, חוץ מהדום פריניון שכמובן אי אפשר למכור בכוסות, את היינות הגדולים מוכן יהודה למכור בחצאי כוסות ואפילו ברבעים. חוץ מזה, אני נהנה מהמחשבה שבמקרר היין נמים להם יינות בורדו גדולים, גם אם אין סיכוי שהם יגיעו לכוס שלי.על טהרת הגבינות והנקניקים

תפריט המזון הוא צנוע יותר, אין בו כמהין לבנות והוא מבוסס על מאכלים קרים. יש בו מנות כמו ברוסקטה פוטנסקה שהיא פרוסות לחם קלויות שעליהן אנצ’ובי, פרמג’יאנו רגיאנו מיושן, צלפים, עגבניות שרי וארוגולה. יש בו מגשים של גבינות - גרוויר מיושנת, מנצ’גו מעולה, קממבר וקמבזולה, ושל נקניקים - סלאמי מצוין, קבנוסים וכיוצא באלה, מנה של עלי גפן נהדרים על לבנה-יוגורט, ויש סינטה כבושה ומנה של ארטישוק. גם מקומם של הקינוחים לא נפקד, וזכיתי לטעום את הטארטלט אמרטו – בצק פריך יוצא מהכלל עם ריקוטה, אמרטו, שבבי שקדים, תאנה ומלח ים. יופי של קינוח.פשוט מדהים. טארטלט אמרטויהודה מתרגש משולחן של שלוש צעירות שהזמינו שני בקבוקי ריזלינג בזה אחר זה. הוא מנתר משולחן לשולחן וממליץ ומטעים ומרחיב. חיוך של שביעות רצון נשפך על פניו כשאני אומר לו שהמקום מזכיר לי קצת את ברוט - בר היין השווה בנחלת בנימין בתל אביב. גם כאן יש סוג של פיצוח שצריך לזקוף אותו לזכות המקוריות, העקשנות והתעוזה להציג משהו כל כך קיצוני וייחודי בלי לוותר על סנטימטר.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ