טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עירוב גלויות בסיר: הגילוי הקולינרי של שוק הפשפשים החיפאי

ביום שני יש קובה, בשלישי סלק, והמסורת ההונגרית ניכרת בג'יבץ' - המסעדה של קטי מפיחה תקווה קולינרית באזור עתיר הפוטנציאל, אבל בשביל לגלות את קסמה האמיתי, אין מנוס מלפשפש בכל אחד מהסירים

תגובות

לעתים די מזומנות אני נקלע להתלבטות אם לנהוג כלוקאל פטריוט ולהלל תופעה מקומית על שום ייחודיותה, או לקטר על כך שבהשוואה למקומות אחרים היא לקויה בשל היותה פרובינציאלית או מכיוון שלא משקיעים בה מספיק. שוק הפשפשים המקומי הוא דוגמה מצוינת למקום שמעורר את השסע הפנימי הזה. מצד אחד הוא אותנטי, ממוקם נפלא – בפאתי אזור מסחר וממשל, בין סדנאות מלאכה, מתחת וליד בתים נטושים. מצד שני הוא דליל ביחס למקביליו השונים, והפשפשים בו הם קצת קונקרטיים מדי לטעמי, במיוחד באזור שוק הרוכלים ברחוב קפטן סטיב, שמי שלא מקדים מאוד להגיע אליו כשהוא פעיל ביום שבת עלול להתקשות למצוא ערך בנבירה.

» עכבר חיפה» איפה נמצא החומוס הכי טוב בצפון?דבר אחד בטוח - הפוטנציאל הוא נהדר. מבני האבן הריקים לצד מגרשי החניה הטרשיים והמדרגות המטפסות - לפעמים לשום מקום, לפעמים לאינסוף - מציתים את הדמיון. בשוק הזה קניתי בגיל 16 בפעם הראשונה מעיל סטודנטים שחור וארוך עם בטנת מעוינים אדומה ושרוולים רחבים. בשוליו, במבנים נעדרי החלונות, שיחקנו באנרכיזם וחשבנו שאנחנו בכריסטיאנה, קופנהאגן. כאזור שנמצא במבואה של העיר הוא נגיש מאוד, יש בו חניה ביום, הוד מסתורי בלילה ודחיפה עירונית שלא היתה מבייתת אותו כמו את השוק התורכי, אלא מקלה על ההתנהלות התרבותית והעסקית בו, ומזכה את העיר בנכס יוצא דופן.

ממלכה מופלאה. קטי דגן (צילום: שושן מנולה)אבל למרבה הצער האזור נשמר על אש קטנה ואין מי שמגביר אותה. מעבר לחנויות העתיקות וכמה סדנאות ונגריות אמנותיות, הוא סובל ממחסור חמור במסעדות, בברים ובבתי קפה שימשכו אליו קהל מעבר למחפשי המציאות ולמעצבים התרים אחרי רהיטים לשיפוץ. כיום יש בו שני מוסדות ותיקים ומוכרים. אחד מהם הוא קפה גלידה יונק - המסעדה הרומנית הנצחית. השני הוא חומוס אבו מרון - אחד משני קוטבי החומוס החיפאיים שניצב מול אבו שאקר. יונק היא המסעדה הרומנית הוותיקה ביותר בארץ  כנראה, ובמובן מסוים היא נושאת על כתפיה את האזור כולו. היא גם זו שפתוחה בערב. אבו מרון בניגוד אליה, נסגר אחר הצהריים. לאחרונה התחזק החומוס, שתמיד כשמדברים עליו מתלווה לכך ההגדרה "אוורירי", בזכות מנה נפלאה של מאיר אדוני, שתרם אותה למסעדה בשבוע האוכל השאמי, והיא נכנסה לתפריט הקבוע ומושכת מאז למקום מעריצים מושבעים. לרשימת המקומות המצומצמת הזו נוספה לפני שנה וחודשיים מסעדת אוכל ביתי חביבה בשם הסירים של קטי.

יום שני מוקדש כאן לקובה (צילום: שי אילן)

משהו משוק הפשפשים בכל פינה (צילום: שי אילן)הטריות מעל לכל 

יום שני השבוע היה קר, והחלטתי שאוכל ביתי הוא צו השעה וסוף סוף אממש את הכוונה לבקר אצל קטי דגן, שכבר כמה אנשים הפליאו בשבחה ואמרו לי שצריך. מיד עם הכניסה למסעדה קבלת הפנים הלבבית משרה נעימות. דגן מקדמת את הנכנסים ב"ברוכים הבאים" אותנטי, וניכר שהיא שמחה לראות את הנכנסים לא באופן מאולץ. רגע אחרי בחירת השולחן והנחת המעילים על מסעד הכיסא היא אומרת: "רגע, אל תתמקמו עוד", ומזמינה אותנו לבחור אוכל מהסירים. ההזמנה אצל קטי לא נעשית מתפריט, אלא ממה שרואים ומתחשק. יש שם סיר של קובה סלק וסיר של קציצות עוף ועוד מחבת גדול של עוף מוקפץ וסיר של עוף בתנור. היא מדריכה את האוכלים ומראה להם את המוסקה ואת הגיבץ' שנועד לצמחונים, את מרק האפונה ואת התוספות כמו בטטה, אפונה עם ארטישוק, אורז לבן ופתיתים.בתום בחירת המנה העיקרית והתוספות מוזמן הסועד לבחור שלושה סלטים. בזמן שביקרנו היה שם סלט סלרי, סלט כרוב עם גזר, סלט סלק קלאסי, סלק עם סילאן, סלט חצילים, סלט תפוחי אדמה, פלפלים עם שומר וקולורבי, טחינה ועוד כמה שבוודאי שכחתי. כל אלה מגיעים לשולחן בליווי ג'בטות קטנות חמות וטעימות מעשה בית, כמה רגעים לפני המנה העיקרית והתוספות, אלא אם כן אתם מעדיפים לנשנש את הסלטים זמן ממושך יותר, וקטי שואלת איך מעדיפים. אני חילקתי את המנה העיקרית לשניים, ואכלתי חצי מוסקה וחצי קובה סלק עם תוספת של אפונה ולבבות ארטישוק ואורז. ביום שני הקפוא זה היה נחמד בחך ומחמם בבטן. לתשומת לב, קובה היא מנה קבועה ביום שני. ביום שלישי יש קוסקוס. כוס גזוז תפוח גדולה תרמה לתחושת הביתיות. בסלטים ניכרה הטריות וההקפדה. "אנחנו מקפידות על טריות מעל לכל", אומרת דגן, "כל מה שיש במטבח מוכן כאן. אנחנו לא מגישות חומוס אם אנחנו לא מכינות אותו. כל האוכל מוכן באותו היום לפי המוצרים שיש".טריות והקפדה. קטי דגן (צילום: שי אילן)דגן מספרת שהיא עוסקת בקולינריה כבר זמן רב. במשך שנים היא ניהלה את המסעדה בבית הספר עירוני ה' והאכילה את דור העתיד. לפני כן בעברה הרחוק, היא היתה מורה. אני תוהה על עירוב הגלויות המשתקף מהסירים והיא אומרת שהיא נולדה בעיר ארד ברומניה - אזור בעל השפעה הונגרית חזקה. המסורת הרומנית-הונגרית ניכרת אולי בגיבץ', אבל רוב המזון הוא אקלקטי - גרסאות מקומיות למאכלי עמים שונים, קצת מהבית של כל אחד.

משהו ברור מאוד מהרוח של שוק הפשפשים נוכח בחלל הפנימי של המסעדה. דגן מתוודה שהיא שדדה את כל הדודות כדי לאסוף את החפצים המעטרים את הקירות. מלבד המדפים עם הקומקומים ועם כלי הפורצלן והנחושת, תלויות על הקירות תמונות ישנות רבות. "בני המשפחה שלי. הם שומרים עלי", היא מבארת. מי שרוצה יכול להתכבד בתה צמחים מגינת התבלינים של דגן, ואפשר גם לקחת אוכל הביתה. המסעדה פתוחה עד שעות אחר הצהריים המוקדמות, "אבל אם מישהו יגיע ב־16:30 ונשאר משהו לאכול, אנחנו ניתן לו", היא אומרת. בדרך כלל האוכל נגמר די מהר. הלקוחות של דגן משיבים לה חיבה. גם מי שמגיע בפעם הראשונה נסחף בנינוחה הבלתי פורמלי של המסעדה. היא מושכת אנשים לשוק, שזה יתרון, ועוד שניים-שלושה מקומות כאלה, ושוק הפשפשים יוכל לעלות דרגה ברמת האטרקטיביות שלו.

הסירים של קטי - קיבוץ גלויות 34 , חיפה

*#