טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מבחן המקסיקניות: מהו הבוריטו הכי טוב בתל אביב?

לא מעט מקסיקניות יש בעיר הזאת, והבטן קטנה מלהכיל את כולן. אם חשקתם בבוריטו מנצח ואין לכם ממון או עמידות בטנית מספקת בשביל להתחיל להתנסות, קבלו את מבחן הבוריטו הגדול, שיספר לכם את האמת על כל בוריטוסי העיר

תגובות
בוריטו ביסטייק של טאקרייה: מה חשב עליו השף?
דודו בכר

בשבועות האחרונים מוצף מדור האוכל של העכבר בקושיות קשות הנוגעות לבחירת המקסיקנית הטובה בעיר. כולם הרי אוהבים את הטורטיה השובבה הממולאת במגוון פיתויים לעיסים מהחי או הצומח, ומשמשת כמזון מהיר אך איכותי שהולך טוב בטייק אווי או בישיבה נינוחה לצד סלסלה ומרגריטה קפואה. מאז שהפך המטבח המקסיקני מטרנד לעובדה יציבה ושכיחה בנוף הקולינרי, הלכו והתרבו סגנונות הבוריטו האול-פופיולר, והטורטיה המגולוגלת הבסיסית קיבלה עשרות פרשנויות, כמעט כמו הסושי שהתחיל את דרכו ביפן, עבר דרך קליפורניה ונחת בארץ הקודש רק כדי לעבור מהפך ציוני. אלו מאמינים שהאורז הוא תוסף מיותר, אחרים מצדדים בתיבול כועס מלא עזוז ויש כאלה שמחזקים את המנה הבסיסית בקינמון בירקות קלויים. ומה הקשר למקסיקו הקלאסית? כנראה שבעיקר דעת הקהל והמיתוג.

» המשקאות המרעננים של הקיץ
» ארוחות מתחת ל-30 שקלים
» הקרואסונים הטובים בתל אביב
» הגלידות המפתיעות של הקיץ

התחרות לא קלה, ולא פשוט בכלל לבחור את הבוריטו הטוב בעיר. כדי להפוך את המשימה לכזאת שתזכה אותנו בפוליצר, בדקנו אמפירית כל אחת ממקסיקניות העיר - ניתחנו, תיעדנו ובסוף גם לעסנו וכתבנו חוות דעת מלומדת על כל בוריטו ובוריטו, עד שרצינו להתפטר, לעבור לגור בראש הר ולאמץ תזונה טבעונית. אז מי גרם לנו לחזור לביקור עוד שלוש פעמים, איזה בוריטו הזכיר לנו תערובת פיטום לחיות מחמד, מה עצבן אותנו באחד המקומות המוצלחים ומה הקטע עם חמישים גוונים של חריף? קבלו את הדירוג שישים קץ לשאלת מיליון הפזוס "מי המקסיקנית הטובה בעיר?"

חוקי המבחן

» טועמים רק בוריטו בשר בקר מסורתי
» מזמינים את הבוריטו עם התוספות הבסיסיות שמגיעות כחלק מההזמנה
» לא משדרגים עם גבינה או כל דבר אחר שדורש תוספת מחיר
» מצלמים את הבוריטו בעת ההגשה
» חוצים את הבוריטו ומצלמים שוב בסגנון ניתוח לב פתוח
» מתעלמים מהמבטים החשדניים מכל עבר

טעות אנוש או טעם רע: פאנצ'ו

המצטרפת המקסיקנית הטרייה ביותר לעיר הגדושה בבוריטו היא פאנצ'ו, השוכנת ברחוב טשרניחובסקי, היכן ששכנה בעבר מסעדת אואזיס. המקום קטן מאוד, חמוד בעיצובו ומזכיר בר תיירים בזכות שלטים באנגלית, שרשראות צבעוניות ותפריט קטנצ'יק שמוקדש רובו לבוריטוס ולמרגריטה קפואה. הרושם האותנטי מתגבר עת מתקרבים לדוכן ההזמנות ומגלים בחור חביב בעל מבטא דרום אמריקני וחיוך כובש. הוא בכלל מפרו, כך הבנו בשיחה איתו, וחולם להביא את המטבח הפרואני לארץ. בינתיים הוא כאן, מגלגל בצניעות.

הבוריטו: הוא היה הקטן ביותר מכל הבוריטוס שטעמנו. צד אחד של הטורטיה נעטף בנייר פרגמנט והצד השני שנותר חשוף היה יבש מאוד. גם הגלגול המרושל גרם לקושי רב בהתמודדות עם המאכל שאוכלים עם היד. הבשר שנבחר, "פהיטה סטייק" (37 שקלים), התגלה כנתחים מסטיקיים וקשים מאוד לעיסה עם טעם מאוד לא נעים שהזכיר לחלקנו, לפחות בניחוח, אוכל לחיות מחמד, ולצידם אורז תפל, שעועית שהרגישה (וסליחה אם אנחנו טועים) כמו משהו שהוצא מקופסת שימורים, כוסברה, חסה ובצל, וירקות קלויים על טהרת פלפלים, ופטריות שהיו מסמורטטים.

התוצאה הייתה עייפה, אוורירית מדי עקב כמות קטנה של מרכיבים בתוך הבוריטו, ובעיקר לא טעימה. מאותן לקויות סבל גם הבוריטו הצמחוני שטעמנו על הדרך (24 שקלים), שהיה גם הוא קטן מדי וסבל מכמות עודפת של פלפל קלוי וסלט עגבניות וכוסברה, שהפכו אותו ממקסיקני אמיתי לסוג של לאפה רפויה.

בצד: לצד הבוריטו מגיעים שלושה בקבוקי סלסה קטנים. האחד מכיל רוטב צ'יפוטלה חביב, השני סלסה ורדה חרפרפה והשלישי האמריקאי למהדרין וגם המוצלח ביותר מכיל מיונז חלפיניו שנתן איזשהו אופי לבוריטו שדרש שדרוג טעמים משמעותי.

מה עוד: במקום אין מנות ראשונות או מנות צד. אם בא לכם קצת באזז, לכו על בירה או מרגריטה שמכינים במקום.

מדד הדחיסות הבטנית: נמוך. היות שמדובר בבוריטו קטן ומאוורר יתר על המידה, סביר להניח שתצטרכו השלמה בטנית. נועזים, חסרי פחד וחדורי עזוז? לכו על הפלאפל ממול.

פאנצ'ו - טשרניחובסקי 1, תל אביב

המוותר לעצמו: מסקל

בזמן שפלורנטין מתברגנת לאיטה, הגסטרו בר המקסיקני הוותיק ממשיך לאכלס סועדים מקשת רחבה של האוכלוסיה - מחיילים בחופשות מהצבא, דרך צעירים שכבר חצו את גילאי ה-30 ועד לסחים הייטקיסטים נאים. האווירה במקום תמיד שמחה, אך מתלהטת יותר לקראת הלילה, אז לובש המקום פני בר ומציע מרגריטה בכמה וורסיות לכל דורש.

הבוריטו: את הטורטיות של מסקל לא מכינים במקום, אך אלה שעטפו את הבוריטו היו טריות, שחומות וקריספיות - בכל הנוגע לפריכות אנחנו תמיד בעד. הבוריטו עצמו היה קטן ודק ביחס לאחרים ברשימה, מה שעורר מעט דאגה באשר לרמת השובע שיגיע בסוף הארוחה. בתוכו חיכו לנו מעט אורז רך, יותר מדי בשר "ברבקואה" (34 שקלים) עם טעם מודגש מאוד של קינמון ושתי שעועיות שהתחבאו מבוישות בפינה. היות שכל אכלן יודע שבשר מבושל שהופרד לסיבים אמור להיות עסיסי ונימוח, התאכזנו לגלות בשר יבש מדי, דחוס מדי ועם טעם שתלטן שהציף את הפה. 

בצד: שלוש צלוחיות עם תוספות מעולות הגיעו עם הבוריטו: כמות נאה של גוואקמולי עדין עם חתיכות קטנות של עגבניה, סלסה חריפה מעגבניות שרופות ופלפלים חריפים פרוסים דק. התוספות ההכרחיות בהחלט שיפרו את חוויית האכילה, ובלי אקסטרה נזק לכיס.

מה עוד: נסו גם את האנצ'ילדה ורדס מקמח תירס עם סלסה ירוקה פיקנטית ושמנת חמוצה (32/52 שקלים) - נשנוש טעים ומשתלם, ואם תספיקו להגיע עד חמש, תתפסו הפי האוור עם עסקיות משתלמות ומבצע 1+1 לאדם על כל הבירות.

מדד הדחיסות הבטנית: מצד אחד נחמד שאפשר לשבוע ולסיים בוריטו שלם ללא צורך לפתוח כפתור בעוד הבטן זועקת לעזרה. מצד שני, אם היה פחות בשר בבוריטו, או לפחות טעמו היה מתאזן מול ירקות רעננים, היינו בהחלט נהנים יותר.

מסקל - ויטל 2, פלונרטין

פני הבוריטו כפני השירות: לוס ברנינג טאקוס

לוס ברנינג טאקוס הוא דוכן קטן שקם על חורבות סנדוויצ'ית הדלי בכניסה למועדון הדלי, ובו מספר מצומצם של מקומות ישיבה, שרובם על המדרכה ברחוב אלנבי. המקום שבראשו עומד מיכאל גורביץ' (קפה 48, רפאל) עוצב כך שנוצרת חוויה לא מחייבת עם אוכל מקסיקני טרי, שמספק את המאנצ' אחרי לילה של אלכוהול.

הבוריטו: בניגוד למסעדות אחרות, בלוס ברנינג ממליצים לאכול את הבוריטו בשלמותו, בלי לחתוך באמצע. הסיבה נעוצה באורז, או ליתר דיוק בהיעדרו. הבוריטו (38 שקלים) היה קל ולא דחוס, השעועית שהגיעה בכמות סבירה הונחה לצד סלסת עגבניות וגוואקמולי. הירקות היו חרפרפים וטעמו הנהדר של הבשר העסיסי והרך הורגש היטב, הודות לכך שמלבד הבצק לא היו פחמימות נוספות שמכבידות על העסק.

מלבד העובדה שכל ביס היה מאבק בכח הכבידה ולווה בניסיון למנוע מהמילוי להישפך החוצה, החיסרון הגדול היה בטורטיה: היות שאין מה שיספוג את הרטבים, הטורטיה עצמה הפכה לבצקית ולחה מדי. בנוסף, לא מעט פאשלות ליוו את המנות שהגיעו מהמטבח בלי קשר להזמנה. אחרי יותר מדי חוסרים ובלבול, ומעט מדי תשומת לב מצד המלצרית, נכנענו והסתפקנו במה שהחליט עליו עבורנו המטבח.

בצד: עם הבוריטו לא מגיעים רטבים או סלסות כברירת מחדל. אפשר להזמין קעריות עם גוואקמולי בתוספת תשלום (6 שקלים).

מה עוד: נסו את קוקטייל הבית, שהוא בעצם כל קוקטייל שתחליטו לביית. המרגריטה החמצמצה-מרירה הייתה מוצלחת במיוחד ואיזנה את עושר הטעמים של הבוריטו. גם על התירס המצופה בתערובת מתובלת (17 שקלים) לא כדאי לוותר.   

מדד הדחיסות הבטנית: אל לוס ברנינג הגענו עם המון ציפיות, אך לצערנו המקום שההייפ סביבו סירב לדעוך במשך תקופה ארוכה יחסית, הצליח לאכזב בגדול. הבוריטו אמנם מוצלח וקליל, אבל החוויה לא נשפטת לפי האוכל בלבד. אווירה צעירה מעולם לא הרתיעה אותנו, גם כשמדובר בבסטה באמצע רחוב אלנבי המפויח. אבל כשאווירה צעירה היא תירוץ לזלזול מצד המלצרים וחוסר מקצועיות מצד המטבח, נעדיף את השקט של בית גיל הזהב.

לוס ברנינג טאקוס - אלנבי 47, תל אביב

מינימליזם בקטע מחסורי: אל טאקו

התחושה באל טאקו היא שהגעתם למקום הנכון. הבחור מאחורי הבר מתנאה במבטא המתגלגל המתאים, העיצוב חמוד מאוד, המלצרים חביבים ומקומות הישיבה בחוץ, שמספקים נקודת השקפה יפה לרחוב, פותחים ברגע את התיאבון ומזמנים שהייה ארוחה. תפריט האוכל הוא הרחב והמגוון ביותר מכל התפריטים המקסיקניים בעיר, ומציע בנוסף לשילוש הקדוש טאקוס, קסדייה ובוריטוס, גם מיני ראשונות מפתות, משקאות מקסיקניים מסורתיים, אלכוהול וקינוחים.

הבוריטו: הבוריטו של אל טאקו מגיע מגולגל לעילא ולעילא ועשיר בכל טוב, רק מה, הטעם טיפה תפל. הטורטיה העוטפת את הכל דקה ויבשה מעט, והיות שאינה עטופה במשהו שישמור על חומה ומרקמה, מתקררת חיש מהר. הבשר "ברבקואה" (39 שקלים) בבישול איטי, הגיע כנתחים גדולים והזכיר בתיבולו תבשיל תימני של מסעדת פועלים: מצד אחד טעים בפני עצמו, מצד שני לא ממש מתאים בתוך בוריטו. האורז הפנימי שמגיע בנדיבות, קצת יבש וחסר תיבול מקפיץ, ותוספת השעועית שמגיעה בכמות קטנה מדי, לא מלחכת מספיק את או תורמת בטעמה. הפיקו דה גאיו המסורתי, המושתת על כוסברה, עגבניה ובצל, מרענן מעט את העניינים, אך משהו בכל זאת חסר כדי לרומם את המנה.

בצד: עולם הסלסלות של אל טאקו הוא משמח ומגוון, ויעשה לחובבי החריף שמחה גדולה בחך ובלב. סלסלה מאבוקדו וחלפיניו היא חרפרפה ומעניינת. טעמה חרוך מעט הודות לקליית החלפיניוס ומרקמה מוסי וקרמי הודות לאבוקדו. בנוסף לטעם האגוזי (אבוקדו) והחריף (חלפיניו), מתלווה לכל העניין טעם לימוני עדין שהופך אותה להברקה. לצידה מגיעים חלפיניוס כבושים וחריפים עד אימה מענגת, ולידם סלסה חמוצה עם ליים וחלפיניוס ועוד אחת תקיפה ותוקפנית על בסיס צ'יפוטלה.  

מה עוד: אל תוותרו על שתי ראשונות מצוינות: מרק טורטיות (22 שקלים) מפתיע ומענג המושתת על ציר עגבניות חרוכות בגריל, עוף, נאצוס ופלחי אבוקדו. מדובר ביצירת מופת לאוהבי החריף עם טעמים ומרקמים שמפתיעים את הפה. הפתיינית השנייה היא כוס בינונית בגודלה, המכונה "אסקיטס" (14 שקלים) ומכילה גרעיני תירס מתקתקים קלויים, רוטב מיונז צ'יפוטלה נהדר וגבינה מלוחה עדינה ושמנמנה. משהו בשילוב המענג הזה גורם לפה להתמכר ולנפש לתהות איך תירס, כולה תירס, יכול להוציא מעצמו כל כך הרבה טעמים.

מדד הדחיסות הבטנית: היות שמדובר ביציר עתיר בשר ואורז, המנה משביעה ונוכחותה בבטן מורגשת לאורך זמן. אם אין בנמצא שזלונג, ערסל או מיטה מכילה, נסו להתאפק, לנהוג בחוכמה ולא להתחזר על בוריטו שלם.

אל טאקו - ירמיהו 17, תל אביב

בוריטו קום איל פו: מקס אנד קו

מקס אנד קו הוא תושב ותיק בעיר, וקצת אחרי קלחת הטרנד המקסיקני, מיצבה עצמה המקסיקנית שעל בן יהודה כמקום יציב ששומר על רמה אחידה ועונה על הדרישה המקסיקנית האול-ישראלית. ההזמנה עובדת בשיטת התפריט המתפקד כפלייסמנט, שעליו מסמנים באמצעות חותמת מה רוצים: בוריטו צמחוני, עוף או בקר, סוג האורז, התוספת, הסלסה והירקות הטריים הנלווים. כל חריגה או תגבור באחד האגפים, תלווה בתוספת כספית. לאחר ההחתמה מגיע מלצר ולמכניס את כל הבחירות לטאבלט (אז למה בעצם טרחנו לסמן?) ומשדר מיידית למטבח. מבין כל המקסיקניות שדגמנו, רק כאן גילו המלצרים חוסר בקיאות מפתיע ואפילו מושג בסיסי בסוגי הסלסות, ועל אף המבחר המסקרן, סיווגו אותן בפנינו כ"פיקנטי, חריף, קצת חריף וחריף מאוד".

הבוריטו: האורז של מקס אנד קו הוא אורז מאודה (ויש גם קינואה הזויה לבחירה), מה שעורר מעט את חשדנו. התוצאה דווקא הפתיעה לטובה והייתה עדינה ומחמיאה. הטורטיה מוצלחת גם כן, גמישה, נעימה ונותרת חמה לאורך זמן. הבשר הנבחר "רוסט קרנה" (36 שקלים) הוא בקר בבישול איטי עם בצל ותבלינים מקסיקניים, וכאן הוא תובל כצ'ילי קון קרנה מסורתי, אך הגיע כנתחים גדולים ורכים ובכמות נדיבה. דווקא הפריחולס נעלמה אי שם ולא הוסיפה או שדרגה. התוספות החינמיות בתוך הבוריטו הן חלפיניו כבוש, חסה אייסברג, כוסברה ובצל. העגבניה, משום מה - חלק משמעותי לעסיסיות הבוריטו וריענונו, נעדרה ממנו לחלוטין וחסרונה הורגש בכל ביס. 

בצד: הסלסה במקס אנד קו מתומחרת בקשיחות, והמנה הבסיסית כוללת רק סוג אחד לבחירה. כל מנה נוספת או ריפיל יעלו 3 שקלים נוספים. החריפה ביותר היא מולה רוחו הבנרו, מייד אחריה מגיעה סלסת חלפיניו וליים המאופיינת בחמצמצות נעימה וחרפרפות רצינית. המעניינת ביותר היא המולה נגרו קקאו, המאופיינת בטעם עגבנייתי עמוק ורמזים של קקאו שעושה מעניין בפה, ויש גם סלסה ורדה מסורתית ופיקנטית ופיקו דה גאיו - סלסה נטולת חריפות מעגבניות טריות, בצל וכוסברה.

מה עוד: אם אתם מחובבי התירס, נסו את ה"אלוטה לוקו" (22 שקלים), קלח תירס קטן במיוחד במחיר שערורייתי, שמגיע עם איולי צ'יפוטלה, גבינה מותכת, גבינה בולגרית וכוסברה. טעם, ניחוח או מרקם גרילי אמנם לא הרגשנו, אך השילוב של איולי הצ'יפוטלה עם הגבינה המותכת והבולגרית השמנמנה, עושה משהו נעים מאוד בפה.

מדד הדחיסות הבטנית: מדויק ועושה היטב את העבודה. בשונה מאלו שהיו קטנים או מאלו שהכניעו אותנו וגרמו לנו לנהוג בשיטת הטייק אווי, הבוריטו של מקס אנד קו היה מדויק בגודלו ובנפח שתפס אצלנו בקיבה, והשביע בדיוק בדרגה הנכונה. לשמחתנו, אחרי פחות משעה מרגע הביס האחרון, היינו רעננים ואנרגטיים כאילו לא בא אל פינו ממש לא מזמן מצבור נאה של פחמימות ובשר.

מקס אנד קו - בן יהודה 122, תל אביב

יודע את העבודה: טאקריה

המסעדה של דנה ירזין, בתו של יורם ירזין (קפה איטליה, גוז' ודניאל) והשף שחר שטרן, מגישה אוכל רחוב מקסיקני באווירה קלילה. המטבח במקום פתוח, הפוסטרים העצומים על הקירות ותמונות המתאבקים עם המסכות בכל פינה, הופכים את המקום לנקודה מושלמת למפגש חברים שמח, והרושם הכללי פותח בקלות את התיאבון.

הבוריטו: על שולחננו נחתו שני חצאי בוריטו שמנמנים עטופים בנייר כסף. בתוך טורטייה די סתמית שהמסעדה מקבלת מוכנה, היו חתיכות בשר גדולות ששמרו על עסיסיות, שעועית בכמות נדיבה מדי, אורז, חסה ופיקו דה גאיו. הבשר שבחרנו, "ביסטייק" (38 שקלים), הושרה במרינדת טקילה וליים ונצרב על הפלאנצ'ה. מרקמו היה נעים והתיבול מאוזן, והוא מילא את הבוריטו ביחס טוב לשאר המרכיבים. האורז ספג היטב את נוזלי תבשיל הבשר והסלסה, אך הכביד על המנה. לצד אלו הגיעו בילט אין גבינה, חסה סלסה רוחה ושמנת חמוצה. מדובר ביופי של מנה, אך אם נרצה להתקטנן, נציין שהיינו שמחים לקבל פחות שעועית בבוריטו, כדי להרגיש לאחר מכן פחות דחוסים מכונסים.

בצד: סלסה ירוקה, סלסה ורדה וסלסה חריפה מאוד, שהגיעו ללא תוספת תשלום.

מה עוד: נסו את המנה הפופולרית ביותר - הנאצ'וס. הר של צ'יפס פריך מקמח תירס מכוסה בגוואקמולי, שמנת חמוצה, גבינה מותכת, עגבניות, חלפניו ובצל ירוק (38 שקלים), יוצרים מנה נפלאה שכדאי לחלוק עם שאר הגרגרנים בשולחן. עם כוס בירה או מרגריטה בצד, לא צריך שום דבר אחר.

מדד הדחיסות הבטנית: הבוריטו כל כך משביע, שיש סיכוי גדול שלא תצלחו את החצי השני. המנות נדיבות מאוד, המחירים נוחים והאווירה נונשלנטית ומוקפדת בו זמנית.

טאקריה - לבונטין 28, תל אביב

ותיק ומפתיע לטובה: מקסיקנה

המסעדה המקסיקנית הוותיקה ביותר בארץ היא מוסד שמתאים למשפחות ולתיירים. מדי ערב ובעיקר בסופי שבוע מתכנסים כאן הורים וילדים מכל קצוות תבל ומבטאים כדי לזלול מנות גדולות של אוכל מקסקיני וטקס-מקס, לצלילי מריאצ'י.  

הבוריטו: את הבוריטו ההדוק של מקסיקנה מכינים מטורטיות של חברת טרס פזוס ומגישים נטולות עטיפת נייר כסף, אחרי שהן עברו השחמה שהפכה אותן קריספיות כלבבנו. בתוכן תמצאו המון בשר שבושל במשך שעות ופורק לחוטים דקיקים מלאי עסיסיות (59 שקלים למנת "קרנה"), אורז ליים רך בכמות מצויינת שסופגת את נוזלי הרוטב אך לא סותמת את הבטן ושעועית עדינה מאוד. כל הטעמים מאוד מאוזנים גם בלי תוספת ירקות פריכים.

הדוק כמו תינוק בעריסה. בוריטו במקסיקנה (צילום: יוליה ניקנקין)

בצד: ליד הבוריטו מוגשת שמנת חמוצה עם עירית, צלוחית גוואקמולי ופיקו דה גאיו. אפשר ללכת על גבינת צ'דר בתוך הבוריטו בתוספת תשלום (6 שקלים).

מה עוד: אל תפספסו את האנצ'לינדס (59 שקלים) הממולאות בעוף או ירקות, עם רוטב מולה פובלאנו, שמכינים במקום מאפס. מעל הכל מפזרים גבינת צ'דר שהופכת את המנה לחגיגה אמיתית.

מדד הדחיסות הבטנית: הופתענו לטובה שלמרות גילה, מקסיקנה עדיין מציעה חוויה נעימה, שירות טוב ואוכל שלא התעייף עם השנים. הבוריטו גדול מאוד ומשביע בטירוף, לכן אם אתם שואפים לטעום כמה מנות מהתפריט, כדאי שתצטיידו מראש בשותפים רעבים. על כל השמחה הזאת מעיב המחיר, שהוא היקר ביותר מבין מקסיקניות העיר.

מקסיקנה - בוגרשוב 7, תל אביב

*#