${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חמש דקות מכפר סבא: ביקור בחומוסיות בטירה

רובנו מכירים אותה כבירת חומרי הבניה, הבשר ופקקי התנועה, אבל לטירה יש כמה חומוסיות מצוינות שאתם חייבים להכיר

תגובות

"אין מצב שעוד לא היית בטירה!", אומר לי החבר מהצד השני של הקו. "אתה הופך את כל הארץ ומחפש את החומוס הכי טוב, ולא קופץ למקום הכי טוב, שנמצא חמש דקות מהבית שלך?". האמת - הוא צודק. השמועות על החומוסיות הטובות בטירה הגיעו אלי במשך השנים, אבל השמועות על הפקקים הארוכים בכניסה למתחם מקדשי הקניות, הבשר וחומרי הבניה, הרחיקו אותי מטירה עד עכשיו. "בוא ניסע בשישי מוקדם בבוקר. אין פקקים, אין תורים, ויש חומוס משובח", הוא שכנע אותי. הסכמתי מיד. טירה באמת נמצאת כמה דקות מכל מקום, ובשישי בבוקר זה אפילו קרוב יותר. דקה מכפר סבא, אנחנו נכנסים לטירה ומיד פונים לנקודה הראשונה מתוך שתי חומוסיות שנדגום הבוקר - חומוס בלאדי.

» חומוס כספי - כשהגליל מגיע לתל אביב

» אבו ראמי: כשהמסעדה הגדולה קמה לתחייה

חומוס בלאדי היא חומוסיה קטנה, צנועה וללא גינונים של מסעדה, ובקושי ניתן להבחין במקום כשנוסעים ברחוב הצר. מצאנו חניה בקלות יחסית ונכנסנו. השירות היה מהיר יותר מכל חומוסיה אחרת. ברגע שהתיישבנו הונחו על השולחן קערות אישיות של ירקות טריים אישיות לכל אחד מאיתנו, יחד עם צלחת פיתות טריות במיוחד. איזו נדיבות, יחסית למקומות אחרים בהם נדיר לקבל יותר מבצל ורוטב שום ולימון. החומוס הגיע אחרי פחות משלושים שניות ואיתו ריח מיוחד שעלה מהדאקא. דאקא היא התערובת הירוקה שאתם רואים על חלקה העליון של המנה - פלפל חריף ירוק קצוץ דק דק עם שום ושמן זית - חריף במידה הנכונה וטעים ממש. בטירה נהוג לשים את הדאקא על החומוס ולא בצד.

רק דאקא. חומוס בלאדי (צילום: יובל הולנדר)

החומוס טעים מאוד, עדין ומשחתי, טחון דק דק ונראה שמכיל אחוז גבוה של טחינה. הטעם נעים מאוד ומשתלב נפלא עם הגרגרים הרכים ועם הדאקא הפיקנטית. השילוב עם הירקות הטריים, הזיתים, הבצל ותוספת הדאקא שהזמנו, פשוט מושלם. זהו חומוס ששונה ממקומות אחרים בארץ, בהיר יותר, עדין יותר, נראה שסוג הטחינה עושה פה את ההבדל.סיימנו את המנה בקלילות ויצאנו לחומוסיה הבאה - חומוס לול, אחד השמות ה״חמים״ בחומוסיות של טירה. חזרנו לכיכר בכניסה לכפר, פנינו ימינה ובכיכר השניה חנינו כשמולנו השלט הצבעוני של ״לול״. כשנכנסו די נדהמנו: אל מול הויטרינה של מגיש החומוס עמד תור ארוך של כחמישה עשר גברים. היו גם כמה ילדים, אבל כולם היו גברים שנראו מקומיים. אף אחד מהם לא היה נראה תייר חומוס כמונו. כולם עמדו בשקט מופתי, אף אחד לא דיבר בטלפון, לא דחף, לא דיבר, ואפילו לא חייך. תור ממושמע שכמוהו לא רואים בארץ. מסביב היו פזורים מספר שולחנות, ואנחנו לא היינו בטוחים אם זה התור לחומוס או תור לטייק אוואי. שאלנו מלצר מיוזע שמיד הושיב אותנו באחד השולחנות, והסביר לנו שכל האנשים האלה באו לקחת חומוס הביתה. מסתבר שהמראה הזה הוא הנוף של מסעדת לול. אנשים באים מכל רחבי טירה לקחת חומוס הביתה. אחד האנשים אפילו עמד עם צלחת ריקה ביד, רק שימלאו לו אותה ויקח הביתה, לאכול טרי טרי, מלול.

יעילות אירופאית. התור של לול (צילום: יובל הולנדר)

התיישבנו. שוב הוגשו לנו שתי צלחות של ירקות טריים, הפעם גם עם מלפפונים טריים, כאלה שנקטפו הבוקר או אתמול, לא יותר מזה. החומוס שקיבלנו היה דומה מאוד לחומוס של בלאדי. רך מאוד, הרבה טחינה, כמות בינונית של לימון וערימת דאקא מכובדת מאוד שהופכת את המנה לפיקנטית מאוד - השילוב נהדר. הירקות טריים, הגרגרים רכים, הדאקא שורפת על הלשון ושמן הזית לא מזוייף. מה צריך יותר מזה ביום שישי בבוקר? התשובה ברורה: טייק אווי לצהרים. וככה, אחרי שישבנו וניגבנו (אחד עם ואחד בלי פיתות), הצטרפנו לתור השקט של הלוקחים הביתה. זו עמידה קצרה, במפתיע, שמאפשרת להציץ תוך כדי, למטבח. כמו בכל החומוסיות שאני אוהב, גם כאן המטבח ברוחב של 80 סנטימטר ובאורך של מטר ועשרה. יש במטבח ארבעה אנשים, שלושה סירים ענקיים, והמולה כזו שבעצם קשה להבין מה הולך שם. מה שבטוח, הסירים הרותחים של הפול והגרגרים הם המקום הכי חם בטירה בשעה הזו.

ועכשיו לסוגיית הקפה. בחומוס לול לא מגישים קפה אחרי החומוס. חבל על המקום, השולחנות מעטים והסועדים רבים. בדיוק בשביל זה פתח מוסטפה, האח של הבעלים של לול, את בית הקפה שלו בדלת הסמוכה. אחרי שתי מנות חומוס ועוד תוספות ועוד טייק אווי, היינו מותשים למדי. שנת הצהרים של יום שישי הולכת ומתקרבת אבל הריח של הקפה של מוסטפה השכן משך אותנו להיכנס. בשולחן ממול שיחקו ארבעה חברים שש בש כשמוסטפה מגיש להם שוב ושוב קפה לשולחן, וחוזר לשבת על השרפרף שלו בשמש החורפית בחוץ, אל מול התור של הטייקאוואי של לול.

מעורר. אקפה אצל מוסטפה (צילום: יובל הולנדר)

מוסטפה מוזג לנו קפה ומיד ממשיך לשרת את השולחן הקולני של שחקני השש בש. בית הקפה של מוסטפה הוא בית קפה אמיתי. אין בו שום עיצוב, או תפאורה. אני מגיע מעולם הפרסום ושם תמיד לימדו אותי ש-"דה פרודקט איז דה הירו״. אנשים באים למוסטפה בגלל הקפה הנהדר שלו, וגם כי נורא כיף לשבת בחלל הגדול הזה ולנוח אחרי החומוס, ולפני שסוף השבוע מתקרב.

טירה נמצאת פחות מחמש דקות מכפר סבא, ובמרחק קצר כמעט מכל מקום במרכז. למרות שהיא נחשבת מעצמת בשר, חומרי בניין ופקקים בשבתות, שווה לקפוץ אליה בשעות פחות שגרתיות כמו שישי בבוקר או אמצע השבוע, ופשוט להסתובב. מצאנו בטירה עוד לפחות עשר חומוסיות שלא בדקנו, אבל בטוח נחזור לבדוק. בינתיים, מצויידים בקופסת חומוס, קופסת גרגרים, ואריזה מהודרת של דאקא, המשכנו אל סוף השבוע עם טעם של עוד.

חומוס בלאדי - טירהחומוס לול - בכיכר השניה בכניסה לטירה, טירה

*#