לא אחלה: איך מושפע ענף החומוס מהמצב הבטחוני?

אבו חאסן בסדר, אבל באל באבור שוקלים לסגור. עד לפני רגע הן היו מעוז הקונצנזוס, אך מאז שהתחיל הבלגן, הדו קיום הקולינרי נפגע. אסי גל תפס את המסעדנים הערביים המובילים לשיחה על לקוחות מחרימים והמצב בעזה

אסי גל, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
אסי גל, עכבר העיר

בדרך כלל הן סמל לדו קיום, או לפחות לקולינריה שאהובה על ימנים, שמאלנים, וסמולנים כאחד. בימים כתיקונם יושבים בהן יהודים וערבים ונהנים מכל טוב המטבח הערבי, או לפחות מבקלאווה ושחור קטן, רק שבתקופה האחרונה, כמו כל ענף המסעדנות שחווה פגיעה בעקבות המצב, סופגות המסעדות הערביות פגיעה כפולה. כל כך קשה הפגיעה, עד שסמלים קולינריים מובהקים שהיו עד כה סמל מובהק ל"ביחד", והצליחו בקלות להביא גם תל אביביים נטולי מכונית לצפון, מאיימים בסגירה.

» »  ביפו נפתח לפני חודש, הוגדר מיומו הראשון "קפה של סבתא", ושימש בית חם לאנשי תרבות, שכנים מקומיים, תיירים וסתם חובבי קפה. עליה, בעלת המקום, עמלה ארוכות לפני הפתיחה על הפן הויזואלי, ויצרה מקום במראה של פעם, החל מהעיצוב הכולל ועד למרצפות. גם את הקפה היא קולה בעצמה, קולה וממתינה ללקוחות. "כשפתחנו והתחלנו לעבוד, לא היה בלגן, והגיעו הרבה תיירים גם מחו"ל וגם מחוץ לתל אביב", מספרת עליה, "זה היה כיף גדול לראות את הערב הרב התרבותי שהיה כאן. המקום נמצא ליד מוזיאון אילנה גור, ואני רגילה לראות אוטובוסים של תיירים שמגיעים לטייל באזור, אבל בשבועיים האחרונים הכל נגמר. וזה לא רק אצלי, זה קורה פה אצל כולם. קשה לפתוח את המקום בבוקר. אני לא רגילה לראות רחוב ריק. עכשיו יש כאן שקט רועש".וכשאנשים בכל זאת מגיעים, הם מדברים על המצב? "יש דיבור, אבל של בית קפה, והדיבור הוא תמיד על זה שלא ברור מה יהיה העתיד. לכולנו ברור שהמצב לא טוב וקשה. אף אחד לא מרוצה ממה שקורה. יש מעט תיירים שהחליטו להישאר, והם מוצאים במקום מפלט, יושבים על הספה, שותים קפה ואומרים שהמצב מורכב וקשה. בשביל תיירים אני ישראלית שחווה משהו בדיוק כמו כולם, וזה בדיוק ככה. אני פותחת את המקום עם חיוך שאני מתאמצת להעלות על הפנים, שמה מוזיקה, ומעבירה את היום עם המון כוחות וסבלנות". 

ערב רב של תרבות. קפה בסמה (צילום: באדיבות המקום)איך מתמודדים עם המצב מבחינה כלכלית?"מה יהיה לי בקופה, זה שולי. יותר אכפת לי מה יהיה מסביבי ושיגמרו כבר האזעקות. בכל אזעקה הגוף שלי רועד. אני גם שואלת את עצמי אם במצב הזה הייתי יוצאת לבית קפה, ויודעת שלא. אני רק רוצה שהמצב הזה ייגמר, ושייגמר עם פתרון ושלא יחזור שוב".  מנסים לדבר איתך על המגזר הערבי?"לא. כשאתה ערבי, אתה לא נציג של העם שלך, כמו שאני לא רואה במי שבא לשתות כאן, נציג של העם היהודי".   פעם היה פה שמח. קפה בסמה (צילום: באדיבות המקום)

אומרים שלום, מחייכים ומתעסקים באוכל

ב, מסעדה יפואית וותיקה החולשת על כמה סניפים, וכוללת מסעדה, שווארמה וחומוסיה, המצב עגום לא פחות. מ', שביקש לא לחשוף את שמו המלא, מלצר וותיק במקום, מספר שכמעט 99% מהלקוחות לא מגיעים. "אנחנו פתוחים כרגיל, אבל העסק מת. הנה, עכשיו כשאתה מדבר איתי, השעה אחת בצהריים ונכנס זוג ראשון. בדרך כלל מהבוקר יש אנשים. אני מסתכל בבתי קפה של יהודים באזור ושם יש דווקא אנשים, אבל זה כנראה הגיוני. אם יהודים ירצו לצאת, הם יצאו למקומות של יהודים. היחידים שבאים אלינו זה אנשים מהמגזר הערבי שמגיעים בערב, אחרי סיום הצום, וגם מהם מגיעים פחות משהגיעו בשנה שעברה בזמן הזה. מ' מספר שתיירים לא מגיעים בכלל מאז שהעסק התחיל, ושאם מגיע ישראלי, הוא בטח לא רוצה לדון במצב. "סועד ישראלי שמגיע, לא מעוניין לשמוע מה יש לי להגיד, ואני לא רוצה לשמוע מה יש לו להגיד. זה יהיה לא נעים והשיחה כבדה מדי, אז אומרים שלום, מחייכים ומתעסקים באוכל".מה אתה חושב על המצב?"אני ערבי ואין מה לעשות, כל ערבי שנפגע זה כואב לי, לא משנה איפה, גם בסוריה. ומה שקורה בעזה זה מלחמה טובחת, אנשים נטבחים. בתקשורת מראים לכם רק קצת ממה שקורה.כל יום נהרגים שם איזה 200 אנשים. גם מה שקורה לשדרות זה גרוע, אבל לא דיברו עם אנשים עשר שנים, לא נותנים להם לצאת וציפו שלא יעשו כלום? צריך לדבר, לפתור את הבעיה. החמאס רוצה לדבר ומגיע לעם הפלסטינאי שידברו איתו". אומרים שלום, מחייכים ומתעסקים באוכל. חג' כחיל (צילום: אורן זיו)»  » גם החברים הפסיקו לבוא

חומוס, בשונה ממסעדות קבב + סלטים, ידוע כחוצה דעות ועדות, ולכן מי שנפגע פחות מהמצב המתוח, לפחות לפי דברי עובדי המקום, הוא מוסד החומוס הכל-תל אביבי הידוע, ביפו, הידוע גם בשמו הרשמי, עלי קראוון. למרות שביום שישי האחרון בשעות הצהריים המוקדמות, המקום היה בתפוסה שנצפתה לאחרונה אי שם ביום כיפור, כך ראה כותב הכתבה במו עיניו, מלצרי המקום מספרים ש"המצב כרגיל, ואנחנו לא נפגענו מהתקופה המתוחה. אנשים ממשיכים להגיע כמו תמיד". יותר לא הסכימו לספר.

לא נפגעו מהמצב המתוח. אבו חסן ביפו (צילום: רותם מימון)

אבו חסן נמצא אולי מחוץ למשוואה הפגיעה מתוקף היותו מצרך קבוע בשגרת יום שישי של כל שוכן האזור, אך שנמצאות מרחק יריקה מכפר סבא וערי הסביבה, הן כבר סיפור שונה לגמרי. החומוסיה המפורסמת אבו חסן בטירה, נטושה כמעט לגמרי מתחילת המבצע, וחוסני, הבעלים, מספר על ירידה של 100% לקוחות במסעדה בטירה ו-50% אחוז במסעדותיו הנוספות בכפר סבא ובהרצליה. הוא מכריז בביטחון "אני יודע בבירור שזה חרם".אולי אנשים פוחדים להגיע לטירה?"לטירה זה אולי קצת מפחיד להגיע, כי היו איזה 50 ילדים שהפגינו בכיכר בשבת, אבל מולם, שאר 29 אלף התושבים לא עשו כלום לאף אחד, אז למה להעניש אותם? וחוץ מזה, בכפר סבא הרי אין מה לפחד. זה לא שריק כי אנשים לא יוצאים. אני רואה שיוצאים פחות, אבל אני גם רואה שיושבים במקומות אחרים. יום אחרי שחטפו את הילדים, ירדתי ב- 40% בתפוסה, בשבת כבר ב- 70%. נכנס אלי לקוח קבוע מכפר סבא, ראה שריק ואמר לי שלא באים בגלל החטיפה. שאלתי אותו למה, הרי חטפו אותם מחברון. המרחק מטירה לחברון ומכפר סבא לחברון אותו דבר. בזה שאתם מחרימים אותי, זה כאילו דפקתם על הדלת שלי ואמרתם 'אתה אבו חסן, אתה ערבי מוסלמי ולא מכירים אותך'. יצרתם ריחוק ממני. אנשים שהיו חברים לא באים, ואני קורא פה לכולם: בואו לשתות קפה. לא חומוס, לא צריך, אבל אל תשברו את הקשר שהיה בינינו. דו קיום בישראל זה בין ערבים ליהודים, בואו לא נשים חומה". אבל היו בטירה קריאות לשביתה כללית שתומכת בחמאס. "כן, ואף אחד לא שבת. אולי 500 איש בעיר, אבל מה עם שאר התושבים? אני פתחתי את המסעדה למרות שרמדאן, רק למקרה שיבוא חבר וירצה לשבת איתי. אי אפשר להתעלם מזה, המצב לא טוב. לא טוב לאף אחד. לא ליהודים, לא לעזתים, לא לערביי ישראל. אני אומר 'בואו ננסה לעשות שלום. לא עם החמאס, עם שאר 70% התושבים בעזה'. נעשה שלום ונכתוב בחוזה שטיל ראשון שיורים עלינו, כובשים מחדש את עזה. אני אומר בכוונה 'בואו ננסה', כי אני גם ישראלי. אני ישראלי ואתה ישראלי ובואו לא ניצור בינינו בור שלא נוכל לעבור אותו". 

הרמאדן מציל את המצב ב, אחת המסעדות המוכרות והוותיקות שאחראיות במידה רבה להפיכת המטבח הערבי לחלק בלתי נפרד מעולם המסעדות התל אביבי, מדווחים על פגיעה משמעותית בפרנסה. "המצב על הפנים", מספר י', מלצר וותיק, "יותר מ- 50% אחוז מהלקוחות כבר לא מגיעים. מעט מאוד ישראלים מגיעים אלינו בתקופה הזאת, והכבישים ריקים באזור. עיקר הלקוחות שעדיין מגיעים הם מהמגזר הערבי, ואם כבר מגיע ישראלי, כמובן שלא מדברים על המצב. שיחה כזאת לא נעימה לאף אחד, וגם אני מעדיף לא  לדבר על זה. המצב מסריח, וזהו".

ואיך מתמודדים עם הפגיעה הכלכלית? "כרגע אנחנו סגורים בשעות היום בגלל הרמדאן, ולמזלנו בשבירת צום מרוויחים כי אנשים עדיין מגיעים. אבל אם זה יימשך, נהיה סגורים כל היום".

גם המלצרים מעדיפים לא לדבר על המצב.  מסעדת אל באבור (צילום: אורטל אלטרמן)

סלמאן הוא הבעלים של מסעדת במג'דל שמס, המסעדה הגבוהה ביותר בארץ, השוכנת למרגלות החרמון ונהנית מתיירות הישראלית שמגיעה לשיאה בחורף. לצד החומוס, מגישים כאן סלט יווני, פסטות איטלקיות וארוחות בוקר ישראליות - מה שהופך את המקום לנקודת עצירת חובה עבור משפחות על ילידהם. הפגיעה, עבורו, היא הרבה יותר מכלכלית. "אנחנו נפגעים בהרבה תחומים", הוא מספר, "קודם כל אין מים בנהרות, אין רפטינג, אז אין מה לעשות בצפון. מצד שני, גם אף אחד לא יבוא הנה לקצת שקט, כי מאז שהתחיל הבלגן מסוריה, אנחנו סובלים פה מאזעקות משלנו. מצד שלישי, תיירים מחו"ל לא באים כי הם לא מגיעים לישראל בכלל בגלל המצב בדרום". אתה חושב שאנשים פוחדים לבוא למג'דל שמס?"ממש לא. אף פעם לא היו מריבות בין יהודים לדרוזים. גם עכשיו, אם מישהו בא למסעדה ורוצה לדבר על המצב, אז הכל נעשה בהקשבה, בחברות ואין שום ויכוחים".  ומה אתה עושה כדי להתמודד עם המכה הכלכלית?"בגלל שאין לקוחות העבודה קשה יותר. במקום להזמין סחורה מספקים לשבוע, אני מזמין ליום כי אני לא יודע מה יהיה. עדיין לא היה יום בלי לקוחות בכלל, כי יש לנו כמה וכמה קבועים שחוזרים למקום, אבל היו ימים עם מעט לקוחות. אז מצמצמים הזמנות ומצמצמים עובדים, ופחות מלצרים מגיעים. המצב הזה לא טוב לאף אחד. אני לא מבין למה אנשים עושים את זה. למה אי אפשר פשוט להסתדר? אבל אין לי פתרון. זו מלחמה של מדינות, ואם ראשי המדינות לא מוצאים פיתרון, אז אני אמצא?"   

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ