טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מותק, הילדים השתלטו: שבת במתחם שרונה

על הדשא משתוללים הילדים, על השבילים מתרוצצים המבוגרים העייפים ובמסעדות אין סיכוי למצוא מקום. מיה קופרברג בילתה סוף שבוע קולינרי במתחם שרונה וחזרה רעבה כדי לספר

תגובות

"אמא, יש לי פיפי", הוא ללא ספק המשפט שלא תרצו לשמוע מהילדים שלכם בבילוי סוף שבוע במתחם שרונה. לא משנה באיזה חוש ניווט ניחנתם, הדרך אל השירותים הקרובים רצופה בהרבה ניחושים, ניסויים וטעויות, ובעיקר מרגישה כמו מסע בלתי נגמר. וכך, בהיעדר אופציה נגישה, השילוב של מאות הילדים והצמחיה הטרייה, פותח פתח להתערטלות המונית ודשא שכבר לא כיף להתגלגל עליו. המצב נעשה מאתגר אפילו יותר כשהשמש קופחת והריב המשפחתי על טהרת ״חם לנו ואנחנו עייפים ורעבים״ אורב מעבר לפינה. אבל לשם עוד נגיע בהמשך.

» מתחם שרונה - כל הפרטים» המדריך הקולינרי לשרונה

״דשא. ילדים מתים על דשא״. כך בוודאי החלה הישיבה הראשונה בתכנון מתחם שרונה, שצמחה מתוך מבני הטמפלרים המתפוררים, שהוזזו, שופצו פונפנו וגובו במרחבי דשא לכדי מתחם בילויים, קניות והפעלות לילדים. האסתטיקה של המקום בלתי ניתנת לערעור: המבנים יפהפיים והשיפוץ הוסיף להם חן בורגני. אדריכל הנוף שקיבל כחומר גלם אזור מוזנח שמלפניו ומצדדיו מטרופולין מפוייחת, ומאחוריו בסיס צבאי נוקשה, מצא דרך להעביר תחושת כפריות. בתפריט: מרבדי דשא ירוקים, מבנים צבעוניים מגובים במרפסות חמד, ערוגות פרחים מלבלבות ובריכות נוי מפכפכות קומפלט עם דגי זהב. אופיו של המתחם, שמתעקש להיקרא ״המושבה״ ללא הועיל, תוכנן להשתנות מן הבוקר לערב ולפי ימות השבוע. לשעות הבוקר מלאות החיילים ואנשי העסקים  מהבניינים הסמוכים, יועדו בתי הקפה והמסעדות, ולשעות המשפחה המאוחרות יותר - גני השעשועים והחנויות. בלילה ובסופי השבוע מקווה המתחם לפרוח באמצעות מסעדות נוצצות וברי יין יוקרתיים, כשבין לבין מתוכננות גם גלריות אומנות, שווקי קונספט, הופעות מוזיקה ועוד כהנה וכהנה מפגני כוח תרבותיים ומעודדי הוצאת כסף לבזבוזים. 

״דשא. ילדים מתים על דשא״. מתחם שרונה הומה משפחות (צילום: מיה קופרברג)הפרויקט אמנם מרהיב, מרתק ומגוון באופן שפונה כמעט לכל הטעמים. אך בשבתות, להבדיל מהשלווה הפסטורלית של אמצע השבוע, האווירה מזכירה שלוחה אורבנית של פארק הירקון, עם מסעדות במקום מנגלים, תוספת ילדים בצד במקום כלבים ומסעדות במקום עצים. חלק מהחנויות במתחם סגורות למורת רוחם הניכרת של ההורים חובבי הקניות, והמסעדות מלאות להתפקע. מזל שיש דשא שיספוג את כל ההומה הזה ויבנה רעב עתידי.אוכל, שתיה, גבר, אישה ופיפי

"יש פנטהאוזים. הדירות פה עולות כשלושה מליון", "אורי תחזור לכאן! לא, אורי, תחזור לשביל, בוא לכאן!", "הייתי מסכים לגור כאן? אני דווקא אוהב את השקט של מודיעין", הן שיחות שנשמעות תדיר מההורים המתחרדנים כתיכוניסטים בהפסקה על הדשא, בעוד הילדים משוחררים לנפשם להתרוצץ בגן העדן מלא האטרקציות. מלבד מרבדי הדשא, הוקדשו שני אזורים מוצלים למתקנים ולהפעלות, ולצידם החומוס-צ׳יפס-סלט של גני ילדים: נדנדות, מגלשות, חבלי טיפוס, מתחם החלקה לרולרבליידס, סקייטבורד ואופניים ושלל מקורות הכנסה פוטנציאליים לאורתופדים. סך הכל מקסים ועובד לא רע, ויש כל כך הרבה שטח פנוי, שאפילו ויכוחים לא מצליחים להתרומם לכדי הצקה משמעותית לעור התוף. תחושת האופוריה מתמוססת ברגע בו נדרש המתחם לספק שירות החורג מגבולות הגינה הענקית. או אז מגלים שכדי למצוא דבר מה לאכול, לא משנה מאיזה סגנון או עדה, צריך לכתת רגליים ולחדד את כל החושים. שלל מקורות הכנסה לאורתופדים. משטח ההחלקה בשרונה (צילום: מיה קופרברג)

נכון, יש מסעדות בכל פינה ואפילו מבנה עם אוכל איטלקי ובו מיני פחמימות וגלידה, אך כל אלו פזורים בחוסר סדר בין המבנים ומגובים בשילוט שאפשר להבחין בו רק ממעוף הציפור או אם העיניים חדות במיוחד. בלי היכרות מוקדמת עם המפה הקולינרית, קשה להבין איפה נמצא מה, ומסובך אפילו יותר להשקיט רעב פתאומי שהצטבר אצל הילדים. זהו למעשה המראה השכיח שמלווה את הביקור במתחם הפסטורלי - הומה אדם הזה: ילדים על ילדים המתרוצצים בצווחות אושר משמחות, לצד ילדים על ילדים שרעבים או צריכים פיפי, ומסביבם הורים חסרי אונים המנסים להתמצא במרחב.

כשניחוח הבורגראנץ' פוגש גלידה חלושה

אם במקרה מעדתם לתוך מסעדה שעונה על הדרישות של כולם ועל התקציב, הסיכוי למצוא בה מקום פנוי ליותר מאדם אחד או שניים אפסי. אפשר כמובן להתפשר על סוג המקומות שבהם ילדים מתרוצצים ממקום למקום אחוזי תזזית כשבידיהם נקניקיות, אבל אף אחד לא רוצה חרדל בשיער. אחד מאותם מקומות הוא ״בורגר 110״, רשת המבורגרים מבית "אגאדיר", שהרעיון העומד מאחורי פתיחתה הוא מנות המוכנות תוך 110 שניות מרגע ההזמנה. לא נשארנו למדוד האם המנה אכן יוצאת בזמן הנקוב, מכיוון שניחוח הבורגראנץ׳ ששרר בחלל המסעדה הבריח אותנו להמתין להזמנה בחוץ, על הספסלים הנעימים. המקום עדיין חדש ושבת בבוקר היא לא זמן נכון להעמיד פאסט פוד במבחן השעון השוויצרי, אך במבחן הטעם התוצאות היו בינוניות. מבית היוצר של "אגאדיר" ניתן לצפות לסטנדרטים יותר גבוהים של איכות הכנה. הירקות אומנם היו רעננים והלחמניה טעימה, אך הבשר - שלזכותו יצוין שבאמת הרגיש איכותי יותר מאשר ברשתות המבורגרים אחרות - הגיע יבש מדי, הצ'יפס היה בסדר אבל לא חרג מהסטנדרט הרגיל, והחוויה כולה הרגישה מפוספסת. הפוטנציאל שם, הוא ניכר, אבל המבורגר עושים בהשקעה או לא עושים בכלל, כך ששווה לתת למקום קפיצה בזמן פחות עמוס. B12 להמונים. "בורגר 110" (צילום: יח"צ)

ב"פיאצה רוסטיקו", מסעדה איטלקית צבעונית ועליזה של הרשת המוכרת, שנראתה כפוטנציאל טעים, לא היה סיכוי לאכול. כל המקומות בה, כך נמסר לנו, הוזמנו מרגע הפתיחה ועד שעה 16:00. מכיוון שאת "וילהלמינה", פטיסרי הבוטיק של אורן בקר שהבטיח טובות ומתוקות, לא מצאנו. קינחנו ב"ליטל איטלי". הביתן החביב שמכנה את עצמו מתחם איטלקי, מכיל בסך הכל שלושה דוכנים קטנים: אחד שמוכרים בו פיצה עגולה, אחר עם פסטה בכמה רטבים ואחרון ובו גלידה ששוכנת אומנם במיכלים כסופים יפים בעלי מראה אותנטי, אך הוכנה על פי מתכון איטלקי כשעל הביצוע חתומה "וניליה" הסמוכה. המוכר שמר על מבע חמור סבר בואכה כעוס במהלך כל הדקות הארוכות שבהן עיצב את הגלידה בכוס ההגשה. את האווירה הרצינית שברה המארחת שהציעה לכל רוכש במתחם האיטלקי להצטייד בסלסלת פיקניק מתוקה ובה מפה משובצת, סכום וכוסות שאפשר לשאול ולהחזיר בסיום הפקיניק-ארוחה. הטעם, אגב, היה די בנאלי, וחוץ מהטעם שכונה "חלב טהור", אף טעם שוקולדי לא הרקיע שחקים או הזכיר את מאמא איטליה הרחוקה.  ילדים, הם צריכים פחמימות. פיצה של ליטל איטלי (צילום: אפיק גבאי)

בסופו של יום, וגם על שלפוחית מלאה, מדובר בפרוייקט יפהפה שמנסה לשלב בין היסטוריה ועכשוויות, בין סיורים מודרכים לפורקן אנרגטי משפחתי, בין משרדים צבאיים חנוקי אקליפטוס לרשתות בגדים שבלוניות, ובין פחמימות שמשמחות את הילדים. מה שעובד מצויין וחלק ועובר כל מבחן אפשרי, הוא יכולת הסוואת המטרה המקורית של המתחם: הוצאת כסף מהארנק. הטמפלרים, אותם יצורים מיתיים שמבתיהם מישהו שם למעלה עושה מליונים, היו חברי תנועה דתית נוצרית שהגיעו לכאן מגרמניה וגורשו מהארץ בימי המנדט הבריטי כשהחלו לפזול לעבר התנועה הנאצית. אמונתם דבקה בעבודת כפיים, גאולה עתידית וחיבה לארשת פנים חמורה. ספק אם משהו ממורשתם העליזה נשמר במושבה המחודשת. ספק אם למישהו אכפת.» מתחם שרונה - כל הפרטים

*#