${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קרובים לצלחת: השפים המבטיחים של 2012

הם צעירים, הם מוכשרים והם אוהבים לבשל - שישה שפים שהולכים להיות הדבר הבא בסצנה הקולינרית המקומית

תגובות

הם היו סו-שפים, התחנכו על ברכי השפים הגדולים והמוכרים, יצאו אל העולם להתמחות במטבחים שונים ולחזק את סגנונם, חקרו וטעמו, ובעיקר - עשו השנה קפיצת מדרגה גדולה כשעברו לקדמת הבמה. בחירת השפים המבטיחים לא היתה קלה והתמקדה לאו דווקא בגיל, אלא בעיקר בביצועים ובמעבר למקום משל עצמם או מעמדת הסו-שף לקדמת הבמה של המסעדות המדוברות ביותר. קבלו את השפים שכולם הולכים לדבר עליהם ועל המקומות שלהם בשנה הקרובה.יובל בן-נריה גיל: 29כל ההתחלות קשות: את הצעדים הראשונים עשה בן-נריה במטבח של שלום קדוש בשרתון פלאזה (תחת ידיו עבדו רבים וטובים, ביניהם גם ירון שלו ורפי כהן), שם אימץ את הגישה הקפדנית והמדויקת של קדוש לאוכל. במשך שנתיים עבד קשה במטבח קלאסי וכשר. אחרי יריית הפתיחה החליט בן-נריה, כמו כל צעיר טיפוסי, לצאת לטייל בעולם. אבל בשונה מהמוצ'ילר הממוצע, הוא בחר בטעימות וביקור בשווקים לצורך קבלת רעיונות. תחנות בדרך: הרסטו-בר בירושלים למשך שנה וחצי, ורפאל, במשך שנה. את הקפיצה המשמעותית ביותר בקריירה שלו עשה בהרברט סמואל. במשך ארבע שנים וחצי, עבר בן-נריה לא מעט תפקידים במטבח: החל כטבח מן המניין, דרך סו שף ובשנתיים האחרונות כיהן כשף בפועל, כשיונתן רושפלד לקח צעד אחד אחורה. חלק מהמעבר קדימה כלל בעיקר שמירה על מימד החדשנות, המאפיין את המסעדה ועל הוצאת תפריט חדש ואטרקטיבי מדי שבוע. בין לבין קפץ לחו"ל לסטאז'ים באלזק בסן סבסטיאן ובלה ברנרדן בניו יורק. "לנסוע לאכול במקומות שונים ברחבי העולם, זה שכר הלימוד הכי טוב", מסביר בן-נריה. "רק בעולם אתה לומד המון על הטכניקות, על צורת הגשה, על חומרי גלם, על שילוב הטעמים. היום אני ממקד את הלמידה שלי לספרים ובעיקר לצאת לאכול כמה שיותר בעולם. רק ככה לומדים". בימים אלה בן-נריה עוזב את הרברט סמואל ופניו אל מקום עצמאי משל עצמו. הקולגות כבר מפרגנים ומעוררים ציפיות, למקום החדש של השף הצעיר, שהוא הרבה יותר מכוכב נולד. בן-נריה עוד לא מוכן להסגיר את הפרטים, אבל כבר יכול לספר "זה הולך להיות משהו גדול ומעניין, המשקף את הסגנון שפיתחתי לעצמי. במילה אחת: שונה".לקח צעד קדימה. מסעדת הרברט סמואל (צילום: תומר אפלבאום)סגנון: בניגוד לטרנד החזרה לחומרי הגלם הפשוטים ולמנות קטנות ומדויקות, בן נריה ידוע במניפולציות שהוא עורך על חומרי הגלם, בסופן תמיד ייצא משהו חדש ומפתיע. הסגנון המועדף עליו כעת נוטה לכיוון הסיני, היפני, התאילנדי וההודי, עם עידון ים תיכוני ומערבי. "אני נורא אוהב הפתעות באוכל", הוא אומר, "וכשאני יודע מה ההפתעה זה מיותר מבחינתי. אני לא מכין אוכל עבור עצמי ואם רק אני נהנה מזה זה לא שווה". מנת הדגל: "אין באמת אחת כזאת כשאתה מוציא מאות מנות מהרבה מאוד מטבחים. הרברט סמואל חובקת עולם לשמחתי. נהניתי לבשל איטלקי, וספרדי אבל היום אני נמשך יותר לכיוון אסיה".  אוכל בחוץ: "תמיד חוזר לאותם המקומות. מאוד אוהב את טוטו ואת בית תאילנדי, כי זה פשוט מאוד טעים. בלי יומרה ומאוד צנוע. וגם צפרה, שזה מקום טוב לאכול בו".קולגה: "שני סו שפים שעבדו תחתיי והייתי שמח שילכו איתי הלאה תמיד: אלי שטיין ודור אבן. שניים שעוד נשמע עליהם הרבה". יונתן רושפלד על יובל בן נריה: "כמה רגעים לפני שהוא פותח את המסעדה שלו שוהה יובל בסין כחלק מהרצינות האופפת אותו מתחילת דרכו. הוא החל בהרברט בתחתית הסולם ועשה כל תפקיד בכל מחלקה בצורה מושלמת, עד שהשיג בצדק את התואר הנכסף להיות השף בפועל של המסעדה. הוא הראשון שעשה הכי הרבה שנים תחת הידיים שלי ועשה לימוד בצורה יסודית ביותר. יובל בן נריה הוא בחור מאוד קפדן ברכישת ידע ובהטמעה בעצמו ובסובבים אותו. אני מאוד שמח שהוא רכש אצלי את הידע ואת האהבה למטבח שאני הכי אוהב –אסייתי בכלל והודי בפרט ושהוא יפתח את המסעדה שלו אני אשמח לראות את תוצאות היכולות שלו. אני שמח שהוא חלק ממה שהולך לקרות פה בעיר בשנה הקרובה".

מרב דוידסון – ושתי גיל : 23כל ההתחלות קשות: צעירת השפים המבטיחים היא רק בת 23 וכבר מתפקדת כשפית של מסעדת ושתי הלוהטת. אם מרב לא היתה נזרקת למים העמוקים של ושתי ומתבקשת ללמוד לשחות, סביר להניח שהיינו שומעים בעוד כמה שנים על פטיסרי קטן בירושלים שאינו עושה דבר מלבד מקרונים, אבל הכי טובים בארץ. אבל לחיים יש תכניות משלהם. אם פותחים את אלבומי התמונות של משפחת דוידסון תמיד אפשר לראות בהם את הילדה הקטנה מרב עם אוכל. ליד מקרר, אופה, מבשלת. היא והאוכל תמיד היו שם ביחד. בתיכון החלה כבר להבין שאפשר להפוך את הבישול למקצוע ואפילו להתפרנס מזה כדרך חיים. האסימון הסופי נפל בזמן היותה בגרעין נח"ל בקיבוץ ניר יצחק. אם לומר זאת בעדינות, האוכל בחדר האוכל הקיבוצי שזכה לטיפול חיוור ביותר עורר בה מחשבות שאפשר לעשות מחומרי הגלם האלה דברים הרבה יותר טובים. כך החלה להתאמן על חבריה למחזור ובשלב מאוחר יותר, כשהפכה למורה חיילת באילת הנהיגה חוגי בישול לילדים. תחנות בדרך: לקראת סוף שירותה הצבאי החלה לעבוד במסעדת פסטורי באילת ושם גמלה בה ההחלטה – אם לעבוד באוכל, אז רק במקום הכי טוב. וכך מאילת הרחוקה עברה לירושלים ולא סתם אלא אל צוות ההקמה של מסעדת השוק המובילה: מחניודה. במחנה יודה החלה בפס הקר ועברה לפס החם וקיבלה בית ספר במסעדנות. הלחץ והעומס גרמו לה אחרי שנה וחצי שם לפרוש. אחרי מחנה יודה החליטה דוידסון לקחת קצת חופש מלחץ המסעדות ולשבת בבית ולהתמקצע בדבר שהיא הכי אוהבת לעשות וזה עוגיות המקרון. טלפון בהול מאביה (מבעלי המקום) לבוא להתייצב לדגל של ושתי, רק ליומיים וגם זה בהבטחה שיהיה לה כיף הביאו אותה עד הלום. מיומיים במטבח של ושתי ומהתחלה כקונדיטורית המסעדה הפכה מרב דוידסון לשפית המובילה של ושתי. "היה חיבור מיידי עם הצוות", אומרת דוידסון. "ההנאה הראשונית נמשכה, לקחתי את התפריט הקיים ואת חומרי הגלם שכבר היו פה ועשיתי עליהם פרשנויות שלי".שוחה במים העמוקים. מרב דוידסון (צילום: דנה מאירזון) סגנון: "אני מאוד לא מתרחקת מהאוכל. אני סומכת על חומרי הגלם ועל חוש הטעם שלי שמכוון אותי. אין לי בישול עם תבלינים, אלא תמיד מהדהד לי בראש משפט שלמדתי: איזון נכון בין שמן זית, מלח ולימון. זו נקודת המוצא שלי. דיוק ופשטות. כמה שפחות טרחנות על האוכל".מנת הדגל: "הקהל הוא זה שקובע את מנת הדגל. והוא אוהב את החריימה מצד אחד, אבל אני חושב שהטרטר בקונכיה הוא מנת הדגל". טרטר הקונכיה של ושתי הוא בעצם טרטר מוסר ים על דף אורז שמעוצב כקונכיה, עם ירוקי חורף כמו שעועית ירוקה וריג'לה וקרם אבוקדו. "זו מנה שנראית כמו קינוח". דווקא לאכול מעדיפה דוידסון את מנת פינוק נתח הקצבים, אבל לאו דווקא בגלל הנתח כי אם בגלל העבודה עליו שכולל ביצה מעל.תכניות לעתיד: כמי שמנצחת בגיל כל כך צעיר על מטבח של מסעדה נראה כאילו דוידסון מגשימה  חלום של הרבה שפים אחרים, אבל מבחינתה החלום המקרונים עוד לא נשכח. "יש לי חלום לפתוח מקום רק של מקרונים", מהרהרת דוידסון, "אין פה מספיק מקומות שהם פטיסרי רק של מקרונים, אבל צעד צעד. בחיים לא חשבתי שבגיל הזה אני כבר אנהל מטבח, אבל אם לא היו זורקים אותי למים, כל זה לא היה קורה".מה אומרים עליה: פלורנס בלוך, מבעלי ושתי מתמוגגת מהשפית ומכנה אותה "מדענית של אוכל". "כשהכרתי אותה היא עוד היתה רק קונדיטורית. העקשנות שלה לדיוק ופשטות היא מרהיבה. המטבח הוא המעבדה שלה ולאט לאט ובעבודה קשה היא מגיעה לדבר הנכון, במרקם הנכון ובטעם הכי נכון. היא משהו בין אמן לפיזיקאי אסתטי".אוכלת בחוץ: הבחירה הראשונה והמועדפת על דוידסון היא צפון אברקסס של איל שני. "הוא כל כך טעים ויש לי ביטחון באוכל שלו". את עיקר הסופרלטיבים היא שומרת למסעדתו של מאיר אדוני ולקולגה אחרת פה ברשימה – לכתית. "אחרי שטעמתי מסעדות בכל העולם, רק כתית הביאה אותי להיי".קולגה: "עזוב אני ירושלמית, אני עוד לא מכירה פה את החבר'ה התל אביבים, אבל שמעתי דברים מדהימים על אסנת הופמן ממסעדת 44. הגיע הזמן שנפתח כאן אחוות שפיות". אמרה וקיבלה. אנחנו מפרגנים.כל טוב בצלחת. מנה של דוידסון (צילום: בועז לביא)ברק אהרוני גיל: 34כל ההתחלות קשות: שתי מלים חזרו על עצמן בכל פעם שהגסטרונומים דיברו על ברק אהרוני: יצירתי ורציני. "אחד שבא לעבוד" היא רק אחת מהמון מחמאות שנשפכו עליו. אהרוני, בן 34, נשוי לתמר ואב לשניים, מחזיק ברזומה שתי תחנות מאוד משמעותיות. הראשונה היא שנתיים של עבודה במטבח של רפאל, כסו-שף והשנייה היא המרכזית והעיקרית בקריירה הקולינרית שלו עד כה - טוטו של ירון שלו. בטוטו החל כסו-שף ומהר מאוד עבר לניהול המטבח. תחנות בדרך: בין התחנות יצא אהרוני לסטאז' בהולנד במסעדת בראוס קולקה, של מושיק רוט, בעלת כוכבי המישלן, ומתמחה בבישול מולקולרי. משם המשיך לניו יורק לסטאז' בטאבלה, מסעדה הודית קטנה ויוקרתית. אחרי טוטו, עבר אהרוני לקדמת הבמה במקום שנראה היה שהולם את חלומו – מקום קטן עם חומרי גלם מעולים ומנות יצירתיות – וכעת הוא השף של טאפאס בשוק בנמל תל אביב. "טאפאס בשוק היא מקום של כיף ליד הים", אומר אהרוני, "הים הוא שמחה ורסטילית שבאה לידי ביטוי גם באוכל וגם באווירה".יצירתי ורציני. ברק אהרוני (צילום: מיכל רביבו)סגנון: הבישול של אהרוני מאופיין בחיפוש אחר חומרי הגלם הטובים ביותר שיש, ומרגע שמצא אותם – הוא מוציא אותם מהקופסא. כלומר, חושב יצירתי. אהרוני מקפיד שלא ליפול לטרנדים, ולכן במטבחו לא נמצא מנות עם טחינה למשל וכמעט ללא יוגורט. אהרוני אוהב להתעסק מצד אחד בחומרי גלם כנקניקים, דגים, ופירות ים ומצד שני לחזק אותם בירקות עונתיים כמו שומר ושורשים שונים, עשבי בר, פטריות. אהרוני אמנם רואה בירון שלו כהשפעה שלו, אבל בניגוד לרב המעדיף בישול עם חמאה, התלמיד מקפיד דווקא על שמן זית.מנת הדגל: המנה המועדפת על אהרוני היא הפרט המעיד על הכלל - במיה ולבנה מעורבבים עם חומוס וחצילים שרופים ונענע. אהרוני אוהב להכין ולאכול גם את מנת הסשימי של טונה אדומה עם אבטיח, שבמתכונתה הנוכחית היא תולדה של הרבה גלגולים וניסויים.מקום אהוב: מחוץ לשעות העבודה אהרוני מעדיף את האוכל שלו הכי פשוט, אבל טעים ומעדיף לאכול שווארמה אצל בינו גבסו (ד"ר שקשוקה) ביפו בכל רגע נתון. חוץ מזה אוהב אהרוני את קפה איטליה, "בגלל הבישול של ארי ובגלל ראיית העולם וכמובן, בטוטו - המסעדה הכי טובה שיש בתל אביב".מה אומרים עליו: שיר הלפרן, מבעלי השוק בנמל תל אביב ויורם ירזין, קולגה ומבעלי טאפאס בשוק, לא מפסיקים לחלק לו שבחים. "אין ספק שברק הוא בין השפים המבטיחים בתל אביב. בחור יצירתי, יסודי שפשוט מבין במסעדנות. הוא שף שיודע להתחבר אל עצמו מצד אחד ואל הקהל מצד שני. הוא לא מתהדר במנות שאף אחד לא אוהב, אלא שף פרקטי ומקשיב".הקולגה: "יש לא מעט אנשים מוכשרים שנשמע עליהם בקרוב, אבל אם אני צריך לבחור אחד אז אין לי ספק שנשמע המון על יובל בן נריה".

דויד פרנקל גיל: 28כל ההתחלות קשות: אל תתנו לגילו הצעיר של דויד פרנקל לבלבל אתכם. הוא התחיל לבשל בגיל 16, והיום הוא השף שמוביל את פרונטו החדשה של המסעדן רפי אדר. הצעדים הראשונים במטבח היו מיד עם השחרור מצה"ל החל לעבוד תחת השף ערן שטרויטמן במסעדת אורקה, שם עבד במשך שנתיים כסו שף. תחנות בדרך: מיד לאחר מכן הצטרף אל צוות כתית בתל אביב ובעידודו של מאיר אדוני (האחראי לטיפוחם של לא מעט שפים ברשימה זו) יצא לניו יורק לסטאז', כסו שף במסעדה האיטלקית פלאי. במקביל, למד פרנקל קונדיטאות ב- FCI. ב-2008 עבר לעבוד בספרד, כאשר התקבל לעבודה במסעדה היוקרתית מוגריץ בסן סבסטיאן. במוגריץ, חלומו של כל סו שף, התמחה פרנקל בתפקידים שונים במשך כשנה, ולאחריה שב ארצה. עם חזרתו היה שותף לצוות ההקמה של הסושיאל קלאב. אך כאן לא תמו נדודיו, מיד אחר כך עבר למסעדה הדנית נומה להמשך ההתמחות. בכל הזמן הזה, זכה לחיזורים ממושכים מרפי אדר ולבקשות להצטרף לצוות של פרונטו. ב-2011 זה סוף סוף קרה. "התפריט בפרונטו הוא תפריט שלי", אומר פרנקל, "חוץ מזה שזו עבודה מול לקוחות וחשיפה שאף אחד לא מלמד אותך, הפעם הכל תחת אחריותי. למרות שעשיתי לא מעט תפריטים בעברי, הפעם הייתי צריך לעשות תפריט שהוא גם יצירתי וגם כלכלי במקביל".הכוח שמאחורי פרונטו. רפי אדר והשף דויד פרנקל (צילום: דודו בכר)סגנון: פרונטו היא מסעדה איטלקית מודרנית ולכן מופיעות בתפריט מנות קלאסיות כמתחייב, אבל תחת המגע של פרנקל נראה חדשנות ורעננות רבה בפרזנטציה ובחומרי הגלם. פרנקל מעיד כי לפעמים התוצאה יוצאת פחות דומה לאיטליה וקורצת יותר למטבחי העילית. בדרך, הוא לא שוכח את החיך הישראלי, "שיודע בדיוק מה הוא רוצה". תכניות עתידיות: לגבי העתיד, פרנקל מתחייב לא להישאר בגבולות המטבח האיטלקי. "אני רוצה לפתוח מקום משלי, יחד עם אח שלי. הסגנון, אני מניח, יהיה גריל. מקום צעיר, מתוכנן ומחושב, עובד לפי שוק אורבני ולא שוק כפרי. אלגנטי ונקי, גם בעיצוב ובאוכל. אני דוגל בלתת כבוד לאוכל ולחומרי גלם". פרנקל גם לא פוסל את הכיוון הטלוויזיוני.מנת הדגל: המנה האהובה על פרנקל, גם לאכול וגם להכין היא ברוס לבן - דף פסטה עם חזה בשר לבן, במיות, צ'ילי וקרם חזרת. מה אומרים עליו: רפי אדר מאוהב. "התברכתי בזה שהוא אוהב אותי ונעתר להפצרותיי. לאחר 6-7 שנים של חיזורים בהן הוא כל פעם הוא אמר לי 'תן לי זמן, אני עוד לא מוכן'. כשכל טבח שיוצא היום מקורס בישול מחשיב את עצמו לשף ודואג לפוזה, דויד הוא עוף יוצא דופן - הוא קודם כל מוכשר, צנוע ועניו ובעיקר איש חרוץ מאוד. אחרי 23 שנים שפרונטו קיימת ועבדתי עם כל מיני שפים, בחיים לא היה לי שף כזה. גם בכישרון וגם באישיות".אוכל בחוץ: כשפרנקל יוצא לאכול זה בדרך כלל לבית תאילנדי, סושיאל קלאב וטוטו.קולגה: מיכאל גרייטובסקי מהסושיאל קלאב. "מיכאל הוא שף גדול וחבר טוב שלימד אותי המון. הייתי מלא בעצמי וקצת בעננים והוא עזר לי להבין את המגרש המקומי. הגעתי לארץ בתחושה שאני הכי טוב והוא הוריד אותי לקרקע".רועי ענתבי ואור ברי ממסעדת ברטי גיל: ענתבי - 35, ברי -31כל ההתחלות קשות: בניגוד ליתר השפים ברשימה זו, שהתחנה המשמעותית הראשונה שלהם היתה בית הספר, רועי ענתבי קפץ מיד למים העמוקים. בעצת אחיו, הוא הלך ישר לעבודה בשטח - אצל הטובים ביותר. המסלול שלו התחיל בצלע השמינית, בכתית בגלגולה בכפר רות, ובמול ים. בדומה לחלק גדול ברשימה זו, אור ברי החל אף הוא בכתית, על שלל תחנותיה והתפקידים שהיא מציעה. המסלול הקולינרי שלו עובר גם בניו יורק, לשם נסע כדי לעשות סטאז' בשתי מסעדות: ב-wd50 המתמחה במטבח מולקולרי וב-Bouley bakery, שם התמחה באפייה ובקונדיטוריה. את הסטאז' הוא מתאר כחוויה ניו יורקית שחשפה אותו אל העולם הקולינרי, לחומרי גלם חדשים ולשיטות התפעול של מסעדה בחו"ל, כשיש שפה משותפת אוניברסאלית וזה האוכל.תחנות בדרך: אחרי הגלגול הראשון המשיך ענתבי ועבד במשך שלוש שנים לסו שף בכתית תל אביב. בהמשך שינה כיוון לחלוטין ופתח את המסעדות של מלון ממילא בירושלים, שם גם שהה למשך שלוש שנים. ענתבי מציין את המעבר מכתית למסעדה של המלון כמטורף ומאתגר. "פתאום היו שם 50 איש תחתיי ו-1,500 סועדים בממוצע ביום בנקודות שונות במלון. הכל שונה, באוכל, בכמות ובתפקיד". בממילא, מינה את שותפו כיום, אור ברי, לסו שף. ענתבי וברי שהתגעגעו למטבח אינטימי ולעבודת הידיים, בחרו לחזור הביתה לתל אביב ולפתוח מקום קטן משלהם. אחרי חיפושים רבים, פתחו יחד את ברטי. ענתבי מגדיר את ברטי כ"מטבח לבנטיני", המשתרע מדרום איטליה ועד הנגב. לבית הסורי בו גדל יש השפעות במטבח, אבל גם לשפים הגדולים איתם עבד. ההבדל הגדול: כעת הזווית היא רק שלו. אחרי שחזר לישראל עבד ברי אצל שרון כהן בשילה במשך שנה וחצי. העבודה בשילה היתה האנטיתזה למטבחים בהם עבד עד כה. "האוכל בשילה שונה לגמרי", מספר ברי. "הרבה פחות מורכב והרבה יותר נגיש. שילה זה מקום מדהים, שהיום נחשב למתוחכם, אבל בהתחלה יכולת לאכול דג עם ירקות במחבת. אני אוהב את צורת ההגשה ואת הנגישות של שילה לסועד". במלון ממילא חזרו השניים לשתף פעולה, כשברי על תקן הסגן של ענתבי. ברי מציין את התחנה בממילא כאחד מבתי הספר הגדולים והמשמעותיים עבורו: "גם מעבר למלון ולכמויות ענק וגם לראות שאפשר לעשות אוכל כשר טוב עם חומרי גלם טובים. מה שדורש תחליף, פשוט לא עושים. נותנים לחומרי גלם לדבר". ממש כמו בברטי אחר כך. "אנחנו עושים בברטי את מה שאנחנו אוהבים", אומרים השניים. "אנחנו לוקחים את חומר הגלם הכי איכותי, בלי פשרות ובלי להתערב יותר מדי. לא תמצא מנות עם יותר מארבעה-חמישה מרכיבים. אנחנו מאמינים בלתת לאוכל להגיד את שלו". צוות מנצח. מימין: רועי ענתבי, אורי ברי וישי מלכוב (צילום: מור סגל)מנת הדגל של ברי וענתבי: "זה מאוד תלוי. לפעמים הדייג מביא משהו על הבוקר ולפעמים הקצב - וזה הכיף הגדול", משיבים השניים פה אחד, "אנחנו אוהבים גם לאכול וגם להכין, אחרת לא היינו עושים את זה".אוכל בחוץ: ברי אוהב מאוד את בית תאילנדי ושילה ומקפיד לחזור ולאכול שם בשעות הפנאי. עוד תמצאו אותו בברבוניה ובסושיאל קלאב. ענתבי מעדיף לאכול שווארמה ואם אפשר אז את זו של כתר המזרח.מה אומרים עליהם? שרון כהן, מבעלי השילה אומר שברי הוא "חבר, טבח צעיר ומוכשר, אוהב אוכל פשוט ולכן התאים לי בראש. מאוד הצטערתי שהוא עזב פה, הייתי בוחר אותו כשותף בכל יום".מאיר אדוני על ענתבי: "היה לי ברור שלא משנה מה רועי יעשה בממילא, הוא יצליח. לא רק כי הוא שף טוב וטבח טוב עם ניסיון רב, אלא כי הוא חריף ומוביל ויש לו תעוזה ואופי. לא כולם יהיו שפים גדולים, רועי כן. יכולתי להשאיר לו את עסק ולנסוע לשבועיים בשקט. מצרך נדיר".שף מבטיח:  אור ברי בחר ביובל בן נריה. "אני בטוח שהוא הולך לעשות דברים גדולים. והוא הולך להיות השף הכי מעניין השנה". דויד פרנקל, "בגלל הכישרון". ענתבי: "בלי שום ספק, יונתן לוי מהמזללה".

יונתן דנון גיל: 30כל ההתחלות קשות: דנון הוא המושבניק שבחבורה. הוא החל את דרכו בבית הקפה הרואה בקפה בכפר הרא"ה. בזמן לימודיו בבישולים, פגש דנון בחור בשם אייל, שעבד באותו הזמן בכתית בנצר סירני. הוא ניסה את מזלו והתקבל. כך, נסע יום יום מביתו במושב בית הלוי אל המסעדה המרוחקת. מאיר אדוני מצידו מיד שם עין על הטבח הצעיר, וקידם אותו לאחר שמונה חודשים לתפקיד סו שף. בין המעבר של כתית לתל אביב המשיך לעבוד עם אדוני באירועים ומאז הפתיחה בתל אביב ועד היום הוא מככב במטבח המסעדה. לאחר חמש שנים וחצי כסו שף, התמנה לפני חצי שנה למנהל המסעדה, ולאחרונה בחר בו אדוני כשף הראשי של מסעדתו. תחנות בדרך: במקביל לעבוד עם אדוני יצא דנון לסטאז' באיטליה, אצל השפית נאדה סנטיני, אחת מהשפיות הבכירות בעולם ובעלת שלושה כוכבי מישלן, וצירף אותו למסעותיו הקולינריים בעולם ולסטאז'ים בפריז. יש מי שיזכרו את פניו מתוכנית הטלוויזיה קרב סכינים, שם היה עוזרו של אדוני. השפעתו של דנון על התפריט בכתית כבר ניכרת, כשבאופן טבעי ההשפעה העיקרית היא של מאיר אדוני. "אני מכיר את הטעם שלו והוא יודע מה אני אוהב ונותן לי לבוא לידי ביטוי", אומר דנון. גם אדוני מצידו מחזק את האבחנה: "כל קרם וכל רוטב הוא ינק ממני, אז זה הכי טבעי שהוא יעשה את האוכל שלו בכתית, כי הקווים המרכזיים שלנו מאוד דומים".המאסטר בעבודה. יוני דנון בכתית (צילום: דן פרץ)סגנון: "אם מאיר אוהב אוכל כבד, אני אוהב יותר קליל - פחות חמאה, ויותר אוכל ציורי. אני מנסה הכל, אין לי כיוון אחד. ככה היה בכתית, וזה גם הכיוון שלי. שילובי הדברים המיוחדים, הירקות שלא משתמשים בהם בכל מסעדה בארץ וגם אם זה משהו מוכר, זה עדיין יהיה שונה".מנת הדגל: סשימי-של דג ים איטיאס. "אני אוהב אותה כי היא מאוד קלילה ומצד שני מאוד מתוחכמת. יש בה טכניקות רבות של בישול: טוויל אצות, שני ויניגרטים של סויה לבנה ושחורה, רביולי מלפפון וג'לי של חזרת".אוהב לאכול: בבית תאילנדי - פשוט אוכל טעים.קולגה: דויד פרנקל מפרונטו. "הוא מהבודדים שיש לו את זה וראה הרבה דברים בעולם ומביא את זה לידי ביטוי". וגם - יונתן לוי מהמזללה, "חבר ואדם מוכשר וחרוץ".מאיר אדוני על יוני דנון: "יונתן הוא בחור צעיר באמת. שכשהגיע אלי לפני שש וחצי שנים ראיתי שהוא משהו אחר לגמרי. אדם אבסולוטי לגמרי, משקיע שעות, מסודר. חלום של כל שף. הוא התמנה לסו שף צעיר והוא יד ימיני במלוא מובן המילה, כולל הכל, והיום המטבח עבר לידיים שלו. אני מעריץ את הילד הזה, הוא כמו אח קטן שלי".

הגוזלים שלי עזבו את הקן. אדוני (צילום: דנה מלמד)

*#