${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מטבח: ממולאים אבודים וקובה חסר מעוף

מסעדת "מטבח" בתל אביב רוצה להגיש אוכל ביתי אותנטי, אבל מגישה מנות שרחוקות ממה שבשלנית עיראקית הייתה גאה בו. יהונתן כהן ועמית אהרונסון הלכו לאכול ונהנו בעיקר מהחומוס

תגובות

עמית: בשבוע שעבר ביקרנו במסעדה שכונתית חדשה למדי, שמגישה אוכל שאמור להזכיר לסועדים את הבית. יהונתן: אל מטבח, ביפו. אבל לא זכור לי שאנחנו פותחים כל טור בתקציר הפרקים הקודמים. עמית: אנחנו לא, אני פשוט מניח את היסודות להשוואה. גם השבוע אנחנו הולכים לבקר במסעדה שכונתית חדשה למדי, שמגישה אוכל שאמור להזכיר לסועדים את הבית, אבל הפעם בצפון העיר. יהונתן: אוקיי. נשמע כמו פוטנציאל השוואתי מסקרן. איך קוראים למקום? עמית: מטבח. יהונתן: מה מטבח? לא הבנתי. כמו בשבוע שעבר, רק בלי ה"א הידיעה? או אל הידיעה, אם בערבית עסקינן? עמית: בדיוק. מקום חדש בצפון בן יהודה, שמתיימר להגיש חומוס ותבשילים של בית במחיר נוח. או בקיצור - מטבח אל יהוד.

יושבים במטבח ואוהבים את זה. אהרנסון וכהן (צילום: שי בן אפרים)

צמד רעים מסעדת מטבח התמקמה לפני פחות מחודש בגזרה הצפונית של רחוב בן יהודה, במקום שאיכלס עד לא מזמן את חומוס זחלאווי. ארבעה שולחנות בחוץ וחמישה בפנים, ועיצוב שלהגדיר אותו כמינימלי יהיה להגזמה. המבקרים מתיישבים ומזהים לצדם פרצוף מוכר - הסופר אסף גברון. לפני שהיה סופר מוערך החזיק גברון בטור אוכל מוערך לא פחות בשם “אוכל בעמידה” במקומון הירושלמי “כל העיר”. מדובר, אם כך, בפגישה עם מקור השראה, שנוכחותו בבית עסק, אשר מגיש אוכל בכלל וחומוס בפרט, חייבת להעיד על איכות מסוימת. יהונתן: אסף! איזו הפתעה נעימה. פעם ראשונה שלך פה? אסף: האמת ששנייה. בפעם הראשונה אכלתי חומוס, שהיה מאוד נחמד, והיום ניסיתי אורז עם בשר. החומוס יותר נחמד.יהונתן: כמי שאחראים לרכישה של לפחות שניים מהעותקים של הספר שמאגד את טורי “אוכל בעמידה”, אני חייב להודות שהמפגש הזה מאוד סמלי ומרגש בעיני. עמית: אולי זה הזמן להכין את הקוראים לטקס נבחרי השנה של “אוכלים צהריים” - מסורת שבה החל גברון לפני 15 שנה ושאנחנו גאים להחיות במדורנו. יהונתן: ועדת המומחים כבר שוקדת על הקטגוריות ועל התוצאות. עמית: בוא נראה האם גם למטבח יהיה שם מקום.

וריח אורנים ההגדרה שמתנוססת בראש התפריט של מטבח היא “חומוס ירושלמי ותבשילי בית”. קטגוריית התבשילים כוללת סופריטו, קובה, ממולאים ואורז עם בשר. החומוס מוגש במגוון המוכר (עם פול, בשר, פטריות או ביצה) ויש שני סלטים - ערבי או ניסואז. 38 שקלים עולה ארוחה עסקית, שכוללת חומוס קטן או סלט למנה ראשונה, מנה עיקרית וכוס מיץ. עמית: מעניין מה השורשים הירושלמיים של המקום. אני יודע שהבעלים הם אותם בעלים של הבר/קיוסק החביב שנקרא אלכוהום, שחרתו על דגלם מחירי אלכוהול נוחים. אבל לא ידעתי שהם ירושלמים. מלצרית: הם דווקא לא. מי שמכין את האוכל הוא הירושלמי. יהונתן: אני לא חושב שירושלמי אמיתי היה קורא לתבשיל קציצות עם תפוחי אדמה בשם המחייב סופריטו. עמית: מצד שני, אתה חייב להכיר בערך הרומנטי שיש למילה הזו בעיני הסועדים - זה משדר ביתיות וירושלמיות. ואנחנו הרי לא קטנוניים. מלצרית: האמת שהסופריטו בדיוק נגמר.יהונתן: נהדר, חסכת לנו התלבטות.

הכי בטוח. חומוס במטבח (צילום: שי בן אפרים)

כשהמבקר מגרגר צמד המבקרים בוחרים למנות הראשונות חומוס וסלט ערבי, ולמנות העיקריות קובה סלק, פלפלים ממולאים בבשר ותבשיל אורז עם בשר. לשולחן מוגשים שני כלים שבהם זיתים, חמוצים ופלחי בצל. אחרי כמה פניות ובקשות חוזרות מוגשים כלי קטן לחרצני הזיתים ומפיות. שניות אחר כך נוחתות על השולחן שתי קעריות ובהן תלולית חומוס מעוטרת בגרגרים חמימים. הפיתות הן מהזן התפוח והאוורירי, והן עברו חימום קל. עמית: אתה מרגיש משהו ירושלמי בחומוס? יהונתן: לא ממש. בוודאי לא ירושלמי בסגנון שאנחנו רגילים אליו, כלומר חומוס מסגנון פינתי. אם יש כאן כיוון ירושלמי, הרי שהוא זה של חומוסיות מזרח העיר. חומוס טרי מאוד, קצת חמים, לא חלק לגמרי והכי חשוב - טעים מאוד. עמית: בהחלט מפתיע לטובה, בעיקר אחרי תוספת נדיבה של שמן זית. יהונתן: גם החריף, שכשהגיע לשולחן נראה יותר כמו מין פסטו או איזה חריף תל אביבי מוזר, מתברר כלא פראייר בכלל. חריף מאוד ומשדרג את המנה.עמית: אני חייב להודות שהדבר שהכי בא לי כרגע הוא פשוט להזמין מנה גדולה מהחומוס הזה ולהפוך אותו לארוחת הצהריים שלי. מצד שני, אולי מי שמכין חומוס טעים כזה יודע להכין דברים טובים אחרים.

תבשיל אורז. מטבח (צילום: שי בן אפרים)מה מלא? המנות העיקריות מוגשות בזו אחר זו, עם המתנה לא קצרה בין צלחת לצלחת. מנת הפלפלים מציגה שני פלפלים אדומים גדולים מאוד. במרק הקובה אדמדם כמה פלחי סלק ושני כדורי סולת עגולים. מנת האורז מתגלה כקערה גדולה ועמוקה ובה המון אורז שמנוקד בפיסות גזר, צנוברים ופירורי בשר טחון. עמית מבקש ומקבל קערית של טחינה כתוספת.יהונתן: הרוטב של הפלפלים הוא מסגנון עדות אשכנז - משהו קצת חמוץ וקצת מתוק. אני ממש לא אוהב את זה, ובאופן כללי מעדיף שהממולאים שלי יהיו קישואים. עמית: לי הטעם הזה מזכיר קצת את הסבתא רבא שלי, סבתא חנה, שהיתה מכינה כמעט הכל ברוטב הזה, שבסיסו רסק עגבניות בתוספת לימון, סוכר וקצת שום. יהונתן: בלי קשר לרוטב, המילוי רחוק מלהבריק. אורז, קצת גזר, צנובר ובשר. חסר מלח, חסר טעם. עמית: זה קצת דומה למנה אחרת שקיבלנו, לא? יהונתן: לא דומה, זהה. האורז עם הבשר הוא בעצם המילוי של הפלפלים.עמית: וגם בתור מנה עצמאית הוא לא ממש מחזיק מים. יש איזו שמנוניות בשרית נעימה, אבל בסך הכל זה די מאכזב. תבשיל אורז כזה, מסגנון עדות הפילאף או המקלובה למשל, חייב להתבסס על בישול האורז עם המון טעמים חזקים של תבלינים, עצמות וירקות שעוברים טיגון. אחרת מקבלים משהו מאוד חיוור. יהונתן: תוספת הטחינה עוזרת, אך לא מספיק. הטחינה כשלעצמה פנטסטית, אגב. עדינה מאוד, לדעתי כמעט בלי לימון.עמית: טחינה שעוזרת להבין למה החומוס היה כל כך טעים. מה לגבי הקובה?יהונתן: יש חלק טוב וחלק רע. הטוב זה הקובה עצמו. עבודת יד בלי שום ספק, אוורירי, רך, עם מילוי טעים. המרק, לעומת זאת, לא מוצלח. יש בו משהו מוזר שאני לא מצליח לזהות. עמית: יכול להיות שזה פלפל לבן? יהונתן: יש מצב. כך או כך, מרק של קובה סלק צריך להיות חמוץ ומתוק, בצבע סגול עז, והנוזל שפה כמעט כתום. יש טעם סלק שאי אפשר לטעות בו, אבל זה רחוק מלהיות מרק קובה שבשלנית עירקית היתה מתגאה בו.

יש טוב ויש רע. קובה סלק (צילום: שי בן אפרים)

הסיגריה שאחרי המבקרים מותירים חצי פלפל ואת רוב מנת האורז בצלחות ומעבירים את מיקומם לחלק החיצוני של המסעדה על מנת שיהונתן יוכל לתדלק ניקוטין. שתי כוסיות של קפה שחור לא ממותק מוגשות על חשבון הבית. עמית: קצת חבל לי על מקומות כאלה. אני מבין את ההיגיון של מי שפתח את מטבח, אני חושב. ועדיין קשה לי להשתחרר מהתחושה שזה מקום שנפתח בחופזה, מתוך איזו הזדמנות או לוקיישן שהתפנה, בלי מספיק מחשבה על קונספט וביצוע.יהונתן: מבין למה אתה מתכוון. משהו כאן מרגיש בוסרי מאוד, אולי אפילו בוסרי מדי. אסופה של רהיטים פשוטים, אפס מחשבה בעיצוב, ואוכל שעם קצת יותר מחשבה ודיוק היה יכול להיות לא רע. עמית: צריך להזכיר שהמקום עדיין מאוד חדש. יהונתן: ועדיין, נראה שאני לא אשקול להחליף את המזנון של יום טוב בתור מקום לארוחת צהריים ביתית.עמית: ונראה שאני לא אעשה במיוחד את הדרך מביתי שביפו לצפון העיר בשביל האוכל הזה. יהונתן: מה שכן, בפעם הבאה שיהיה לי קריז לחומוס חביב בצהרי היום, אני חושב שזו בהחלט אופציה ראויה, בעיקר לאור הדלות החומוסאית המסוימת של גזרת בזל והסביבה. עמית: ומי יודע, אולי תפגוש עוד איזה סופר מפורסם על הדרך.

מטבח - בן יהודה 202, תל אביב. טלפון: 03-6040010 מדבר מהבטן - לבלוג של עמית אהרנסון

*#