תרצו גם בירה ליד הארטיק?

בעיר שמחפשת בילוי לא מחייב, זה היה רק עניין של זמן עד שיגיע הטרנד הנוכחי: קיוסק־ברים. האלכוהול זול, האוכל בסיסי והווייב רטרו במכוון. רק שהחורף לא יגיע ויהרוס את הכל

מיכל גרוסברג ויואב בורוביץ’, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מיכל גרוסברג ויואב בורוביץ’, עכבר העיר

- לרשימת המסעדות המלאהקיוסק מוני המליחות של הים, ריח של סתיו, גלים שמתנפצים על שובר הגלים וגברים מבוגרים שמתרפקים על קרטיב לימון. נפתח בשבוע שעבר במתכונת מחודשת, בשיתוף מוני הוותיק מהקיוסק, ושתי נשים צעירות במיוחד: השחקנית נועה פרידמן (“פלפלים צהובים”) וקדן אשכנזי (בתו של דורון אשכנזי, מעצב האופנה לגברים), רק בנות 22. “זה קרה ממש כמו נס משמים”, מספרת פרידמן, “לפני שנתיים חברה שלנו רצתה לעשות מסיבת יום הולדת בלוקיישן מגניב על הים. בסוף היא ערכה את המסיבה שלה שם, בקונספט דומה למה שקורה פה עכשיו. מוני זכר אותנו מהאירוע, פנה אלינו ושאל אותנו אם אנחנו רוצות להיות שותפות שלו. החלטנו ללכת על זה”. היום, נוסף על הקיוסק שעמד שם תמיד, תוכלו למצוא במוני כיסאות ושולחנות, מחצלות על האבנים שפונות אל הים וגם עמדת די.ג’יי. בעתיד מתוכננות במקום גם הופעות.שעות פעילות: 1:00-13:00.ההשראה: “אין לנו כל כך רקע בניהול, אבל אנחנו מעורות בחיי הלילה בתל אביב ומכניסות את מה שנכון”. מבחינתן, המקום מיועד להחזיר את הים לתל אביבים (אבל גם תיירים יתקבלו בברכה).טווח מחירים: עממיים. בירה חצי – 18 שקל, מנות אוכל – 35-18 שקל.מה לשתות? קפה, תה ובר אלכוהול סטנדרטי.מה לאכול? קרטיבים ואוכל קל שבנוי בעיקר מסלטים, מזטים, ברוסקטות, דגים מלוחים וטוסטים. מה יהיה בחורף? “כנראה נעבור למתכונת של פעילות בסופי השבוע”, צופה פרידמן, “למרות שלקוחות קבועים, מניסיונם בעבר, הציעו כן לפתוח באופן יומיומי. אי אפשר לצפות מראש מתי יהיה יום סוער, אז אנחנו נהיה עם יד על הדופק”. הווייב: המקום המושלם לבילוי או דייט לא מחייבים לכל אורך שעות היום (אבל בעיקר בשקיעה), למנוחה מרגיעה אחרי שחייה בים, או בקיצור – שכחו מכל הצרות שלכם, עכשיו הכל מגניב. - חוף התופים (הכניסה מהדולפינריום או בטיפוס על הסלעים בחוף). להחזיר את הים (וגם את האביב) לתל אביב. קיוסק מוני (צילום: אורן זיו)

קאסיטה הליכה לילית לאורך הטיילת של יפו טומנת בחובה הרבה מאוד חשיכה, שלא מפסיקה להזכיר את ההזנחה התשתיתית של עיריית תל אביב לאורך הטיילת שדרומית לחוף עלמה. בקצה החשיכה הזו מתגלה אלומת אור מפתיעה: משמאל, בודקה שבמבט ראשון נראה כמו עמדת ש"ג ציורית, ומימין – דק מוצף בסועדים, שבאוזן אחת מאזינים לחבריהם ובאוזן השנייה לגלים שמתנפצים על הטיילת. במבט שני מתברר שזהו קיוסק הקפה , בניהולם של יואב עלון מבר בירה (בית היוצר של נורמה ג’ין ופורטרז אנד סאן), עדי הראל, מוזיקאי וקולנוען שבעבר ניהל בר בראשון לציון, ומסעדת Casa Nova. “העירייה הכשירה את המקום כדי להפוך אותו לסוג של קיוסק”, מספר הראל, “דווקא לא תיכננתי לחזור לתחום, אבל יואב פנה אלי והציע לי להיכנס כשותף. באתי לכאן, ופשוט לא היה אפשר להגיד לא לדבר הזה. הגשנו בקשה במכרז בעירייה וזכינו”. שעות פעילות: 7:30-אחרון הלקוחות.ההשראה: “פרפראזה לקיוסק ים – הכוונה לקיוסק ים במגוון המוצרים, אבל בדיבור אחר”, הראל מסביר. “להגיש קפה, ארטיקים, כריכים, גלידות, אוכל ובירות – אבל להגיש את הקפה הכי טוב שיש, רק בירות מיוחדות ואוכל נובו־לטיני”. תיכף נגיע גם לזה.טווח המחירים: ידידותי פלוס קצת פרסטיז’: בירות – 34-20 שקל, אוכל – 48-22 שקל.מה לשתות? לצד סוגי הקפה השונים, בר האלכוהול עשיר. לא תמצאו כאן גולדסטאר, אלא בירות מיוחדות כגון Leemans on the Rocks, בירה מחמישה פירות אדומים, ומרדסוס, עם עשרה אחוז אלכוהול, בטעם דבש קרמלי זהב אדום. בתחום היינות ניתן להזמין יינות מבעבעים, יינות בוטיק ישראלים ויינות מיקב Bianchi הארגנטינאי.מה לאכול? בניצוחו של השף ניר דגן (Casa Nova), תמצאו כאן מנות מהמטבח הלטיני החדש: כריכים וטורטיות עם בשרים ודגים, וליד הבירה – מבחר נקניקי בוטיק ודגים מעושנים וכבושים.מה יהיה בחורף? “אנחנו בודקים אפשרויות תחימה, שיהפכו את המקום לבר קטן בחורף”.הווייב: למרות שמדובר ביפו, שקצת רחוקה לתל אביבים שלא רוצים להתחייב ליותר מרבע שעה הליכה מהבית, מבט ממעקה הטיילת אל הים פשוט גורם לך לא לרצות לעזוב את המקום הזה. אמרנו כבר קסם? נגיד שוב.- רציף העלייה השנייה 48, יפו. ידידותי פלוס. קאסיטה (צילום: אורן זיו)

7 וחצי 7 וחצי גלוי לעינינו כבר זמן רב, אבל רק בחודשים האחרונים החל לרקום עור וגידים של ממש, עם השם החדש. “7 וחצי, כשמו כן הוא: חצי בר, חצי קיוסק, חצי בית קפה”, מסביר דניאל שריד, מבעלי לבונטין 7, “זה מקום לשבת בו בקיץ בחוץ, מין תוספת רעננה”. השינוי העיקרי שחל במקום לאחרונה מתבטא בכך שכעת יש ברמן שמשרת את הלקוחות שיושבים בחוץ.ההשראה: “הקהל הרחב יכול להגיע גם אם הוא בא להופעה וגם אם הוא לא בא להופעה”, אומר שריד, “זה נורא נחמד לראות את התנועה של האנשים, גם אלה שמגיעים להופעות וגם האמנים עצמם. בסופו של יום, הליבה והלב של לבונטין זה ההופעות, אבל אני חושב שבשנים שבהן אנחנו פועלים נוצרה סצנה מאוד מגניבה של מוזיקאים ושל אנשים שאוהבים מוזיקה, שמגיעים לבילוי לא מחייב שמאפשר להם לפלרטט עם התכנים”. שעות פעילות: 23:00-16:00.טווח המחירים: נעימים לכיס. צ’ייסרים – עשרה שקלים, מזטים – 12 שקל, טוסטים וקרפים – 16 שקל.מה לשתות? קפה ובר אלכוהול סטנדרטי. מ־16:00 עד 19:00 יש הפי האוור על המשקאות. מה לאכול? מזטים, טוסטים, כריכים ומתוקים.מה בחורף? “התכנון הוא להמשיך, הרי הקיץ בארץ הוא אינסופי”.הווייב: חייבים להודות שהישיבה ב־7 וחצי נעימה, ושולחנות הרטרו בהחלט נותנים תחושה של קיוסק מ”פעם”, אבל שינוי קיצוני אחד בווייב נרשם - כשמסתיימת הופעה והקהל נוהר החוצה, כל האווירה משתנה, ומערב שקט של בירה עם החברים, הערב יכול להפוך ברגע אחד להיות הומה ואולי גם קצת מלחיץ. - לבונטין 7, תל אביבנשנוש לפני ההופעה. 7 וחצי בלבונטין (צילום: אורן זיו)

Meatball Kiosk על ה־Meatball Kiosk נפלנו בזמן קצת מצחיק. מהשבוע הזה כבר לא יהיה ניתן למצוא אצלם מיטבולז, וגם שום מנה בשרית אחרת. למעשה, המיטבול קיוסק יהפוך למטבח חלבי, בעקבות בעיות באישורים מול העירייה. הקיוסק נפתח לפני כשנה כאח קטן לאוזןבר, מתפקד כנקודת הכניסה לבר, ועל כן מחויב לעולמם של חובבי הרוקנרול באורח כמעט בלתי נמנע. בזכות הסמיכות לחנות האוזן השלישית, תמיד אפשר להיתקל בפסקול חדש ברקע, וההופעות שמתקיימות באוזןבר מוקרנות על מסך במקום. שעות פעילות: 9:00-אחרון הלקוחות. בקרוב שעות הפעילות יורחבו ל־24 שעות ביממה.ההשראה: “זה היה נראה כמו הדבר הטבעי לעשות”, מספר גיורא שפיגלר, בעל הקיוסק, “היתה לנו פינה קטנה שהתאימה לקיוסק שאפשר למכור בה בירות וכריכים, וכל מה שעל הדרך. כמובן שמאז שיש את חוק העישון, זו גם פינת המעשנים של הבר”.טווח המחירים: ידידותיים. לאורך היום אפשר לקנות בירות מהחבית בעשרה שקלים, וקפה ומאפה ב־15 שקל.מה לשתות? מיצים, קפה, וגם בירות בטעמים, בירות בלגיות כמו דובל ומרדסוס ואמריקאיות כמו ברוקלין לאגר. מה לאכול? עכשיו כשכדורי הבשר בחוץ, בכוונת המקום להתרכז בתפריט של טוסטים ומאפים.הווייב: “חייתי שמונה שנים בניו יורק, והפינה הזו תמיד הזכירה לי פינה ניו יורקית”, מספר שפיגלר, כמי שהיה הראשון בשנה האחרונה להוציא את הקיוסק־קפה מחוץ לשדרות העיר. שפיגלר רוצה לתת קרדיט לסביבה – בעיניו מדובר בפינה הקלאסית לפתוח קיוסק־קפה. - קינג ג’ורג’ 48, תל אביב  קאלסיקה עם רוטב עגבניות. המיטבולז (צילום: אורן זיו)

קיוסק משיח גודלו של , שנפתח לפני שלושה שבועות על חורבות מתפרה, הוא כשל מיני ואן או ארון וחצי, והוא אינטימי ומקסים בהתאם. מיקום הקיוסק־בר, בבעלותם של איש חיי הלילה בוגי בן, הבמאי והתסריטאי אורן בן סימון ורני שטיינר, מבעלי הריף ראף ז”ל, ייוותר סודי, לבקשתם, כדי לשמור עליו כפינת חמד נסתרת בלב לבה של תל אביב, שרק סקרנים עם מזל וערנות יושבים בו. הבליינים שתמצאו במשיח הם אלה שתמצאו גם בקורדרוי, במנזר או בפרוזדור, שנמצאים במרחק הליכה סביר, ורוב הסיכויים שהם הרגע עצרו בו, בדרך לבר הופינג הבא. במהלך היום זו פינה שקטה שאפשר לעבוד בה, ויש חיבורים לחשמל על הבר עצמו.שעות פעילות: 12:00 עד לקוח אחרון.טווח מחירים: עוד לא המציאו מילה לפחות מעממי. הכל נע בין ארבעה ל־25 שקל. במקום נמכרות גם סיגריות גולואז.מה לשתות? בר האלכוהול אינו עשיר, ומכיל ערק, וויסקי Old Clipper, יין פורט ויין רוזה. ניתן ליהנות גם מקפה או מגזוז (מוצלח מאוד) בטעמים משמש, פסיפלורה, שקדים ולימון.מה לאכול? התפריט בנוי על טוהרת האוכל הביתי: המקום מציע קיגל עם שמנת וקורנישון, כריך צאן, טוסט צהובה ובזיליקום ותבשיל ירקות המוגש עם בגט בצד. בתמורה לארבעה שקלים בלבד תוכלו לנשנש עוגיות שוקולד בראוניז, חטיפי שומשום או קוקוס אדום. בחינם תוזמנו להתכבד בקערת שלווה (בחירה חמודה שמוחה על תרבות הבייגלה השחוקה בברים), ויש אפילו אוכל לכלבים שלכם, שמונח בשקית פתוחה על הרצפה.מה בחורף? נראה שיהיה סבבה, כולם יידחסו בחביבות אל שבעת המטרים הרבועים שהבר מציע. הווייב: חיובי וחם, ברמת הברמן (שהוא גם המלצר, הטבח ואחד המנהלים) ששואל “למה לא סיימת מהצלחת?”. - לוקיישן סודיאינטימי ומקסים. קיוסק משיח (צילום: אורן זיו)

עיר שלא מתחייבת: אדריכלים מסבירים את טרנד הקיוסק־בר

המילה “קיוסק” מגיעה מפרסית (מהימים שבהם יהודים עוד יכלו לשאול דברים מהאיראנים), ובמקור התייחס למבנה בודד וקטן, ובו מוכר שמשרת לקוחות. הקיוסק התל אביבי הראשון קם ברוטשילד ב־1910, אחרי מאבק שיזמו דיירי השכונה, שביקשו לשמור על השקט באזור. כיום ניצב שחזור של אותו קיוסק חלוצי ברוטשילד פינת הרצל, ומדריכי סיורים נוהגים לעבור לידו ולהצביע בהתלהבות. במהלך שנות ה־20, בתקופת העלייה הרביעית, כמות הקיוסקים בעיר התרחבה, במה שמכונה “עליית הקיוסקים”. המונח פיצוצייה (שהיא בעצם הכלאה בין הקיוסק ובין חנות נוחות בסגנון אמריקאי) הוטבע אי שם בסוף שנות ה־80 על ידי דני קוגולביץ’, בעל רשת “הפיצוצייה”, ומאז, אם לומר את האמת, הגבולות די היטשטשו.חמשת המקומות שמופיעים כאן הם מקומות בילוי שהכניסו את הבר התל אביבי לקיוסק הקלאסי, או להפך. הם מסרבים בכל תוקף להודות שהם חלק מטרנד הקיוסק־בר, ולכל אחד מהם סיפור מעט שונה: בעלי הקאסיטה זכו במכרז למקום שהדליק אותם; אל מוני, שהיה קיוסק קיים, חברו שתי בנות צעירות מחיי הלילה; מיטבול קיוסק, הוותיק מהחמישה, נפתח לפני שנה, מתוך תחושה שזה בדיוק מה שחסר למתחם האוזן השלישית, שכבר כולל חנות, בר לילה ומועדון הופעות. השאלה הגדולה היא למה הקיוסק החדש תופס תאוצה, ולמה דווקא עכשיו? “בכל מקום עירוני וים תיכוני, נוצרת תרבות שבה שותים קפה וממשיכים הלאה - זה חדר גם אלינו, ואני חושב שזה גם מאוד מתאים לישראלים”, מסביר ד”ר נועם אוסטרליץ מבית הספר לאדריכלות באוניברסיטת תל אביב. “מדובר באירוע לא מתוכנן ולא כבד, אקראי. בילוי פחות מחייב שנמצא במרחב הציבורי. בכל מקום שיש בו קלילות אנושית, שאנשים עוברים , יורדים מהמשרד, קובעים נקודת מפגש, כל הדברים שנותנים משמעות לעיר והופכים אותה לדבר הכיפי שהיא יכולה להיות - זה מקום שמתבקש שיהיו בו קיוסקים”.“בעשורים האחרונים נראית מגמה, גם בתל אביב וגם בעקבות המחאה, של אנשים שרוצים לחיות בעיר אינטנסיבית”, אומר עירא רוזן, בעל תואר שני בתכנון עירוני ופעיל ב־Open TLV, יוזמה חדשה, לא ממשלתית, שמקדמת שקיפות, פתיחות וחדשנות בתכנון העירוני, “אותה תכונה שרבים מאתנו קוראים לה ‘עירוניות’, נוצרת בין השאר מעירוב של שימושים על פני שטח מצומצם יחסית: מגורים, בתי עסק, בידור. בהרבה מאוד מקרים מנסים להשיג את התכונה הזו בצורה מלאכותית, על ידי תכנון. מתכנני ערים, גם בפרקטיקה וגם בתיאוריה, גורסים שהיומרה לתכנן מנגנון כל כך מורחב כמו עיר היא יומרה שנידונה לכישלון מראש, כיוון שלעיר יש כוחות משלה. למשל, מחירי הנדל”ן גבוהים ולכן יזמים צעירים לא יכולים לשכור שטחי ענק, אז הם מאתרים כל מני מרחבים מאוד מצומצמים, כמו הקיוסקים החדשים, ומנסים לנצל מהם את המרב”. רוזן מסכים שבבילוי בקיוסק־קפה יש דבר לא מחייב: “עסק שעל הרחוב, שהוא לא בר או בית קפה שצריך להיכנס פנימה, אלא משהו שהוא ממש שם וחשוף, מאפשר לנצל את האינטנסיביות של הרחוב. אם אפשר לאתר חללים עירוניים שלפני כן לא היו מנוצלים, ולנצל אותם לעסק שיגביר את האינטנסיביות העירונית הזו, זה מבורך”.

יוסי שריד על הקיוסק שגרם לו להתחיל לעשן “עד היום, כשאני חולף על פני הקיוסק בקצה המזרחי של כיכר הבימה, אני חש ברגש עמוק של ממתיקי סוד. בגיל 14 רכשתי בו את הסיגריה הראשונה שלי. לא היה לי אז כסף, אולי חצי גרוש מדי פעם. אז פעם אחת קניתי סיגריה, ומאז המשכתי. מכרו אז סיגריות בבודדות. לקיוסקר לא היתה שום בעיה למכור לי למרות שהייתי ילד. אני כמובן לא מאשים אותו, אלא רק את עצמי, אבל זה הקיוסק שגרם לי להתחיל לעשן. זה הכל אשמת הקיוסק. יוסי שריד נזכר (צילום: גלי איתן)“עוד שני קיוסקים שזכורים לי מימי ילדותי שכנו ברחוב קינג ג’ורג’. הייתי חולף על פניהם מדי יום בדרכי מביתי שברחוב דיזנגוף לבית חינוך שליד גן מאיר. בקיוסק אחד הייתי רוכש גזוז, שהיה הנקטר של אותם הימים, בטעם פטל או לימון. בקיוסק האחר, בדרך חזרה מבית הספר, הייתי עוצר ליד כותרות העיתונים, שהיו תלויים על אטבי כביסה. אנחנו היינו בית פועלים, אז אסור היה להכניס ‘מעריב’ או ‘ידיעות’ הביתה. הם נקראו אז ‘עיתונים אזרחיים’. אבל בסקרנותי, עצרתי לידם והייתי מנסה לקרוא. אחד מזיכרונות הילדות הכי עמוקים שלי התרחשו באחת הפעמים שבהן עצרתי ליד הקיוסק והצצתי, ב’מעריב’ לדעתי. עד היום אני זוכר את הכותרת. זה היה למחרת גזר הדין במשפט קסטנר. הכותרת היתה: ‘השופט הלוי: קסטנר מכר את נשמתו לשטן’. הייתי הלום רעם! הוכיתי בתדהמה, רגלי ניטעו בקרקע ולא ניתן היה לעקור אותי ממקומי. ‘מכר את נשמתו לשטן’?! לא הכרתי אז את הרקע התרבותי לביטוי, ופשוט נדהמתי שהשופט התבטא בצורה כזו. כבר אז חשבתי שהשופט הלוי קצת נסחף. גם היום אני סבור כך”.

יורם קניוק על הקיוסק של פולה “על רחוב בן יהודה, ליד פינת בן גוריון, היה קיוסק שקראו לו ברל’ה. דוד בן־גוריון היה גר בסמוך, ואני אפילו זוכר את פולה מגיעה לקיוסק לפעמים. אני הייתי קונה שם בעיקר גזוזים. מאוד אהבתי אותם. אבא שלי היה מבקש תמיד גזוז בלי מיץ. הסרט היחידי שראה בחייו היה ‘נינוצ’קה’, עם גרטה גרבו, ושם הגיבור ביקש קפה בלי קרם. המלצר בסרט אמר לו: ‘אין לי בלי קרם, אבל אני יכול לעשות לך בלי חלב’. זה מאוד הצחיק את אבא שלי, ולכן הוא תמיד ביקש את הגזוז בלי מיץ. אבל את ברל’ה זה לא הצחיק, ופעם אחת הוא ממש כעס על אבא שלי, ואמר לו להפסיק עם זה, או משהו כזה. אבא שלי נעלב אבל המשיך לבוא לקיוסק ולהזמין סודה. לא שוכח את אבא, ואת הסודה. יורם קניוק (צילום: ניר קידר)“בילדותי הייתי הולך גם לקיוסק בשדרות נורדאו פינת בן יהודה, ליד בית הספר שבו למדתי. הבעלים של אותו קיוסק היה גרין, אחיו של בן־גוריון. הוא מאוד לא אהב את בן־גוריון, ולכן כל מי שהיה מבקר את בן־גוריון - זכה להנחה של שני מיל. באותה תקופה כולם היו מפא”יניקים, והיה אסור לומר מילה רעה על בן־גוריון, אפילו ליד ההורים. אבל בקיוסק של גרין יכולת”. - לרשימת המסעדות וכל הפרטים

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ