טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מבינו ועד עובד: מוכרי האוכל המיתולוגיים בתל אביב

מאבולעפיה ועד ציון, מהסובל ועד אלישע: מי הם עשרת מוכרי אוכל הרחוב המיתולוגיים בעיר?

תגובות

» אוכל הרחוב טוב בדרום תל אביב » אוכל הרחוב הטוב במרכז וצפון תל אביב 1. עובד מהסביח של עובד הדרבי מגיע לקרליבך: מזנון עובד, שבמשך שנים גרם לתל אביבים לשרך רגליים עד גבעתיים, יפתח בעוד שבוע סניף נוסף ליד הסינמטק, אחרי שהוחלט להעניק זיכיון לשני לקוחות ותיקים - מאור בן טוב ואביב שרי, ולתת גם להם את ההזדמנות לחמס, לחצל, לסלט, לטחן, לבצץ ולפטלרז. “אנחנו חברים”, עובד מסביר, “הבטחתי להם עוד לפני שמונה שנים שאתן להם זיכיון. בחודשים האחרונים נעניתי לבקשה, ואני מקווה שהם ידעו להתמודד עם זה. הם גדלו עם המנה וצמחו איתה, ואני אגרום לזה שהמקום יעמוד בסטנדרטים. אצלי המנה יוצאת ביצול עשר, אז אם היא תצא תשע־תשע וחצי, החבר’ה גם יהיו מרוצים”. עובד מתכוון להיות נוכח בסניף החדש פה ושם, אבל להשאיר את רוב המגרש לשחקנים הטריים. “בזיכיון לא יהיה את כל ההצגות מסביב, אולי תהיה קצת שפה, אבל לא יהיה את הלחץ שיש פה, ואנשים אוהבים את זה”, עובד מדגיש. “יש לנו טקס חניכה שהוא רק אצלנו, ולא תוכלי למצוא אותו בשום מקום. בטקס החניכה באה קבוצה של חבר’ה עם מישהו חדש, ואומרים ‘עובד, תיתן לו כרטיס ליגה’. ואז אני מסביר: ‘אתה הולך ללמוד על המנה הטובה ביקום’. בהמשך לומדים טקטיקה של כדורגל: לחמס, לחצל. כמות רצויה: קל, בינוני, כבד, מסיבי, אגרסיבי, מיליטנטי. אחרי זה קופצים לביצה - לבצבץ, להמליח ולפלפל, לסלט, לטחון, ואז אני עובד על הצד השני: לחמצץ חמוצים, לבצל בצל, לפטרלז פטרוזיליה. אחרי זה מגיע הדרבי: הפועל תל אביב - אדום לחריף, ומכבי תל אביב - צהוב לעמבה, ואז כל אחד בוחר לו תוצאה גם בהתאם לאהדה, יש הרבה תחרויות לגבי זה”.אני מסוחררת כמו כדור חוץ. עובד, האם אתה כישרון כדורגל מפוספס?“הכדורגלן הטוב בעולם הוא מרדונה, וגם אני הייתי שחקן כדורגל בעבר, ואהבתי רק אותו, כי הרגשתי שגם אני משחק. בתור ילד הייתי אחד הכוכבים הגדולים, אחרי זה גם כנער, ואז התגייסתי ליחידה קרבית וזה מנע ממני להשתלב בתחום הכדורגל, וכשפתחתי את המקום זה בלם אותי. לפעמים אתה יכול להיות כוכב גדול, אבל אתה צריך הרבה מזל כדי שיגלו אותך. אתה יכול להיות בקבוצה בינונית ולא מוכרת, וזה קרה לרבים. הייתי אחד מהם. שיחקתי בקבוצה לא מוכרת, מכבי רמת השקמה, אבל אם הייתי משחק במכבי או הפועל תל אביב אז הייתי מתגלה יותר, ויכולתי להיות אחד הכדורגלנים הגדולים בארץ אם לא מעבר לזה”.אז למה פתחת את הסביח בעצם?“למדתי מאמא איך לעשות חצילים. חציל הוא הירק הכי טעים אם יודעים לבצע אותו נכון, לרכוש את הזן הנכון ולטפל בו במטבח. אמא שלי היתה מוציאה את החציל ברמה גבוהה מאוד. בהמשך יש את התוספות, שאני שיפרתי אותן והכנסתי להן שפה. חשבתי שזה יהיה המנה הכי טובה בעיר, אבל פתאום זה הגיע גם לגוש דן ואחר כך לכל הארץ ועכשיו גם בקצות תבל מכירים, זה פשוט כובש ועובר מפה לאוזן”. (מיכל גרוסברג)מלך המגרש. עובד דניאל2. בינו מד”ר שקשוקה את בינו גבסו אתם מכירים דווקא בשם השני שלו - ד”ר שקשוקה. את האהבה של גבסו לאוכל הוא כנראה ספג בבית, כשהוריו ניהלו מסעדה טריפוליטאית בשם המתבקש - טריפולי (ששכנה במקום שבו פועלת היום יועזר בר יין). גבסו הצעיר הגיש שם מנות קוסקוס לאורחים, פינה כלים וניקה שולחנות. כמו לא מעט דמויות מיתולוגיות, עברו על גבסו כמה שנים סוערות שכללו כניסה ויציאה מהכלא באשמת חלפנות. מצד שני, בכלא צבר בינו גם קילומטראז’ נאה בהכנת שקשוקה, וזכה בקרב חבריו בתואר המפורסם שמלווה אותו עד היום, אחרי ששקשק ביצים על בסיס יומיומי. ב־1992 פתח דוכן קטן ביפו לממכר שקשוקות, דוכן שסחף הצלחה גדולה והפך למסעדה מצליחה, לרשת שהתרחבה והצטמצמה וחלום אחד לשווארמה שלא הניח לד”ר. ב־2009 הגשים גבסו סוף סוף את אהבתו לשווארמה, ופתח דוכן שמוקדש רק לה ברחוב בן פרחיה, קרוב קרוב למסעדת האם. היום זו אחת השווארמיות הטובות בתל אביב.(רותם מימון)מהרופא. בינו גבסו 3. חמיס אבולעפיה ממאפיות אבולעפיה כבר חמש שנים שמשפחת אבולעפיה מהמאפייה האגדית מפוצלת בין תל אביב וראשון לציון. חמיס, אחד האחים הנודעים במשפחה, צופה מהפריפריה באימפריית הפחמימות המשגשגת פותחת עוד ועוד סניפים ברחבי תל אביב בנוסף לסניף הדגל בכיכר השעון ביפו, שם הוא שוכן כבר 133 שנים. במשך כל אותן שנים שימשו המאפים של אבולעפיה מנחמים חמימים בשעות היום, וסופגי אלכוהול יעילים עבור שיכורי העיר בשעות הלילה. מעטים בינינו לא מצאו את עצמם מנשנשים סמבוסק של יום חול. את חמיס כבר לא תראו שם יותר, אבל הוא כנראה הפרצוף המזוהה ביותר עם המאפייה היפואית. אולי תורמת לכך העובדה שהוא גם עיתונאי ופובליציסט (חפשו את הבלוג שלו) או ההחלטה שלו להתבדל מיתר אחיו ולעקור לראשון. (אורון שמיר)עניין משפחתי. אבולעפיה4. רותי ואיציק מהסנדוויצ’ים שינקין בטח ישנה את פניו עוד כמה וכמה פעמים, סצנות וטרנדים באות והולכים, אבל מאז 1957 דבר אחד נותר קבוע ברחוב המעורער הזה: הסנדוויץ’ של רותי ואיציק ניצב על אותו מספר מטרים רבועים, פתוח משבע בבוקר עד אחת בצהריים, ומציע את אותם כריכים בדיוק. הדבר היחיד שהתחלף הוא רותי ואיציק עצמם, וכן, גם המחירים. דודי, הבן, נכנס לעסק באופן טבעי כשהוריו עלו לסנדוויצי’ה הגדולה שבשמים. דודי דאג ששום דבר אחר לא ישתנה במקום, ואת מקומה של אמא רותי תפסה באופן טבעי או אולי פרוידיאני אשתו שולי. השניים ממשיכים לקיים את המיתולוגיה התל אביבית נאמנה, ולספק ללקוחות נאמנים שער לזמנים פשוטים. (עידן חגואל)טעם נוסטלגי. איציק ורותי 5. הסובל אבי דלאל פתח את פיצריית פלאזה בשנת 1970. שבע שנים אחר כך הפך המקום למה שמוכר לנו עד היום כפיצת הסובל. הסובל, כינוי שהפך לשמו השני של דלאל, נולד לאחר שזה הרגיש נרדף על ידי פקחי העירייה כשניסה להוציא רישיון עסק. מאז ועד היום ידוע דלאל לא רק בשמו, אלא בעיקר בפה הגדול שלו, כך שאם לא מצאתם חן בעיניו, ממש לא בטוח שתצאו מכאן עם סלייס ביד. מעבר למחסור חמור בפוליטיקלי קורקט והופעה אצל נאור ציון ידוע הסובל גם בשעות פתיחה מוזרות (חמישי ושבת בלבד. למה? כי ככה בא לו), ובכמה עקרונות נוקשים כמו למכור פיצה עם ביצה בלבד. את הרעיון שאב מהתקופה שבה מכר מלוואח וג’חנון, ומהחיבה האישית שלו לפיצה עם ביצה. רק אל תבקשו ממנו תוספות. (רותם מימון)יש לו ביצים. הסובל 6. פנסו מבורקס פנסו תל אביב לא תמיד התפוצצה ממקומות שמוכרים בורקסים, בטח לא ב־1932. עם נחיתתם של יהודי הבלקן בשכונת פלורנטין החלו לעלות על הדלפקים מאפים חדשים. ישעיהו פנסו, עולה חדש מטורקיה, פתח במרכז המסחרי החדש ברחוב לוינסקי דלפק לממכר מאפים טורקיים שלמד להכין בבית הוריו, והפך מוקד עלייה לרגל לכל אותם עולים שלא מצאו מאפים דומים בעיר הצעירה. עם הזמן הכניס ישעיהו פנסו לבית העסק את בנו משה, והאחרון עומד בראש המקום כבר למעלה מ־45 שנים. פנסו הבן הפך את השם למותג, הרחיב את המקום, והפך אותו לנחלת כלל אוהבי הבצק השמנוני, שממשיכים לעלות ללוינסקי בשביל בורקס מהטובים בשוק.  (רותם מימון)דור אחרי דור. בורקס פנסו 7. אלישע מהטוסט של אלישע החל משעות הערב, כשדרך יפו מתרוקנת ממשאיות ומתנועה כבדה, מתגלה שממה אימתנית בכל מה שקשור לאוכל, למעט מקום אחד - הטוסט של אלישע. מקבץ מכוניות עם שני גלגלים על המדרכה, שוטרים ובליינים שיכורים כאחד, מסתודדים כולם סביב דוכן חשוך ובעל בית שמשחרר משפטי מחץ (“אלישע, איפה האור?”, “אתם האור”). כולם פיצחו את השיטה: לא חומרי גלם אנינים ולא מתכונים מורכבים, לא אווירה מחוכמת ולא השקעה מוגזמת - טוסט נקניק עם לחמנייה מהסופר, כרוב כבוש שנאסף בידיים מתוך קופסת שימורים, ומיץ ענבים להשלמת החוויה.(רותם מימון)אתם האור. טוסט אלישע8. ציון מאצל ציון כשמאיר אריאל כותב עליך שיר זה סימן לאחד משני דברים: או שעשית משהו ממש גרוע או שעשית משהו ממש מצוין. במקרה של ציון יוסף מדובר באופציה השנייה - מאיר אריאל, שגר אז מעבר לכביש, התאהב במקום ומצא את עצמו חוזר שוב ושוב אל השניצל אצל ציון. בתמורה הקדיש לו את השיר הפותח מהאלבום “ברנרד ולואיז”, וכך העביר את ציון במו ידיו את שערי המיתולוגיה. ציון יוסף פתח את המקום שלו בספטמבר 1989, והחליט למכור בו דבר אחד בלבד - שניצל. וכשאתה מוכר מנה אחת בלבד, אתה חייב שהיא תהיה מושלמת. זו הסיבה שאז כמו עכשיו תראו את ציון מגיע מדי בוקר לטפל בנתחים, ללטף ולרכך אותם, לתבל אותם וכן, גם לדבר אליהם. (רותם מימון)מאיר אהב. אצל ציון 9. דליה מהבייגלה בשוק לעתים רחוקות נולד כוכב. לעתים רחוקות אף יותר אותו כוכב הופך לכוכב על. אולי אחת ל־300 שנה אותו כוכב על יהפוך לאגדה. ורק פעם אחת בחייה של כל גלקסיה אותה אגדה הופכת למיתוס. נדיר אף יותר המעבר ממיתוס למוכרת בייגלה. אומרים שדליה, מוכרת הבייגלה משוק הכרמל, שם כבר קרוב ל־40 שנה. הדיבור הוא שהיא מקדישה את חייה כדי למכור מבוקר עד ליל, ושאין לה בעל או ילדים. הדיבור השני הוא שהיא לא מחזירה עודף. דליה לא מרפה מהשטרות, ותמיד תעדיף להחזיר לכם את העודף בפיתות. הלוק שלה מיתולוגי כשעצמו: לראשה תספורת נערית, על פניה הבעת פנים של שחקן כדורגל בליגת נוער, וגופה תפוח כלחמנייה. הפונקטום הוא החזה האדיר, שזיכה אותה בכינוי "ברכַציצי” מפי בליינים תל אביבים חסרי רחמים. על כל אלה, וכמובן על הבייגלעך, דליה היא חלק בלתי נפרד מהעיר.  (עידן חגואל)מותג. דליה בשוק הכרמל  10. אברהם מכתר המזרח תשאלו שפים תל אביבים, צעירים ומבוגרים כאחד, איפה הם אוהבים לאכול כשהם לא בעבודה, ולעתים קרובות תקבלו את התשובה המפתיעה -  כתר המזרח הוקמה ב־1952 על ידי בתיה שמאי, עולה חדשה מסוריה שהכינה אורז עם שעועית, במיה וקציצות, והפכה מהר מאוד לייצור כלאיים, משהו בין מסעדת פועלים לשווארמייה. את הדרך המשיכו בניה, שלא זזו מהמתכונים של אמא מילימטר. העניין משך את אנשי הוועד הפועל, ואיתם את הבוהמה התל אביבית שהפכה את המקום ואת אברהם עצמו לאגדה. את הפולמוסים שרצו בפינה הזאת באבן גבירול יש מי שזוכרים עד היום. אברהם עצמו עוד זולל שיפודים על הבוקר ומארח פרלמנטים מתחלפים לאורך שאר שעות היממה.(רותם מימון)אחד הדברים הטובים באבן גבירול. כתר המזרחצילומים: אורן זיו, אלי אטיאס, אורית פניני, אלדד רפאלי (באדיבות ערוץ 10), דן קינן, דנה מלמד

*#