${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בעצם אנחנו רוצים לאכול קצת מאייל שני

את הפיתה אנחנו רוצים? נראה שמערכת היחסים שאייל שני בונה עם הקהל היא יותר אירוטית משנדמה ושהתשוקה היא בעצם לנכס קצת, על ידי אכילה, מהרוח של השף. מחשבות על מזנון הפיתות החדש

תגובות

במיתולגיה היוונית מוזכרות אימהות שמרוב אהבה לילד, אכלו אותו. בלי שאיש יעיר על זה כעל עניין מוזר. לאכול ולהכיל הם פעלים קרובים. כשאתה אוכל ומכניס לקרבך יצירה של מישהו, אתה מכניס לתוכך  קצת ממנו. לכן  האוכל של אמא, במקרים בהם הוא טוב והיא טובה, יהיה מרגש יותר, כי ממשיכה להתקיים דרכו הדינמיקה של ההכלה. פעם אמא הכילה אותך ועכשיו אתה מכניס לתוכך חלק ממנה. האינטימיות נשמרת.

גם במקרה של אייל שני מתקיימת כנראה מערכת יחסים ארוטית בין השף לאוכלים והיא חזקה יותר ממערכות היחסים שהציבור מנהל עם שפים-כוכבים אחרים בישראל. מאז העמיקה ההיכרות הכללית  עם השף, בעקבות התכנית "מאסטר שף" נדבק למסעדות של שני סקס אפיל חזק. ונשאלת השאלה: האם ההמונים שצובאים על מזנון - מסעדת הפיתות החדשה של שני רוצים רק פיתה? או שהם בעצם רוצים להכניס לתוכם גם משהו ממנו?

אז איך מזנון של אייל שני? אושרת יקותיאל ביקרה ובדקה

מאחר ושני נוכח מאד במסעדות אותן הוא מפעיל, יש להניח שבאים לא מעט בשבילו, ויש לתהות  איך זה קרה דווקא לו. איך זה שדווקא הדמות חסרת שליטה ועתירת פגמים הזו, מושכת אותנו כל כך. התשובה כמובן טמונה בשאלה. דווקא בגלל ששני לא מושלם, קל לנו ליצור איתו מערכת יחסים קרובה.

חיים כהן למשל הוא שף שאהוב על שכבות אוכלוסיה רבות. מגברים עממיים דרך בחורות צעירות ועד קשישות רכות לב. אבל אליו קשה להתקרב, גם אם אוכלים את האוכל שלו. זה קורה כי הוא מושלם מדי וזה הופך אותו למרוחק. כהן מנהל את הקריירה שלו היטב, מתגורר בסביון ומקיים חיי משפחה יציבים למראית העין. שני לעומת זאת הוא בוקה ומלבוקה. איש יצרי שלא מצליח אפילו לנהל את התדמית שלו כמו שצריך, כי הוא כנראה, כמו רובנו, יותר רגשי משכלתן.

שני למשל שרוי בחובות, את זה כל המדינה יודעת. העיתון הגדול במדינה פרסם כתבה שסקרה את כל הדרכים המגוונות בהן הפך השף לנרדף על ידי ההוצאה לפועל. הכתבה הזאת אולי נראתה בהתחלה כמו מכת מוות לפופולריות של השף, אבל למעשה הפכה אותו לאנושי יותר. רובנו נמצאים במינוס ולא מוצלחים במיוחד בניהול הכספים שלנו. על הסקאלה שבין נוחי דנקנר לאייל שני, נהיה כנראה קרובים יותר לאחרון. תמיד קצת על הקצה ועם אופציה ריאלית של קריסה בעתיד.

לקנות פיתה אצל אייל שני זה אומר גם לקחת לתוכך קצת מהמהות שלו שלא דופקת חשבון. השף המתולתל, התגלה למשל כאחרון שיגיע לתכנית טלוויזיה בערוץ 2 ויבנה לעצמו פרסונה לעיסה וחביבה. להיפך. הוא אומר מה שבא לו, גם אם הוא יוצא מוזר.  למה? כי הוא אמיץ.

לקנות פיתה אצל אייל שני זה אומר לקנות ב-25 שקלים גם קצת מהמהות של החופש והצורך התמידי שלו, להמשיך לנסות. השף פתח מקומות גדולים בחייו, התרסק, אבל ממשיך לפתוח אותם. הוא היה שמן מאד והרזה. אנשים לא אוהבים אותו ומספרים עליו שהוא יותר משורר מטבח, אבל הוא לא נעלב ומסתגר. להיפך, יוצא ומכין שרימפס לציבור.

כמוהו גם אנחנו היינו רוצים לכתוב את השטויות שלנו על תפריט גם אם הן מופרכות (שחלות של עגבניה – נו באמת) כי זו האמת שלנו, וכמוהו גם אנחנו היינו רוצים לחיות עם מירי חנוך הבלונדינית החמה-חכמה והלא יומרנית, לגדל בלורית נוסח אלכסנדר זייד ולצאת טוב במחוברות.

הרשימה היא לא שיר הלל לאיש, אבל יש בה הערכה לאותנטיות שהשף מנסה לגעת בה ולאנרגיות של היזם. מהופעה של מדונה הרי יוצאים עם תחושה מרוממת, אחרי שמשהו מהמהות הנשית-המינית והחזקה של האמנית הזאת, עובר לקהל. אתגר קרת מזכיר לנו את הילדים הנבוכים שבתוכנו, אייל גולן מזכיר לנו את הערס הרומנטי שבנו, וללכת להופעה של אייל שני במזנון הפיתות, זה לקבל קצת מהמהות האינדבדואלית שלו, בטחינה. וזה אפילו טעים.

*#