${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בלי סודות במטבח: רביבה אפל פותחת סניף תל אביבי נוסף לרביבה וסיליה

המקום החדש והנפלא של רביבה וסיליה במגדלי צמרת בתל אביב, מלא קסם ומעורר חשק לגעת ולטעום את הכל. דנה מלמד הלכה להכיר את המשפחה שמאחורי העסק המצליח

תגובות

יש בעיני משהו מרתיע בשכונות היוקרה החדשות ובמגדלי הפאר, דוגמת מגדלי YOO ומתחם צמרת. גם קניונים ממש לא עושים לי את זה, במיוחד כאלה שממוקמים בלב השכונה מהמשפט הקודם ומתהדרים בכינוי "קניון בוטיק". אבל כשנודע לי שהשלוחה החדשה של המוסד המיתולוגי רביבה וסיליה התמקמה בדיוק שם, זו היתה סיבה מספיק טובה לתת לזה צ'אנס ולבקר במתחם הזה שכל כך זר לי.

באורח מפתיע, להיות מוקפת בניינים גבוהים ויוקרתיים זו לא תחושה מאיימת כפי שדימיינתי. הבריזה הנעימה שנשבה בין הבניינים וקרני השמש שליטפו את משטחי הדשא הירוקים גרמו לי לעצור ולדמיין איך היו נראים חיי לו הייתי גרה שם. סביר להניח שלא הייתי עושה שופינג בחנות המותג האיטלקי Trussardi או רוכשת תיק יוקרתי בחנות של Coccinelle, אבל בהחלט הייתי מאמצת את רביבה וסיליה כחדר האוכל השכונתי שלי, אולי אף פוקדת אותו על בסיס יומי.פעם בשנה מוציאים עובד לפריז בשם ההשראה. רביבה וסיליה החדש (צילום: אורן זיו)מהרגע בו נכנסתי למקום - שילוב של בית קפה, מסעדה, מעדנייה וחנות של דברים טובים ויפים - נמרח לי חיוך גדול על הפנים. זהו אחד המקומות המקסימים ביותר שביקרתי בהם, ומיד הרגשתי שאני חושקת בכל מה שיש שם.

בחנתי כל פריט  על המדפים שמשני צדי שולחן האוכל הגדול בכניסה: שמני זית איכותיים, יינות, דובדבני אמרנה, צנצנות ריבה או גרנולה תוצרת בית ועוד שהיו ארוזים באופן יפה להפליא. הסתובבתי במקום והסתנוורתי מתצוגת המאפים, העוגות, הלחמים, הפרלינים ועוגיות המקרון. הכל הריח כמו גן עדן ונראה מושלם. אפילו על קירות השירותים היו מצוירות דמויות פריזאיות מלאות קסם והומור. על הציורים, אגב, אמונה נעמי בן אור – בת 13.

תהיתי איפה כדאי להתמקם – ליד הספרייה, שמכילה עותקים של הספר "רביבה וסיליה – המתוקים", לצד מחברות ופנקסים מעוצבים? במרפסת המתוקה, שבה פזורים שולחנות בצבעי עוגיות מקרון? או אולי להצטרף לסועדים סביב שולחן העץ הגדול שבכניסה?

בתוך דקות ספורות המקום התמלא ונותרו רק כמה מקומות בודדים על הבר, נקודה אסטרטגית טובה שממנה אפשר לצפות בכל האטרקציות שמציע המקום, וגם במטבח הפתוח שמאחורי הבר. הברמן החייכן הגיש לי את תפריט הבוקר (יש גם תפריטי צהריים, אחר הצהריים וערב) שעשה לי חשק להזמין את כולו – מתוקים ומלוחים כאחד. בחרתי באקראי במנת קרוק מאדאם (38 שקל), פאנקייק עם מייפל ותותים בשמנת (38 שקל) וכוס קאווה (12 שקל). ארוחת בוקר מושלמת.

בינתיים רביבה אפל הגיעה. מהרגע שהופיעה בדלת ועד שהתיישבה לצדי היא הספיקה להיעצר כדי ללחוץ ידיים ללקוחות מרוצים, לתת מענה לשאלות של הצוות, לבדוק מה קורה מסביב ולטפל בכל מיני ענייני אופרציה. "רביבה, אנחנו פותחים לך פייסבוק", מציע אחד מהאחמ"שים (אחראי משמרת). "תפתחו לעצמכם. תודה", היא מגחכת. כשאנחנו מתחילות לפטפט חשוב לה להבהיר שהכתבה לא תהיה עליה אלא על המקום. בכל זאת היא מנדבת לי תקציר של השתלשלות המאורעות שלה ב־30 השנים האחרונות.

היא גדלה בחיפה ולמדה ביולוגיה בירושלים. עם הולדת בנה הבכור נסגרה המעבדה שבה עבדה. היא החלה לאפות עוגות מהבית ובהמשך פגשה את סיליה - "הצלע המקצועית", לדבריה - ויחד הן עבדו במטבח הביתי והרימו קייטרינג של דברים מוקפדים ואסתטיים. מדובר היה בעבודה סביב השעון, שהובילה לרצון לצאת מהבית ולהפריד ממנו את העבודה.

כך נולד בית הקפה הקטן רביבה וסיליה בשכונת רסקו ברמת השרון, שלימים הלך והתרחב, והפך למוסד. לפני כשנתיים נפתחה הקונדיטוריה ברחוב הארבעה, שכיום משמשת גם בסיס שבו מתבצעות כל המשימות וממנו נשלחים המעדנים לשתי השלוחות האחרות.

כשאני טועמת את עוגת הגבינה האלוהית, אני שואלת מה הסיכוי לקבל מתכון. "אין סודות במתכונים. הגעתי בחיים למקום שאני מרגישה מלאת ידע וניסיון ומאוד שמחה לחלוק אותו עם אחרים. גם בספר וגם בסדנאות שאני מעבירה אני מנדבת את כל המידע", היא עונה בחיוך, ואפילו לא מתביישת לספר שאת המתכון פיתחה אחת הקונדיטוריות שלה.

יש לצוות שלך פתח להציע מנות חדשות ולהביע את דעתו?"בהחלט. יש חופש פעולה לכל הצוות – במסעדה, בקפה, בקונדיטוריה ומאחורי הקלעים. כולם פה שותפים להכל. לאפיית הבוקר, למשל, מגיע בכל יום מישהו אחר מהמטבח כדי לעשות את זה. מה שמאפיין את רביבה וסיליה זה שמדובר בבית. אנחנו משפחה אחת גדולה ולכולם יש יד חופשית לטעום, להביע דעה, לשפר ולהמציא דברים חדשים. אנחנו משתדלים לצאת פעם בשנה עם מי מהעובדים לפריז לסיבוב שוקולטיירים, פטיסרי, בולנז'רי וכו' כדי לקבל השראה, ודואגים לשלוח מדי פעם מישהו להשתלמויות בחו"ל. בלי צוות אי אפשר. מסביבי יש דור צעיר, וכדי לשמור אותו חשוב לתת לו משהו לשאוף קדימה ולהתעדכן כל הזמן. רוב העובדים גדלים אצלנו ומלווים אותנו שנים רבות. כל שנה אנחנו חוגגים משהו ביחד, ולפני הפתיחה הזמנו את כל 90 העובדים מכל הדרגים והמקומות להרמת כוסית".

את מדברת בלשון רבים. למה "אנחנו" ולא "אני"? "אנחנו זה המון אנשים. זה שי מונטג, שממונה על האופרציה, מסתובב בין כל המקומות לראות שהכל מתנהל כשורה. הוא זה שאסף וריאיין את הצוות, ובעצם ידו בכל. נועה, אשתו, אחראית על כל מה שקשור לעיצוב. עמוס, הבן שלי, מנהל את הכל במובן של הפרונט ומה שקשור לאירוח, ועוד כמה מובילים במטבח. כולם מעורבים בהכל, וכל אחד תורם את תרומתו".

מאיפה הרעיון לפתוח מקום נוסף?"אני לא העליתי את הרעיון בעצמי, הוא בא דווקא מעמוס. אני תמיד בעד התפתחות, ואחרי שהתבשלנו עם זה כמה שנים, הרגשנו שהגיע הזמן לגדול. כשהחלטנו על עוד מקום, כל הייצור עבר לרחוב הארבעה. צריך לשהות שם יום שלם כדי להבין את גודל העוצמה של העשייה בקונדיטוריה. מבחינת האיכות וההקפדה זה נשאר בדיוק כפי שזה התחיל בקטן, לפני 22 שנה ברמת השרון. הכל בעבודת יד ללא משפרים ותוספות".מרוצים מהקרבה לאילון. השירותים המעוצבים ברביבה וסיליה (צילום: אורן זיו)המקום רק נפתח, והכל מתקתק פה כמו שעון. איך זה?"הצוות עבד חודשיים לפני הפתיחה ברמת השרון וקיבל הכשרה יסודית. לפני שפתחנו הרצנו את המקום במשך עשרה ימים והלקוחות היו מכרים, עובדים, משפחה וחברים שטעמו את כל המנות, ובסוף הארוחה במקום חשבון הוגש להם דף משוב. גם כשאת נמצאת במקום כל יום עשר שעות את לא יכולה לראות דברים שמישהו מבחוץ יכול לראות".

יותר מתאים למקום הזה להיות באזור פסטורלי. נוה צדק, למשל. למה דווקא כאן?"עדיין לא היינו בשלב של לחפש מקום. האפשרות הוצעה, בדקנו, התייעצנו, ולאחר ארבע שנים החלטנו ללכת על זה. הקרבה לאיילון היא בהחלט יתרון גדול".

זה בטח קשה לדאוג לשלושה מקומות בו זמנית. את מרגישה לחץ?"כרגע זו התחלה, ומן הסתם זה לא קל. לחץ זה משהו שנכנס לסגנון החיים, ואני בפירוש לא חלק ממנו. אני סומכת על הצוות ולא צריכה להתרוצץ בין המקומות. רוב הזמן אני נמצאת איפה שהחותמת של המוסד רביבה וסיליה – ברמת השרון. היית שם פעם?".

אני נאלצת להודות במבוכה שלא. מופתעת, היא נחושה לקחת אותי ברגע זה לטיול שורשים ברביבה וסיליה רמת השרון. בדרך אנחנו מדברות, בין השאר על משפחה ובישולים. 

נשאר לך כוח לבשל אחרי שבוע כל כך עמוס?"זו ההנאה הכי גדולה, גם כשזה קשה. אני אמנם בפירוש בן אדם של מתוקים, אבל מאוד אוהבת לבשל ולארח את אהובי. ימי שישי זו מסורת קבועה של מינימום עשרה אנשים סביב השולחן".

אפשר לכנות את שלושת המקומות סניפים של רביבה וסיליה?"אנחנו לא רשת ולא מדובר בעוד סניף. מה שלא יהיה, רביבה וסיליה לעולם לא תימסר לידיים זרות. לא יהיו זכיינים בשום אופן. גם לא אחרי".

ברמת השרון, כשאנחנו פוסעות בין השולחנות, מושטות לעברה המון ידיים של לקוחות קבועים. היא נעצרת ליד כולם, מושיטה יד, מחבקת, מחייכת ואומרת תודה. היא עושה לי סיבוב במתחם, שכולל מגוון חללים, דורשת בשלומם של כל העובדים ולבסוף מובילה אותי אל האזור האהוב עליה מכל – החצר הקטנה שממנה הכל התחיל.

את נמצאת פה כל יום. עדיין מצליחה להתרגש?"מאוד. אני מאוד מתרגשת בכל פעם מחדש. העצים פה נשתלו לפני 22 שנה, ותראי איזה יופי הם גדלו. איתנו".

» רביבה וסיליה. ניסים אלוני 10 (מתחם צמרת). טל' 5466090- 03. פתוח: א'-ה' 23:00-8:00, ו' 16:00-8:00, שבת 23:00-10:00.

*#