${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פאב עמירם: מבינים בבירה, חזקים בנוסטלגיה

את הפאב הנוסטלגי עמירם בת"א, מפעיל היום לקוח ותיק של המקום, שדבק באותם רהיטי עץ, נקניקיות בבירה, חמין ומטיאס, בסיסיים וטובים. אם לבזבז את כספי הפנסיה, אז כאן

תגובות

על פאב עמירם שמענו עוד כשהיינו ילדים. תרבות הפאבים היתה רחוקה מאיתנו כרחוק קן מחנות העולים מהמסיבות הסלונית שבהן ניגנו, שומו שמים, את להקת חיפושיות הקצב. שדרות התערוכה, היכן שהתמקם הפאב המיתולוגי הזה (באמת מיתולוגי), נראה לנו אתר שמעבר להררי החושך של שפך הירקון. לימים בגרנו, חיפושיות הקצב כבר כונו בפינו הביטלס, אף חלפנו לא פעם על פני עמירם, אבל לא מצאנו סיבה לעצור לידו. הוא יצא מהאופנה. מייל של יחצנית המקום, שנשלח אלינו השבוע, גילה לנו שהמקום החליף בעלות והזכיר שהוא עדיין פועל. יצאנו אפוא לחזות בפלא. להגיע אל הפאב – כמעט סכנת נפשות. איך תחצה את הכביש שבין צפון דיזנגוף לכביש התערוכה, כשהרמזור תמיד מסמן ירוק לאחד הכיוונים? המתנו בסבלנות עד שנהג מונית הוריד מהירות בסיבוב והניח לנו לעבור. פתחנו את דלת העץ המקורית וגילינו כי העולם עמד מלכת – שולחנות עץ, ספסלי עץ שחוקים, קירות עץ – כבר לא עושים היום דברים כאלה. בעבר, מן הסתם, היתה זו זירה של מסיבות רעים המוניות והוללות, היום ישבו ליד אחד הספסלים זוג מבוגר, בטח מעל לגיל 60, כל אחד מהם לגם בהנאה מכוס הבירה שלו. הוא ישב כשכרית לגבו, מקל ההליכה שלו היה מוטל על הספסל שמנגד, היא ניקרה בצלחת הירקות שלה. שניהם נראו שמחים וטובי לב, כאילו אוכלים שם את ארוחת הערב הקבועה שלהם. נחמד להזדקן ככה. פינה של שפיות נעימת סבר. פאב עמירם (צילום: יח"צ)גם בעל הבית, רוני שמו, נראה כגבר במיטב שנותיו. מתברר שהוא עצמו אחד מהלקוחות הקבועים והוותיקים של המקום ולאחרונה רכש אותו, והוא ובנו מנהלים. שום דבר בעיצוב המקורי לא שונה, אולי גם לא התפריט. "איפה עמירם?", שאלנו, כאילו אנחנו יודעים במי מדובר. "הם החליטו לנסוע", דיווח בעל הבית החדש. "לאן?", שאלנו שוב. "לכיוון יפן", אמר בעל הבית, "תאר לך...".אני מקווה ששלומו של עמירם ביפן טוב. אפשר להרגיע אותו בדיווח כי הפאב שלו נשאר בדיוק אותו דבר, רק האוכלוסייה קצת התבגרה. פרט לזוג הקשישים, בשולחן ממול ישב עוד גבר בודד, שוחח מידי פעם בנעימות עם בעל הבית, ובעיקר סתם ישב, העביר שעה קלה של ערב לצלילי בוב דילן. וגם אנחנו, מוטב להודות, כבר לא ילדים. במנות הראשונות ניתן למצוא כבד, דגים וסרדינים, אבל לאחר שהוברר לנו שאלו באים מקופסה, ויתרנו. בעיקריות ניתן למנות גם קבב בקר, נקניקיות עם כרוב כבוש או נקניקיות בבירה (48-36 שקל). התפריט קומפקטי, אבל בדיוק מה שצריך ליד הבירה, שהיא כאן העיקר. אז הזמנו לנו שליש קרלסברג (24 שקל) ושליש ויינשטפן לגברת (28 שקל), ומהתפריט המצומצם מנה של דג מלוח (34 שקל), מנה של כרובית מטוגנת (24 שקל), ועוד מנה שהמליצה עליה המלצרית ושמה פילוני עוף (כנראה נגזרת של פילה, 48 שקל). מדויק יותר לקרוא למנה הזו שניצלונים – אבל לשבחם של הפילונים יאמר כי העוף היה טרי, הציפוי לא תעשייתי, הם היו עבים ועסיסיים, והוכנו בו ברגע.

הבירה היא העיקר, האוכל משתלב. פאב עמירם  (צילום: יח"צ)הדג המלוח היה פשוט נתח ארוך של מטיאס שנכבש עם בצל מקומי, אבל הוא היה פשוט טוב, בלי תחכום מיותר ובלי ליצנות. את הכרובית ניתן היה לבשל מעט יותר (יש להתחשב במצב שיניה של אוכלוסיית המקום), אבל גם היא היתה טרייה וטובה.נראה לי שזה מה שהכי נכון לומר על בית האבות החביב הזה – האוכל בסיסי וטוב, הבירה נמזגת יפה מהחבית, מחירי המנות אולי טיפ טיפה יקרים, אבל אם כבר לבזבז את כספי הפנסיה, למה לא שם? מבינים שם בבירה, בשישי ובשבת מגישים חמין ביתי, האווירה חמימה, בנקל אפשר לפתח שיחה עם יושבי השולחנות הסמוכים, וגם זוג צעיר נלהב שנכנס ושקע בנשיקת עמוקות גרון, הרגיש שם נוח ביותר. איכשהו, למרות השאון שבחוץ והתנועה המטורפת שמעבר לדלת, מצליח עמירם, בבעלות החדשה, לשמר פינה של שפיות נעימת סבר, נינוחות שמחה בחלקה ונטולת יומרנות. העיר מסביב משתגעת, ואצל עמירם מתבוננים בה מאחורי דלת העץ בשוויון נפש אירוני, תולדה צפויה למקום שמכבד את הבירה שהוא מגיש ואת לוגמיה.  עמירם התערוכה 8 תל אביב. פתוח: כל השבוע 12:00-לקוח אחרון.בקטנה

תפאורה: עץ, ביתי, משתבח עם השניםסביב השולחן: אנשים שכבר לא רצים לשום מקוםשירות: משפחתישירותים: נקייםחניה: אין על מה לדבר, חנינו בנמל שממולנגישות: נוחה, ובלבד שתצליח לחצות את הכביששורה תחתונה: לפעמים לנוסטלגיה יש כיסוי 

*#