איך הפכה כוהנת הסקס והסמים לבשלנית אוכל תאילנדי?

המתכון להפיכתה של כוהנת סקס וסמים לדודה בשלנית עובר דרך ארבע שנים בתאילנד, בלוג אוכל וספר בישול תאילנדי חדש

רונית ורד, מוסף הארץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
רונית ורד, מוסף הארץ

משמעות המלה "סאנוק" בשפה התאית היא "כיף", אבל תרגום מילולי בלבד עלול לחטוא להבנת אחד ממושגי המפתח של התרבות התאילנדית. "סאנוק" הוא כל מה שראוי לעשותו, אפילו עבודה קשה ומפרכת בשדות האורז, ובלבד שהוא מלווה בהתבדחות, בשירה ובעקיצות הדדיות. בחברה שבה תחושת ההשתייכות הקהילתית היא ערך עליון, "סאנוק" היא תחושת ההנאה הנגרמת לאדם בשעת התרועעות עם שכנים ובני משפחה, בעמל יומו או במהלך אכילה ושתייה בצוותא. התואר "מאי סאנוק", בתרגום פשוט "לא כיף", הוא אחד מהחמורים ביותר בשפה של תרבות שאינה רואה בעין יפה מתיחת ביקורת בפומבי."סאנוק" הוא גם שמם של בלוג עברי על אוכל תאי שעלה לרשת לפני שנה, ושל ספר בישול תאי חדש, שייצא לחנויות בסוף השבוע הקרוב. עדי עליה - מוסיקאית, עיתונאית ומחלוצות הבלוגוספרה הישראלית - היא העומדת מאחורי שניהם. עליה, בת 48, מוכרת יותר בציבור בשם "ברכה גולשת", דמות וירטואלית שיצרה וכתבה את "המדריך העברי לסקס, סמים ורוקנרול ברשת" בין השנים 1998 ל–2008. "בתחילת דברי ימי ברכה" היא נזכרת, "הוקדש הטור השבועי גם לאוכל ולתיירות. אחרי שנה של כתיבה הבנתי שמה שבאמת עניין אותי בחיים באותה תקופה הוא סקס, סמים ורוקנרול".בארבע השנים האחרונות חיה עליה בתאילנד, יחד עם בן זוגה נמרוד קרת, אחיו של הסופר אתגר קרת ואושיית אינטרנט ידועה בעצמו. הפרנסה - בניית אתרי אינטרנט - נמצאת בישראל ובעולם, העבודה מבוצעת דרך הרשת, והחיים מתנהלים בגן העדן הזול והשליו של מזרח תאילנד, לא הרחק מגבול קמבודיה. "לתאילנד הגענו לראשונה ב–2003, בעקבות חבר ישראלי שהפך לנזיר ומתגורר שם. התאהבנו מיד, אבל לקח לנו עוד שנתיים להחליט סופית לעזוב את ישראל", מספרת עליה. "בשנים הראשונות עוד המשכתי לכתוב את 'ברכה גולשת', אבל לכתוב על סקס וסמים מתאילנד זה קשה. היו הרבה חסימות של האינטרנט בשיא תקופת הצנזורה, אם מישהו רואה אותך בתאילנד בוהה באתר פורנו זה נחשב לסטייה רצינית, וסמים הם טאבו מוחלט בחברה התאית המסורתית.מרק טום יאם (צילום: עדי עליה)"הסיבה העיקרית לשקיעתה של ברכה היתה שפשוט לא הצלחתי יותר לגייס את הזעם. הזעם נשאר בישראל וכל הדברים האלה הפסיקו לייצג את החיים שלי. כתיבה על סקס ורוקנרול מחייבת ביקורתיות וציניות, וארבע שנים בתוך החיוך התאילנדי הגדול הזה הפכו אותי לשיא הקיטש. מברכה, פיגורת קאלט מחתרתית ופורצת דרך, הפכתי לדודה. תודה לאל שהאייטיז נגמרו ולא צריך להציג לעולם יותר פאסון קשוח. העובדה שאני לא צריכה יותר להוציא ארס כדי להתפרנס או כדי לשמור על המוניטין שלי עושה לי רק טוב. היתה צביטת לב קטנה בחילופי המשמרות הפנימיים, אבל לא יותר מזה".איזה דודה ואיזה נעליים. את כל התשוקה שבעולם, זו שגויסה פעם לכתיבה על מלכות פורנו ולמאבק נגד שטיפת המוח שמנהל הממסד נגד הסמים, הפנתה עליה למטרה נעלה לא פחות: טעימת כל מגוון המעדנים הנמכרים בשוקי האוכל היפהפיים של תאילנד. הקרב אולי אבוד מראש, לשפע הססגוני והאינסופי של חומרי גלם ומאכלים לא יספיקו גם מאה שנות חיים, אבל כמה טעימה היא הדרך. "כשהתחלתי לתעד במצלמה את המאכלים, לשאול לשמותיהם ולברר איך מכינים אותם", היא מעידה בהקדמה לספר, "גיליתי שהאוכל הוא ערוץ תקשורת נהדר לסוציומטית כמוני. האוכל הפך לקרש ההצלה שלי, לכרטיס כניסה אל החיים בתאילנד הלא מתוירת. הוא איפשר לי לדלג מעל מחסומי השפה ולהתיידד עם אנשים ששמחו להסביר לי איך מבשלים אוכל תאי אותנטי, בלי התאמות לטעמים מערביים".לא רק פאד תאי "קינג קאו רו יאנג?" ככה שואלים בתאית "מה שלומך?" אבל התרגום המילולי הוא "האם כבר אכלת אורז היום?" צירוף המלים הזה מעיד על חשיבותו של האורז בתרבות הקולינרית של ארצות דרום מזרח אסיה, אבל משמש גם כסמל למקום המרכזי שתופס האוכל בתרבות התאית. על ערש דווי, מחברים התאילנדים ספר מתכונים אישי המנציח את מורשתם הקולינרית ומחולק לקרובים וחברים בהלוויה או בימים שלאחריה. "כמעט כל אחד בתאילנד מבין באוכל ויודע לבשל", אומרת עליה. "התאילנדים אוכלים חמש או שש ארוחות קטנות ביום. בגלל האקלים החם אוכלים אוכל קל וקטן, חומרי גלם טריים וזולים זמינים בשפע, והתפיסה המערבית המקובלת, של מילוי הבטן בכבדות למשך שש שעות, זרה להם לחלוטין"."סאנוק" הוא קודם כל ספר מתכונים. יש בו קרוב למאה מתכונים מהמטבח התאי, בעיקר מתכוני פועלים אופייניים לשווקים, ומבואות בהירים וחיוניים בנושאים כמו חומרי גלם ‏(ואיפה משיגים אותם בישראל‏), טכניקות בישול, כלים והרכבת ארוחה תאית מאוזנת. הוא גם ספר אוכל נהדר, שאפשר לקרוא בו בהנאה מבלי להכין מתכון אחד, רק כדי לצלול ליקום של אוהבי אוכל, היקום שבו חזיר אדום צלוי על מצע של אורז וקינוחים ממחית טארו וקרם קוקוס נחקקים בזיכרון יותר מכל ארמון מלכותי; וספר מסעות מצחיק ומלא הומור המאפשר תיירות כורסה דרך עיניה של תושבת־נוסעת רגישה וחדת עין.פיק קי נו. פלפל של "קקי של עכבר" (צילום: עדי עליה)תאילנד מחולקת לשישה מרחבים גיאוגרפיים גדולים, ובהם 75 פרובינציות שונות. מבחינה קולינרית נהוג להתייחס בעיקר לארבעה מטבחים עיקריים, אבל כל פרובינציה מתגאה במורשת קולינרית ובמאפיינים גסטרונומיים ייחודיים משלה. "כתושבת הפרובינציה טראט, אין לי ספק שהאוכל שלנו הוא הטוב מכולם", מודיעה עדי ומלטפת את הצמיד הענוד דרך קבע לידה הימנית, שנקנה בחגיגות יום הולדתו של המלך הנערץ. "Long Live the King" מודיעה הכתובת החקוקה עליו. "גם אני, שבחיים לא הייתי נאמנה לשום מקום או קבוצת השתייכות, הפכתי ללוקאל־פטריוטית נלהבת", היא אומרת. אולם בכל זאת, הספר מחולק לעשרה פרקים, כל אחד מהם מייצג פרובינציה שונה, וכל פרק נפתח בסיפור המפגש והבישול המשותף עם האנשים שבאמצעותם הכירה את המטבח המקומי.אחד מהפרקים המרתקים ביותר בספר הוא זה שבו מבקרת עדי את חבריה הנזירים מם וסומבאט בפרובינציה פרצ'ואב קירי קאן, פרובינציה דרומית השוכנת לחוף מפרץ תאילנד. לנזירים תאים בודהיסטים מותר לאכול בשר, המחשבה על צמחונות רחוקה מאוד מעולם המושגים התאי, אבל אסור לגדל, לצוד, לקטוף, להכין או לקנות מזון. לנזירים מותר לאכול רק עד הצהריים, ורק את האוכל שקיבלו כתרומה באותו יום. בהשוואה לאדם מערבי טיפוסי, הנזיר מוותר על שתי ארוחות בלבד. בהשוואה לתאי הממוצע, שאוכל בערך פעם בשעתיים, הוא מוותר על הרבה יותר.» "סאנוק - אוכל, אנשים ומקומות בתאילנד", עדי עליה, הוצאת כנרת

עוף או חזיר בצ'ילי ובזיליקום Moo / Gai pat Krapao סוג הבזיליקום שעל שמו נקראת המנה אינו נפוץ במיוחד בישראל, אבל אפשר להשתמש במקומו באחד הזנים המוכרים יותר. מרכיב חשוב נוסף במתכון הוא רוטב הסויה הכהה. חפשו אותו בחנויות או צמצמו כוס סויה עם 3 כפות סוכר עד שנוצר סירופ סמיך. לא כדאי להכין יותר משתי מנות בווק אחד.

המרכיבים ל–2 מנות:> 200 גרם עוף או חזיר ‏(עם מעט שומן‏), קצוצים דק או טחונים> 2 כפות שמן> 4–6 שיני שום חתוכות גס> 1–2 כפות צ'ילי אדום טרי> כפית מלח> 2–4 פלפלים ארוכים טריים ‏(חריפים למחצה‏), פרוסים. אם רוצים מנה פחות חריפה, מגרענים את הפלפלים> כוס שעועית ירוקה טרייה פרוסה דק> 2 כפות רוטב סויה כהה> 2 כפות רוטב סויה רגיל> כפית סוכר> 3–6 כפות מים או ציר> 1.5 כוסות עלי בזיליקום שטופים

ההכנה:1. כותשים יחד את השום, הצ'ילי והמלח במכתש ועלי או בבלנדר.2. מחממים את השמן בווק.3. מזהיבים את השום והצ'ילי, מוסיפים את הבשר ובוחשים נמרצות.4. לאחר שצבע הבשר משתנה, מתבלים ברטבים ובסוכר. אפשר להוסיף מעט מהציר או המים כדי שהתבשיל לא יתייבש לגמרי ‏(נזהרים לא ליצור שלולית בתחתית הווק‏).5. מוסיפים את הפלפלים ומערבבים על אש גבוהה עוד 1–2 דקות.6. מכבים את האש, מוסיפים את הבזיליקום ומערבבים.7. מגישים עם אורז לבן. אם רוצים ארוחה שלמה בצלחת, מוסיפים למנה ביצה מטוגנת מעל.צאנג קאם. ממלאים את העלים ואוכלים (צילום: עדי עליה)

בלי נימוס בריטי הרי לכם עוד ברנש שסבור שאוכל צריך להיות כיף טהור. על חיבתי לשף האנגלי הסטון בלומנטל כבר הצהרתי בעבר. הארוחה בת 12 המנות שאכלתי ב"Fat Duck", מסעדת שף ומעבדה לחיפוש טעמים, היתה מופע של גירויים וציטטות קולינריות, ספרותיות והיסטוריות מבריקות. חלק מהמנות בארוחה נוצרו בעקבות העבודה על "הסעודות של הסטון" ‏(2009‏), סדרת טלוויזיה שתעלה לשידור ביום שלישי בערוץ האוכל.כל פרק בסדרה מוקדש למשתה מפואר בהשראת תקופה היסטורית אחרת, שבו שישה ידוענים אנגלים זוכים לחוויה קולינרית של פעם בחיים, אך העיקר הוא תהליך העבודה של הגאון האנגלי הצעיר: נבירה בכתבי יד ובספרי מתכונים עתיקים, חיפוש אחר חומרי גלם נדירים שנכחדו, שחזור מדויק של המתכון ההיסטורי ואז צלילה אל עולם הדמיון והמדע כדי להמציא את המתכון בגרסת המאה ה–21.במשתה הוויקטוריאני שולח בלומנטל את אורחיו למאורת הארנב, עם מרק "צב־לא־צב" ומשקה "שתה אותי" - שיקוי ורוד שזוקק במעבדה מתמציות טעם של עוגת דובדבנים, פודינג, אננס, תרנגול הודו צלוי, טופי וטוסט חמאה. גן שלם של חרקים אכילים וג'לי אבסינת המרקד מכוחם של דילדואים הרוטטים בתחתית הקונסטרוקציה, הם מחוות משעשעות לכושר ההמצאה הביזארי של בני התקופה. במשתה בנוסח ימי הביניים מככבים אשכי שור מחופשים לשזיפים ופשטידת ענק שממנה מתעופפות 24 ציפורים חיות.המשתה הנהדר מכולם הוא זה הטיודוריאני. בלומנטל מרחיק עד לצ'יינה טאון בניו יורק כדי להביא צפרדעים טריות ולהכין מהן רפרפת. השחרור מעכבות הפוליטיקלי קורקט והמחויבות לעונג הם משב רוח מרענן בעידן הפוריטני הנוכחי, והחזירנגול ‏(קוקאטריס‏) הוא הכוכב האמיתי. טבחי ארמונות המלוכה בראו יצורים מיתולוגיים חדשים מחלקים של בעלי חיים שונים. החזירנגול הוא מאכל טיפוסי שהופיע בספרי המתכונים של התקופה: חותכים חזרזיר ותרנגול לשניים, מחברים את שני החצאים, ממלאים במלית שופעת תבלינים יקרים ומזגגים בחלמון ובזעפרן או באבקת זהב.בלומנטל, כמובן, מבקש להתעלות אפילו על טבחי הארמון המלכותי. הדרך ליצירת היצור המיתולוגי הפרוע מכולם עוברת דרך חדר ניתוחים ‏(מנתחים פלסטים מסבירים לו כיצד לחבר את ראשו של חזיר לעכוזו של תרנגול‏), סדנת עבודה של מפחלץ מקצועי ‏(שמחבר כרבולת תרנגול, גוף טלה, כנפיים של אווז וראש של חזיר בר‏) ומעבדה של מומחה לפירוטכניקה ‏(לא איש כהסטון יוותר על ההזדמנות ליצור חזירנגול יורק אש‏). האתגר הגסטרונומי הוא רקיחת טרין נהדר, המדמה אנטומיה בדיונית של יצור מיתולוגי, מסוגי הבשר השונים. כיף טהור.» "הסעודות של הסטון", ימי שלישי ב–22:00, החל מ–16 בפברואר בערוץ האוכל

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ