פרוייקט מיוחד: בית הקפה שלי

גילה אלמגור, דב אלפון, שאנן סטריט ודמויות מפתח נוספות בתרבות הישראלית מספרות על בית הקפה הקבוע שלהם

מיכל פלטי, גלריה, הארץ
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מיכל פלטי, גלריה, הארץ

הסופר אהרן אפלפלד על "טיכו" בירושלים"אני יושב במשך שנים רבות בבתי קפה בירושלים. הקפה הוותיק האהוב עלי היה קפה 'פטר' במושבה הגרמנית. בעלת המקום היתה אשה מיוחדת במינה, שטיפלה בכל אחד ואחד מיושבי הקפה. אך המקום נסגר, לצערי, בשנות ה-60 המאוחרות. אז היו בתי קפה ללא מוסיקה, שבהם יכולת לשבת ולכתוב על כוס תה או על כוס קפה. "היום אני יושב בקפה 'טיכו', בעיקר כי הוא קפה מיוחד ושקט. לרשתות החדשות של הקפה אני לא נכנס, כי הן תעשייה ולא בתי קפה. הן בדיוק ההיפוך מבתי קפה כפי שאני רואה אותם. בית קפה צריך לתת לך השראה, שיהיה יופי במבנה, בקירות, באווירה. בית הקפה צריך לארח אותך לזמן ארוך כדי שתתרועע עם אנשים, וצריכים להכיר אותך באופן אישי שם. היום השתנו הדברים: אומרים לך 'שתה ולך' ואל תשתהה, וזה לא בשבילי".

הזמר שאנן סטריט על "רסטובר", "הכל לאופה וגם קפה" ו"לינק" הירושלמיים "אני אוהב לשבת בבית קפה של אלי מזרחי במחנה יהודה, ששמו 'הכל לאופה וגם קפה', ואני אוהב את ה'רסטובר', מה שהיה בעבר קפה 'מומנט'. זה תלוי באיזה מצב רוח אני ואיפה יש דיל טוב לארוחת בוקר. אני אוהב שיש אווירה לא מחייבת מדי בבית הקפה - אני לא אוהב לגשת לקופה ושיקראו בשמי, אלא מעדיף קפה שכונתי שמחכים בו עוד שתי דקות וניגש מלצר באופן המוכר והידוע. נחמד לי תמיד לפגוש אנשים שאני מכיר בבית הקפה שלי ולדבר קצת. פגישות אני מקיים ב'רסטובר' אבל גם די הרבה ב'לינק' ליד קינג ג'ורג' בירושלים. זה מקום מרכזי וגדול, עם מרפסת מצוינת ומאוד נעימה בקיץ. וחשוב שיש חניון ממש לידו".

העורך דב אלפון על "קפה קפה", "סוכר", "תולעת ספרים" ו"שרי" בתל אביב "הנוף האנושי של בתי הקפה השתנה לנגד עינינו בצורה חדה. לא מזמן נכנסתי ל'קפה קפה' ברחוב טשרניחובסקי, וכל חמשת היושבים עבדו על לפטופ בשורה עורפית. זה נראה כמו סווטשופ יאפי מצוחצח, ובוודאי שונה מבתי הקפה שהכרנו בעבר. אני זוכר ראיון רדיו עם יעקב שבתאי שאמר שרק משוררים יושבים בבתי קפה כי פרוזה זו עבודה מאוד קשה, ושירה זה משהו אחר. הלפטופים גרמו לכך שאפשר לקחת עבודה לקפה. אבל אז אתה לא באמת חלק מההוויה בבית הקפה, והאווירה עלולה להיות מדכאת. אני מעריך שיקומו בתי קפה שיכריזו: 'אצלנו לא עובדים עם לפטופ', כדי לא להעכיר את האווירה. אנשים עם מחשב נייד נוטים להשתיק כל הזמן את היושבים סביבם, וזה משונה. זה לא קיים בפאריס וברומא, וזה מפני שאנחנו לא יודעים אם אנחנו רוצים להיות סיאטל או פירנצה. "אני יושב בקפה 'סוכר' ברחוב פינסקר פינת זלמן שניאור, שם יש מרחב בין השולחנות ולכן לא כולם שומעים את מה שקורה בשולחן ליד. כשאני רוצה שיידעו וישמעו - למשל, אם אני יושב עם סופר של הוצאת ספרים מתחרה - אני יושב ב'תולעת ספרים', שהיה ונשאר חלון ראווה ספרותי ותרבותי. אני אוהב את הקפה בקונדיטוריית 'בן עמי' בכיכר המלך אלברט, הצופה לבית הפגודה. יש שם עוגות מצוינות וכמובן נוף מעורר השראה. "באחרונה אני נאלץ לשבת הרבה בקפה 'שרי' במגדל האשפוז על שם תד אריסון בגלל בעיית בריאות מינורית. שם אני פוגש סלבריטאים רבים בפיג'מות שלכל אחד מהם יש צמיד פלסטיק על ידו, ואז אם שכחת מי זה, תמיד אפשר להציץ בצמיד".

השדרנית יעל דן על קפה "תמר", "יהודה הלוי" ו"התחתית" בתל אביב "אני מחלקת את בתי הקפה לפי ייעוד: הקפה השכונתי שלי הוא ביהודה הלוי פינת מזא"ה, לשם המשפחה יורדת כשמתחשק להמשיך את הקפה של הבוקר וגם לאכול משהו. פגישות עבודה אני מקיימת בקפה 'תמר'; זו תמיד אפשרות טובה, נוחה ומוכרת. 'התחתית' הוא גם קפה שכונתי שלנו, שאליו המשפחה הולכת. וכך אנחנו משרטטים מתחם של בתי קפה".

השף חיים כהן על "אספרסו בר" ברוטשילד פינת הרצל בתל אביב "האספרסו בר ברוטשילד פינת הרצל הוא הקפה השכונתי שלי, ואני שם בכל בוקר. אני אוהב להתחיל שם את היום, ברגוע. אני שותה שם קפה עם בת זוגי, סיגל. ואלה עשר הדקות שהן שלנו נטו. אחר כך, במשך היום, קשה למצוא את האינטימיות הזאת. זה בית קפה שכונתי שהוא בית שני. אני יכול להזמין שם והם מכירים את כל הגחמות שלי והוא בית קפה ידידותי לילדים, ולכן אני בעדו לגמרי. גם הקפה שלהם מצוין".

הצלמת מיכל היימן על "תולעת ספרים" בתל אביב"אני אוהבת את ההרגשה של סביבה אנושית מיטיבה ולעבוד בשקט או להיפגש. ספרים, מחשב, ערימות נייר ומשקה. לבית הקפה בחנות 'תולעת ספרים' אני מגיעה במיוחד. כל שאר בתי הקפה הם בדרך כלל תלויי הקשר (מגורים, סטודיו), שניים-שלושה ביום. אני נעה ונדה הרבה לאורך השנים ועמי גם בתי הקפה ('תמר', 'מסריק', 'תולעת', 'ביאליק', 'ג'ורג'', 'ארז', 'ליברה' וזו רשימה חלקית). את הרגלי הקפה שלי קיבלתי בקפה השכונתי של ילדותי בקפה 'תמר'. וכשאני לא בתל אביב אני במרכז המסחרי של הרצליה, אצל מוריס מקפה 'מוקה'".

הסוציולוג יהודה שנהב על קפה "נחמה וחצי" וקפה "נח" בתל אביב "אני עובד רק בבתי קפה, ובעיקר כותב בהם. כשאני לבד אני משתעמם, וכשיש רעש לבן אני יכול להתרכז. אני אוהב גם לצאת מהבית ולעבוד. אני יוצר לעצמי בועה של אזור נעים לעבודה. כשזה מתחיל להיות פמיליארי מדי, הדבר יכול להיות לא נעים, כי אז צריך לשמור על הפרטיות ולומר לאנשים 'אני עובד עכשיו'. אני אוהב לשבת ב'נח' וב'נחמה וחצי' ושניהם באותו מתחם באזור הבימה. 'נח' יותר אינטלקטואלי ו'נחמה' יותר בורגני, אבל אני נע בין שניהם. אגב, לבתי קפה יש פונקציה מאוד חשובה אצלי: את בת הזוג שלי הכרתי ב'נח' לפני כשנה".

האוצרת שרית שפירא על "במקום" בתל אביב"אני עובדת, כותבת ומקיימת פגישות ב'קפה במקום' ברחוב יהודה הלוי בתל אביב, מול הדואר. זה מקום ביתי, נעים, לא רועש מדי, ואפילו הכלב שלי כבר יודע בעל פה את הדרך לשם. חשוב לי לעבוד בחוץ כי אני אוהבת לראות אנשים ולפגוש אנשים גם באקראי. אני כותבת וקוראת שם וזה מקום שהוא בית לכל דבר".

הסופרת גבריאלה אביגור רותם על קפה "רוטמן" ביישוב לוטם "אני גרה ביישוב אבטליון בגוש שגב, ואי אפשר להגיד שיש בסביבתי המון מקומות. אני דווקא לא יוצאת למקומות כדי לאכול, כי אני מבשלת ואופה מקצועית ממש, ובדרך כלל אני מנמיכה ציפיות מראש במקומות בחוץ. אבל קפה 'רוטמן', שנפתח לפני כמה שנים, הוא מקום נהדר, בגלל הנוף והאווירה. איש הרדיו עמיקם רוטמן עבר לשם מהמרכז והוא ואשתו מנהלים את המקום. זה מקום טוב מאוד לארוחת בוקר גלילית עם חברה; יש שם מרפסת שצופה לנוף נהדר".

הסופרת לאה איני על קפה "מסריק" בתל אביב "אני נפגשת בבתי קפה בתל אביב כי אני גרה בגדרה, ויותר הגיוני שאגיע להיפגש ולשבת במרכז. רוב בתי הקפה שאני נפגשת בהם נקבעים לפי קרבתם למקומות אחרים: בית הקפה בדובנוב 8 קרוב למזכירות הבימה, הסניף של קפה 'ג'ו' הוא ליד בית אריאלה ואת קפה 'מסריק' אני מחבבת בעיקר כי הוא קרוב לכל מיני חברים שאני פוגשת בתל אביב. שם מניחים לי לנפשי ואני קוראת, עוברת על הגהות ועובדת. בדרך כלל אף אחד לא מתעניין בעיסוקי, וזה נעים מאוד. פעם אחת היתה מלצרית שלא יכלה להתאפק ושאלה אותי במה מדובר - זה היה כשכתבתי שיר לחמי רודנר ('מכונת השירים הגדולה'), שהיה בוודאי יותר מוכר לה מעורכים ספרותיים שעמם אני נפגשת באופן קבוע".

הבמאית ג'ולי שלז על "התחתית" בתל אביב "לשאול על 'התחתית', ברחוב לינקולן 9 בתל אביב, זה כמו לשאול על בית. לפעמים אני יושבת שם גם שלוש פעמים ביום. בתי קפה הם כמו אהבה: קודם כל מתאהבים ואז שואלים למה. נטשתי בית קפה אחר שנהפך להיות יותר מדי טרנדי ואיני בשבילי ועברתי ל'תחתית', שהיה בכלל פיצוצייה עם שני שולחנות שפתוחה 24 שעות ביממה. הוא היה גם ידידותי למשוגעים כי יש כל מיני הוסטלים ליד. אני הייתי מגיעה מחדר עריכה ויושבת שם. ואז פתחו ליד סניף של AM:PM והם נאלצו לחסל את הפיצוצייה ולפתוח בית קפה ממש. הקפה, אגב, טעים מאוד. אני מקבלת שם שליחויות, מקיימת שם פגישות מכל הסוגים. ואני גם רושמת, ועל כך גאוותי; אני אוהבת לרשום, זה נותן לי תחושה שכונתית של פעם".השחקנית גילה אלמגור על קפה "ליברה" בתל אביב "אני גרה קרוב מאוד לקפה 'ליברה' של מיקה שרון, ולא כל פגישה אני רוצה לקיים אצלי בבית. 'ליברה' ממוקם בבניין באוהאוס יפהפה, משופץ, הקפה עצמו קצת מוגבה מהרחוב, ובפנים זה כמו אירופה. גם מיקה, בעלת המקום, היא מארחת טובה והמקום כמעט משפחתי. זו הרגשה מאוד טובה. האווירה היא העיקר: אפשר לדבר שם ואני מקיימת שם את כל הפגישות. זה הכי נוח ונעים לי. אני לא אדם של בתי קפה, אבל זה הבית השלישי שלי".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ