${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מתוק-מריר: לאן הולכת תרבות השוקולד בארץ?

לכבוד שבוע השוקולד שנפתח השבוע, כינסנו ארבעה שוקולטיירים לשיחה על ההווה והעתיד של שוקולד הבוטיק המקומי. הרבה מתוק לא יצא מזה

תגובות

השבוע (מיום א' 10.2) יתקיים בארץ שבוע השוקולד, שיציע סדנאות, הרצאות, הסבב המקומי של תחרות International Chocolate Awards 2013 (שבה ייבחר נציג ישראלי שיעלה לתחרות העולמית) ופסטיבל שוקולד, שיתקיים בשוק הנמל. לכבוד המאורע שוחחנו עם ארבעה שוקולטיירים מובילים וניסנו לבדוק איך נראית תרבות השוקולד בארץ.שבוע השוקולד 2013 - לכל הפרטים» קינוחי השוקולד הטובים בתל אביב» נמסיס שוקולד של נעמה שטייר» טריקולד שוקולד ונוגטאני לא יודע מה אתם מדמיינים כשמדובר בשוקולטיירים, אבל אני חשבתי על אנשים מצחיקים ושמחים, שמנמנים אפילו. בפועל פגשתי ארבעה אנשים שעובדים קשה, נלחמים על תשומת לב לבייבי שלהם, על מודעות ועל פרנסה, ומאוהבים בשוקולד: איקה כהן מאיקה שוקולד (יד חרוצים), אלי טראב מקרדינל שוקולד (אבן גבירול), סיגל קרפל מסיגל קרפל שוקולטרי (רמת החייל) ורואי גרשון מרשת רוי שוקולד.החוק הראשון הוא לא להרגיז את השוקולטיירים עם דיבורים על שימוש בשוקולד כחומר גלם. "בוא נתחיל בזה שלקרוא לשוקולד חומר גלם זה מעליב", מתעצבן טראב בשם כולם, "זה לא דלק, זה מוצר מוגמר שעבר המון תהליכים. זה לא פחות מוגמר מעוגה. זה כמו לקרוא ליין חומר גלם". אני מבטיח שזה לא יקרה שוב.אני טוען בפני גרשון שהוא המסחרי מבין כולם פה. איקה כהן מוסיפה: "זה שגם הצליח לעשות כסף". לגרשון לא ממש נוח עם ההגדרה הזו - "מה הופך שוקולד למסחרי?", הוא שואל.יש לך כמה חנויות - כולל בסינמה סיטי - אתה נגיש יותר. "אז נקרא לזה נגיש יותר". כהן: "זה בסדר, אני הייתי רוצה להיות מסחרית יותר"."מסחרי" זאת מילת גנאי?קרפל: "כולנו שואפים לשם".לא מסחרי, נגיש. רואי גרשון (צילום: נועה מגר)

לגדול בקצב אישי לפני עשר שנים עזב גרשון את עולם ההייטק ועבר למטבח הביתי. האסימון נפל כשעבד ביריד בחברת סלולר, ושלוש תבניות שתיכנן למכור ביום שלם נמכרו בשעה וחצי. "זה היה הטריגר", הוא אומר, "מ'איזה כיף להכין שוקולד' ל'איך נוכל לקנות עם זה משהו בסופר'. בסופו של דבר פתחתי את הסניף הראשון שלי לפני שש־שבע שנים. היום יש לי שישה סניפים ובקרוב אפתח בית קפה במתחם שרונה".הייתם רוצים שישה סניפים?טראב: "זה מפחיד. אני חושב ששורשים של עץ צריכים לגדול בקצב שלהם. גם לא כולם רואים גדילה כמטרה".אתה לא רואה גדילה כמטרה?"אני רואה את המוצר ואת האיכות שלו כמטרה. אם אהיה חייב 'להגדיל', אעשה זאת, אבל יש לזה הרבה דרכים".היית רוצה סניף בסינמה סיטי?"סינמה סיטי זה לא הטעם שלי, אבל קשה לדעת".קרפל: "אני לא הייתי רוצה. אני נורא אוהבת את האינטראקציה עם הלקוחות. אין לי בעיה לעמוד חצי שעה ולדבר עם לקוח על מה הוא אוהב". גרשון: "זה לא סותר, גם לי יש אינטראקציה עם לקוחות. אני עדיין השוקולטייר, מפתח המתכונים והאחראי על העובדים, ומצד שני אני נמצא בחנויות, מעביר סדנאות, עובד מול לקוחות עסקיים. לקוח זה לקוח". המבקרים אומרים שאתה כבר לא בוטיק, והסנגורים אומרים שהפכת את השוקולד למיינסטרים."אני רחוק מעלית וממקס ברנר. אשמח להרוויח כמוהם".קרפל: "להכניס עוד דבר למדפים ברמה יותר גבוהה זה אחלה. למה לא?".גרשון: "מבחינתי, המבקרים הכי טובים הם אלה שחוזרים. כתבו עלי כתבות מחמיאות, אבל בסופו של דבר אם לא קונים זה לא שווה כלום. המוצר שלי נגיש לאנשים, אז להגיד שהפכתי למסחרי? שיהיה. לא אכפת לי. אני מתחרה בחברות גדולות והמוצר שלי ברמה גבוהה יותר". אתה עדיין בוטיק בעיניך?"בבוטיקים באירופה ובארץ חלק מהתהליכים נעשים באופן ידני וחלק חשמליים. היום יש לי מפעל של 350 מ"ר, גדול יותר משל כל האחרים פה".כולם: "ביחד".גרשון: "התהליכים הם אותם תהליכים של עבודה בבית, רק גדול יותר. במקום מקרר של בית יש לי חדר קירור, אבל את התבנית פורקים ידנית. העובדים שלי הם לא פועלים, הם שוקולטיירים. יכולת היצור שלי גדלה, אבל אני לא מוותר על האיכות". חלום מתוק. שוקולד של סיגל קרפל (צילום: נועה מגר)אם מדברים על מסחריות, חייבים להזכיר את מקס ברנר. לשוקולטיירים יש המון הערכה למי שפתח למענם את הדלת: "הוא זה שייסד פה תרבות של שוקולד", אומרת כהן, "אפשר להתווכח על האיכות, אבל נוצרה תרבות". גרשון: "מקס ברנר פתח את הדלת לשוקולד שהוא לא עלית או שוקולד השחר. זה גם שוקולד שאתה מביא כמתנה, מה שפעם היית עושה עם בונבוניירות של סופר". כהן: "עד היום אנשים מביאים בונבוניירות מהסופר".גרשון: "יש קהל לזה ולזה".אז מה יגרום לקהל לקנות את הפרלין שלכם ולא "סתם" פררו רושה?גרשון: "היום יקנו פררו רושה, מחר שוקולד פרה ומחרתיים פרלינים, כמו שאוכלים פעם אצל רושפלד ופעם חומוס".כהן: "לאנשים עדיין קשה לשלם שישה שקלים לפרלין, אבל אם הם ייכנסו להרבה חנויות ויראו שאלה המחירים, משהו ישתנה אצלם. כנראה שזה המחיר ההגיוני לזה".

פרלין זהב כאמור, בשבוע הבא ייבחרו הפיינליסטים שיתחרו בשוקולטיירים נבחרים בעולם. לפני כמה חודשים היתה כהן הפיינליסטית הישראלית היחידה שהעפילה לגמר האירופי, בזכות פרלין הלימון שלה. לדעתה, השוקולטיירים הישראלים בהחלט נמצאים על מפת השוקולד העולמית. אם צריך הוכחה לקיומה של תרבות - הנה היא. "התרבות הזאת בארץ עברה, בעיני, את הצעד הגדול של התודעה. יש פה ידע וחומרים. לאט לאט ייכנסו שוקולדים נוספים ואני מאמינה שזה עוד יתפתח", היא מחזקת. אבל יש מגבלות נוספות שעומדות בפני השוקולטיירים, מלבד שוק קטן ומוצר פרימיום: מגבלות היבוא והכשרות, שמייקרות את המוצר. "צריך גם לשאול למה יש בארץ רק ספק אחד טוב כמו ולרונה, כשבעולם יש עוד", מתעצבן אלי, וכולם מסכימים שהמצב הכלכלי מעכב את הקפיצה הבאה המתבקשת: "עוד נמכור פרלין בעשרה שקלים", אומרת איקה, "אבל המטרה היא לא לגיטימציה למכור בעשרה שקלים, אלא חשיפה. אם אצליח להביא לכאן דברים שמרגשים אותי, עשיתי את שלי".איקה כהן (צילום: שירן כרמל)לפני שאנחנו נפרדים, מה הצעד הבא שלכם?קרפל: "להמשיך להתפרנס בכבוד". טראב: " אני רוצה שהמוצר ילך לכיוון 'מחויט'. כדי שהמוצר שלי יהיה טוב, גם המחיר צריך להיות טוב. אני לא מאמין בלמכור בכמה שאתה יכול כי תמיד יהיה מישהו שיקנה". גרשון: "בית הקפה שלי בשרונה אמור להיפתח עוד שלושה־ארבעה חודשים. חוץ מזה, אני רוצה לא להתפשר על טעמים ועל יצירתיות, וכן - להמשיך לגדול. אני מגיע לעוד קהלים ורוצה לראות את עצמי בחו"ל".כהן: "כל עוד זה יהיה יותר טוב ולא פחות טוב - אני שם. אם אני פותחת את המגירה ומרוצה ממה שאני רואה, הכל בסדר. האתגר הכי גדול הוא לא ללכת אחורה. ככל שיהיו פה יותר שוקולטיירים, יהיה פה יותר טוב. במקום להירדם זה ידרבן אותנו".

*#