${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

החומוס הטוב בחיפה: אום שאקר

פסטיבל הסרטים בחיפה הוא הזדמנות מצוינת להכיר את החומוס הטוב באזור, ומקומות נוספים. יובל הולנדר, חומוסולוג מושבע, כותב על החומוס של האמא השנייה שלו

תגובות

"תגיד, אתה בא לפסטיבל הסרטים בחיפה?" שאל החבר מהצד השני של האייפון. "כן", עניתי כשאני מכין כבר את התשובה לשאלה הבאה שלו. "אז איפה מנגבים חומוס לפני?", הוא שאל והתשובה כבר התנגבה לי אל בין השפתיים, למרות שלא הייתי מצויד בכל הפרטים הדרושים. בכל פעם שמישהו מתקשר אלי כשהוא בצומת דרכים (לקח את המשפחה לעכו, סופ"ש רומנטי עם החברה ומתקדמים במהירות לכיוון צומת ראמה, עומד בלי קליטה ליד המסגד באבו-גוש וכו') אני חייב להבין כמה פרטים שיעזרו לי להתאים את מקום הניגוב למהות הסיבוב: כמה אנשים, מה אוהבים, כמה רעבים ולאן נוסעים אחרי. "באיזו שעה מתחיל הסרט?", שאלתי, "אני רוצה לדעת אם יש סיכוי שתספיק להיכנס לאום שאקר או שאשלח אותך למקום אחר". "בחמש", הוא ענה. חייכתי.

» פסטיבל הסרטים בחיפה - לכל הפרטים
»
מסלול אוכל בוואדי ניסנס

כמו אהבה של אמא

אף אחד לא יכול להכין אמא לרגע כזה. פתאום, באמצע שנות התשעים, הודעתי לה שהיא לא היחידה ושיש לי אמא אחרת. לא תחליף, אבל נולדה לי אמא חדשה. בכל צהריים היתה מגישה לי אוכל חם ושומעת איך עבר עלי היום. הייתי שומע אותה נוזפת בילדים שלה (האחים החדשים שלי), יודע כשקשה לה, והכי חשוב, היא תמיד היתה שמחה לראות אותי. קוראים לה סיהם, אבל כולם מכירים אותה בתור אום שאקר.באימפריה של אום שאקר חלו מהפכים רבים ב-20 השנים בהן אני אוכל שם, ובטח שמאז 1936, אז הוקמה המסעדה. המהפך העיקרי קרה כנראה כשאבו שאקר נהרג בתאונת דרכים. החומוס לפני מותו היה טעים מאוד והוא נשאר טעים גם אחרי, אבל בצורה שונה. החומוסיה החיפאית הזו מתנהלת יותר כמו חנות משפחתית מאשר מסעדה שמשרתת כמות כזו של לקוחות נאמנים. אום שאקר מסתובבת בתזזיתיות בין השולחנות לבין המטבח והמיקסר בו היא טוחנת את החומוס. תוך כדי עבודה אינטנסיבית וידיים מלאות, היא מחליפה הוראות וקריאות קולניות לעבר שני בניה, עוסאמה ואסעד.

שונה, אבל עדיין טעים. אבו שאקר (צילום: קובי פאר)

למרות המגוון הגדול של החומוסיות והמסעדות שפרוסות לאורך העיר התחתית, לדעתי אין תחרות אמיתית לחומוס של אום שאקר. לא בטעם, בחווית השירות ובטח שלא בעלות כי הארוחה אצל אום שאקר היא ארוחה עשירה ומשביעה מאוד במחיר 24 שקלים. זה מתחיל בצלחת ירקות וחמוצים מכובדת מאוד; מעטות החומוסיות במרכז שמגישות כזו צלחת גדושה עם עגבניות, פלפלים חריפים, בצל, זיתים מעולים (סורים דפוקים בלי נשק כימי), ולצידה צלחת מג'דרה ושולבטה - מין מג'דרה אדומה מבורגול ורסק עגבניות, עם חתיכות גדולות של עגבניות ופלפל, מעדן ביתי אמיתי. פעם שתי התוספות האלה לא היו מוגשות ואום שאקר היתה מכינה אותן לעצמה ולילדים בצהריים. לפעמים, כשבסיר היה נשאר קצת, היא היתה מכבדת את היושבים במסעדה. בתור בן מאומץ הייתי זוכה לתוספות ישירות מהסיר. לאט לאט התחילה הדרישה של הלקוחות, והמג'דרה והשולבטה הפכו לחלק מהשולחן, אליו לפעמים מוסיפה אום שאקר גם כדורי פלאפל או הפתעות נוספות.

כמו ארוחה משפחתית. אום שאקר (צילום: יובל הולנדר)

עכשיו אנחנו מגיעים לעיקר. צלחת החומוס של אום שאקר גדולה וכבדה יותר לדעתי מכל צלחת שקיימת בחומוסיות במזרח התיכון. פיזית זו אותה צלחת, אבל תנועת הסיבוב הנפוצה בצפון, של "מריחת" החומוס על גבי הצלחת והשארת שקע במרכז בו שמים את התוספות, נעשית על ידי עוסאמה בצורה מהירה ומסתורית שמשאירה המון חומוס בצלחת. אני זוכר בילדותי את הביקורים במסעדות המזרחיות בנצרת, איך הייתי מהופנט למוזג החומוס (מעניין אם יש שם בערבית למקצוע הזה), שעמד עם כף מעץ שבקצה כדור גדול ומרח את החומוס סביב הצלחת. בזמן הניגוב היינו צריכים להיזהר לא לחסל בניגוב אחד את מעטה החומוס הדק על הצלחת. מזל שהצלחת שאסעד הביא לשולחן נראתה אחרת לגמרי, עם שכבה נדיבה של חומוס אוורירי, בטמפרטורת החדר וטעים בצורה קיצונית. בחלק המרכזי נחה ערימת גרגרים רכים וחמים (ישר מהסיר) ועליהם טחינה, פטרוזילה ונקודה של שום כתוש טהור, שמוסיף טעם מיוחד לכל המנה. יחד עם האדים שעולים מהגרגרים והניחוח של שמן הזית, הריח שעולה מהשולחן פשוט משגע את המוח. בזמן שהטעמים נספגים על הלשון אני מרים את הראש מהצלחת ורואה את שאר הסועדים מתמוגגים מהחומוס. מין אווירה כזו של שקט, של כבוד, אף אחד לא מדבר בקול, כולם מרוכזים בקצב הביסים ובתמהיל הביסים המדויק של חומוס, מג'דרה, שולבטה וכמובן הרבה בצל וסוריים דפוקים. נפלא.

אפשר לוותר על הפיתה. אום שאקר (צילום: יובל הולנדר)

נקודה שחשוב להתעכב עליה: לא כל ניגוב מחייב פיתה. אם הגעתם ממש רעבים, הפיתות החמות והטעימות שאום שאקר מזמינה ממאפיה סמוכה יהפכו את הארוחה לפצצת אנרגיה. העושר של הארוחה מאפשר לנגב את החומוס עם ירקות, מלפופונים חמוצים, בצל (שמושרה במים ואינו חריף) או  עם מזלג. כמובן שאי אפשר לסיים בלי קפה מעולה ונשיקה לאמא השניה שלי. היא יודעת שאני אוכל חומוס גם במקומות אחרים, אבל כמו האמא הראשונה שלי, גם היא יודעת שלא אחליף אותה אף פעם.

חומוס אבו שאקר - המגינים 29, חיפה

המלצות טעימות נוספות באזור העיר התחתית של חיפה

  » חומוס פרג' - ממש בדלת הסמוכה נמצאת מסעדת פרג', שמגישה חומוס רך וטעים עם טעם נפלא. למקום יש גם סיפור יפה שסיפר לי חבר שנלחם במלחמת לבנון השנייה: בזמן המלחמה, ממש בגבול לבנון תחת הקטיושות והדי הפיצוצים, ראו הלוחמים טנדר עם שולחן בצמוד לגדר המערכת. היה זה פרג' שעמד וחילק לחיילים מנות חומוס ופיתות. אנרגיה אדירה ששימשה אותם להמשך הלחימה. פרג' זוכה בציון גבוה על החומוס ובציון לשבח מכולנו.חומוס פרג' - שד' המגינים 29, חיפה

» מסעדות מזרחיות - ז'אנר המסעדות המזרחיות הוא פחות פופולארי בקרב מכורי החומוס האדוקים, אבל בחיפה יש מספר מקומות שמגישים אוכל מעולה לצד חומוס משובח. אז אם אתם לא מסוגלים לוותר על בשר, או באים עם ילדים שלא עפים על חומוס, שדירת החומוס של חיפה יכולה בהחלט לספק לכם הנאה מרובה, החל ממסעדת אלנבי שבצידה המערבי יותר של העיר התחתית, ועד האחים סלאח ואבו יוסף, שמציעות אוכל מזרחי מעולה וגם חומוס טוב.

האחים סלאח - המגינים 5, חיפה אבו יוסף - המגינים 1, חיפהמסעדת אלנבי - דרך אלנבי 43, חיפה   יותר מרק חומוס. אבו יוסף (צילום: קובי פאר)

» ממתקי המזרח - אם נשאר לכם חשק למשהו מתוק אחרי כל הטוב הזה, תוכלו להמשיך מעט מערבה לאורך רחוב אלנבי אל ממתקי המזרח - מאפית ממתקים מזרחיים משובחת, שמציעה כנאפה טובה מאוד, בטעם המסורתי של פעם, עם כוס קטנה של קפה, כדי לוודא שלא תירדמו בסרט.ממתקי המזרח - אלנבי 34, חיפה

שיהיה לכם יום כתום. כנאפה של קונדיטוריית המזרח (צילום: גילי קמחי)

*#