${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אדוני הגורמה: פרידה מהמזללה

בערב מלא מוזיקה, שמחה ומלצרים מרקדים, נפרדו הסועדים מהמזללה של מאיר אדוני. ומה עכשיו? אוכל רחוב, הרבה אוכל רחוב

תגובות

במוצאי שבת האחרון, רגע לפני שתסגור את שעריה, החליטה המזללה של מאיר אדוני להתחפש למסעדה אחרת – מחניודה של אסף גרניט. לא האוכל השתנה פה, אלא האווירה. הכניסה למסעדה לוותה בקולות מוזיקה רמים, ומחזה של מלצרים וברמנים רוקדים ומזמרים, משל היו צוות הווי ובידור של מלון בים המלח. אווירת סוף קורס ששררה במקום כללה שמחה והתפרקות מצד אחד, אך ניכר שמתחת לכל הקפיצות והריקודים שוכן גם עצב גדול. המזללה, ואחותה הגדולה והיוקרתית, כתית, הפסיקו השבוע את פעילותן, חרף העובדה שהן נחשבות כבר שנים לשתיים מהמסעדות הטובות בתל אביב.» מאיר אדוני מספיד את כתית» מושיק רוט רוצה להתחבר לעם» הדרך למעלה של עידו פיינר» אוראל קמחי עושה ארוחות בוקר» ההמבורגרייה של סוסו אנד סאנסעל תפריט הנייר שהוגש לנו בישיבה על הבר הודפסו המילים "Street Food". אדוני עשה כמה וכמה פסטיבלים שכאלה, שבהם הומר התפריט האלגנטי והמהוקצע בטייק-אוף על מנות רחוב. נכון, המזללה מראשית דרכה עסקה בשילוב הזה שבין הגורמה והעממי, אך היות שאדוני הוא בכל זאת אדוני, גם השילובים הללו נעשו בהקפדה יתרה על הפרטים, מנות המורכבות מאינספור קומפוננטים וכוללות טכניקות חדשות ומודרניות של בישול. גם בערב הסיום הוגשו לשולחן מנות שכאלה – קציצות דגים ברוטב בוטנים, שהגיעו בתוך בריכת קארי ירוק חרפרף, עם אורז לבן ליד; מסבחה בורי, שכללה טחינה וגרגירי חומוס חמימים, עגבניות, פלפלים וחתיכות בורי פריכות, שבאופן לא ברור הצליחו להוסיף גם מליחות וגם מתיקות למנה; וסלט קיסר עם קרוטוני ענק, עלי חסה גדולים וקריספיים ותועפות של פרמז'ן מגורר דק-דק. לקינוח הוגשה כנאפה חמה עם גבינת ג'יבנה, שסיפקה את המצע המאזן לקדאיף המתקתק מסירופ סוכר, צנוברים קלויים מלוחים וסורבה חמצמץ שהונח מעל. מסביב על השולחנות נחו להן קובנות גדולות ושחומות, אחד מסימני ההיכר של המזללה, כמעט כמו שקית הבוטנים שמוגשת לכל סועד.שמחה מהולה בעצב. המזללה:אין כמובן שום דבר רע בלעשות סטריט-פוד, בוודאי אם עושים אותו טוב. אלא נדמה שאדוני, ככל שהבישול שלו כולל טעמים-של-בית, אף פעם לא היה שף של סטריט-פוד. הסגירה של המזללה, ויותר מכך, של כתית, מסמלת במובן מסוים את סופה של תקופה לא רק בחייו המקצועיים של השף, אלא גם בחיי הקולינריה המקומית. עכשיו, כאמור, זהו זמנו של אוכל הרחוב. עכשיו רושפלד עושה קארי, אהרוני עושה ראמן, דיוויד פרנקל עושה פיצות ואייל שני, שהבין הרבה לפני כולם לאן הסיפור הזה הולך, ממשיך לפתוח עוד ועוד סניפים של הפיתות שלו. כפי שאמר לי אתמול יזם צעיר בתחום המסעדנות, הסועד הישראלי כבר לא מוכן לשלם 400 שקלים לארוחה. ואם כבר מוכן, אז מצפה לארוחה הכי משביעה בחייו. צלחות עם אדמה מולקולרית וספרות של קינמון כבר לא עושות לו את זה. כל הפאר הזה אולי נחמד לריאליטי של בישול, ואפילו מקסים לעקוב אחריו באינסטגרם, אבל יוקר המחייה הפך אותנו לסועדים שרוצים להתמלא וקצת פחות להתרגש מהתחכום של האוכל. כך, לשף עם הידיים הנדירות של אדוני, והשפה הקולינרית הייחודית שפיתח, יש כרגע שתי ברירות - לעשות אוכל כשר או לעשות אוכל רחוב. אדוני בחר באופציה הראשונה.סופה של תקופה. מפית מהמזללה של מאיר אדוני (צילום: טל לוין)בשלב מסוים בערב הסגירה עלו הברמנים על הבר, ורקדו לצלילי מוזיקה קצבית רועשת. מפיות ועליהן הכיתוב "Mizlala by Meir Adoni" הועפו באוויר, וצ'ייסרים נמזגו באותה מהירות שבה שאבו אותם. שום דבר מהאווירה הרגועה והמדויקת של המזללה לא היה שם. אני לא כותבת את זה בביקורת. אדרבא, נדמה שכל מי שעבד במסעדה הזאת אהב אותה, העריך אותה ונהנה לעבוד בה. אבל נדמה שמשהו בשחרור הזה היה סימבולי, וסימן את המעבר מהיכלי המזון המעונבים לדוכנים השוקקים, מאוכל מתוחכם ויקר לאוכל שמילת התואר הכי מחמיאה שאפשר לומר עליו הוא "משתלם", וממסעדות גורמה מצוחצחות לחספוס והפשטות של הרחוב.

*#