בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הבהלה לזהב השחור: סיפורו של איש הכמהין מלה מארקה

סיפורו של אלסנדרו, בנקאי איטלקי שזנח את המשרה הבכירה, בשביל למצוא את הזהב האמיתי מתחת לאדמה

10תגובות
ארוחה של חברים עם פסטה עם כמהין
עמוד הפייסבוק של אלסנדרו

את אלסנדרו פגשנו "אולד סקול", כלומר בדרך הישנה. "אחרי העיקול, בערך בפסגת ההר, 100 מטר אחרי שלט עצור אחכה לכם בצד הדרך", אמר לנו בטלפון באנגלית שבורה. "אתם תראו את המכונית שלי בצד הדרך ואת שתי הכלבות". וכך היה. בלי ווייז, עם מפות, בנ"צ באמצע שומקום, אלסנדרו חיכה לנו בצד הכביש בלב הנוף הכפרי והפראי של אקוולניה (Acqualagna). הוא היה לבוש חולצה משובצת, ושלייקס בתוך מכנסיים חומים, ואחז בידו את חפירה דק וארוך.

אלסנדרו עם אחת הכלבות
עמוד הפייסבוק של אלסנדרו

עשינו היכרות. מיד אחר כך קפצו עלינו ויולה ואמיליה, שתי הכלבות הנאמנות של אלסנדרו אותן הוא מגדל מאז שהיו גורות. ויולה ואמיליה הן כלבות מסוג לגוטו רומאניולו (Lagotto Romagnolo), זן איטלקי יקר, הנחשב לאחד היחידים והאמין ביותר למציאת כמהין. גם ויולה וגם אמיליה החלו לשוטט ביערות למעשה מהרגע בו יכלו ללכת בעצמן והתרגלו לרחרח את ריח הכמהין מינקות. בכיס הווסט של אלסנדרו מחכות פרוסות נקניק שמנמנות שיחולקו בנדיבות למי שתמצא את הפטריות הנחשקות מתחת לאדמה הלחה.

חותכים חתיכות כמהין
Getty Images IL

אלסנדרו עבד שנים במערכת הבנקאית, בעבודה משרדית ולחוצה לא פעם - עד שהבין שהאוצר האמיתי לא מחכה לו בכספת הבנק או בתלוש המשכורת, אלא מתחת לרגליים, בשטחים הנרחבים השייכים למשפחתה של אשתו. אז הוא החליט ללכת אחרי החלום. עזב את הבנק, והתמקצע בתחום צייד הכמהין. היום המרחבים, הגבעות, היערות והנחלים - הם המשרד של אלסנדרו, שמקיץ בעונת הכמהין מדי יום לפני עלות השחר, וחוזר הביתה רק אחרי כמה שעות של הליכה - לעתים קשה מאוד - בטבע המקומי ההררי.

חתיכות כמהין
Getty Images IL

"לכל אחד מהציידים באזור יש את השטח שלו. הכללים הבלתי כתובים שלנו הם שלא נכנסים אחד לשני בין הרגליים. אבל לפעמים, יש יוצאים מן הכלל ואנשים מהאזור שלא עוסקים בתחום, אבל חושקים גם הם בזהב השחור, או הלבן", הוא מספר. "לכן אני מקפיד אחרי כל חפירה בקרקע בה מצאתי כמהין, לסדר את האדמה מחדש - גם כדי לאפשר לפטריות לגדול מחדש וגם כדי לטשטש את העקבות ולמנוע מאורחים לא קרויים לפלוש לשטח ולחפש אחרי הפטריות".

אלסנדרו ואחת הכלבות בסיור בשדות
מתוך עמוד הפייסבוק של אלסנדרו

סיבוב הצייד הפרטי שלנו יצא מבית האבן השייך להוריה של אשתו. הבית, שממוקם בכפר קטנטן של כמה בתים, משקיף על נוף חלומי ופראי. יצאנו משם וירדנו בשביל תלול שהביא אותנו אל ערוץ מים זורמים בלב יער. חצינו את הערוץ והתחלנו לטפס במעלה היער.

מי שקבע את המסלול שלנו לא היה אלסנדרו ובטח לא אנחנו. ויולה ואמיליה היו המפקדות היחידות של המבצע - ולאן שריח הכמהין משך את אפן, נמשכנו אנחנו. אם כן, ההליכה בעקבות הכמהין, כך מסתבר, היתה רצופה טיפוסים תלולים, שריטות מקוצים וענבים סוררים, ולעתים שקיעה בבוץ. אבל אלסנדרו ידע איך לתת לנו מוטיבציה. "אם הכמהין היה גדל בצדי הכביש, לא היה לו את הקסם והמסתורין הממכרים כל כך".

אלסנדרו ואחת הכלבות מחפשים כמהין
מתוך עמוד הפייסבוק של אלסנדרו

כשאמיליה או ויולה מזהות את ריח הכמהין הן צוהלות, קופצות, נובחות ומקשקשות בזנבן. אי אפשר לפספס את התגובה הזו. אלסנדרו, כמו פרטנר טוב לריקוד טנגו, נותן לכלבות להוביל את הריקוד עד שהן מזהות את הנקודה המדויקת. כשזה קורה, הן מתחילות לחפור ברגליהן. כעבור כמה שניות אלסנדרו מזיז אותן הצידה וגורף בכף ידו את האדמה המפוררת. הוא קירב את האדמה אל פיו ובדק האם היא באמת ספוגה בריח הכמהין.

אלסנדרו מחייך ומביט אלינו. הוא מקרב את ידו אל אפנו. ריח נדיר של סתיו וארומה חזקה של כמהין ממלאת את הנחיריים וסליחה עלהקלישאה - גם את ליבנו. זה ללא ספק אחד הריחות הממכרים ביותר שהרחתי מימי.

אלסנדרו מגרד כמהין לחביתה
מתוך עמוד הפייסבוק של אלסנדרו

אחרי שעתיים של הליכה הצלחנו למצוא לפחות 10 פטריות - שחורות ולבנות - בגודל יפה. ויולה ואמיליה כבר היו אחרי 200 גרם פרשוטו, ואנחנו הסדרנו נשימה ופינטזנו על הרגע שבו ניכנס למטבח החם מהקור שבחוץ, ונטעם מהכמהין שמצאנו.

בבית חיכו לנו חמיו וחמותו של אלסנדרו. בזמן שהוא סידר את הכל במטבח למטה, אנחנו עמדנו במרפסת שהשקיפה על הטבע המדהים של הוואדי ממנו עלינו. הכל נהיה ציורי יותר כשהאבא חוזר לפתע עם אקורדיון ובקבוק יין ומתחיל לנגן שירים איטלקיים ישנים. זה היה רגע מזוקק בזמן של חיים אחרים של אנשים אחרים.

אביו של אלסנדרו וידידה מנגן באקורדיון
עמוד הפייסבוק של אלסנדרו

במטבח, בקצב עצלני של אחר הצהריים, אלסנדרו הכין לנו חביתה ענקית עליה גירד עם פומפייה מהכמהין הטריות שהבאנו. על השולחן חיכתה גם גבינה נפלאה שספגה את שברי הכמהין שבושלו בה, וברוסקטות עם מחית של כמהין ושמן זית, אותה הכין בעצמו.

למעלה, המשיך האב לנגן על האקורדיון. ויולה ואמיליה כבר ישנו ברכב, וחלמו על הפרשוטו שמחכה להם מחר. כמו בכל יום מחדש.

שחר פרנהיימר הוא בעל הבלוג Fork & Life על אוכל בעולם והאנשים שמאחוריו



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו