איתן לשם
ויזניץ'
ידישקייט ישירות לאף. מאפיית ויזניץ'
איתן לשם

שישי בצהריים נראה היה כמו זמן טוב לפקוד את מאפיית ויז'ניץ. אמנם, אומרים שחמישי בלילה ברחובות בני ברק זו גרסת השטייטעל לבילוי מסעיר, שבשישי יש פקקים שגורמים לך לרצות לחזור בתשובה, ושהתור במאפייה המפורסמת הוא בלתי נסבל כמו רעקל שנצמד לגוף ביום הביל. הכל הכין אותי לנורא שבצהריים, אז התחמשתי בשליליות מלוא החופן ובקורטוב רתיעת חרדים עתיקה, ונסעתי אל מעבר להרי כביש גהה.

מאפיית ויז'ניץ פועלת כבר 70 שנה, במהלכם צברה לה שם שנישא הרחק מגבולות צופר השבת של העיר החרדית. תהילתה הוענקה לה בעבור חלה. כל מה שתמצאו בסמטה הקטנה, שהופכת למאפיית ענק רוויית עגלות, זה חלה (14 שקלים), חצי חלה (7 שקלים) ולחמניית חלה (2 שקלים). הכניסה למאפייה עוברת במעין "מסך אוויר" שמצדו האחד ריח רחוב פשוט ומצידו האחר ריח מתוק של לחם נאפה. יידישקייט ישירות לאף.

במקום בוטקה מכירות קטן, ללא אפשרות אשראי, בו הלקוח מחויב על פי הצהרתו בלבד ובלי לפשפש בשקיותיו. שאר החלל הענק מוקדש לעגלות עמוסות חלות, מכל הגדלים והצורות; חלה ארוכה-ארוכה, חלה עגולה ועבה, אחת עטויה שומשום צפוף ואחרת שרופה קמעה, נאפתה עוד קצת, לחובבי הנגיסות. שם מתחולל חיפוש מבוסס מישוש, אודות החלה המושלמת. מהי החלה המושלמת? הרי הזבל של האחד הוא האוצר של האחר. כך, יש מי שמחפש את החלה הלוהטת המגיחה מהתנור, ואת אלה שמחפשים את דווקא את הרוויות במיציהן שתפסו לחלוחית בטן עשירה.

ויזניץ'
פה יש עסק עם חלה אחרת. מאפיית ויזניץ'

חנייה הייתה בשפע, הדוחק לא הורגש ושצף המישוש הפך אותי במהרה לישיבֶה בוחער, שרק ממהר להביא פת לחם לקידוש. החלות נארזות בשקית נייר חומה וענקית, בעלת הלוגו של המאפייה שמסרבת להתחדש, להתרחב או להתחנף. נפלטנו מחלל המאפייה אל רחובות העיר והתחלנו במלאכת האכילה. כבר עם בציעת החלה מגלים שלא מדובר באותו יצור אוורירי, כמעט ענני, שנועד להתמוסס בפה. פה יש עסק עם חלה בעלת פנים מוצק ובצקי, שייעודו הוא יכולת החזקת רוטב עילאית.

כל ביס מהחלה כולל את הפריכות של המעטפת, מעין קראנצ'יות קשיחה ומלאת שומשום עם ארומת טחינה. אחרי הביס הפציח מגיע בצק עבה ודחוס, אות ללישה חוזרת, שהוא גם מתוק מאוד וגם שומר על אחידות בלתי מתפוררת לאורך האכילה. וכך הלכה ונבצעה לה החלה; פעם ביס מהתחתית הרטובה שלה ופעם ממהמעטפת הקשיחה שלה; ועם כל לעיסה, ההליכה נעשתה איטית והרחובות ההזויים של העיר – עם המוני החרדים שעורכים קניות במזוודות טרולי – לנעימים.

ויזניץ'
חלות, מכל הגדלים והצורות ההנדסיות

בחזרה לחנייה שמול המאפייה הנפש היהודית שלנו כבר המתה. שם ראינו כיכרות חלה שפשוט מחולקות לנזקקים שפושטים את ידם, אף אחד לא קורא לזה בשם אבל זה פשוט יפה. "עונג שבת" קוראים שם לחלות הללו, ואכן זו תחושת הביטחון הנעימה שמקננת בראש כשאתה יודע שבכל רגע נתון בסוף השבוע יש לך מצע מושלם לכל נשנוש. הריח שממלא את הבית עם פתיחת השקית יום אחרי הרכישה, מבהיר שהטריות עוד כאן להישאר.

למרות הכל, החלה עוד צריכה לעבור את המבחן החשוב ביותר שלה – אתגר הרוטב. כאן היא כבר היממה את כל יושבי השולחן עם יכולת החזקת נוזלים מופלאה, כשניתן היה להעמיס עליה עוד ועוד ללא סכנת נפילת הבית. אז גם מתהווה ביס הגלוטן המושלם, שמשלב בין פריכות חלתית ובין בצק צפוף ועמוס ברוטב עד להתפקע, אך בלי להישבר או לטפטף בכניעה. אחרי שאת החלה הראשונה כילינו במכונית כבר בדרך חזרה, הודינו על החוכמה (או החזירות) שהובילה אותנו לרכוש חלה שנייה. עכשיו רק נשאר לברר מה הקטע של השבת הזו שהם כל כך לחוצים עליה.

מאמץ.

ויזניץ'
חיפוש מבוסס מישוש, אחר החלה המושלמת

מאפיית ויז'ניץ - שמשון הגיבור 7, בני ברק. ראשון-חמישי, 06:00-23:00; שישי, 06:00-16:00

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ