איתן לשם
אידי דגים
בוודאי הדגים יזכו אצלו לטיפול טוב יותר, חשבנו וטעינו. אידי דגים
איתן לשם

במסגרת המדור "מנפץ או מאמץ" נבקר את המסעדות, הדוכנים והמנות שהפכו למיתולוגיים ונבחן האם עמדו במבחן הזמן, מאז הוכרזו ככאלה. האם כוחם נותר במותניהם או שהפכו לצל חיוור לעברם המפואר? והפעם: "אידי דגים" באשדוד.

אשדוד הייתה אמורה להיות התגשמות כל המשאלות הקולינריות שלנו. עיר חוף גדולה, שהיא גם העיר המתוכננת בישראל (אם אשדוד מחולקת לרבעים תל אביב יכולה – אולי – להתחלק לתשיעיות), שבמרכזה נמל רב עוצמה והפסיפס האנושי שלה מבטיח מטבח משובח מחד (יוצאי צפון אפריקה) וחיבה לפינוקים אסורים מאידך (יוצאי ברית המועצות). את הפער בין ההבטחה של העיר למימוש שלה, ניתן לראות באחד ממוסדות האוכל המפורסמים של העיר, אידי דגים.

בדרך למסעדה עדיין אפשר להתרשם מדיונות ענקיות של חול בצדי הכבישים, אותן היה ניתן לראות פעם גם בגוש דן. יום אחד גם הן תהפוכנה למגדלים, אך כעת הן עוד מספקות קסם חלוצי. מיד בכניסה הבנו שייתכן שעברנו במחילת הארנב שהובילה אותנו אחורה בזמן. כמה אחורה? האישה שקיבלה אותנו בדלת הייתה נחמדה ומאירת פנים, ביג נו נו בסצינת המסעדות היום, כידוע. הישיבה כבר הייתה תהליך רומנטי של נוסטלגיה, עם שולחנות עץ ותפריטים מכוסי למיניציה. החיוך לא איחר להגיע, ואיתו גם "הסלטים" שמובאים לפני המנות כחלק מהעסקית של אידי, ששמה יצא למרחוק.

השפע הסלטי כלל חומוס, איקרה, סלט כרוב וגזר וסלט עגבניות חרפרף ומשמח. על כל זה יש להוסיף כיכר לחם שמנמנה ורכה, ומילוי מחדש לכלללל הסלטים ובכל שלב של הארוחה. מי בכלל חושב שזו אפשרות בעידן מנות הזעיר אנפין? במכונת הזמן של אידי הכל אפשרי, כולל יין הבית נפלא ב-25 שקלים. מיהרתי לבדוק מיהו ראש הממשלה כעת, כמעין טוטם בוחן מציאות וזמן. זה עדיין היה ההוא שהציל אותנו מכלכלת התפוזים.

סלט "דודו" במסעדת "אידי": עגבניות, בצל, שום, שמן ופלפל חריף
סלט "דודו" המיתולוגי ב"אידי". איזו פתיחה מענגתצילום: רתם מימון

התנפלנו על הסלטים כמו זה שתמיד יוצא ילד בארוחות החג ונופל בשלב הראשון. זו הייתה תחילת סעודה למופת, אבל אז הגיעו העיקריות. מסעדת דגים אמורה לחבוט לך בראש עם תוצרת הים, ולא ממיטב מעדני מיקי. שרימפס במחבת יכול להצית כל דימיון לא כשר, אבל כשהמציאות שלו היא שרימפס קפואים עם חתיכות גזר קשיחות ושמנוניות חסרת טעם, עדיף לא לחלום חלומות. "הרוטב" שתמיד הופך למשלים מושלם ללחם, התגלה כתוסף עייף וגורע. "בוודאי הדגים יזכו אצלו לטיפול טוב יותר", חשבנו וטעינו.

מנת הברבוניות הייתה כבר מופע מחווה לשנות השמונים. 130 שקלים של ברבוניות מקומחות, מטוגנות וזהו. האם המשורר התכוון שהתוצאה תהיה צ'יפס ברבונייה נוטף שמן וחסר טעם (פרט לטעם השמן כמובן)? האם הטיגון לא החזיר את נשמתו לבורא עם מותה של פיקנסין הלא מיתולוגית? מסתבר שלא, ושניתן למצוא את כל טעמי העבר ממש כאן. במחירי ההווה כמובן. אם במסעדת דגים נפלנו ב... דגים, אז לאן ממשיכים מכאן? מה נשאר מהמיתולוגיה של אידי, מגדולי המסעדנים שהיו פה?

מנפץ.

אידי דגים -  הבושם 6, אשדוד. ראשון-שבת, 12:00-24:00

ז'קוב דגים
מנת רחוב מופלאה, חדשה, פורשת כנפיים. ז'קוב דגים

שיכורי ראשונות ומפוקחי עיקריות חצינו את הכביש, אל ז'קוב דגים. בחנות דגים קטנה הקימו הבעלים מיני מסעדה, שלושה שולחנות עמוסים גברים מאותו סוג - קירחים, עם חולצות שחורות ושרשרת זהב. מאחר וגם אני נמנה על אותו סוג הגברים המושמץ הזה, התיישבתי. כאן ההתחלה היא זו שהייתה נוראית. מבעד לצעקות של מעלה קרחות הזמנתי מנת דג בפיתה. "עדיף לך בצלחת, כי זה ייקח להם הרבה זמן". מבט במחיר הפיתה (38 שקלים) ואחד במחיר הצלחת (130 שקלים) הבהיר לי שעבור הבעלים אני קירח מזן שונה. דבקתי בפיתה.

וכאן הראש באמת התעופף. נתחי קוד מקומחים ומטוגנים (אפשר להוציא את האיש מהאייטיז אבל אי אפשר להוציא את האייטיז מאשדוד), מושלכים לפיתה עמוסת סלטים וחריף. התוצאה קסומה. נתחי הקוד בשרניים ופריכים, כשמעטפת הציפוי שלהם יוצרת הפרדה מסוימת משאר הפיתה. כך הטעם הדגי נותר בביסים מסוימים, שסופחים את אווירת הפיתה והופכים את כל העניין להברקה אמיתית. דג בפיתה, מי פילל?

מנת רחוב מופלאה פורשת כנפיים באשדוד. היא יכולה לשנות את עולם הדג לפחות כמו שהפיש אנד צ'יפס שינתה. היא כל מה שחלמנו עליו כשדמיינו את אשדוד: פיתה של בשר מלאה בדג היישר מהים. ביציאה מהמקום ניתן לראות את צי הרכבים שחונה בהיסטוריה של אידי, אבל כדי לטעום את העתיד צריך לשבת אצל ז'קוב.

מאמץ.

ז'קוב דגים - שלזינגר 3, אשדוד. ראשון, 08:00-16:00; שני-חמישי, 07:30-20:00; שישי, 07:00-16:00

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ