איתמר קרמר

פתאום, 20 שנה אחרי שלא ראו אותי בעיר, חזרתי לעפולה. גדלתי בעמק יזרעאל, והיא היתה עיר המחוז שלי. זהו מונח מוזר קצת, 'עיר מחוז', שכן בעיניי עפולה היא עיר המחוז האמיתית היחידה שיש לנו. עיר שיש בה צעירים יפי בלורית עם חולצות סוף מסלול בצבע בורדו ומכנסי ג'ינס קצרים, שנועלים סנדלי שורש ונוהגים ברכב גד"ש; לצד הונדה סיוויק שחורה עם חלונות מושחרים, שנוהג בה איש עם כובע אדידס שחור שלובש גופיית אדידס שחורה; וצעירה כהת עור שמובילה את אמא שלה, שלא מדברת עברית, עדיין, אל הרופא שלמד איתה בכיתה, שלבש מכנסי טרנינג עד החזה, עלה לכאן בגיל עשר ולמד בבן גוריון, בית הספר, לא האוניברסיטה; ואחריה בתור לרופא, עומדות יסמין מכפר שיבלי ותמר שגדלה כאן, כשעוד היו בעפולה רק משקי חי קטנים.

בעפולה כל רחוב הוא זכרון. ההוויה ספוגה במוזיקה. מד"ר אלבן ממסיבות בר ובת המצווה שחגגנו כאן, ועד אין קץ לילדות והגיטרה שניסרה את מועדון ראש העיר. אני לא זוכר כלום מההופעה ההיא, אבל שלט הפרסומת שניתלה אצלנו במושב נגנב באישון ליל ועיטר את חדר הילדות שלי שנים; ואימוני כדורגל במגרש הישן עם נמרוד, ופלאפל גולני, איך ההוא עם השפם מקפיץ כדורים, וזה נכון גם לאודי אשכנזי ששיחק איתי כדורגל והקפיץ מעליי ישר לשער, במשחק היחיד שאבא ואמא באו לראות, וגם להוא מהפלאפל שמקפיץ את הכדורים עד התקרה; וטעם של נקניקיית שיכורים אצל שינאווה, נקניקיה בלחמנייה בעשרה שקלים; וחשבון בנק ראשון שפותחים כדי לקבל כרטיס חינם לליל האהבה בצמח שבסופו אהבה גדולה ובתחילתו הרצאה פיננסית מקרלוס מהבנק, אבא של מני מהכיתה, שאם כל הבנקאים היו כמוהו אז היה כאן נעים כמוהו.

ואמא שהולכת לקוסמטיקאית שלה ג'יסלן, ונותנת לי חמישה שקלים לקנות משהו בינתיים, ואני ילד בן תשע שהולך בינות לדקלים שניטעו כאן בשדרה שתכנן ריכרד קאופמן הגדול, ומעולם לא הייתי עשיר כל כך כמו אותו היום; וערב כיתה בכיתה ו', ואף אחד לא בא, והנה רק אני כאן, יושב על הספסל, ועוצר אוטו ומתוכו יוצאת הילדה שאהבתי אז בכל מאודי, והיא מתבוננת, ו"איפה כולם", ו"רק אתה באת", ולרגע היא מתלבטת אם להיכנס בחזרה לאוטו, והרגע הזה שבו היא מחליטה להישאר הוא הרגע הכי שמח והכי מפחיד שהיה לי אי פעם עד לידת בני הראשון, ואנחנו אוכלים עוגה בקפולסקי, והולכים יד ביד, נדמה לי, לרגע. ורואים את "איש הגשם" בהיכל התרבות שהוא לא בדיוק היכל, אבל בו רכשתי את רוב תרבותי עד הצבא, ונפרדים, לא בנשיקה, ומחליטים שהיה נחמד; ועובר ליד התחנה המרכזית של עפולה, ונזכר בימי שישי בצהרים, נשמט מאיזה אוטובוס דחוס, להספיק לשבת מקוצרת, כי תתחיל להיוודע וייקחו אותך, ונזכר בנועם ז"ל היפה והטוב שנקטף כאן ממש בפיגוע הנורא, ומבין שמאז לא הייתי בתחנה המרכזית.

את כל המטען הזה אני מניח בכיס, בכניסה לשוק המקומי. השוק שבו הסתפרתי כמה פעמים כשעוד היה מה, שהיה בשוליה של העיר ועכשיו הוא בטבורה, ורוח חדשה נכנסה בו. אני פוגש את ג', שהוא חבר ילדות וגם חבר בגרות ויהיה גם חבר הזדקנות, ושנינו שמים לב לשערות הלבנות זה בזקנו של האחר, והולכים בסמטאות השוק שהתחדש לו. אנחנו עוברים ליד שלט כחול ועליו המילים "תנועת תרבות" ואני למד, שאת כל השוק הזה החייתה תנועה של אנשי תרבות צעירים וטובים שמזריקים לפריפריה תרבות שבאה מהפריפריה, ויש כאן קולקטיב נפלא של אמנים ויוצרים, והעירייה שהשקיעה כאן הולכת יד ביד ביד עם החבובים האלה. באו מסעדות, הלכה האלימות, הירקן נשאר וגם פלאפל אבו נאסר, והמסגריה, והמספרה והחנות של ההיא שעושה צמות אתיופיות, ולידן צצו מסעדות שוק. לאחת מהן אנחנו נכנסים - שוק 34.

יש ריח עדין של ג'ראס באוויר, ונדמה שאם יעבור כאן פקח אזי המסיכות יטרידו אותו יותר מהריח, והמלצר הוא מלצר ששערו מסורק וזיפיו מדויקים, שריריו נפוחים ושיזופו שחום בדיוק במידה הנכונה, והילוכו שחצני ודיבורו מסתחבק. התפריט כתוב בכתב יד ומלא תיאורי נוף והאוכל הוא אוכל שוק, על כל מנותיו. אפשר בפיתה, אפשר בלאפה ואפשר גם בצלחת ויש גזוז ובירה בוטיק, וכולם בכייייףףףף כי אחלה כאן, ואנחנו באווירה של שוק אנחנו.

האוכל טעים. צלעות מפורקות שהם בשר חוטים, פרגית מעושנת שהיא פרגית, צ'וריסוס סודי שסודו הלך עמו אל הקבר, נחמד ונעים, אבל איפה עפולה שלי? איפה אודי אשכנזי? איפה נמרוד המאמן? וקרלוס מהבנק? ואנטון שלמד איתי? ונגה הג'ינג'ית? איפה העיר הזו שהכרת בה את כולם גם אם לא הכרת? איך השוק של העיר הזו הפך להיות שוק מחנה יהודה? או חצר השוק בכפר סבא? או כל שוק בכל מקום שיש בו יזמים רעבים וטרנד של מסעדות שוק, ואווירת שוק וסבבי בבי?

וזו שאלה שצריך לשאול. האם שוק הוא עדיין שוק עירוני גם אם הוא נראה בדיוק כמו השוק בעיר הסמוכה? האם הטרנד הזה, שמחזק את לב העיר ומשמר תרבות עירונית, למעשה מוחק כל זכר לעיר שהיתה ואיננה? והנה עפולה היא תל אביב, ותל אביב תהיה ז'נווה, ומה פריפריה כאן אם לפרגית יש את אותו שם, אותו טעם, אותו תפריט בכתב יד ואותו מלצר בעפולה ובאשדוד? ונגן הבוזוקי, שעובר משוק לשוק מעיר לעיר ועושה שמח כי זה שוק כאן רבותיי, האם נגן הבוזוקי הזה יודע שהיום הוא בעפולה, מחר הוא בראשון ומחרתיים בפרדס חנה, ובשבוע הבא בשוק צפון בתל אביב ובכל זאת הוא עושה שמח באותו הקצב?

מוסא כנאפה עברי בשוק בעפולהצילום: איתמר קרמר

השאלה הזו מנקרת בנו כשאנחנו פוסעים בסמטאות הצוננות ובוחנים את המסעדות האחרות, את סטלה ועקנין והאשכנזי ועיוני ועוד ועוד שמות של שוק. לפני שאנחנו נפרדים, בא לי מתוק, ואנחנו עוצרים אצל מוסא. כאן למוכר אין תל אביביות בעיניים. הוא נולד בעפולה, יש לו בני דודים וחברים במיטב, בפרזון ובכל העמק וכיפה שחורה על הראש, והוא אוהב את העיר הזו ואין עליה וגאווה להיות עפולאי. אנחנו מתחילים לשחק "מכיר את", המשחק הכי חזק בעפולה מאז שדיוויד אנקראם היה מלך הסלים של הפועל עפולה, ופתאום עפולה שלי חוזרת אלי ואני מרגיש בבית. אני כבר לא רואה את החלבה של שוק מחנה יהודה מאחורה, את בירת הבוטיק שוק הכרמל, או את דודו טסה במערכת והשש בש על השולחן. אני רואה איש שלא מנסה להיות משהו שהוא לא, וכיף לי מאוד.

הוא מגיש לנו את הכנאפה המתוקה מתוקה בצלחת ברזל לוהטת, ועליה דונדורמה, שהיא גלידת עיזים שמנה קרה ונמתחת עם פיסטוק נדיב. הכנאפה מתוקה ויש גם קטאייף טבעוני מצוין ובקלאוות. לפתע, הקסם פג, ג' ואני מביטים בניידים ונזכרים שיש ילדים לאסוף וחשבוניות להוציא ולהיפך, ומחליטים שצריך להביא לשוק את כל החבר'ה של הקבוצה מהמושב איזה ערב וזזים. בדרך החוצה, דרך הכיכרות הבלתי נגמרים של עפולה אני עושה עיקוף קטן ועובר דרך היכל התרבות. כבר אין קפולסקי שם מזמן, ואני תוהה איפה הילדה שראתה איתי את "איש הגשם", ומתאפק לא לחפש אותה בפייסבוק, שיישאר קצת מסתורין.

אני נשאר עם התהייה אם הטעם של הכנאפה מתוק יותר מהנוסטלגיה, ואם זה הוגן להעמיס על שוק אחד מסכן כל כך הרבה זכרונות, ומחליט ברוב קולי שוואלה - כן. כשאני מגיע לעפולה, אני רוצה שהשוק שלה יהיה שוק עפולאי, שתהיה בו מוסיקה עפולאית, וחנות פיצוחים של מגדן ומולה חנות של כתרי, וטנדרים טויוטה ליד הונדה סיוויק, ושיר העמק ליד שולה מעפולה ומוש בן ארי, ושהאוכל יהיה עשבים מקומיים לצד פרות מקומיות, וכולם יכירו את כולם, ויידעו שהופה, פה זה לא אירופה, פה זה עפולה. ועד אז, אני עוד אחזור לשוק הזה. כי הכנאפה מצוינת, והצלעות טובות מאוד, וכי הגיע כבר מזמן הזמן להחיות את קבוצת הווטסאפ של מחזור 77-78 היוגב. 

השוק 34: השוק 34, 051-534-3403‏, כשר ללא תעודה

מוסא כנאפה עברי: סמטת השוק, 053-531996, כשר

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ