מאמץ או מנפץ? |

המנה הזו יכלה להיכנס לפנתיאון אוכל הרחוב הישראלי. כמה חבל שהיא נולדה בפתח תקווה

"גוזל וציונה" בפתח תקווה מציעים כריך מיתולוגי של שקשוקה ופלאפל בתוך חצי כיכר לחם. אחרי כל השנים, השילוב הזה עדיין עובד היטב, אבל היעדר עדינות מונע ממנו לפרוץ את מחסום אם המושבות ולהיות המחליף של "איציק ורותי"

איתן לשם
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
גוזל וציונה
איתן לשם

במסגרת המדור "מאמץ או מנפץ" אנחנו מבקרים את המסעדות, בתי האוכל, הדוכנים, המוצרים והמנות שהפכו למיתולוגיים ובוחנים האם עמדו במבחן הזמן, מאז הפכו לכאלה. האם כוחם עדיין במותניהם או שהפכו לצל חיוור לעברם המפואר? והפעם: הסנדוויץ' של "גוזל וציונה" בפתח תקווה.

השאלה "אם עץ נופל ביער ואף אחד לא שומע, האם הוא משמיע צליל"? היא מהתלה פילוסופית ידועה ונדושה, אך נראה כי ישנו מקום בארץ שהקושיה הזו בהחלט מתקיימת בה. פתח תקווה, העיר שכולם אוהבים לא לאהוב למרות שהם לא בדיוק יודעים למה. משהו בה פשוט מרגיש לא נכון. אולי אלה הצמתים בלב העיר, שנסללו בצורה עקומה, אולי הרכב האוכלוסייה בה. לא ברור, אבל פתח תקווה היא בהחלט המקום עליו ניתן לשאול – אם מאכל מטריף המונים בעיר שאף אחד לא רוצה להגיע אליה, האם הוא באמת מטריף?

"גוזל וציונה" הם שמות שמתרוצצים במרתפי המדור כבר מיום היווסדו. הרי הם מיתולוגיים, ויעידו על כך 48 שנות פעילותם, תהילתם נישאת בפי רבים והם מוכרים מאכל שפשוט כבר לא קיים באף מקום אחר בארץ. אמנם תמצאו כאן חומוס, פיתות, פלאפל ושקשוקה, אבל את שמם עשו גוזל וציונה על טהרת "המנה" – חצי כיכר לחם עם שקשוקה ופלאפל. אי אפשר שלא לדחות את הביקור במקום עד אין קץ, מאחר שרק המחשבה על התמודדות עם חצי כיכר לחם מעוררת את כל שדי הפחמימות ממרבצם, אבל דחיות סופן להסתיים. בשבוע בו איבדנו בתל אביב מוסד סנדוויצ'ים אהוב, הלכנו לנחם את עצמנו בפתח תקווה, מכל המקומות.

כדי לתהות קצת על אופי המיקום של המקום, ניתן להסתפק בזהות החנות הצמודה – לממכר דגי נוי – עם תאורת אור חלשה, ניאונית ומקריפה. פתח תקווה, ביצ'ז! כמובן שהלכנו על "המנה" (25 שקלים), ולא הסרנו את העיניים מכל רגע בהכנתה. תחילה, המוכרן שולף חצי כיכר לחם ומרוקן אותה מתוכנה "הרך". ואז מתחיל במלאכת המילוי – חומוס, טחינה ושאר רטבים לבחירתו של האדם הרעב, אם זה לא מספיק (וזה לא מספיק) מעליהם הוא מוסיף שקשוקה וכדורי פלאפל. על הצ'יפס משלמים בנפרד (מרגיז, 5 שקלים), ואת החמוצים במקום לא נזכור לטובה. אבל מה עם "המנה"?

אי אפשר שלא להתייחס תחילה לגודלה. מדובר במנה שגרגרן נורמטיבי לא יכול לסיים לבדו. הסנדוויץ' הנ"ל מצריך שתי ידיים אוחזות בכל רגע נתון והסיכוי לא להתלכלך ממנו שווה לסיכוי למצוא מסיבה שווה במיוחד בפתח תקווה. זו מנה שהעדינות זרה לה, שהעיר הגדולה תתנכר לה (או תתמכר), שאין שום הצדקה – בריאותית וקולינרית – לאכול אותה כיום. אבל אנשים ממשיכים לאכול אותה, ממש כאילו מדובר עדיין על אותה עגלת אוכל שנסעה באם המושבות של שנות ה-60, והאכילה ילדי בית ספר מורעבים.

הבעיה המרכזית של המנה הזו, היא דווקא אחת משתי ההברקות שלה. הלחם ממנו נשלף הפנים, היה בעבר לחם שחור אחיד וכיום נאפה במיוחד. ההבדל הזה בולט לחך, מאחר שבלחם השחור האחיד ישנה איזו איכות פציחה שעשויה להעניק מעטפת קראנצ'ית למנה. אולם, כעת הלחם העוטף הוא פשוט קצת פחות טעים וכיפי לנגיסה. ההברקה השנייה של המנה ממתינה בתוכה. פלאפל ושקשוקה, מהמנות הישראליות הכי גנובות בהיסטוריה, מתאחדים כאן למופע משותף. לכאורה, כישלון ידוע מראש, למעשה שידוך משמיים.

כדורי הפלאפל, קטנים מאוד אך בעלי מילוי ירוק, דחוס וביתי, פוגשים להם את רוטב העגבניות המתובל ויחד יוצרים סערה מושלמת של ציפוי פריך המסתלסל עם ביצה הנחה ברוטב, ששוטף בתורו את כדור הפלאפל. כשהכדור נשבר, רוטב העגבניות נספג בו, ויחד עם הטחינה והעמבה, יוצרים ביס מפתיע. כמעט נהדר. למה כמעט? השקשוקה. פעם היא אולי נחשבה כהכי טובה בארץ. מאז העולם התקדם וכבר אינו יכול להסתפק בשקשוקה כה גנרית, כמעט מהזן הצבאי. שקשוקה טובה באמת תגרום לכל ספקן ליפול מהמנה הזו. טיפול אחר בשקשוקה, בלחם (דק, עדין ופריך יותר היה עושה עבודה טובה בהרבה), ובעיקר בעדינות המנה (אפשר פשוט לאכול פחות), היה הופך אותה סוף סוף ממועמדת לחברת כבוד בפנתיאון מאכלי הרחוב הישראליים. 

על אף כל זאת, גדולתה של "המנה" היא במחסום שהיא הצליחה לשבור בראשנו, שמפריד בין מאכלים שנראים כבלתי ניתנים לשידוך. וגר כדור פלאפל עם ביצת שקשוקה, ושניהם ירבצו בפאר נוסטלגי אמיתי בדמות "לחם של פועלים". עכשיו רק נותר לקוות שמישהו מחוץ לפתח תקווה יראה את הפוטנציאל הטמון ב"מנה", יעשה לה את מעשה "השניצל עם מטבוחה בחלה" ויוביל אותה אל מחוץ ליער. שם אולי מישהו ישמע אותה. מאמץ.

גוזל וציונה - המכבים 29, פתח תקווה. ראשון-חמישי, 09:00-2:00; שישי, 08:00-14:45

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ