מאמץ או מנפץ? |

האם השקשוקה של "דוקטור שקשוקה" עומדת במבחן הזמן?

מוסד האוכל הטריפוליטאי ביפו עלה לגדולה בזכות מנת העגבניות-ביצים שלו, אך כעת מוגשת שם מנה יקרה, לא מאוזנת, דלילה והכי גרוע – בעלת ארומה צה"לית. אולי בקרוב יחזרו התיירים שיעריכו אותה אחרת

איתן לשם
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
דוקטור שקשוקה
איתן לשם

במסגרת המדור "מאמץ או מנפץ" אנחנו מבקרים את המסעדות, בתי האוכל, הדוכנים, המוצרים והמנות שהפכו למיתולוגיים ובוחנים האם עמדו במבחן הזמן, מאז הפכו לכאלה. האם כוחם עדיין במותניהם או שהפכו לצל חיוור לעברם המפואר? והפעם: השקשוקה של ד"ר שקשוקה ביפו.

לא ברור מתי היה הרגע המדויק בו הפכה השקשוקה לנכס צאן ברזל קולינרי בישראל, שהעמיד אותה כתף אל כתף עם אייקונים כמו פלאפל, חומוס ושאוורמה. אלא שבניגוד לשלושת האחרים במסדר הכבוד של האוכל הישראלי, השקשוקה מככבת גם במטבחים הביתיים של רבים מאיתנו. העובדה שכל אחד מאיתנו הוא, למעשה, "דוקטור שקשוקה" בפני עצמו, שבוודאי התגאה אודות יכולותיו לבשל את הקסם הזה, הופכת כל שקשוקה "חיצונית" לאחת משתיים – אלוהית או צה"לית. מאחר שהציבור כבר חווה את נחת זרועה של המנה הצה"לית, שהפכה לשם כולל עבור אוכל המוני, חסר טעם וצורה, החיפוש החמקמק אחרי האלוהי צריך להיעשות בזהירות ובנחישות.

נכנסנו אל החצר היפואית של דוקטור שקשוקה כמה ימים אחרי צאת הסגר השני, ערוכים ומוכנים למסור הזמנה ממרחק. כמובן שהוסבר לנו מיד שהנחיות לחוד ומציאות לחוד, ואפילו ניתן – קריצה קריצה – לשבת בקרבת מקום ושהמנות ימצאו את דרכן אלינו. אמנם, תחושה קלה של חפיפניקיות צה"לית התגנבה אלינו, אך מיהרנו לסלק אותה ולמלא את ראשנו במחשבות אופטימיות. דמיינו איך אנחנו עתידים לפגוש, ממש בקרוב, את השקשוקה שתשנה את חיינו. כמו מפגש עם כדור פלאפל נהדר, שאחריו אף קציצת חומוס לא תרגיש אותו דבר.

הזמנו שתי שקשוקות – רגילה (42 שקלים) ושקשוקה מרגז (47 שקלים), ושתיהן הגיעו עם סלט אישי, טחינה, פיתות ומעט חריף. הפיתות, מזן המיני פיתה, היו כיפיות למגע ולאכילה. דוגמה ומופת לשאר מחוזות הניגוב, שמוציאים לשולחנות פיתות יבשות, דקות או סתם קרות. גם הסלטים האישיים, המקום אליו מגיעים ירקות כדי למות, היה מרענן ונפלא באופן מיוחד. עם כוסברה לא מתנצלת ותיבול נוכח. אולי הוא באמת דוקטור? אבל אז פתחנו את החמגשיות (בכל זאת, צה"ל) וראינו אותה, את השקשוקה שבוודאות לא תשנה את חיינו.

שתי השקשוקות שהונחו לפנינו סבלו מאותם תסמינים – דלילות רוטב, ביצה אחת בלבד (שנהנתה מחלמון בדרגת רוך מושלמת, אך מחלבון רוטט ולא מזמין ניגוב או נגיסה), חריפות כטעם יחיד, וחוסר מעוף כללי. לא רק שלא היה בהן דבר מה מיוחד, הן לא הצליחו להציג את אותו זוהר, שמתלווה לרוטב עגבניות שבושל בצורה מושלמת. אמנם, ההבדלים המרקמיים במנה (כאן צ'אנק עגבנייה ושם רוטב בלבד) היו נעימים בהחלט, אבל נוזליות היתר שלה שטפה את כל הרגשות האחרים. שקשוקת המרגז הייתה מעט טובה יותר, עם טעם חריף אחר שנוסף לחריף הרגיל של המנה. אך הנקניקייה עצמה (חצי, למען האמת) הייתה כל כך דחוסה, אפורה ועצובה, עד שבמהרה נשכחה.

לא רק שרוב השקשוקאים הביתיים ייצרו לעצמם מנה מפוארת וטעימה הרבה יותר, היא גם תעלה להם הרבה הרבה פחות. זו שקשוקה במחיר של לאפה שווארמה, או כל מנה בשרית וגדולה במסעדת פועלים אחרת. גם בימים כתיקונם, ובוודאי בימים בהם אנחנו נמצאים, מדובר על מנה יקרה להחריד בכל הנוגע ל- value for money שלה. עבור ביצה ברוטב עגבניות ותו לא, ניתן ורצוי לשלם פחות, אבל במחיר הגבוה אולי טמון הסוד הגדול.

שוק הפשפשים של יפו, מקום משכנה המיתולוגי של מרפאת השקשוקה של דוקטור בינו גבסו, התרגלה בעשור האחרון להיותה מוקד תיירות אמיתי. תיירים שרק מחפשים את האותנטי, המיוחד והזר, היו מוכנים לשלם הרבה על חוויה שיכלו לפגוש רק כאן. כעת, כשמה שנותר הוא קהל ישראלי שמכין בכל שבוע שקשוקה להתפאר, קשה לראות כיצד הישראלי הממוצע מצליח להתלהב ממנה בינונית. נקודה. אומרים שהשווארמה שם באמת מעולה, אז אולי שווה לשנות את השם לדוקטור שווארמה. מנפץ.

דוקטור שקשוקה – בית אשל 3, יפו. ראשון-חמישי, 08:00-24:00; שישי, 08:00-16:00; שבת, 21:45-24:00
  

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ