מאמץ או מנפץ? |

כל העניין זה לאכול נקניקיית חזיר עם פצפוצי צ'דר בלב מדבר

בדרך לאילת או לסיני, על כביש 90 המייאש, אפשר להיכנס לחנות נוחות, להסתפק במסעדות מבאסות או להגיע לצומת צוקים - שם ממתינות שתי אפשרויות אוכל הכי עירוניות באמצע הערבה

איתן לשם
איתן לשם
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
נקניקיית "סליזי" של פרם אורסולוה
איתן לשם
איתן לשם

במסגרת המדור "מאמץ או מנפץ" אנחנו מבקרים את המסעדות, בתי האוכל, הדוכנים, המוצרים והמנות שהפכו למיתולוגיים ובוחנים האם עמדו במבחן הזמן, מאז הפכו לכאלה. האם כוחם עדיין במותניהם או שהפכו לצל חיוור לעברם המפואר? והפעם: שתי עצירות על כביש 90.

בכל הנוגע לאכילה בדרך, ישנם שלושה סוגי אנשים. הראשון, רוצה לגמוע את הדרך כמה שיותר מהר, להגיע. השני, מחפש כל העת מקומות נאים לעצירה להתרעננות ונשנוש (ולא מהסס להמציא סיפורים ותירוצים, כמו צורך להתפנות, כדי להכריח את הממהר לעצור). השלישי, ישן מאחורה, ובכל מקרה דעתו אינה נחשבת. שלושת האנשים האלה יוצאים לטיול דרומה, לעבר אילת שמצאה את עצמה כאי ירוק או דרומה משם, לסיני שעומדת להיפתח בקרוב עבור מטיילים ישראליים – איפה בדיוק הם אמורים לעצור לאכול?

כדי לרדת מכביש הערבה, להפסיק את הנסיעה ולתת לווייז לחשב את עצמו מחדש, דרושים או רעב אימתני או מאכל כה תשוקתי, כה מסעיר, כך שיהיה מוסכם על כל שלושת סוגי המטיילים. על כביש 90 הארוך-ארוך הם יכולים לראות סניף של מקדונלד'ס, שלוחה של חומוס אליהו או להדרים עד לפונדק של כושי רימון שמעורר תיאבון כמו סוכריית מנטה עבשה בצנצנת שנשכחה על שולחנה של סבתא. עם אפשרויות כאלה אפשר לבין את הנהגים שפשוט רוצים להגיע, אבל בצומת צוקים מתחבאות שתי אפשרויות נהדרות, שונות, לאוכל טוב על הדרך.

האפשרות הראשונה היא מעדניית הבוטיק Route 90. בתוך מבנה שנראה כמו קיוסק עייף לחיילים עייפים, מתחבא אוצר של גבינות, נקניקים, ממרחים ובירות בוטיק. סניף של איטליה באמצע הערבה. אין כאן הרבה מה להתלבט, זה מקום להגיע אליו, לנקוב בשם הכריך בו בטנכם חושקת ולשוב למכונית לשארית נסיעה נעימה וטעימה. אנחנו הלכנו על שניים – רוסטביף עגל (46 שקלים) וכריך גבינות (48 שקלים). למרות ששתי העובדות הצעירות במקום לא נראות כבוגרות הקורדון בלו, חומרי הגלם המצוינים לא מותירים להן שום מקום לטעויות.

הרוסטביף הגיע צרוב היטב אך לא באופן מוגזם, והונח בג'בטה כה רכה אך נגיסה שקשה להתאפק לא לחבק אותה. בפנים המתינו כל החשודים המידיים בגזרת הממרחים והתוספות – עגבנייה, בצל, חסה (כולם מייד אין דה ערבה) וקצת פסטו ומיונז. אלא שמרכיב קטן נוסף, כמעט סמוי, מקפיץ את כל העניין הזה לגבהים משמחים במיוחד. ממרח לימונים כבושים. כל כך פשוט, כל כך נדיר במחוזות הרחוקים וכל מה שדרוש כדי להחזיר אתכם להגה עם כוחות בגוף וחיוך על הפנים.

ממש ממול למעדנייה שנדמית כאילו הוצנחה ללב המדבר היישר מלב הכרך, נמצאת מסעדת פרם אורסולה. "מסעדה כפרית" בטבורה של הערבה? לא בטוח שיש צימוד מילים פחות מחרמן מזה, אבל בתוך התפריט עמוס חומרי הגלם המקומיים (האם פלפל מהערבה הוא הירק הטעים בעולם? בהחלט ייתכן) ממתינים כיסי תשוקה קולינרית שמתאימים בדיוק לעייפים והמותשים בדרכים. נקניקיית חזיר עם פצפוצי צ'דר, למשל.

נקניקיית "הסליזי" כפי שהיא מכונה (77 שקלים בעסקית, המנה כוללת גם סלט ולחם עם מטבלים), היא שילוב של חזיר ועגל שמעובדים למרקם אחיד וחלק מבית היוצר של אלן טלמור. הנקניקיות לא רק מבושלות בטרם אריזתן אלא גם מעושנות לאחר מכן, וכך נוצר השילוב חזיר-עשן-גבינה שהוא בין המספקים שיש. הכנת הנקניקייה חורכת את הציפוי הדק אך קשיח וממיסה את גבינת הצ'דר המתחבאת בפנים, לא מעט בגלל תכסיס חיתוך הנקניקייה לרוחב באזורים שונים. מכאן לא קשה להנדס ביס שכולל פיסת נקניקייה מושלמת ממנה מבצבצת גבינה מותכת, לטבול אותה בחרדל דיז'ון אמיתי ומעקצץ ולא להאמין שאנחנו באמצע המדבר. לצד שתי הנקניקיות הללו מגיע גם תפוח אדמה מדורה עם קצת חמאת שום ופטרוזיליה קצוצה. ומי שזה לא מספיק לו יכול לחזור לישון על הספסל האחורי. מאמץ כפול שתיים.

פרם אורסולה - צומת צוקים. ראשון-רביעי ושבת (פרט לשלישי), 13:00-21:00; חמישי-שישי, 13:00-22:00

המעדנייה - Route 90 - צומת צוקים. ראשון-חמישי ושבת, 11:00-21:00; שישי, 10:00-16:00

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ