איתן לשם - צרובה
איתן לשם

במסגרת המדור "מאמץ או מנפץ" אנחנו מבקרים את המסעדות, בתי האוכל, הדוכנים, המוצרים, המנות והמשלוחים שהפכו למיתולוגיים ובוחנים האם עמדו במבחן הזמן, מאז הפכו לכאלה. האם כוחם עדיין במותניהם או שהפכו לצל חיוור לעברם המפואר? והפעם: "צומת החביתה" - דוכן הדרכים שבצומת טורעאן.

יש מאכלים שנועדו להסב עונג. סנדוויץ' חביתה הוא אינו אחד מהם. הוא נולד על מנת לסגור פינה, כן. או להעניק דבר מה מזין שאינו טראש מושלם, נכון. הוא מלווה ילדים לבית ספר, חיילים הנעים אל שבי"זותם ואנשים בוגרים שוויתרו כבר על הכל. בכל זאת, למה לאכול כריך חביתה אם אפשר לשחק אותה איזה קרוק מאדאם, או מינימום קרוק מסייה? בשל מעמדו הבסיסי אפשר למצוא כריך חביתה בכל מקום, רק התוספות משתנות. פעם עיטורים בדמות ירקות, פעם זה סלט או שניים ובין לחמים משתנים – שבהתאם להם משתנה גם המחיר. 30-45 שקלים יעלה כריך חביתה בכל מקום שמכבד את עצמו, אבל מה עם מקום שאינו מכבד את עצמו?

כביש 77, הנמתח כל הדרך מיקנעם אל הכנרת, הפך לאוסטרדה שאינה מזכירה את הכביש הישן. אפילו צומת גולני כבר הפך למחלף ואיתו נמוגו כל עצירות הדרך "של פעם". הרי מי צריך לעצור עכשיו כשיש זמן הגעה מוערך בווייז (וחייבים לנצח אותו) והנסיעה מתקיימת במכונית ממוזגת ונוחה, גבוהה מהכביש? פעם לא הייתה ברירה אלא לעצור באיזה פונדק דרכים, לנוח מהנסיעה המתישה צפונה ולהתאוורר קצת מהאנרגיות של הספסל האחורי. היום הנסיעה אמנם כבר לא מתישה, ובספסל האחורי פזורים כבר הסמארטפונים, אבל רבים רוצים עדיין רק להגיע. כך הם מפספסים את עצירות הדרך "המיותרות" והמעכבות או מסתפקים בפיקניק מעשה ידם שמסתכם לרוב בכריך יבש מדי מלחם קשה מדי שעליו מנוקדות פיסות נייר סופג שלעולם לא ירדו ממנו.

"צומת החביתה" הוא הדוכן חסר הכבוד העצמי ששלט גדול בכביש 77 מזמין את הממהרים לעצור בו עבור דבר אחד בלבד – כריך חביתה. כמו בדוכני אוכל רבים, החבורה שבמטבח היא על טהרת הגברייא. משהו בחייהם של גברים לא מעטים גורם להם להגיד פאק איט ולהתמקם במטבחון שיעילותו אומנותו. רואים את זה בתל אביב, בערים רבות אחרות וגם בצומת טורעאן שם ממוקם (כבר 17 שנה) הבוטקה מלא החביתות הזה.

צילום: איתן לשם

אם כך, מאחורי הדלפק ארבעה גברים חמורי סבר, נעים בסימפוניה שקטה של תנועה יעילה במטבח. על המזנון ערימת לחמניות טריות, שבתוך כל אחת מהן ממתינה חביתה. מאוחר יותר נגלה כי למנוחתה של החביתה בתוך הלחמנייה הייתה השפעה מרחיקת לכת על הרכות הפנימית. אבל עם כל הכבוד לחביתה, בתוך המזנון מסתתר המטמון האמיתי של המקום – 20 סלטים שונים שמוכנים להיכנס לתוך הכריך בהינתן הפקודה הנכונה.

כריך חביתה שהשלם בו הוא יותר מסך החלקים (ויחזיר לכם עודף מעשרה שקלים), צומת החביתהצילום: רוני קשמין

ואלה שמות – כרוב לבן, כרוב חמוץ, קוביות חצילים מטוגנות, סלט חצילים עם פלפלים, חומוס, טחינה, כרוב כבוש, עמבה, סלט ירקות, סלט חריף, בצל בסומק, סלט חסה, סלט טורקי, מטבוחה חריפה, צ'יפס, סלט עגבניות, כרובית מטוגנת ועוד שני סלטים שעד היום לא הצלחנו לפענח אותם. לאט לאט הלקוח רואה איך מול עיניו הופכת הלחמנייה הקלועה והריקה לאימתנית ומלאה, עמוסת סלטים וטעמים – כולם ביתיים ובהחלט טעימים לחך. הצ'יפס – עגול, בשרני ופריך; החצילים – מפתיעים בקלילותם; לימון כבוש – חמצמץ, חרפרף ומתקתק בעת ובעונה אחת; וסלט בצל שלא מתבייש לתת לבצל לשיר כינור ראשון – עוצמתי אך מעודן.

הקליינטורה במקום מגוונת כמו מגרש החנייה שמולו. משאיות עצומות לצד רכבים צבאיים, שחוסמים אופנועים כבדים בדרכם צפונה, שמפנים את הדרך למכוניות פרטיות על טפיהן. כולם יושבים לצד הדוכן, משקיפים אל השדות הירוקים ומחשבים את הדרך שעוד נותרה להם. מי לתחילת הטיול שלו ומי לסוף המשמרת, יש שממהרים לקחת כריך לדרך ויש שמזדרזים לסיים אותו במקום רק כדי להזמין מיד אחד נוסף. רק דבר אחד אף אחד מהאכלנים פה לא מחשב, המחיר. 

כריך החביתה העמוס הזה יעלה לכם עשרה שקלים בלבד ובקבוק שתייה - חמישה שקלים בלבד. כבר אין מחירים כאלה בארץ. זה יותר זול מכל כריך חביתה אחר, מכל פיקניק ביתי שיעכב אתכם בדרך צפונה וקשה לחשוב משהו שאפשר להשיג בעשרה שקלים והוא יותר טעים ומספק ממנו. אכן, דיל לא רגיל בסמוך לכביש שכולם ממהרים בו מבקש מכם לעצור. תעשו את זה. מאמץ.

צומת החביתה – צומת טורעאן. ראשון-חמישי, 07:00-18:00

תודה לאושרת ישורון על העזרה בהכנת הכתבה

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ