כרמל בן-צור, The Marker

בפסיקה מחמירה קבע בית משפט לתביעות קטנות כי עובד שעישן בעבודתו עלול להיות מפוטר. "על המחזיקים במקומות ציבוריים להתגבר על אי הנעימות, להיות נכונים לספוג הפסד כלכלי, ולפעול בנחישות ובתקיפות למניעת העישון הפוגעני והאסור בתחומם". הדלקתם סיגריה במסעדה, והעשן התעופף לכיוונו של אדם אחר? דעו לכם שאתם חשופים לתביעה אזרחית. גם בעל מקום שלא נקט באמצעים סבירים כדי למנוע מעובדיו ואורחיו מלעשן עלול למצוא עצמו נתבע. עובד שעישן עלול למצוא עצמו מפוטר.

על קביעות אלה חתום שופט בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב, שלמה פרידלנדר, שחייב את מסעדת מרתה בתל אביב, באמצעות חברת רוזטי מזון המפעילה את המסעדה, לשלם פיצוי בסך 3,000 שקל והוצאות משפט בסך 500 שקל לגיא אופיר, שנחשף במסעדה לעישון פסיבי כשסעד בה לפני כחודשיים וחצי.

בפסק הדין קבע פרידלנדר כי "על המחזיקים במקומות ציבוריים להתגבר על אי הנעימות, להיות נכונים לספוג הפסד כלכלי, ולפעול בנחישות ובתקיפות למניעת העישון הפוגעני והאסור בתחומם. המעסיקים יבהירו לעובדיהם כי לא יסבלו עישון אסור של עובד, וכי עובד שיפר את האיסור יהיה צפוי לעיצומים עד כדי פיטורים".

עוד נקבע כי "המחזיקים ידרשו מאורחיהם שלא לעשן במקום האסור לכך, ויתרו בהם כי יידרשו לעזוב את המקום אם יפרו את האיסור. על המחזיקים לדעת כי השתדלות נמרצת פחות לא תיחשב לקיום החובה החוקית לפקח ולעשות כל שניתן כדי למנוע עבירות, עוולות ופגיעה בבריאות הציבור".

נזק זעיר לבריאות

הדברים נאמרו במסגרת הכרעה בתביעתו של אופיר, שטען כי בהיותו במסעדה הבחין כי אין בה שלטים בדבר האיסור לעשן כנדרש בחוק, כי על הבר ובמקומות נוספים הוצבו מאפרות, וכי שני לקוחות עישנו לידו. מהתביעה עולה כי אופיר מחה באזני המלצרית, אך זו לא ביקשה מהלקוחות שיחדלו. לאחר שהוא עצמו פנה אליהן, הן עברו לבר והמשיכו לעשן שם, אך עדיין סמוך אליו. בנוסף, עובדת המקום עצמה עישנה על הבר.

אחראי המשמרת, כך נטען, השיב למחאותיו כי אלה נוהלי המקום. בעקבות הפרשה פתח התובע במגעים עם מנהל המקום, וזה הבטיח לקיים את החוק, אך סירב לתת על כך התחייבות מפורטת בכתב.

המסעדה לא הגישה כתב הגנה, אולם בדיון היא התגוננה בעיקר בטענה כי בעקבות תלונתו של אופיר היא תיקנה את דרכיה, הציבה שלטים, סילקה את המאפרות והנהיגה מדיניות ברורה להעיר למעשנים ולבקש כי יחדלו מכך, אך בלי להתעמת עמם. עוד נטען כי חוק העישון אינו מעניק למחזיקים במקומות ציבוריים כלי אכיפה יעילים מול מבקרים סרבנים.

לפי פרידלנדר, אין לקבל את טענתו של אחראי על מסעדה או מוסד דומה כי הוא חסר אונים לנוכח התנהגות הלקוחות. "הוא יכול לעשות דברים רבים", קבע השופט, "לרבות דברים העלולים לגרום לו אי נעימות ואף נזק כלכלי. הוא חייב לעשות כל מעשה סביר בנסיבות העניין".

בפסק הדין נקבע כי חזקה על האחראי שלא יהסס לדרוש במפגיע ובנוקשות מאורח לעזוב את המקום אם האורח נהג באופן בלתי קביל לחלוטין מבחינה חברתית. פרידלנדר אף השווה את הדבר לעשיית צרכים בחלל המסעדה.

"יש מקומות בעולם", ציין, "שבהם די בלבוש בלתי רשמי כדי לגרום לצוות המסעדה למנוע באסטרטיביות מן האורח להיכנס למסעדה, חרף אי הנעימות וההפסד הכלכלי הכרוכים בכך... לא בחוסר אונים מדובר, אלא בחוסר נחישות".

בפסק הדין הוסיף השופט כי ייתכן שהנזק הבריאותי שנגרם בפועל לאופיר היה זעיר, וכי אי הנוחות שנגרמה לו היתה קטנה. ואולם, לדבריו, זוהי הפרה שכיחה של חובה משפטית, שפגיעתה המצטברת בציבור "רעה ורבה". בנסיבות אלה, נאמר, ראוי לפסוק פיצויים בסכומים ניכרים ללא הוכחת נזק, כדי להרתיע וכדי להשריש בציבור את הנורמות החוקיות. (ת"ק 07-06-3658)