האם "הפאד תאי הכי טוב בבנגקוק" באמת כזה טוב?

תשכחו מכל פאד תאי אחר שאכלתם. כשכל העיר הזאת היא ווק אחד גדול, Thip Samai, ספק מסעדה ספק מזללת רחוב, היא מקום שלא תרצו לפספס

רותם מימון
רותם מימון
בנגקוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
רותם מימון
רותם מימון
בנגקוק

איך אפשר לצאת לחיפוש אחר מנת הפאד תאי הכי טובה בבנגקוק כשכל העיר הזאת היא ווק אחד גדול? תארו לעצמכם איזה עיתונאי סיני שהמשימה שלו היא למצוא את הפלאפל הכי טוב בישראל. ובכן, משימה בלתי אפשרית. הרי יש מיליונים שעושים פאד תאי (phat thai כך כותבים זאת כאן ולא phad thai) והוא נדיר פה כמו יום קריר, בערך. בכל כמה מטרים, בכל עגלה, אצל אינספור רוכלים ובכל רחוב שהוא אפשר למצוא איזה דוכן עם ווק בו מוקפצות ברגע זה ממש אטריות.

יכול להיות שברחבי העיר תמצאו אותו בכמה גרסאות השונות רק בחומרי הגלם המרכיבים את המנה, אבל ככלל – פאד תאי הוא פאד תאי. לא בכדי הוא הפך לאחת המנות המזוהות ביותר עם המטבח התאי (המונה מאות ואלפים של מנות בגרסאות כאלו ואחרות המשתנות ממחוז למחוז, רובן מעניינות, מתוחכמות וטעימות יותר), שכן הוא המיינסטרים בהתגלמותו. הוא קל להכנה ומהיר מאוד ואם לא ממש נצמדים למתכון המקורי, אפשר להכניס אליו לא מעט מרכיבים כי חוץ מווק, אין חוק המחייב מה באמת צריכה לכלול המנה.

הפאד תאי, כמו לא מעט מנות במטבח התאי, נולד בסין וחוץ מכמה שדרוגים קלים פה ושם (כמו השימוש בתמרהינדי ובסוכר דקלים בתאילנד מה שלא נהוג במקור) שמר בגדול על נאמנות למקור. את הפופולריות שלו צבר דווקא בזמן המלחמה בווייטנאם, כשלא מעט חיילים אמריקאים נחתו בתאילנד וכרגיל - כשהאמריקאים מתערבים באוכל מתחיל הבלגן. עד היום חלק מהבנגקוקאים מאשימים את ארצות הברית בכך שפה ושם ישנם עוד דוכני רחוב שבהם מוגש הפאד תאי עם קטשופ, לא עלינו. בואו נקווה שאתם לא תיפלו על אחד כזה. כל זאת לפני שמנינו בכלל את מסעדות השף שמציגות את מיטב המנות מהמטבח התאי, עם גרסאות מעודנות למנה הכל כך תאילנדית, אך גם זה בסופו של דבר, לא מאוד רחוק ושונה מזה שתמצאו ברחוב, אז למצוא את הפאד תאי הטוב בבנגקוק? 72 שעות כאן ודאי לא יספיקו כדי לענות על השאלה, שכן רק בבנגקוק לבדה חיים כשמונה מיליון תושבים, לא כולל פרבריה המרובים ומאות אלפי התיירים הנמצאים בה בכל רגע נתון. אז דמיינו מה זה אומר להכין לכל אלה אוכל?

אם תשאלו את האנשים ברחוב או בחנויות ובשווקים היכן מסתתר הפאד תאי הטוב מכולם, ייקחו אתכם לדוכן הקרוב ויצביעו עליו, וכן – הם לא ממש טועים, זה באמת מאוד טעים. אבל האם זה הכי טוב בבנגקוק? אז פניתי לכתובים וניסיתי למצוא שם את התשובה. ובכן, לפי גוגל התשובה, מסתבר, קלה מאוד. כולם הצביעו על מקום אחד בלבד: Thip Samai. הגארדיאן התעלף עליו ואף סיקר בחודש אפריל את העובדה שאתר האוכל הנחשב chowzter הכתיר את הספק מסעדה ספק מזללת רחוב הוותיקה כמקום הטוב ביותר בעולם לפאד תאי בשנת 2014. אגב, באותה תחרות נקבע כי הפלאפל הטוב בעולם נמצא בכלל בפריז. ונחזור לענייננו. גם מדריכי התיירות באשר הם – הלונלי פלאנט, המפות המאוירות של ננסי צ'נדלר (פריט חובה למטייל המתחיל בבנגקוק המעוניין שמישהו ידריך אותו אחר המקומות הטובים בעיר, אם כי מעט תיירותיים יש לציין) וכמובן הדירוג הגבוה בטריפ אדוויזר. הודעה בוואטסאפ שהגיעה מהשפית אסנת הופמן באמצע הלילה הבהירה חד משמעית לאן אני חייב להגיע. אז הלכתי לבדוק הכצעקתה.

Thip Samai: המראה מהתורצילום: רותם מימון

Thip Samai החלה את דרכה בשנת 1966 כחנות קטנה במחוז Chai Maha המרוחק כ-40 קילומטרים מדרום לעיר ועם השנים נדדה לרובע העתיק Phra Nakorn, בבנגקוק והתמקמה ברחוב בעל שם זהה. כבר מתחילת הדרך עשה מיסטר סאמאי את מה שהאחרים לא תמיד מקפידים: שימוש בחומרי גלם באיכות שאין דומה לה ולא כהצהרה תל אביבית אופנתית הנכונה לימינו, אלא כבר בראשית דרכה של חנותו. זה כמובן השתלם וגרם ללא מעט מקומיים לבוא ולרכוש הביתה את המנה המדוברת, עניין מפתיע לאור העובדה שברחוב אפשר לרכוש פאד תאי בפחות מחצי המחיר אם לא למטה מזה. אז מה לעזאזל הסוד של המקום הזה?

אחרי שאלוהי הגוגל העדיפו להוביל אותנו דרך סמטאות צפופות, עם שלוש טעויות בדרך (אבל לפחות הרווחנו טיול ברחובות צפופים ונמוכים ככפר ישן הבנוי מעץ), וזאת למרות שהמסעדה מרוחקת בסך הכל כעשר דקות הליכה מרחוב התיירים הבלתי נמנע קאו סאן (נראה אתכם אוכלים שם אחר כך פאד תאי) ובסמוך לכיכר הדמוקרטיה. אבל אי אפשר להתבלבל, זהו אחד המקומות שבהם לא חשובה שעת ההגעה – תמיד תמצאו כאן תור.

המקום נפתח בשעה 17:00 וכבר קודם לכן נאסף פה הקהל על מנת להמתין לפתיחה. כיאה למסעדה שמופיעה בכל דירוג שהוא כ"פאד תאי-הטוב-ביותר-בבנגקוק/ בתבל/ ביקום כולו", הקהל כאן מורכב מערב רב של תיירים ומקומיים שבאים לחזות בפלא. תוך כדי המתנה אפשר ולנסות לפצח את סוד הקסם של המקום. רמז ראשון: מטבח המסעדה פתוח אל הרחוב והריחות והמראות מכים בך. ערימות של צלחות ועליהן פאד תאי מוכן הממתינות להישלח אל הסועדים, לצד מלצרים ושפים (כאן הם לא טבחים כמובן) תזזיתיים כמו אחרי קצת יותר מדי סוכר דקלים, שיוצרים רחש בלתי נפסק בתוספת קולות שקשוק הווק. אבל לצד אלה הבטחה - מה שאתה רואה – זה בדיוק מה שאתה הולך לאכול בעוד כמה דקות. על לא מעט כירות משקשקים אנשי המקום את הווק, בוחשים סירים בהם מתבשלות האטריות ומוסיפים עוד קצת גחלים, כי גאוות המקום היא בשימוש באש שמקורה בפחם ולא בגז, כדי שלמנות יתווסף גם טעם מעושן.

תור או לא תור, בקטע פבלובי (ולא משנה שלא הפסקתי לאכול עד אותו רגע) הריחות הללו כבר עשו אותי רעב. בעלי המקום שכנראה כבר זיהו את הפוטנציאל הגלום בתור המשתרך עד לכביש בחום התאילנדי, החליטו להעמיד בסמוך אליו דוכן עם שתייה משני סוגים - מיץ התפוזים הכה בנגקוקי במיכלי פלסטיק קטנים, וגולת הכותרת: שייק הקוקוס ( 30 באט), כמו שלא טעמנו קודם: משהו על הגבול הדק בין גלידה למיץ, כלומר חצי קרמי-חצי קרחוני במידה ומכיל פיסות קוקוס טעימות ובעיקר – קר, בחום הזה. שיחה על קינוחים תאילנדיים עם תייר מאזור מינכן הובילה אותנו אל אותו שולחן, בגלל מלצרית דעתנית אחת שאמרה כי "אוכל תאילנדי אסור לאכול לבד". עוד לא התיישבת וכבר המלצרים המיומנים יודעים היטב את העבודה – מניחים את התפריט הקטן אך עתיר הצילומים בעמוד הנכון, כך שאין לך לאן לברוח – היום תאכל פאד תאי, גם אם לא התכוונת.

כלי עזר חשוב בארוחה, התבליניםצילום: רותם מימון

כמה גרסאות תמצאו כאן, כולל אחת צמחונית, אחת ללא פירות ים ואחת נטולת נודלס בעבור הצליאקים, וכן - גם סלט או שניים. הקהל ברובו מזמין אחת משתי מנות הדגל ( 80-120 באט) – פאד תאי עם מנגו ירוק וסרטנים והקלאסיקה המכילה בין היתר קוביות טופו ושרימפס ענקיים. מהר מאוד אפשר להבין למה הפאד תאי נחשב כאן מזון מהיר – תוך פחות משלוש דקות מרגע הזמנתה הגיעה המנה אל השולחן. קצת לפני כן הניחה המלצרית צלחת רחבה ובה מחצית ליבת פרח הבננה, רוטב דגים, רוטב פלפלים שקוף וחריף, סויה, נבטים, לימון טרי וכן בצל ירוק, עירית סינית ועשבי תיבול. ההוראות היו: תוסיפו כמה שתרצו למנה. רוצה להגיד בעצם שחלק ניכר מעבודת התיבול מצויה בידינו.

מיד אחר כך הזרימה מלצרית אחרת את השתייה ואת המנות. תשכחו מהפאד תאי בג'ירף, או אפילו בבית תאילנדי, בעצם תשכחו מכל פאד תאי אחר שאכלתם עד כה והוציא שם רע ומשעמם למנה הזאת. כאן כל אחד מאיתנו קיבל צלחת לבנה, לא מאוד גדולה, עם ערימה קטנה ועבה עטופה בחביתה דקיקה כקרפ שרק צריך לפצוע על מנת שכל הטוב שבפנים ייצא. הריח מיד מכה בך. בתהליך הערבוב מתגלות אטריות ורמצ'ילי (אורז) כתמתמות שספגו טעמים מתוקים עדינים ובעיקר את העישון בפחם, קוביות טופו שספגו את הרוטב מלא התמרהינדי, חתיכות צ'ילי, כוסברה, שאלוט, שום ובצל ירוק וכמובן - השרימפס העסיסיים שהתפצפו בפה והיו מלאי טעם. מעל לכל ריחפה מין מתיקות נעימה שבקלות היה אפשר לשבור עם כל חומרי הגלם והרטבים שבצד. מדי פעם צצה לה איזו הבלחה חריפה, או קריספית ותוספת הלימון איזנה את כל העסק ומנעה ממנו להפוך למנה מתוקה מדי או אנמית. 20 דקות אחרי זה כבר היינו בחוץ.

ולשורה התחתונה: לבנגקוק יש כל כך הרבה אוכל רחוב משובח להציע ובטוח שמעניין יותר, אבל אם כבר חשקה נפשכם בפאד תאי, חבל לבזבז אותו על מקום אחר. כן, זה פאד תאי טוב, אפילו מעולה ואחריו כבר אי אפשר לחזור אחורה. אבל, צריך גם להודות, זה בכל זאת רק פאד תאי. בסופו של דבר, הרגשנו קצת כמו ביקור באתר תיירות קולינרי שצריך לטעום פעם בחיים.

אם אתם כבר כאן השאירו מקום לקינוח בחנות / דוכן הניצבים משמאל למסעדה. שם תוכלו למצוא את ה-Khanom buag – פנקייקים קריספיים של קרם קוקוס ושערות דלעת וקוקוס וקוביות של דלעת מבושלת מתוקה. זה נגמר בשנייה, אבל מדובר בממתק חלומי שיסגור לכם בדיוק רב את הפינה. המחיר 15 באט.

כך נראה הפאד תאי הטוב בעולםצילום: רותם מימון

Thip Samai, 313 Thanon MahaChai rd., Bangkok.

שעות פעילות: 17:00-02:00

רותם מימון

רותם מימון | אוכל

כותב, אוכל, שותה וגם עורך מדור האוכל והטיולים של אתר הארץ.

מנהל קבוצת הפייסבוק: אוכלים את הראש

ובאינסטגרם: https://www.instagram.com/rotemmon/

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ