מאמץ או מנפץ? |

באנו בשביל החומוס ונשארנו בגלל הצ'יפס המתובל (והעוף)

חומוסיית אבו מרון היא גן עדן קולינרי שמרמז על עושרו של האוכל החיפאי, אבל דווקא מנות הצד גונבות את ההצגה ובפרט, מנת צ'יפס מהטובות והמוצדקות בישראל

איתן לשם
איתן לשם
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
חומוס אבו מרון
חומוס אבו מרוןצילום: איתן לשם
איתן לשם
איתן לשם

במסגרת המדור "מאמץ או מנפץ" אנחנו מבקרים את המסעדות, בתי האוכל, הדוכנים, המוצרים, המנות והמשלוחים שהפכו למיתולוגיים ובוחנים האם עמדו במבחן הזמן, מאז הפכו לכאלה. האם כוחם עדיין במותניהם או שהפכו לצל חיוור לעברם המפואר? והפעם: חומוס "אבו מרון" הוותיק בחיפה.

כבר הספקנו ללמוד שהמסביב לא פחות חשוב מהמרכז, שבתוך האזורים התפלים של החיים מסתתרים הרגעים המשמחים ביותר, אף על פי שהם לפעמים רחוקים מהעיקר. הפער שבין התפל לעיקר ליווה אותנו כבר בכניסה לחומוסיית "אבו מרון", שממוקמת בתוך מסגד חיפאי. בשעת בוקר מוקדמת, הגענו אליה, אחת החומוסיות הוותיקות והמוערכות של חיפה, אבו מרון פועלת כבר כ-45 שנה, בלובי של בניין שלראשו כיפת סלע ירוקה, או בקיצור – מסגד. בתהליך ההזמנה ידענו שנחפוץ במנת הצ'יפס המפורסמת, גם את העוף בסומאק המפורסם לא פחות ידענו שנאכל בקרוב, ורק לגבי החומוס התלבטנו דקות ארוכות. ואולי החומוס הוא רק תירוץ?

קשה להסביר לבני אדם שלא נוהגים לבקר תדיר באזור חיוג 04 עד כמה הרמה הקולינרית בחיפה גבוהה. לא רק שווארמות מעולות וחומוסיות נהדרות, אלא פשוט רמה כללית גבוהה של בישול, של היד המבשלת ומתבלת, של הגשה וגם של שילוב טעמים כמעט בלתי אפשרי, תחת שטח מוניציפלי אחד. בשכנות דרים בית אוכל רומני, בית מאפה וחומוסיות, שווארמה או דוכני פלאפל לתפארת האוכל הערבי. באופן שעונה על הציפייה, כל מנה שהגיעה אל שולחננו בחומוס אבו מרון הייתה טובה יותר לפחות ברמה אחת מכל מאכל דומה בסקאלת מחיר זהה.

למשל, צ'יפס מתובל בשום, לימון, סומאק וכוסברה. מדובר במנה שמשלבת כמה מתענוגות החיים ובתצורה מושלמת. הצ'יפס הביתי רך אך נגיס, מתמסר לפה אך שומר על אחדותו כשמעליו מהבהב כל העת השום הכתוש. יחד עם חומציות הלימון, הרעננות של הסומאק והפריכות של הכוסברה, מתקבלת מנת הצ'יפס מהמוצדקות והטובות שבמסעדות ישראל. צלחת החמוצים המפוארת משאירה גם היא עשן לכל השאר, עם חמוצים רעננים ועוצמתיים, זיתים סורים בכמות נאה ואפילו שיפקה לחיזוק הביס. חומוסיות תל אביב יכולות רק לחלום על חמוצייה בסדר גודל דומה וחינמי.

חומוס אבו מרוןצילום: איתן לשם

למנת החומוס שלנו בחרנו את החומוס עם העוף, הסומאק והבצל וגם קצת פול, כדי להזכר בסיני. העוף הזכיר מדוע המאכל הפשוט הזה הופך בידיים ערביות מיומנות למעדן. נתחי העוף נצרבו בשלמות, כשהבצל המקורמל מתהדק אליהם ויחד הם יוצרים ביס רטוב ועסיסי אך גם מגובש. הסומאק רק הוסיף עוקצנות מתוקה-חמצמה מעל. תבשיל הפול היה מהמוצלחים שבמחזותינו, עם חמצמצות נדרשת ופול שמתפרק בקלות שלא לומר נמס אל הגרון. לא סיני אבל עדיין מספק בהחלט. ואז נותר החומוס.

ראשית, הכמות. מאחר שזו אינה הפעם הראשונה שלנו במקום, יכולנו לקבוע שלא מדובר בקמצנות, אבל עדיין מדובר על כמות חומוס שאינה מספקת אכלן רעב (ולקוח שנכנס לחומוסייה בעשר בבוקר הוא בוודאי נמנה על עד האכלנים המורעבים). המרקם אמנם היה נהדר, משחתי במידה ורחוק מאוד מנוזליות מבאסת או קשיחות מנטרלת לו"ז עתידי, אבל הטעם היה חסר. אנמי? לא נכחיש. חסר עוקץ? אין ויכוח. מיותר? העובדה שחומוס הוא הדבר היחיד שנותר בצלחות מעידה על כך. ובכל זאת, עזבנו את הבניין שבראשו מסגד כשאנחנו מסופקים.

חומוס אבו מרוןצילום: איתן לשם

בין הדוכנים המתפרקים של שוק הפשפשים החיפאי הסמוך למקום, נזכרנו בהנאה בצ'יפס שעוד נחזור אליו, בפול מהטובים שיש ובעוף שהצליח לרכך במעט את האיבה שלנו כלפי המאכל הפשוט מדי וכן, גם בחומוס. אולי כי הוא הצליח להבין שהוא העיקר פה אבל לא פוחד לפנות את מקומו לאזורים תפלים יותר, שם – כידוע – מתרחשים הרגעים השמחים של החיים. מאמץ (למרות הכל).

חומוס אבו מרון - קיבוץ גלויות 1, חיפה. ראשון-שישי, 08:30-16:00

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ