מאמץ או מנפץ? |

זאת לא אותה המדינה, זה כן אותו סטייק חזיר נפלא

הגריל הרומני של חיים נלו פועל כבר 60 שנה. מסביב הכל מתעקש להשתנות, אבל היד של הגריל-מן איתנה, גם ג'נטרפיקציה ובניינים מפוארים יצליחו לעמעם את הטעם הטוב של הבשר הרומני שנותר יציב

איתן לשם
איתן לשם
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
צלע לבן של חיים נלו
צלע לבן של חיים נלו. שריד משמח ממדינה שהייתה ואיננהצילום: איתן לשם
איתן לשם
איתן לשם

במסגרת המדור "מאמץ או מנפץ" אנחנו מבקרים את המסעדות, בתי האוכל, הדוכנים, המוצרים, המנות והמשלוחים שהפכו למיתולוגיים ובוחנים האם עמדו במבחן הזמן, מאז הפכו לכאלה. האם כוחם עדיין במותניהם או שהפכו לצל חיוור לעברם המפואר? והפעם: הגריל הרומני של "חיים נלו" ברחוב אילת בתל אביב.

כמה דברים השתנו ללא היכר במהלך 60 השנים האחרונות? ישראל שינתה את פניה, תל אביב הפכה שוב ושוב את רחובותיה – התמסרה לג'נטריפיקציה - ורק רחוב אילת שביפו נותר כשהיה. אלא שנזקי הזמן ניכרים ברחוב שהיה פעם מפואר, וכעת רק שולי הבניינים הישנים והמעוטרים אך מוזנחים מזכירים מעט מתהילת העבר של הרחוב הזה. אבל דבר נוסף לא השתנה במדינה, וברחוב אילת, ב-60 השנים האחרונות – המסעדה הרומנית של חיים נלו. נמלטנו אל המפלט של נלו, שנמצא כעת בבעלות בנו, כדי להתרחק מעט מהחום של כביש האספלט הפקוק העונה לשם רחוב אילת. האם נמצא שם מזור למכאובינו או סתם כאב לב שיבהיר שקבבים רומניים טובים יש רק בחיפה?

התפריט מציג את כל עוגני המטבח הרומני לדורותיו כולל איקרה, עגבניות מוחמצות, ממולאים מסוגים שונים וכמובן, קבב רומני וסטייק חזיר רומני כהלכתו. הזמנו מנת קבבים (שלושה במנה בצוותא עם צ'יפס, 63 שקלים) ומנת צלע לבן בליווי צ'יפס גם כן (88 שקלים). בצהריו של יום חול רגיל בכל המובנים (פרט למות הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, כמובן), המסעדה הייתה כמעט שוממת. פה שולחן עמוס רומניות מבוגרות בעלות שיער בגוון אדום עז, שם שולחן ליחיד שבא להתפרק בסתר על קבב ומביט בחשש לצדדים שמא מכר יזהה אותו בקלונו, אבל הריק הזה הזכיר שבקרב על לבבות אכלני הגריל, הקבב הרומני הפסיד לזה המזרחי.

חיים נלו. יד יציבה של גריל-מן שעשה לנו את היוםצילום: איתן לשם

הקבבים שהגיעו היו עבים כהלכתם אך גם מוארכים מעט יותר מהקבב הרומני הרגיל וה"גוצי", כשכבר ממבט ראשון היה ניתן לראות שמדובר בדבר האמיתי. הבוהק על גבי הקבבים הוא אחד הסודות שלהם, מאחר שעיסת הבשר אינה מכילה מרכיבים נוספים כדוגמת כוסברה, בצל או עומס תבלינים; מעטפת הקבב הופכת סמיכה-סמיכה וכמעט נאטמת. כך כשחותכים את הקבב אפשר כמעט לשמוע את קול הפצפוץ שמבשר על כך שכל החום, האדים וגם הטעם נכלאו בקבב פנימה, בזמן שהמעטה החיצוני קיבל פריכות חלקה. המוז'דיי, אותו רוטב שום שבלעדיו פשוט אי אפשר, אמנם היה רפה יותר ממעוזי רומניה אחרים אך בכל זאת הצליח לתת עוקצנות רעננה לכל ביס בשר.

אבל עם כל הכבוד למיטטיי הרומניים, ויש ויש, את ההצגה גנב פה הצלע הלבן. כמה פשוט הוא הנתח הזה וכמה קל להשמיד אותו, להפוך אותו לעיסה בלתי לעיסה, או סתם לנתח חסר אופי. אבל כשהוא מקבל טיפול נכון, מינימליסטי אך כזה המעניק כבוד, הוא יכול לזהור עד כדי השתוות לחבריו מאגף הסטייקים האדומים. לא רק שהצלע מיושנת, אלא גם מקבלת טיפול של מלח גס ותו לא. פרט לכך כל כולה תלויה ביד של הגריל-מן שצריך לשמור על דיוק מקסימלי שיימנע מבשר החזיר להגיר נוזליו לחלוטין ולהפוך ליבש, או מצלייה קצרה מדי שתותיר את הנתח השומני להתבוסס בשומניותו המוגזמת.

הקבב של חיים נלוצילום: איתן לשם

והנה, בצלחתנו נחת נתח מושלם, עסיסי במידה אך גם נגיס בצדדיו כשכל ביס וביס הביא עמו רמזים של עשן גריל, טעמי בשר מובחנים אך גם איזו עדינות מובהקת שמתלווה לנתחים שנצלו היטב. באופן מפתיע, מנת החזיר הסתיימה מהר יותר מהקבבים, אולי כי יושבי השולחן לא האמינו לאותות שהגיעו מהחך שלהם, שהתעקשו על כל שמדובר בסטייק פשוט מדהים. רק כאשר נותרנו רק אנחנו והעצם, יכולנו להעריך את ליבת הבשר שנותרה דבוקה לעצם אך התמסרה אלינו כמו חמאה שנמסה. מתברר שהרבה דברים השתנו בשמונה העשורים האחרונים, אבל לא האמת הפשוטה והצרופה – רומנים יודעים לעשות בשר טוב, עדיין. מאמץ.

חיים נלו – דרך אילת 11, תל אביב. שני-שבת, 11:30-23:00

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ