בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אתה צריך אהבה חדשה, וקוראים לה פוריקאקה

היא יכולה לככב בסלט חסה, לרומם קרקר עם טחינה, או להיות בת זוג מושלמת לסלמון נא. ירח הדבש שלי עם הפוריקאקה

39תגובות

יש רגעים שבהם אתה נתקל בחפץ שמרגש אותך, פותח בפניך יכולות חדשות ועונה על צורך שלא ידעת שיש לך. הספרות מלמדת שהתמכרויות כאלה לחפצים נגמרות לרוב בהתקף טירוף: ד"ר ב' ומשחק השחמט אצל סטפן צוויג, גולום והטבעת ב"שר הטבעות", והדוגמה החביבה עלי - אפרים קישון מתאר באחד מסיפוריו כיצד מפגש עם פח של צבע כסף, לצורך צביעת ברז שזוהרו הועם, נהפך למסע של צביעת אמוק בשכונה - כולל שערו של הדוור.

מה שאהבתי בפוריקאקה כשנפגשנו, היה שלא ידעתי עליה כלום. היא עמדה על המדף, בין הסויה לאטריות - מעטפה מלאה פירורים, בצבעים עזים - מושכת תשומת לב אבל מסתתרת מפני, מאחורי מחסום השפה היפאנית. היו מעטפות ירוקות, כתומות, ורודות וגם עם פסים מסנוורים בתכלת וצהוב. אשה לבושה בקפידה עם עיניים מלוכסנות, שמיד החלטתי שהיא יפאנית, עמדה לידי ומילאה את הסלסילה במעטפות האלה. שאלתי מה זה והיא אמרה "פוריקאקה". "מה עושים עם זה?", "זה טוב עם אורז".

בחנתי את אחת האריזות. ניבטו ממנה פירורים, שחורים, חומים, ירקרקים ודגיגים מיקרוסקופיים. לקחתי גם אני מעטפה. לא היה ברור לי למה בדיוק היא משמשת, אבל התרשמתי שהיא יודעת מה היא עושה. בבית פתחתי את המעטפה. התוכן תאם לאריזה, אכן היו שם פירורים, קצת כמו מרק נמס להכנה מהירה. לפי התצלום הנחתי שנכון להניח אותה על אורז, אבל לא היה אורז, לכן הנחתי אותה על קינואה.

אור עזרתי

עשו לנו לייק ותוכלו לקבל את כל הכתבות והטורים הכי מעניינים ישירות אליכם

זאת היתה הטעות הראשונה. הפוריקאקה השתחררה מהדבר היחיד שידעתי עליה, עניין האורז, ומכאן התחיל מסע כיבושיה. המפגש שלה עם הקינואה היה לא פחות ממטלטל. הפירורים - פיסות קטנות של אצות נורי יבשות, זרעי שומשום בעטיפת ואסבי, דגיגים קטנים מיובשים בשלמותם ושבבי טונה שקופים כנייר - גרמו לקינואה להמריא בטעם דגי חריף-מתוק והוסיפו לה פריכות.

חוקים משלה

אחת הסכנות, או היתרונות - תלוי מאיזו זווית מסתכלים - של השימוש ללא הוראות שימוש, היא החירות. מוצרי מזון שכבר מוכרים לך כלואים בכללי האצבע לגבי השימוש בהם. קטשופ על שניצל וצ'יפס, אבל לא על דג או על אספרגוס; גבינה צהובה על לחם או קציצה אך לא על אבטיח. ידע זה לא רק כוח, אלא גם שגרה. אבל פוריקאקה, מה עושים אתה? בפוריקאקה אין חוקים. היא התחילה להשתולל: היא כיכבה בסלט חסה, רוממה קרקר עם טחינה, ובפרוסות של סלמון נא התבררה כבת זוג מושלמת לסלמון - השלימה בפריכותה ובאופייה המתובל את טעמו העדין והרך. לכל מאכל הוסיפה קונפטי של טעמים ומרקמים.

אלה היו ימי ירח הדבש עם הפוריקאקה, ימים של יצירתיות, שום דבר לא הגביל אותנו. "בורות היא ברכה", כתב המשורר האנגלי תומאס גריי (1771-1716). במטבח בפרט, ובחיים בכלל, הבורות יכולה להיות מקור לא אכזב לדמיון ולמשחקים שיביאו להנאות חדשות. ניסינו כמה סוגים של פוריקאקות, יבשות ולחות, עם ואסאבי ובלי, עם אצות וואקמה ואבקת אנשובי, ובלי אצות ועם תה ירוק. לא אחת בתום הארוחה התקשתי להיפרד מהמעטפה הצבעונית, המשכתי לזלול את פירורי הפוריקאקה היישר ממנה.

מתמסרת בקלות

האנתרופולוג קלוד לוי שטראוס הגדיר את הבישול כפעולה של שינוי תלוי תרבות, טרנספורמציה שחברה נוהגת לבצע לחומרי הגלם הנאים שעומדים לרשותה. בין שמדובר בחימום בתיווך מים או יין, בצלייה על הגריל או על מדורה, או בכבישה במיץ לימון - הבישול הוא שינוי בחומרי הגלם בהתאם לנורמות המטבח. ספרי המתכונים הם ספרי החוקים של הנורמות האלה.

לכאורה, השימוש שלי בפוריקאקה אינו עונה להגדרה הזאת. מצד אחד, יותר מאשר הוא בישול, הוא סוג של מפגש בין תרבויות, יש בו שאילה חסרת בושה מתרבות אחת לאחרת. מצד שני, גם שאילה היא מנגנון תרבותי, ודווקא כזה שהוא מנגנון מרכזי בתרבות היפאנית.

היפאנים נודעים במקוריות שלהם, אבל הם מוערכים ומעריכים את עצמם יותר דווקא בזכות יכולתם ליטול רעיונות מתרבות אחרת ולשפר אותם, כך שיעלו על המקור. מנגנון זה תקף גם במטבח היפאני. לדוגמה, הסושי הגיע מהסינים וסטייק הקובה, שנחשב בעיני רבים לסטייק הטוב בעולם, הוא הגרסה היפאנית למקור המערבי. לכן אין זה פלא שהפוריקאקה מתמסרת כל כך בקלות למאכלים חדשים - היא באה עם מנגנון שאילה מהבית, יש לה מגוון טעמים, היא לא דורשת הכנה מוקדמת, נוחה לשינוע וחתוכה מראש לחתיכות קטנות, כך שהיא מתאימה לסועדים צעירים כמבוגרים.

חפש את הרוקח

בסופו של דבר זה לא נגמר בטירוף, ההתאהבות לא כילתה אותי כמו את גולום, אבל גם לא דעכה, אלא הפכה אט אט לשגרה שבאהבה - שגרה שכשהיא מוצלחת היא משמרת את משובת הנעורים בתוך ההרגל. היא הפכה לבת בית, לחברה היפאנית ששמחנו לפגוש שוב ושוב על דג נא, בקינואה ובסלט ירוק. למדנו שאנחנו מעדיפים את הפוריקאקות היבשות והחריפות מעט על פני החמצמצות הלחות, ובעיקר במנות ראשונות ועיקריות ולא בקינוחים. כמו באהבות אמיתיות, אותה משיכה ראשונית שבאה מתוך תשוקה ולא ממחשבה מגלה בדיעבד היגיון שהיה סמוי בה כל הזמן.

כשבדקתי את ההיסטוריה של הפוריקאקה, גיליתי שבדומה לשוקולד ולקורנפלקס, גם הפוריקאקה החלה את דרכה כתוסף תזונה בהצדקה רפואית. על פי המסורת היפאנית, הפוריקאקה הומצאה בראשית המאה ה-20 על ידי רוקח יפאני, יושימארו, שיצר אותה מדגים מיובשים וטחונים על עצמותיהם, כדי לפצות על המחסור בסידן בדיאטה היפאנית המסורתית. לא ידעתי את הפרט הזה עד לאחרונה, ובכל זאת, בדיוק בתקופה שפגשתי בפוריקאקה, התאהבתי והצפתי בה את המטבח שלנו, חיפשתי תחליף לסידן שבמוצרי חלב, שאהובתי - האנושית, לא הפוריקאקה - נדרשה להפסיק לאכול.

מצאתי את שחיפשתי בלי שידעתי זאת. לפעמים, בשעת לילה, כשכל בנות הבית כבר ישנות, המבט שלי נודד על פני מדף הרטבים שבמטבח, ותוהה מה היה קורה לו הייתי מצליח לשכוח את מה שאני יודע על הקטשופ והחרדל, על הטחינה והחומץ, על הסויה ועל המיונז, אילו עולמות טעם לא מוכרים היו נפתחים אז בפני. לחדש עם מה שכבר מוכר לך - זה האתגר האמיתי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו