בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הצצה אל המכירה הפומבית הראשונה של מזון גורמה

חומץ בלסמי נושן ממודנה, זעפרן מחבל פריגור ומלח ממאלי זכו ליחס השמור ליצירות אמנות במכירה שהתקיימה בשדרות השאנז אליזה בפאריס

4תגובות

כאשר חושבים על אספני אוכל, עולה אסוציאציה של רעב. בעוד אספן האמנות ואספן העתיקות מתקשרים מיד לעושר ולשפע, המחשבה על אספן האוכל מעלה על הדעת פחי זבל ושאריות מזון. נדמה שכל רעיון האוסף, בין שמדובר בציורים ובין שבחנוכיות, הוא של שימור מורשת או רוח תקופתית. אפשר לאסוף את הניירות הזהובים שעוטפים את השוקולד ולהעביר אותם לנכדים, אבל טרם נולד הנכד שישמח לקבל את אוסף העטיפות של סבו עם השוקולדים המקוריים בתוכן.

בכל זאת, בערב חורפי של שלהי דצמבר התקיימה בהוטל דאסו המפואר שבשדרות השאנז אליזה בפאריס, המכירה הפומבית הראשונה בעולם של מזון גורמה. בין מכירה של אמנות עכשווית למכירה של עתיקות מהמזרח הקדום, שיבץ בית המכירות הפומביות ארטקיוריאל אירוע שהוקדש לגסטרונומיה ואוכל עילי.

זהו ניסיון לבסס את היווצרותו של אספן מסוג חדש. אספן האמנות לא קונה ציורים מכיוון שהוא מוטרד מלובן קירות ביתו, ואספן העתיקות לא קונה שעונים עתיקים מתוך סקרנות לגבי השעה. באותה מידה אספן המזון אינו מונע מרעב, אלא מרצון לבעלות על עצמים בעלי הילה.

אור עזרתי

עשו לנו לייק וקבלו את הכתבות הטעימות ביותר של גלריה ישירות אליכם

למעשה בתחום המזון כבר התבססו אספני יינות. יין, להבדיל מאוכל, מציית לעיקרון השימור שמאפשר את היווצרותם של אוספים. אספן המזון העילי נדרש להשלים מראש עם כך שהאוסף שלו יכלול בעיקר זיכרונות של טעם ומרקם. אין ספק שמי שרכש את פריט מס' 510, "ארגז של 25 צדפות אויסטר של המגדל קדורה (Cadoret) שטוחות בגודל 0000", כלומר גדול במיוחד, ידע מראש שאינו מתחיל באוסף שיאריך ימים.

לקראת המכירה ראה אור קטלוג מפורט והתקיימו שלושה ימי תצוגה מקדימה. בחלל שהוקדש לגסטרונומיה המבקרים חזו במקרר עמוס בשר מיושן, בארגז צדפות ובמגש פרלינים בתיבת פרספקס של השוקולטייר הפאריסאי ז'אק ג'נין. בתיבת תצוגה, השמורה לרוב לתכשיטים עתיקים, הם העריכו קופסאות של סרדינים בחמאה.

נדמה שאמנות המאה ה-20, על יוצריה ומבקריה, עשתה עבודה טובה בהכנת המתבונן בן זמננו לבהות בפרטי מזון כמו ביצירות אמנות. קופסאות מרק הקמפבל של אנדי וורהול והחיות המבותרות-משומרות של דמיאן הירסט הן שתי דוגמאות לכך מני רבות. כך, בהינתן תנאי תצוגה הולמים, זכו קופסאות שימורי סרדינים בחמאת צ'ילי בצבעי אדום-לבן-כחול באיכות פופ-ארטית מיידית.

בנתחי הבשר המשוייש התבוננו המבקרים בעניין עמוק השמור ליצירות אמנות מאתגרות, כולל המחול העדין - צעד אחורה להתרשמות כללית ורכינה קדימה להתמקדות בפרטים וקריאת התווית. מחול שניתקל בו במוזיאון ובגלריה, אך לעולם לא מול דוכן הקצב. הדפס צבעוני של רוי ליכטנשטיין, שנשאר על הקיר ממכירה קודמת, תרם לאווירה המתעתעת באולם התצוגה.

הביצה והתרנגולת

"הגסטרונומיה חשובה לתרבות הצרפתית לא פחות מהאמנות הפלסטית", קבע הכרוז בפתח המכירה - מצדו האחד לוח להצעות מחיר ומצדו השני שקופית המראה את הפריט הראשון במכירה, תרנגול שחוט ומרוט המתהדר רק בציצית ראש וכרבולת. מתחת לשקופית ישב ברונו ורז'וס, היועץ הגסטרונומי והאוצר של המכירה. ורז'וס נראה כאבטיפוס של הגרגרן הקלאסי - גדל גוף, פנים תאוותניים וחיוך גדול. הוא איש עסקים שעשה את הונו בסין, והתמסר בשנים האחרונות לקידום תרבות האוכל בבלוג foodintelligence במגזינים וברדיו.

ורז'וס נשא הספד מפואר לתרנגול. הוא סקר את מוצאו האצילי מהזן העתיק "ברבזיו" ואת קורותיו בלול של פרדריק מנג'ר, המכונה בזכות קפדנותו "השען של התרנגולים". מהתרנגול עוברים לתרנגולת - ומהתרנגולת לביצים. הביצים הגיעו בסלסילת עץ, שהציגה דוגמנית בשמלת ערב מהודרת של פאקו ראבאן. בהמשך הדוגמנית שבה עם פטריית כמהין לבנה וענקית, במה שנראה כמחווה לפרסומת למשחה נגד פטריות, עם זעפרן ואפילו עם נקניק ארוך ומגולגל בקופסת עץ פתוחה שנראה כי העמיד אותה במבוכה מסוימת.

אור עזרתי

שלושה בקבוקונים של 100 מ"ל חומץ בלסמי הגיעו בלוויית אדון כפוף גב ממודנה, שפירט את שבעת סוגי העץ שמהם עשויות חביות היישון. זהו חומץ בן 25 שנה, "חומץ שאי אפשר לקנות", לדבריו, "או שמקבלים אותו במתנה או שגונבים אותו". החומץ נמכר ב-1,000 יורו לבקבוקון של סיפור איטלקי מיושן היטב.

יום גשום בנפאל

באספנות, כמו באספנות, לנדירות של פריט יש חלק משמעותי במחיר שלו. ארמן פטרוסיאן, הבעלים של בית המסחר לקוויאר פטרוסיאן, מספר שהקוויאר האיכותי שהעמיד למכירה הוא מהסוג שהוא שומר לעצמו ולחבריו.

כשמגיעים לקפה, מפלס הנדירות עולה. "זהו קפה שלרוב המגדלים שומרים לעצמם. רק 1,500 ק"ג ממנו נקטפים בשנה", מסביר היבואן קלאודיו קוראלו, ומוסיף שרק תוכים מזן ג'אקו יודעים לזהות שפולי "האמברוזיה השמימית" הגדלים בברזיל בשלים. ורז'וס מדגיש ש"זה קפה כל כך טוב שאפילו אני לא זכיתי לטעום ממנו".

יש במכירה רגעים חושניים - כשריחות הכמהין והזעפרן שוטפים את האולם - וגם רגע דרמטי. מעט אחרי שהקצב איב מארי לה בורדונה סיים לתאר את תהליכי היישון הארוכים שעבר הבשר, ושיתף את הקהל בהתלבטות המורכבת באיזה סוג של ויסקי לעסות אותו - גבר כבד גוף בשורה השנייה הסתער על הסטייקים בהצעות. למרות זאת, שני הנתחים הראשונים חמקו ממנו לטובת קונה טלפוני. הקהל צחק-לעג לדבקות שלו. הוא התנשם בכבדות, אגלי זיעה ביצבצו על צווארו. בתוך הפאר של בית המכירות והאווירה המעונבת, פתאום הורגש מעין רעב. הזדהיתי באופן אוטומטי עם התשוקה שלו ושיחררתי אתו אנחת רווחה כשהצליח לקנות את אחד הנתחים. אחרי הקנייה יצא מהאולם בפנים מכוסות זיעה.

אור עזרתי

המכירה, שהחלה בהתלהבות גדולה, התחילה לדשדש בהדרגה בשלב התה. סוחר התה גולל סיפור סוחף על יום גשום במיוחד בנפאל, שבו מצא מחסה מהגשם במנזר הרוס בצד הדרך. בדרך מקרה איתר בו 10 ק"ג של תה קאנג זוהן מסתורי נושן, שהנזירים שמרו לצריכה עצמית. אף על פי כן, התה לא נמכר. נראה שכמו בארוחה שהתארכה יתר על המידה, הקהל קצת איבד את התיאבון. צוותי הטלוויזיה התחילו לקפל את הציוד, והאשה שלצדי החליפה הודעות טקסט עם בעלה: "ברווז או עוף לארוחת ערב?".

ורז'וס הבטיח לאחד המשתתפים: "הזעפרן האיכותי מפריגור ילך מצוין עם האורז האיטלקי לריזוטו שקנית קודם", והאווירה התרחקה מזאת של מכירת אמנות. קצת קשה לדמיין את הכרוז בסותביס אומר: "הקדישמן הזה ילך מצוין עם הזריצקי שקנית קודם".

אור עזרתי

ברגעים שבהם הגאות נחלשה המוכרים התחילו לרכוש זה מזה. קצב אחד הציע את הסכום הגבוה ביותר לנתח של קצב אחר. ורז'וס, ממקום מושבו על הדוכן, רכש קילו של פטריות כמהין. הזוהר הדועך חשף כי הקהל הורכב מהרבה פחות פרוות ותכשיטים מהצפוי והרבה יותר ידיים מיובלות של אנשי עמל, חקלאים, מגדלים ומסעדנים.

האיש השמן שרדף אחרי הסטייק התברר כלא אחר מאשר פייר הרמה, הקונדיטור המוערך ביותר בפאריס. בסוף המכירה הפריט שגרף את המחיר הגבוה ביותר (3,200 יורו) היה דווקא לוח גולמי של מלח ממאלי, הפריט היחיד שערכו היה דקורטיבי בלבד. נדמה שלמרות הכל, דמותו של אספן האוכל כמקבילם של אספן האמנות ואספן העתיקות טרם נולדה. האספנים הספקולטיביים עדיין מעדיפים להשקיע יותר בשמן על בד מאשר בשמן כמהין.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו