בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פילים משוקולד ממתינים לענק גרגרן

יש לו 8 חנויות ורשימת לקוחות שכוללת את אובמה ומדונה, אבל השוקולטייה פטריק רוז'ה חולם לזנוח את הפרלינים ולהתמקד בפיסול בשוקולד

6תגובות

האורנג אוטנג בחלון הראווה נראה עגמומי, ולא רק מכיוון שהיה קיץ והוא היה עשוי משוקולד. משהו בו הקרין את תוגתו של נציג הטבע הפראי, שכלוא בחנות במרכז פאריס. הבעת פניו היתה דומה מאוד לזו האנושית להכאיב של האורנג אוטנג האמיתי בכלובו, קילומטרים אחדים משם, בגן החיות הקטן של הז'רדן דה פלאנט, הגן הבוטני המלכותי.

זה היה פיסול שונה בשוקולד, לא מצועצע, ילדותי וחמוד ­ אבל גם לא היפר ריאליסטי, אלא פיסול אקספרסיוניסטי, נאמן למראה אבל לא פחות לחוויה הרגשית של קוף גדול שכרך סואן סוגר עליו.

על השלט הירקרק של החנות התנוסס השם "פטריק רוז'ה". אני אוהב את הרגעים שבהם אני טועם את מה שנמצא על הלשון ולא את מה שאני יודע עליו. רגע שבו אני מצליח להיות עם מה שמטפס במסלולי העצב מהלשון, ולא יורד אליה מתוך ידע מוקדם. זהו רגע בלתי אפשרי, אבל אפשר להתקרב אליו.

מישל לבל

סיבוב קצר בחנות, התרשמות כי הפרלינים נראים רגילים למדי ­ בוודאי בהשוואה לקוף שבחלון. המוכרת מושיטה לטעימה שקד מצופה שוקולד, ממתק פשוט. אני מניח אותו בפה ­ ובום. אותו גל של סיפוק שכרוך בלראות עולם בגרגיר חול, בגילוי של פשטות מרחיבת אופקים. שקד מצופה שוקולד שמלמד אותך משהו חדש, או ליתר דיוק גורם לך לשכוח מה שידעת על שקדים מצופי השוקולד באשר הם.

לחקות את הטבע

בשיחת טלפון מהסטודיו שלו, בעיירה סו שליד פאריס, מסביר רוז'ה: "כפסל הפונה לחוש הראייה אני חופשי לנוע בין סגנונות, אך כשאני פונה לחוש הטעם אני מאמין שצריך להישאר נאמן לקלאסיקה". בספרו, שראה אור במארס בהוצאת האשט, הוא מרחיב על כך: "אתה צריך לכבד את הטעם, אתה לא יכול להחליט עליו, הוא מחליט במקומך. זה מה שמייחד שוקולד טוב. זו לא שאלה של יצירתיות, חדשנות, תעוזה או כל מהפכה אחרת. הטעם הוא הרבה עבודה, תובענות, דיוק וגם קצת כישרון".

הספר נקרא "En quete de chocolat", שם דו משמעי: גם "בחיפוש אחר השוקולד" וגם "חקירה של שוקולד", תשוקה בצד שכלתנות. הספר עשוי תמונות ומונולוגים שכתב ז'אן מארק דימאנש מפיו של רוז'ה, על שוקולד, פיסול, ביוגרפיה ומקורות השראה. זאת יצירה מעוררת מחשבה ומגלומנית. רוז'ה פורש את משנתו לאורך שני צירים מנוגדים לכאורה ­ הטבע והמהירות, הירוק והאופנוע.

מישל לבל

הוא גדל בכפר קטנטן בן 200 תושבים. הוריו ניהלו מאפייה עם לחם "לא רע אך לא מצוין", לעדותו. ילדות בחיק הטבע שהותירה בו כבוד רב לסביבה. "אתה רוצה לחקות את העלמה טבע, אינך יכול! זאת היא שתתפוס אותך, תטביע חותמה בעיסתך", הוא אומר.

לצד תמונות של מרקמים שמעלים בדמיון קליפות עצים ותבניות סחף של אדמה, הוא מצוטט בספר: "הבט בפיסות האלה, לא עשיתי דבר כדי שהדוגמאות האלה יווצרו, הטבע חזק ממני".

בן 15 עזב את בית הספר והתחיל לעבוד כשוליה לקונדיטורים. בן 18 התנסה לראשונה בעבודה בשוקולד, התאהב בו ­ ונראה שגם בעצמו. "פטריק רוז'ה, אתה עשוי כדי ליצור, להעז, להיות עצמך, להיות אמן, איש אמנות, פסל של חומר נערץ זה. השוקולד חזק ממך. הנח לשוקולד להוליך אותך", הוא אומר בספר.

בעקבות השוקולד הגיע לפיסול, "חש שהחומר קורא לו לפסל בו", במילותיו. אמנם עד גיל 26 כף רגלו מעולם לא דרכה במוזיאון לאמנות, אבל הוא התמסר לחומר מתוך אינטואיציה. הוא מפסל בסגנון אקספרסיבי פילים והיפופוטמים ענקיים, ש"ממתינים לענק גרגרן", פינגווינים ודבורים קטנות הנחות על כוורות משוקולד, שאת הדבש הניגר מהן הוא רודה בעצמו מכוורותיו.

בעיניו, זו פסגת יצירתו ­ מחווה לטבע, מולידו של השוקולד. בפסלים אחרים הוא מבצע מחוות לאמנות המודרנית, לפסלי האנשים התמירים של ג'אקומטי, לשמנמנים של בוטרו, לחמוקי פסליו של ברנקוזי ולקסם האפל של האנימטור טים ברטון.

מישל לבל

הפסלים זיכו אותו בפרסים רבים והניבו שיתופי פעולה. לפני כשנה פנה אליו מעצב האופנה קרל לגרפלד, שעבד על פרסומת למותג שלגונים גדול. לגרפלד תיכנן סוויטה במלון, כשעל המיטה שרוע הדוגמן והמוזה שלו, באטיסט ג'אביקוני, מחזיק ארטיק בידו. מרוז'ה ביקש ליצר העתק מושלם של החדר כולל הקירות, הרהיטים והדוגמן בשוקולד. משימה שביצע באופן מעורר התפעלות ותהודה תקשורתית. למרות העניין, רוז'ה נשמע מעט מסויג כשאני מזכיר את העבודה הזאת. הסגנון ההיפר ריאליסטי שלה מפחית בעיניו מחשיבותה האמנותית.

המהירות כמהות

בצד החיבור שלו לטבע, רוז'ה מדגיש את מרכזיותה של המהירות בעבורו. זהו חיבור לא טריוויאלי, שכן במחשבה הגסטרונומית של ימינו, נדיר שהמהירות ניצבת בצד של ה"טובים". תנועות קולינריות דוגמת "סלואו פוד", מסמלות את החיבור המקובל בין איכות קולינרית לאטיות.

הוא מספר שכבר בילדותו הטבע והמהירות ניצבו בעיניו זה מול זה; הוא היה לוטש עיניים במכוניות המאיצות על פני הפסטורליה של כפרו בדרך לפאריס. בבגרותו היה לאופנוען וחובב ספורט אתגרי, הרואה במהירות חלק אינטגרלי באישיותו הרלוונטי לעיסוק בשוקולד.

"המהירות היא מהות בשוקולד, היא מרכיב וירטואלי ונשגב. זהו משחק קיצוני בחומר חי, עיסה כהה וממותקת שעוברת מנוזל למוצק כהרף עין. מוצק שמתרכך בחושניות רבה, נסדק ומתפצל. המהירות הופכת לדיוק...", הוא מצוטט בספר. "המהירות מאפשרת לשלוט ביצירה או לפחות לנתב אותה. שניות עושות את ההבדל, קצת כמו באופנוע, כשנדמה שהמנוע עומד להיעקר ממקומו עם כל עיקול נוסף, והגוף כבר בקושי מצליח להיאחז בדרך ובחיים. אותם סנטימטרים או מילימטרים של אספלט הם כל ההבדל".

כשמעירים לו שההיגיון מאחורי הטיעון הזה אינו ברור, רוז'ה מקבל זאת כמחמאה דווקא - הוכחה לכך שהצליח לשמר את הקישור המורכב בין אהבה, עיצוב וטעם. אך המהירות ובן זוגה, הזמן, יכולים גם להפוך לאויב כשמדובר בפיסול בשוקולד. הם מייבשים ומעוותים, מלבינים ומפוררים.

פטריק רוז'ה

עם סכנת הכיליון רוז'ה מתמודד בעזרת ברונזה. לאחרונה החל לייצר תבניות ליציקה על פי חלק מפסליו הפחות גדולים. כך הוא יוצר אבטיפוס בשוקולד, מכין ממנו תבנית ונהנה מתכונותיו הצורניות הייחודיות של השוקולד ומנצחיותה של הברונזה, שמאריכה את חייהם ומגדילה את הסיכוי שייהפכו לנחלתם של אספנים.

עם שבע חנויות בצרפת ­ - חמש מהן באזור פאריס ­ - חנות נוספת בבריסל ורשימת לקוחות שכוללת את אובמה, מדונה, סרקוזי וז'ראר דפרדייה, רוז'ה חולם עכשיו להתמסר לפיסול. את העבודה על הפרלינים, הקלאסיים כמו הפררו רושר והטראפלס; והעכשוויים בטעמי הליים הברזילאי והיוזו היפאני ­ הוא רוצה להשאיר לשוליות שהוא מכשיר בסדנה רחבת ידיים בלב גן ירק.

הוא רוצה להקדיש את זמנו לפסלים הדורשים עבודה ממושכת. הפסל והשוקלטייה שבו חיים זה בצד זה, אך הוא מבחין ביניהם. "בפני הלקוח אינך אמן, אלא זה שצריך לגרום לרגש להתגלות לחיך, ויודע לשלוט ביכולת ליצור מחדש את העונג הזה", הוא אומר. בעיניו, העונג מסתתר דווקא באחד השוקולדים הפשוטים שלו, מריר עם אגוזים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו