${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ארוחת בוקר בקפה ארלוזורוב: לחכות, לאכול, להתאכזב

15 דקות המתנה לכוס מים, 48 דקות המתנה למזון ומפגש מצער עם אוכל לא מוצלח - יעל רייף חוותה בוקר מאכזב במיוחד בבית הקפה הוותיק

תגובות

הדיל: את קפה ארלוזורוב, הקיים משנת 1995, אנחנו מחבבים עד מאוד. תמיד הערכנו את שפע הירוק והצומח שדאגו הבעלים לפזר מסביב, ואת האווירה הביתית, החמה והנינוחה. לפני מספר חודשים, ולאחר שש עשרה שנים באותו פורמט, החליף בית הקפה בעלים, כשאחת מהשותפות החדשות, יש לציין, היא הטניסאית שחר פאר. יחד עם פאר, שינה המקום פנים, עבר שיפוץ והחליף תפריט ותדמית. כדי לבדוק מה השתנה והאם רוחה של העלמה הספורטיבית שורה גם על התפריט, הגענו לבקר.

קפה ארלוזורוב - כל הפרטים

» ארוחות בוקר בתל אביב» בוקר בשה קורין: אירופה בכיכר המדינה» בוקר בחטאים מתוקים: שחיתות מענגת» בוקר טוב ויקר במלון שרתון ת"א

שש ארוחות בוקר במקום. הראשונה, "בוקר ארלוזורוב" (51 שקלים) מורכבת מביצים, סלט ירוק, מאזטים, לחם ושתיה קרה וחמה. ארוחת "בוקר ספרדי" (43 שקלים) כוללת פריטטה תפוח אדמה ובצל, סלט ירוק, נקניקיית עגל ובצל סגול ועגבניה צלויים. יש גם קרוק מאדאם (48 שקלים) עם האם, גבינת אמנטל, בשמל פטריות פורטבלו וסלט ירוק, או שקשוקה (43 שקלים) עם זיתים, סלט ירוק, טחינה ולחם שחור. אוהבי המתוק יכולים להזמין פרנץ' טוסט (39 שקלים) עם סילאן אספרסו, שמנת חמוצה ופירות או מוזלי (39 שקלים) עם חלבה, פירות וסילאן. אף אחת מהמנות למעט "בוקר ארלוזורוב", לא מגיעה בליווי משקה, למעט בשעות הארוחה העסקית. אנחנו הלכנו על ארוחת הבוקר הספרדית ועל הקרוק מאדאם בגרסה נטולת האם.

השעה: ארוחת הבוקר מוגשת לאורך כל שעות פעילות המקום, ובין השעה 12:00-17:00 במסגרת ארוחה עיסקית, עם משקה אחד לבחירה.

החברה: אקלקטית. לצד מבקרים קבועים נצפתה כמות מרשימה של אמהות צעירות על טפיהן שהתרוצצו בין לפטופיסטים רבים, סטודנטים או סתם כאלה שהגיעו מצוידים בספר או ערימת עיתונים.

השתייה: הגענו לבית הקפה ביום שמשי במיוחד, ובהתאם, במצב צבירה מיובש וצמא. כשרק התיישבנו, ועוד לפני שהזמנו, ביקשנו כוס מים. את אותה כוס מים שבוששה להגיע ביקשנו גם במעמד ההזמנה וגם עשר דקות לאחר מכן, כשערכו לנו את השולחן. מתוך ההיצע הפירותי הקבוע, מיץ תפוזים וגזר הם היחידים שנסחטים במקום, אז הלכנו על מיץ תפוזים בתקווה שמשהו ירווה סוף סוף את הצמא. בסוף הם הגיעו ביחד, גם כוס המים וגם מיץ התפוזים ששכן בכוס נדיבת מידות אבל היה חם ובלתי שתי בעליל. קרח שהזמנו, והגיע גם הוא לאחר יותר מדי זמן, הצליח לאושש את מרק התפוזים החם הזה.

הקפה: קפוצ'ינו רגיל ואחד נוסף על בסיס חלב סויה של המותג המוצלח bristot , הגיעו בטמפרטורה פושרת וסבלו מהקצפה חובבנית, אוורירית ומלאת בועות.

כוס מים, מישהו? קפה ארלוזורוב (צילום: יעל רייף)

הלחם: מכיוון שהארוחות שהזמנו מגיעות ללא לחם, ביקשנו לתגברן עם מנת לחם שהתגלתה כלחמנייה גדולה מרובעת ועתירת שומשום, גרעינים וזרעונים שונים. על אף המראה המצודד, הטעם היה אנמי וכך גם המרקם. חימום מוקפד יותר היה הופך את הקרום הדק והסתמי לפריך ומעניין.

הביצים: אחד הדברים הנעימים יותר בפריטטה הוא אופייה האוורירי ומרקמה העשיר - תוצאה של מילוי בשלל תוספות כמו בשר, פירות ים, ירקות או גבינות. זו שהגיעה לשולחננו הורכבה משני רבעים לא גדולים ונראתה כמו אוכל של בית חולים, וברק שמעיד על שימוש מוגזם בשומן. והטעם? לא שונה בהרבה. משהו שמזכיר פשטידת תפוחי אדמה דחוסה ושמנונית שממצה את עצמה לאחר ביס. לידה ניצבו עגבניה ובצל בשלמותם שעל פי התפריט אמורים היו להיות צלויים, אבל בפועל נצרבו יתר על המידה רק בתחתית והיו טריים ונאים לחלוטין לכל אורכם ורוחבם. נקניקיה קטנה ולא פוטוגנית שהוגשה לצדם ונצרבה עד פריכות, היתה טעימה מאוד ובעלת מרקם בשרי, עסיסי ומוצלח.

מנת הקרוק מאדאם הורכבה משתי פרוסות לחם קסטן לבן ופשוט שלא נקלה עד פריכות או הושחם במעט חמאה, דבר שהיה תורם לו רבות. בין שתי הפרוסות הונחה כמות אימתנית של גבינה צהובה שהאירה באור חדש את ההמלצה הבריאותית "זהירות כולסטרול", ועוררה חשש בריאותי כבד. מעל הפרוסה העליונה, ואולי לחיזוק הרושם המתריע או חידוד הטעם, הונחה פרוסת גבינה צהובה נוספת ומעליה ביצת עין חרוכה מדי. עוד לפני שטעמנו הבנו שמדובר במנה יבשה במיוחד, ותהינו היכן מסתתר לו רוטב הבשמל עם פטריות פורטבלו שהובטח.

כמו אוכל של בית חולים. פריטטה בקפה ארלוזורוב (צילום: יעל רייף)

טעימה ראשונה איששה את העניין. מדובר היה בגרסה הקולינארית לאדמת לס. פרוסות הקסטן שהמתינו כנראה במטבח זמן מה עד שהוגשו, החלו לקבל סממנים ראשונים של יובש. פרוסת הגבינה הצהובה הנוקשה שהונחה מעל הפכה את העניין לקשה ללעיסה עוד יותר, וגם החלמון שנותץ ופוזר על הכל, לא תרם. את רוטב הבשמל מצאנו, לאחר בירור עם המלצרית, מסתתר אי שם בין שכבות הגבינה הצהובה שבתוך הלחם - חסר ריח או טעם של פטריות פורטבלו או בכלל, קמחי ולא מועיל. גם עין בלתי מזויינת בחושים ביקורתיים או בהבנה קולינארית בסיסית, יכולה היתה להבחין בקלות בכך שמנה כזאת אסור להוציא מהמטבח.

הסלט: זה שליווה את הקרוק מאדאם הורכב מחסה, גזר מגורר, עגבניית שרי חצוייה ורוטב ויניגרטי מתקתק ולא מרגש. הסלט הגדול יותר שמילא בכמותו את צלחת הפריטטה שמר על הרכב דומה מינוס עגבניית השרי, פלוס כמות גדולה מדי של ויניגרט שהשתלט על כל עלה, והפך את הסלט לכבד ונטל את רעננותו הטבעית.

השירות: אם חשבנו שההמתנה לכוס המים המיוחלת היתה ארוכה, מהר מאוד מצאנו עצמנו מתבדים. את הזמנת האוכל ביצענו כ-10 דקות לאחר שהתיישבנו במקום. לאחר 25 דקות מרגע ההזמנה, כששום מרכיב מהארוחה לא הגיע לשולחן, התחלנו לנוע בחוסר נוחות. כך גם לאחר 35 דקות כאשר מסביבנו, שולחנות שהגיעו והזמינו אחרינו, לועסים בנחת מלוא השולחן. לאחר 40 דקות, ומכיוון שאף לא אחד מהמלצרים ניגש כדי להסביר מה שצריך להסביר או להתנצל על הרעבת הסועד התמים, פנינו אנחנו לאחת המלצריות וביקשנו לבדוק מה קרה. היא מלמלה התנצלות לא ברורה על בלאגן במטבח, והציעה להגיש לנו בינתיים את הקפה - מנחה שמגיעה בילט אין עם הזמנת הארוחה, אותה ביקשנו לקבל בסוף הארוחה כבר במעמד ההזמנה. 43 דקות שלמות חיכינו עד להגעת הפריט הראשון בארוחה: לחם ולצידו ממרחים שהזמנו כמנת צד. חמש דקות לאחר מכן, ו-48 דקות מרגע ההזמנה, הגיעו המנות לשולחן.

השורה התחתונה: 15 דקות המתנה לכוס מים, 48  דקות המתנה למזון ומפגש מצער עם אוכל לא מגרה, טעים או מוצלח הביאו אותנו למסקנה העגומה שמדובר בבית קפה שפשוט לא מכבד את יושביו.  

קפה ארלוזורוב, ארלוזורוב 53, תל אביב

*#