${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ארוחת בוקר בלה רפובליקה די רונימוטי: רחוק מאיטליה

התפריט מפוזר מדי, האקוסטיקה בעייתית והלחמים מאכזבים - ובכל זאת, לגרסה החדשה של רונימוטי במרכז תל אביב בהחלט יש פוטנציאל

תגובות

הדיל: לה רפובליקה די רונימוטי עשתה עליה מבורכת מרמת החייל ההייטקיסטית הישר לרובע לב העיר שבתל אביב. עם המעבר, השתנתה כנראה גם הגדרת התפקיד ומ"מסעדה מעדנייה איטלקית", הפך המקום ל"מסעדה איטלקית חדשה מבית רונימוטי וטרטוריה אורבנית". החלל החדש, יש לפרגן, נראה יפה ומושך גם מבחוץ וגם מבפנים. חבל רק שהשם "לה רפובליקה" סובל מעודף פאתוס וחוסר חן. רפובליקה או לא, אל רונימוטי הגענו בפתחו של סוף שבוע סוער, רעבים ומצפים.

לה רפובליקה די רונימוטי - לשעות פתיחה ולכל הפרטים

» ארוחות בוקר - לכל ההמלצות» ארוחות בוקר מסביב לעולם

ארבע ארוחות בוקר בתפריט, כולן מוגשות עם שתיה חמה ומיץ סחוט לבחירה. הראשונה "איטלקי" (56 שקלים), מזכירה את ארוחת הבוקר הקלאסית וכוללת פריטטה, צלחת לחמים ומאפים, ממרחים, גבינות, אנטיפסטי וסלט פנצנלה. "איטלקי בריא" (46 שקלים) היא ארוחה הכוללת יוגורט די בופאלו עם גרנולה תוצרת בית, סלט פנצנלה, סלט עשבי תיבול, צלחת לחמים מחיטה מלאה עם שמן זית וחומץ בלסמי וגם זיתים וקונפיטורה ביתית. יש גם "איטלקי קונטיננטלי" (34 שקלים) עם משקה אחד לבחירה, ביצה רכה עם מקלות לחם קלוי, לחמים, סלט פנצנלה, זיתים, גבינת שמנת, קונפיטורה, חמאה וזיתים. אנחנו בחרנו ברביעית - "בוקר אלה רפובליקה" (89 שקלים) שנראתה אטרקטיבית מכולן, נרמזה לנו כארוחה זוגית (על כך העידו גם ההיצע והמחיר) וכללה פריטטה/ ביצים לבחירה, צלחת לחמים ומאפים, צלוחיות של ממרחים ומזטים שונים (בשר, דגים וגבינות), אנטיפסטי, סלטים, זיתים, חמאה וקונפיטורה ביתית.   

השעה: ארוחת הבוקר מוגשת באמצע השבוע בין השעות 8:30-11:30, בימי שישי בין 8:30-13:00 ובשבת בין השעות 9:30-13:00.

החברה: הגענו ביום שישי קצת לפני השעה 11 ומבלי להזמין מקום, כך מצאנו את עצמנו על הבר, שהיה דווקא נעים ומרווח, אבל המסעדה עצמה היתה רועשת להפליא ומלאת תכונה. המסעדה שהיתה מלאה עד אפס מקום כללה משפחות רבות בהרכב גילאי שונה - עם ובלי ילדים, זוגות פנסיונרים, וגם זוגות רומנטיים שבחרו לפתוח את הבוקר באווירת רומנסה איטלקית קסומה, אבל מצאו את עצמם צועקים דברי אהבה זו לאוזנו של זה, תופעת לוואי של הבלגן הווקאלי שהתחולל סביבם.

השתייה: לצד ההיצע הקבוע של מיץ תפוזים, לימונדה ואשכוליות - כולם מגיעים הישר מפיית הבקבוק, יש גם מיץ תפוחים אורגני מבקבוק ובתוספת מחיר. הלכנו על מיץ תפוזים שהגיע מתוק מדי וסינתטי בטעם ובריח, בתוך כוס קטנה ולא מרווה בכמותה בעליל.

הקפה: קפוצ'ינו של tazza d'oro שבימים כתיקונם ניחן בטעם מוצלח וארומה עדינה ונעימה, היה חזק ולא מאוזן מבחינת יחסי האספרסו והחלב, ובעיקר מוקצף בפראות ועתיר בועות. גם האספרסו הקצר סבל מאותו כשל והיה שרוף מדי ונטול ארומה לחלוטין.

הלחם: בדרך כלל כשאנחנו מגלים בתפריט את שילוב המילים המבטיח "צלחת לחמים ומאפים", הנטייה המיידית היא לפתח הר של ציפיות ולדמיין לחמים ריחניים ופריכים, כאלה שמתפצחים בפה בכל נגיסה, כשלצידם מאפים מתוקים ועתירי חמאה שיצליחו להעביר כל קפדן תזונתי על דעתו. לא כך היה במקרה הנ"ל.

אכזבה. לחמים בלה רפובליקה די רונימוטי (צילום: יעל רייף)

הצלחת הפחמימתית האישית שלנו היתה נטולת כל בצק שעונה באופיו להגדרה "איטלקי" או אפילו שומר על זיקה לעם הנפלא הזה. היו שם שני לחמים חביבים, אחד בהיר ושני כהה, הפרוסים לפרוסות עבות ומתאפיינים בקרום מצוין ופריך שככל שנכנסים פנימה הופך לסתמי ולא מעניין. לצידם בריוש חמאתי, אבל רחוק מלהיות נימוח, כנוע ומפנק. באותה צלחת מאכזבת היתה גם עוגת שיש פרג בנאלית, נוקשה מדי במרקמה ומתוקה יתר על המידה, שנזנחה כבר לאחר טעימה ראשונה.  

הממרחים: לצד הלחמים הגיעו שלוש פנכות קטנטנות. בראשונה שכן שילוב איטלקי קלאסי וטעים של שמן זית ורוטב בלסאמי. הרעיון הוא לבצוע את הלחם (או הפוקאצ'ה, בכוונתו המקורית של המשורר) ולטבול אותו חזור וטבול בשילוב הצהוב שחור הזה, עד לאיחוד של שני החומרים. לביצוע העקבי הזה אופי טקסי, תרפויטי ובעיקר טעים מאוד. בפנכה השניה היו זיתים מכמה מינים - חביבים אך נטולי ריגוש ובשלישית קונפיטורה ביתית טובה של תפוחים והל. מסביב לכל אלו פוזרו מספר צלחות בגדלים שונים. מהנה ונדיב ביותר בגודלו היה הנוצ'ה - נתחים דקים של שייטל שהזכירו רוסטביף איכותי ועדין טעמים, ומעליו זילוף של חומץ בלסמי מצומצם, זרעי רדל פריכים וערימת ארוגולה פריכה. גבינת גאודה פרוסה דק היתה גם היא טעימה וטרייה וכך גם גבינת השמנת הסמיכה שהוגשה בטמפרטורת החדר.

נתחים ורודים ויפים של מטיאס ועליו טבעות בצל ירוק היו מוצלחים מאוד, עדינים בטעמם וגם הם - כקודמיהם - טריים ואיכותיים. צלחת האנטיפסטי לעומת זאת, היתה מאכזבת. ההיצע היה דל והמרכיבים, סלק, שומר וכרישה, היו דומים מדי אחד לשני בטעם ובמרקם ולכן גם ממצים את עצמם די מהר. המרת אחד מהם לחציל למשל, זוקיני או פלפל אדום, היו הופכים את הצלחת לאטרקטיבית יותר, נעימה לעין ועשירה בטעמים. לצד האנטיפסטי הוגש מקל בצק שטוח ופריך שהזכיר קרקר משודרג עם מיני שומשום וזרעונים. את החמאה והפסטו קיבלנו לקראת סוף הארוחה, רק לאחר שתזכרנו את הברמן/ מלצר. הפסטו היה שחור באופן מרתיע, לא מספיק "בזיליקומי בטעמו", מריר ומאוד לא נעים.   

ורוד משמח בקצה המנהרה. מטיאס בלה רפובליקה די רונימוטי (צילום: יעל רייף)

הביצים: הפריטטה הגיעה בצורה מלבנית, מפתיעה וקטנה מדי באופן שגרם לנו לתהות איך אמורים להתחלק בה והאם אחד מאיתנו יאלץ, כאקט אצילי, לוותר לאחר. המרקם היה מצוין, אוורירי וחרוך מעט בדפנות, בדיוק כמו שצריך. גם הטעם היה מוצלח והעיד על שימוש מושכל בשמנת וטיפול יסודי. הבעיה היתה שדווקא אותם אלמנטים חיוניים שהופכים את מנת הביצים מחביתה משודרגת לפריטטה איטלקית מסורתית, היו חסרים. למרות שהיו שם בזיליקום, פלפל אדום וקישוא, הם הוספו כל כך במשורה עד שבקושי רב הורגשו ונטעמו, והתוצאה הסופית היתה לא מספיק עשירה ומהנה.  

הסלט: שני הסלטים שהוגשו בקערות לבנות בעיטור אלגנטי עדין, היו נפלאים ומרעננים. סלט עשבי התיבול שיכול היה להיות נדיב יותר בכמותו ולכסות שטח פנים של קצת יותר מחצי צלחת, היה מצוין. הוא הכיל פטרוזיליה, בצל ירוק ונענע, כולם קצוצים ומתובלים במעט שמן ולימון, ומעליהם גרעיני חמנייה פריכים, מה שגרם לנו לכנות אותו "מרענן החיך הרשמי". סלט הפנצנלה, במקור: אוכל לעניים, אבל כאן תאווה אמיתית לעיניים ולפה היה מורכב מרבעי עגבניות, זיתים שחורים, קרעי בזיליקום, פלפלים צהובים ואדומים חתוכים גס, בתיבול מלח, פלפל, חומץ בן יין עדין ושמן זית מוצלח. כל אלו נספגו בקרוטוני הענק והפכו את בליל המרקמים הנהדר הזה לעונג של ממש.  

תאווה אמיתית לעיניים ולפה. סלט הפנצנלה בלה רפובליקה די רונימוטי (צילום: יעל רייף)

השירות: היות שהתיישבנו סביב הבר, היה זה הברמן החביב שתפקד על תקן המלצר. על אף שהיה חינני וחייכן וגם הזמין אותנו ללימונצ'לו אכזרי עם סיום הארוחה, על רוב שאלותינו הוא לא ידע לענות. מלבד העובדה האחרונה ומשני הממרחים שנשכחו אי שם במטבח, חווית השירות היתה חיובית.

השורה התחתונה: מהארוחה ברונימוטי יצאנו מעט מבולבלים. מצד אחד לקחנו בחשבון את האקוסטיקה הנוראית שלא מאפשרת לנהל תקשורת תקינה. מצד שני לא הצלחנו להבין מדוע הארוחה שבחרנו "בוקר אלה רפובליקה" - עליה נאמר לנו שהיא בסגנון זוגי, כוללת פריטטה קטנטנה ומשקאות שיספיקו לאדם אחד עם צמא ממוצע. מצד שלישי חלק ניכר מהמנות שכללה ארוחת הבוקר היו מצוינות ומורכבות מחומרי גלם טריים ואיכותיים. מצד רביעי יש בארוחה הזאת משהו מפוזר ומבלבל, גם בצורת ההגשה וגם בבחירת המרכיבים.

לאחר רשימה מסודרת של "בעד ונגד", הגענו לשתי מסקנות עיקריות שיהפכו את הארוחה לנעימה, מתגמלת ומומלצת יותר: באקוסטיקה הבעייתית יש לטפל לאלתר או לצמצם את מספר השולחנות כדי להפוך את המקום למשהו שאפשר לשהות בו מבלי לסכן את מיתרי הקול, האזניים והגרון. שנית, שינוי בתפריט לטובת בניית ארוחות בוקר ברורות יותר בייעודן ומפוזרות פחות בהיצע ובצורת ההגשה, יעשה לרונימוטי רק טוב, כי הפוטנציאל בהחלט קיים.

לה רפובליקה די רונימוטי - לשעות פתיחה ולכל הפרטים

*#