טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ארוחת בוקר באיטלקיה בתחנה: זהירות, מלח!

המחיר אמנם גבוה, אבל ארוחת הבוקר גדולה ונדיבה בהרבה מהמומצע. עכשיו נותר רק להפחית משמעותית בכמות המלח ולשדרג את הפוקצ'ה

תגובות

הדיל: מתחם התחנה שבנווה צדק על גבול יפו תל אביב, רחוק למדי מהגדרות כגון "אותנטי" או "פנינת חן תל- אביבית ליודע דבר". לצד מדגם לא רחב מספיק של חנויות קונספט עצמאיות ומקוריות, הוא מרושת בחנויות רשתיות כצומת ספרים, בבתי ממכר עם אוריינטציה תיירותית מבחינת מחירים וסחורה, ואפילו בחנות מזכרות המוקדשת לעיר תל אביב. בינינו, בין כל כך הרבה שופינג, מסעדות, ברים ובתי קפה, לא תמיד קל לזכור או לשים לב לכוונתו המקורית של המשחזר. אבל מה, פוטוגני המתחם. בהחלט כן. אז חיכינו ליום שמשי של אמצע שבוע כדי לא ליפול לצפיפות הסופ"ש, והגענו למסעדת איטלקיה בתחנה. המטרה - לאתר אופציה קולינרית ראויה וטעימה למי שבתי קפה רשתיים או קפה+מאפה, פחות מספקים עבורו את הסחורה.איטלקיה בתחנה - לשעות פעילות ולכל המידעארוחת בוקר בקאסה נובהארוחת בוקר באמיליןלפחות השם מבטיח. איטלקיה בתחנה (צילום: יעל רייף)

שלוש ארוחות בוקר מוגשות באיטלקיה. שלושתן נושאות שמות מבטיחים, סיפוריים, ציוריים וכמעט רומנטיים. ב"ארוחת בוקר בנאפולי" (58 שקלים) משתתפת שקשוקה ברוטב עגבניות נפוליטני, סלט, נקניק, גבינה, ממרחים, לחם בסגנון דרום איטליה, מיץ ומשקה חם. "טיול של בוקר בדרך לאמלפי" (68 שקלים) יזכה את המזמין בביצים לבחירה, גבינות, מטיאס בשמן זית, ממרחים, סלט, לחם, שני משקאות לבחירה וכוסית לימונצ'לו תוצרת בית. "ארוחת בוקר בסיציליה" (74 שקלים), מיועדת לאוהבי הדגים וכוללת חביתת זוקיני עם טימים, מבחר של דגים, גבינה, ממרחים, סלט, לחם ושני משקאות לבחירה. אנחנו הלכנו על "טיול של בוקר בדרך לאמלפי" עם ביצה מקושקשת ועל "ארוחת בוקר בסיציליה".

השעה: ארוחות הבוקר מוגשות בימים ב'- ו', בין השעות 9:00 - 12:00 ובימי שבת וראשון בין השעות 10:00 - 12:00.

החברה: המסעדה ממוקמת בלב מתחם התחנה ומשתרעת על פני שטח רחב. הרחבה החיצונית מוצלת חלקית ונעימה מאוד לישיבה בימים בהם הרוח רחומה. אפשר גם לשבת במרפסת המקורה או בחלל המסעדה הפנימי, סמוך לבר או לצד השולחנות. בהתאם למיקומה ולאופי המתחם, רוב הסועדים הם טיילי ותיירי התחנה: משפחות, חברים וזוגות רומנטיים.

השתייה: מבין המיצים השונים, מיץ התפוזים הוא היחיד שנסחט במקום ולכן הוא זה שנבחר. הוא היה נעים וטעים, והגיע בכוס גבוהה ורחבה שהרוותה את צמאוננו לאורך כל הארוחה. כוסית לימונצ'לו תוצרת בית שאמורה היתה להגיע כחלק מארוחת ה"בוקר בדרך לאמלפי", נשכחה כנראה אי שם על הבר.

הקפה: קפוצ'ינו של Mauro הוקצף לתפארת והיה מדויק בחומו ובטעמו. גם אמריקנו שהוגש בכוס שקופה כעורה, כזו שמעלה אסוציאטיבית את עגלות התה של מסדרונות ההסתדרות, היה מוצלח מאוד. לבריסטה המוכשר פעמיים הידד.

הלחם: ההבטחה בתפריט "לחם בסגנון דרום איטליה" עוררה באחת את סקרנותינו הפחמימתית שלא יודעת שובע. חשבנו על לחם כפרי, חריף אפילו, בעל צורה אמורפית ובצק ריחני. אז חשבנו. בפועל היתה זו פוקצ'ה סתמית שחום גופה, המהירות שבה הגיעה והיעדר כל רמז לפריכות, העידו על חימום חפיפניקי חוזר ולא על אפייה בעת ההזמנה או אפילו, אם אין מדובר במהדרין, על חימום ממושך ומוקפד יותר. אחרי נגיסה וחצי הובן עניין הטעם (חביב) והמרקם (משעמם), והיא נעזבה לנפשה.לא מדרום איטליה. פוקצ'ה (צילום: יעל רייף)

הממרחים והגבינות: קיבלנו את הממרחים מחולקים על גבי פלטות מלבניות לאגף דגים ולאגף גבינות. הדבר הראשון עליו התבייתו העיניים הגדולות היה הכמות הנדיבה של כל אחד מהם. כזו שמספיקה בקלות לשני רעבים. באשר לאופן הסידור, יש שיאהבו את צורת ההגשה ויש שיעידו על דמיון גדול מדי לבריתות ושמחות שונות שהתקיימו אי שם בשנות ה-80. והטעם? עובר בהצלחה את מבחן החיך. גבינת שמנת וזיתים, על אף שזולפה באופו מיושן ומאוד לא "דרום איטלקי" על הצלחת, היתה טעימה מאוד, סמיכה ועשירה בטעמי זיתים. גם חתיכות הזיתים שהיו בה תרמו לעניין ולמרקם. גבינת פטה ומעליה שמן זית מוצלח היתה מעודנת במליחותה, רכה ונימוחה. משהו שכיף לערום על לחם כפרי טוב, או לנשנש סתם כך. גם המוצרלה לא איכזבה, וכך, כשהיא מעוטרת בעלה בזיליקום, פלפל גרוס ושמן זית, היתה זו הנאה אמיתית לחיך. לפני שעברנו לאגף הדגי, דגמנו את ממרח הפסטו הנהדר ששפע ארומטיות בזיליקומיות נעימה והצטיין במרקם גס מעט שאיפשר להרגיש כל מרכיב בנפרד, התענגנו על ריבת עגבניות שרי מצויינת והגבנו בסלידה לטעמם של זיתים שתובלו יתר על המידה והיכו את בלוטות הטעם ללא רחם. הטבח מאוהב. דגים מלוחים וגבינות (צילום: יעל רייף)הדגים: ארבעה נתחי אנשובי תוצרת בית, כך על- פי התפריט היו מוצלחים, רכי בשר, טעימים מאוד, ואכן, רחוקים שנות אור מאחיהם החנוטים בצנצנות או בשימורים. הסרדינים השמנמנים ששכנו לידם ונכבשו במלח, עוטרו בנוסף במלח גס מאוקיינוס כלשהו ולכן היו מאוד מלוחים. חבל, כי בשרם היה ענוג וטעים. נתח שמן של מטיאס שהונח לחוד, על צלחת הביצים, היה גם הוא איכותי ומוצלח. דווקא הסלמון המעושן שהוגש בערימה ענקית היה סתמי בצבע, בטעם ובמרקמו היבש ולא ניצל את פוטנציאל המפנק הרשמי של הארוחה, כפי שסלמון טוב היה יכול בקלות לעשות. נתח מטופל ואיכותי יותר היה הופך את הפלטה הדגית מ'טובה מאוד' ל'דוז פוואה'. אחרי ע10 דקות לערך מתחילת הארוחה, הרגשנו את רמת המליחות בפינו נוסקת אימים ומשתלטת על רוב מרכיבי הארוחה בעקבות מנת יתר של דגים כבושים/מלוחים/מומלחים יתר על המידה, בשילוב יד קלה על צנצנת המלח הגס. מנה סמלית של אנטיפסטי או איזה ירק קלוי נחמד, היה משתלב נפלא וגם עונה לייעוד "איטלקי" ומאזן את הטעמים.הביצים: המקושקשת היתה מקושקשת בסיסית וטעימה. חביתת הזוקיני והטימין, טעימה גם היא, היתה קטנה, תפוחה כהלכה ורכה מבפנים. פרוסות קטנות של קישואים היו חביבות והוסיפו מימד של עניין לחביתה הביתית הפשוטה, אך הטימין, לבד מענף שקישט את המנה ממעל, נעדר ממנה לחלוטין, וחבל שכך.זכר לטימין. ארוחת בוקר באיטלקיה בתחנה (צילום: יעל רייף)

הסלט: ביקשנו לקבל את שני הסלטים נטולי בצל, ועל אף שהכילו עגבניה ומלפפון בלבד, הם היו טריים, טעימים ותובלו כהלכה בהרבה לימון, פלפל גרוס ושמן זית טוב.

השירות: חביב וידידותי. למרות שסעדנו ברחבה החיצונית, שמר צוות המלצרים על קשר עין רציף עם הנעשה בשולחן, וגם האוכל וגם החשבון הגיעו חיש מהר לשולחן. ובכל זאת, יש מה לשפר: לבד מהלימונצ'לו הנעדר היה גם פיקשוש באחד ממשקאות הקפה שהגיע לשולחן הפוך לחלוטין מהצורה המקורית בה הוזמן.

השורה התחתונה: על אף שמחירה של כל ארוחה עובר בקלות את הרף הממוצע, חשוב לזכור כי במקרה הנ"ל כל ארוחה היא מלמיליאן בגודלה ובחומרי הגלם הדגיים היקרים והאיכותיים סביבם היא מורכבת ובנויה. הצדק החברתי והקולינרי יושג סופית רק כאשר תשודרג הפוקאצ'ה, סליחה, הלחם בסגנון איטלקי, לאלתר. עד אז נמליץ לחלוק את ארוחות הענק (זה משתלם, כדאי ושומר על הגזרה), ולא לשכוח לדרוש בלי להתבייש את הלימונצ'לו המובטח. איטלקיה בתחנה - מתחם התחנה, תל אביב.

*#