טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ארוחת בוקר בבן עמי: אכזבה גדולה במעוז המאפים

איך מקום צפוף מלהכיל, בעל אקוסטיקה גרועה, מזגן מקרטע ואוכל המזלזל בלקוחותיו, המגיש לחם יבש כחלק מסלסלת הלחמים - נמצא בשבת בבוקר בתפוסה מלאה? יעל רייף שוברת את הראש

תגובות

הדיל: לפני כמה חודשים עברה קונדיטוריית בן עמי דירה ממקום משכנה הוותיק למבנה הפינתי היפה ברחוב נחמני 21 פינת מלצ'ט - מרחק פסע ממקום משכנה הקודם. מאז, המקום כמרקחה: מרפסת העץ הצרה מארחת תמיד אנשים יפים המשדרים אושר אסקפיסטי פוטגני להפליא. החלון הפונה לרחוב מציג גם הוא תמונות קטנות של אושר בדמות מאפים מגרים, עוגות ועוגיות פלרטטניות שגורמות לכל עובר ושב לתגובה פבלובית: עצירה, כניסה ושבירת דיאטה בו במקום. באחד מימי השבת נפלנו גם אנחנו לאותה מלכודת בצקים מסוכנת, עמדנו נפעמים מול ההיצע המסוכר והחלטנו לתת דרור ליצרים. אך רגע לפני שהסתערנו על בריוש זה או אחר, החלטנו להעמיד למבחן גם את הארוחה החשובה ביותר ביום שמוציא המקום תחת ידיו - מדד חשוב מאין כמוהו בעיר שתושביה אוהבים להתחיל את יומם מאוחר, ואם אפשר, באופן מפנק וטעים.בן עמי - כל הפרטים

תפריט הבוקר עשיר ומפתה ומציע לצד ארוחת בוקר מסורתית (49 שקלים) של ביצים, ממרחים, סלט, סלסלת לחמים ושתייה קרה וחמה, גם מאפי בוקר אישיים (12-15 שקלים), כריכי בוקר, כריכים קרואסון  (17-29 שקלים) וגם שקשוקה חריפה/ לא חריפה עם סלט, טחינה ולחם. יש גם חביתת ירק (40 שקלים) עם לחם, ירקות, גבינה, זיתים ותוספת משקה אחד, מאפה ריקוטה, עגבניות מיובשות, זיתים ובזיליקום (15 שקלים) וגם מנה משונה של שלוש (!) פרוסות טוסט עם חמאה, ריבה וזיתים (15 שקלים). באגף המתוקים יש פרנץ' טוסט עם פירות ושמנת חמוצה (32 שקלים), טוסט ריקוטה ופרי (21 שקלים) ויוגורט עם גרנולה ופירות (32 שקלים). אנחנו הלכנו על ארוחת הבוקר המסורתית ועל השקשוקה החריפה. 

עכבר עסקיות - הארוחות העסקיות הכי טובות בתל אביב

החברה: הגענו ביום שבת בבוקר והמקום המה אנשים, רובם צעירים ויחידים על לפטופיהם, זוגות וחבורות. המתנו בסבלנות לתורנו, התיישבנו וניסינו להתמקם בנוחות, אבל השולחנות היו כה קרובים זה לזה, עד כי לא להחליף מילת נימוס עם זה שצמוד לך לגב, עלול היה להיחשב כהתנהגות חסרת נימוס. בנוסף, אקוסטיקה מאוד לא מוצלחת בשילוב מקום הומה אדם הנמצא בתפוסה קצת מעבר למלאה, יצרו רעש בלתי נסבל: סכו"ם סודר במגירה שמאחורינו בשיטת ההטחה, צלחות הונחו על הדלפק ברעש וכיסאות שנגררו הוסיפו דציבלים רבים לקרנבל הווקאלי שהתרחש מסביבנו. בשלב כלשהו הרמנו ידיים והעדפנו ארוחה ברוח הויפאסנה, קרי שתיקה, על פני צעקות רמות לצורך העברת מסרים. בנוסף לכל אלו, המקום היה חם ולח. פנינו אל המלצר בתחינה אבל גם הוא, מיוזע ומותש, התנצל בפנינו ובפני שאר השולחנות, בהסבירו שהמזגן נמצא על המקסימום וזה המצב. שלוש נשים הריוניות שלפו מניפות או נעזרו בתפריט לצורך נפנוף עקבי, ואנחנו סבלנו איתן. אינטימיות זה לא בהכרח חיובי. קפה בן עמי (צילום: יעל רייף)השעה: ארוחת הבוקר מוגשת לכל אורך פעילות המקום.

הקפה: קפוצ'ינו של המותג Mauro  היה נחמד וצלח את מבחן הטעם גם בגרסאת חלב הסויה וגם כקפה קר.

השתייה: מבין ההיצע הרגיל: לימונדה, מיץ תפוזים ומיץ אשכוליות - אף אחד לא נסחט במקום - הלכנו על האופציה האחרונה שהגיע בצבע זרחני מדאיג וטעם סינטטי. שום דבר בריח, בארומה או בטעם לא הזכיר פרי הדר ואחרי טעימה אחת הוגלה המשקה הצידה מחמת מיאוס.

הלחם: בסלסלת פלסטיק סמי-רטרו ורודה הגיעה הפחמימות. הלחם, עוד לפני שטעמנו נראה יבש לחלוטין. הרמנו, מיששנו והכנסנו לפה כדי לגלות שצדקנו. הלחם בהחלט ידע ימים יפים יותר  כבר לפני כמה ימים. קראנו למלצר שמישש גם הוא, הסכים והתנצל אך אמר כי זה הלחם היחיד שיש, והציע לעשות ממנו טוסט. סירבנו. לחם יבש הוא לחם יבש גם בצורתו הקלויה. עברנו לבריוש החמאה שהתגלה כתענוג אמיתי: רך, אוורירי וחמאתי "לפי הספר", בעל מעטפת עדינה ושחמחמה. בהיעדר אופציה בצקית אחרת הוא נטבל בשקשוקה והתגלה כבן לוויה לא רע בכלל. עוד היו שם מקלות פסטו וקינמון שאומרים אמנם היו להיות מקלות, אך הגיעו בצורה מקורזלת ובלתי מגרה. אי שם בדרך נעלמה גם הפריכות של בצק העלים והמרקם היה סמרטוטי ופשוט לא עובר מסך. והטעם? נציין בעדינות כי טעמו של מקל הפסטו ושל מקל הקינמון היו דומים מאוד זה לזה.   מה ההבדל בין קינמון לפסטו? לבן עמי הפתרונים (צילום: יעל רייף)

הזמנו גם בריוש שוקולד בתקווה לשחזר את הצלחת אחיו החמאתי אך מה שקיבלנו בפועל היה בריוש סתמי בטעמו, ובתוכו שני פסי קקאו דקים שנתנו ייצוג בלתי הולם לשוקולד שנעדר ממנו לחלוטין. אבוי לו למקום המתמחה בעוגות ומאפים על אותה סלסלת לחמים מביכה, מפוקפקת ובלתי מושכת בעליל.

הממרחים: על צלחת רחבת שוליים הונחו חמש פנכות קטנטנות ובתוכן הממרחים ולצידן כוסית קטנה עם יוגורט סמיך וטעים עם גרנולה. סלט הטונה שהגיע בגוון ירוק ועורר מחשבות על פסטו ריחני או פטרוזיליה טריה, התגלה כאנמי בטעמו, מעוך ולא מוצלח. הטחינה היתה סמיכה וטובה, אך הוגשה בכמות כה קטנה עד כי נסתיימה קצת אחרי הטבילה השלישית. זיתים סורים דפוקים היו מרירים וטובים, וגם גבינת השמנת עם גרידת לימון היתה מצויינת, הזכירה מעט עוגת גבינה והרגישה איכותית ורעננה. הריבה הקנויה היתה רק בסדר והחמאה- חמאה.

הביצים: השקשוקה הגיעה במחבת יפה וידידותית למשתמש והכמות היתה עצומה. הביצים הוכנו לפי בקשתנו, רוטב העגבניות היה סמיך כראוי, תבשילי ונהדר, ורק כמות אימתנית של פלפל ירוק וחריף, גרמה לנו לדמוע (ולאו דווקא מהתרגשות), פה ושם בין ביס לביס.

החביתה לעומת זאת הגיעה דקה כקרפ, חסרת נפח או אווריריות, וגם הפטריות שנוספו לה במשורה - דקות וחסרות תיבול, לא הצילו אותה מהשיממון. טוב היו עושים במטבח אם במקום להניח את הביצים על המחבת ולחזור לאסוף אותן מספר דקות אחרי, היו מטפלים בחביתה טיפול מסור יותר, מערבבים ומנענעים קלות כדי להפוך אותה מסתם שטוחה, לכזאת עם נפח וחיים. לבד מחוסר העניין שעוררה החביתה, הבעיה הגדולה ביותר היתה גודלו- או יותר נכון קוטנו של השולחן שלא איפשר לשתי ארוחות הבוקר שהזמנו- על כל פרטיהן להישאר בו זמנית על השולחן. אחרי שהפלנו את המזלג והפכנו את הטחינה על הבגדים והרצפה, נכנענו (פעם נוספת בארוחה) וביקשנו מהמלצר לפנות חלק מהכלים. או אז הוא הפיל בשוגג על הסועדת בשולחן ליד מיכל ובו מי סוכר דביקים שניצב גם הוא עד לפני רגע קט על שולחנה. מצב אנדרלמוסי כזה יכול להימנע על- ידי הפעלת היגיון פשוט: אם השולחן קטן, אי אפשר להגיש את ארוחות הבוקר על צלחות ענקיות. פיזיקאלית זה פשוט לא הולך ועלול ללכלך לסועד את מיטב מחלצותיו.מבחוץ זה נראה מבטיח. בן עמי (צילום: יעל רייף)

הסלט: מלפפון ועגבנייה נחתכו והונחו בקערה וכך התקבל לו סלט אנמי, עני בירקות וחסר שמן, רוטב או תיבול.

השירות: תוספת כוח אדם היתה לבטח משפרת את העניינים. רוב המלצרים המיוזעים והמתנשפים שרצו משולחן לשולחן תוך מתן שירות לאלו שבאו לקנות בטייק אווי, היו אמנם חביבים, אבל מלצרית אחת שהתעייפה כנראה מהבלאגן בליווי רעש בלתי נסבל ומזגן שאינו מתפקד, היתה עצבנית ובלתי נחמדה בעליל.

השורה התחתונה: כיצד מקום צפוף מלהכיל, בעל אקוסטיקה גרועה, מזגן מקרטע ואוכל המזלזל בלקוחותיו, המגיש לחם יבש כחלק מסלסלת הלחמים, נמצא בשבת בבוקר בתפוסה מלאה? תעלומה גדולה.בן עמי - כל הפרטים

*#