${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ארוחת בוקר ביבנה מונטיפיורי: אלוהי הבנדיקט מתהפך בקברו

למרות האקוסטיקה הגרועה וכמויות המלח העצומות בראנץ' במסעדה של יונתן רושפלד מכיל את כל מה שדרוש לסוף שבוע תל אביבי ומפנק

תגובות

הדיל: אחרי שהתוודענו קצת יותר לפה הגדול של השף בעל החולצות העליזות יונתן רושפלד בתכנית מאסטר שף, חזינו בגישתו הבלתי מתפשרת ובהבנתו העצומה בכל מה שעונה להגדרה "גסטרונומי" ונפגש עם בלוטות הטעם, החלטנו לבדוק מקרוב אם גם מנות הבוקר ביבנה מונטיפיורי אותה פתח לפני מספר חודשים על שותפים, עומדות ומתכתבות עם אותם סטנדרטים גבוהים. כי מבחינתנו, גם אם מדובר על חביתה וקצת ממרחי בוקר, אלוהים נמצא גם בפרטים הקטנים. במיוחד אם אתה שף בעל רזומה מרשים. התעלמנו באלגנטיות מהשמועות שנפוצו לאחרונו על הסכסוך לכאורה או לא- בין השף לבין שותפיו, והגענו רעבים ורוויים בציפיות למסעדה.יבנה מונטיפיורי - כל הפרטיםתפריט הבראנץ' מחולק לארבעה "אגפים". בראשון מוצעת ארוחה בעל השם הפומפוזי Brunch le grand  (57 שקלים) ובה שתי ביצים לבחירה, גבינות, סלטים קטנים, סלסלת לחמים, מיץ טבעי ומשקה חם. האגף השני מציע סנדביצ'ים גבוהים בחלה של שבת עם בייקון, סלמון או סטייק סינטה פרוס (55-66 שקלים). האגף הבא מציע שני סוגי ביצי בנדיקט; עם סלמון מעושן, תרד ורוטב הולנדייז ורוד, או עם בייקון, תרד ורוטב הולנדייז (65 שקלים) ויש גם שקשוקה טורקית ברוטב עגבניות וחצילים מתובל (59 שקלים). שלוש המנות מוגשות עם סלט, מיץ טבעי ומשקה חם. האגף האחרון מציע מנה מתוקה של פרנץ' טוסט (42 שקלים) עם פירות טריים, שמנת מתוקה ומייפל. אלו שמתלבטים יוכלו להרכיב ארוחה קונטיננטלית עם מיני גבינות וסלטים המתומחרים כל אחד בנפרד. אנחנו הלכנו על ארוחת ה- Brunch le grand ועל הביצי הבנדיקט בגרסאת הסלמון המעושן.

החברה: הגענו בשישי בבוקר ובמרפסת החיצונית היה חם יותר מאשר על השמש עצמה. נכנסנו פנימה והמתנו לשולחן למרות שהבר הרחב נראה מזמין גם כן. חלל הישיבה העיקרי מוגבה מעט ונראה לעין הבלתי מזויינת מרווח ורחב ידיים- כזה שמאפשר לשבת בניחותא מבלי לתקוע לזה שלידנו את המרפק בעין בכל פעם שחותכים את החביתה. הבעיה היתה שדווקא היום מכל הימים כולם, הגענו בעיצומן של חגיגות יום הולדת 40 סוערות ורועשות למישהי עם המון, אבל המון חברות. כך מצאנו עצמנו יושבים קרוב מדי לשכנינו, מנסים לא להפריע את מנוחתם בשיחותינו ולא לחדור להם לטריטוריה עם המרפק. בנוסף, אקוסטיקה בעייתית לא תרמה לעניין, כך שלאורך כל הארוחה לקחנו חלק פעיל וכפוי במסיבות הארבעים. ישיבה על הבר- ובמיוחד בפינתו הנוחה, תהווה עבור אלו הסובלים מסביבה רועשת, כמונו, פיתרון נפלא. האווירה נעימה, האקוסטיקה קצת פחות. יבנה מונטיפיורי (צילום: יעל רייף)

השעה: ארוחת הבראנץ' מוגשת בימי שישי בין השעות 9:00-14:00 ובימי שבת בין השעות 10:00-13:00.

השתייה: מבין המשקאות הרגילים, מיץ תפוזים הוא היחיד הנסחט במקום ויגבה מהסועד תוספת תשלומית של שלושה שקלים. הוא הגיע בכוס גבוהה, גדוש קוביות קרח והיה טעים ומרענן.

הקפה: גם קפוצ'ינו וגם אספרסו של המותג עלית לא הצליחו לרגש. הקפה היה אמנם חזק ועצבני, אך שטוח טעם ונטול כל ארומה מעניינת - פרחונית או אגוזית. אגב, במקום המאופיין באג'נדה קולינרית מתקדמת, טוב יהיה אם יוסיפו לתפריט הבר את המוצר הבסיסי חלב סויה. כך יוכלו גם הרגישים ללקטוז ליהנות מקפוצ'ינו הולם.

הלחם: סלסלת הלחמים היתה כל מה שחובב פחמימות יכול לייחל לעצמו לקבל. היא היתה גדושה בבצקים, מגרה, ריחנית, עשירה וחמימה. ראשונה להידגם היתה ורסיה עממית יותר של הבריוש המסורתי - מעיין לחמנייה עדינה מאוד בטעמה, אוורירית כענן במעטפת קרום דק וזרוע שומשום שהוסיף לטעמה. לחם הבית מקמחים מעורבים היה גם הוא נהדר. ממצב טריותו האופטימלי ניכר עליו כי נאפה קצת אחרי שאנחנו הצלחנו להתנתק מהמיטה. עוד היו שם לחמניית "פלוט" קטנה עם קרום עבה ופריך יותר, תבנית קטנה עם עוגת קינמון שמרים יפהפיה שעוצבה בתבניתה דפים דפים ונאפתה לכדי יצירה ארכיטקטונית מרהיבה. הטעם במקרה הזה, היה מרגש קצת פחות מהמראה עקב מתיקות יתר. המרגשות ביותר בחבורת הפחמימות היו ללא ספק צמד עוגיות פיננסייר בעלות גוון פיסטוקי נהדר וטעם פיסטוקי נהדר עוד יותר, כשבסיסן פטל חמצמץ. 

הממרחים: שישה ממרחים בפנכות בינוניות בגודלן הונחו על השולחן. הגבינות הרכות (לפי התפריט) התגלו כגבינת שמנת הומוגנית במרקמה לצד גבינת לבנֶה עדינה ואוורירית עם שמן זית וזעתר. שתיהן היו מוצלחות. הטפנד התגלה כיציר כלאיים בין טפנד מסורתי לסלסת עגבניות שומית, עם פטרוזיליה ופלפל חריף. התוצאה היתה מעניינת וטעימה. גוואקמולי (אמיתי ולזה כזה המגיע בצורתו המעוכה והממרחית) עם עגבניות שוקוליטוס מנומרות, בצל, כוסברה ולימון, היה נהדר ומרענן, אך סלט הטונה לעומתו היה מבוצל יתר על המידה ומחוסר  טעם "דגי" שהוגלה על- ידי התיבול הבצלי האלים. זאת שתפסה לנו את בלוטות הטעם ולא שיחררה היתה ריבת משמש מלאת טעמי בושם ושמש, עם חתיכות משמש כתמתמות ומשמחות. המרקם היה מושלם.הזוכה בפרס הרוטב המלוח של השנה. בנדיקט של יבנה מונטיפיורי (צילום: יעל רייף)

הביצים: ביצי הבנדיקט הוגשו לשולחן ונראו כיצירת מופת אמיתית. על פרוסת חלה עבה שנקלתה טוב טוב מכל צד, הונחו סלמון מעושן בכמות נדיבה, תרד חלוט ושתי ביצים עלומות, כשמעל הכל נמזגו מפלי רוטב הולנדייזי חושני בשני צבעים- בז' מסורתי ועוד אחד כתמתם- ורדרד. יחד, כשהתערבבו הצלחת, נוצרה מערבולת צבעים מעוררת תאווה. לקחנו אוויר, ביקשנו מאלוהי הכולסטרול שיסלח לנו הפעם, ניתצנו את החלמון והכנסנו לפה. טעימה הראשונה עיוותה את פנינו לחלוטין. רוטב ההולנדייז היה חמוץ מאוד ומלוח עוד יותר והשתלט על כל חלקת טעם טובה. טעמנו שוב בשביל לברר יחסינו לאן, ובהיעדר אופציה אכילה קראנו למלצרית. לאחר בירור במטבח היא חזרה אלינו ובפיה תשובה על כך שרוטב הולנדייז אמור להיות חמצמץ מעט, וככה הוא מוגש. נכון, רוטב הולנדייז אמור להיות חמצמץ מעט. אותו עקצוץ מעניין (אשר לעיתים מגובה במעט חרדל) הוא שגורם לו להיות מעניין יותר מסתם רוטב על בסיס חמאה. אך כאן ביבנה מונטיפיורי הפך הטבח את רוטב ההולנדייז המעודן לויניגרט תוקפני הרחוק שנות אור מהכוונה המקורית הקלילה. חבל, כי כל מרכיבי המנה; החלה הנפלאה, הסלמון האיכותי, התרד החלוט והביצים העלומות שהוכנו כהלכה, היו טעימים מאוד בפני עצמם, אך הפכו לשקופים וחסרי טעם, עת השתלט עליהם הרוטב הזדוני. את החביתה המסורתית שידרגנו עם פטריות (תוספת של 8 שקלים) וקיבלנו תוצאה מאוד טעימה. הפטריות שנחתכו לפרוסות עבות, טוגנו עד שהגירו נוזל מרוכז בטעמן ורק אז הוספו לחביתה שהגיעה לשולחן תפוחה- פשטידתית כמעט, אוורירית ולא יבשה, שבושלה בדיוק עד לדרגה הנכונה. הבעיה גם כאן היתה שייכת לאותו טבח מאוהב שהמליח בנדיבות יתר את הפטריות  בשלב הטיגון - מליחות שהשתלטה על כל חלקה טובה בחביתה. הסלט: הוא היה ססגוני, עשיר בהיצע ובעיקר טעים מאוד ומתובל עם הרבה פלפל שחור, מעט מלח ושמן זית משובח. היו בו עגבניה, מלפפון, צנון, גזר, גמבה, בצל, זיתי קלמטה וזיתים מזן סורי ענק. צורת החיתוך הגדולה הזכירה סלט יווני מוצלח.השירות: מהוקצע, אינפורנטיבי, יעיל וקשוב. בדיוק כמו שצריך.השורה התחתונה: ארוחת ה - Brunch le grand היתה טעימה מאוד בזכות חביתה משודרגת שהכין הטבח המאוהב, עשירה ומושקעת בממרחים מקוריים. סלסלת הלחמים היתה מפנקת, השירות לעילא ולעילא והתמורה למחיר הורגשה בכל ביס וביס. לבד מהתקרית הבנדיקטית נהנינו מאוד מהארוחה שהחזיקה אותנו שבעים גם הרבה אחרי שהשמש שקעה. כדי לתת בביקרנו הבא ציון מכובד של דוז פוואה, נמליץ לטבח בחום להקדיש מעט יותר תשומת לב לכל מנה ומנה שיוצאת את מטבחו  וגם לדעת לקבל ביקורת בונה כדי למנוע תקריות בנדיקטיות עתידיות.

*#