טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ארוחת בוקר בלורנץ ומינץ: היינו צריכים להזמין קובנה

הבאז סביב בית הקפה של נילי כהן מינץ הבטיח הרבה יותר ממה שהמטבח והשירות הצליחו לקיים. לפחות אפשר להתנחם בפחמימות

תגובות
כשלא מתחכמים מצליחים. אגז בנדיקט ב"לורנץ ומינץ"
טל לוין

השכונה הציורית נווה צדק היא מקום מאוד מתעתע. על פני השטח יש בה את כל מה שצריך כדי להצליח בחיים האלה - בתים משחוזרים עם טאץ' מודרני, מדרחובים וסמטאות קטנות ומתוקות וכמובן, סוזן דלל. מתחם שכזה הוא לוקיישן מושלם למסעדות וברים שאמורים להיות מעולים - לא פחות. אמ-מה, מתברר שלוקיישן זה לא הכל בחיים. כבר כתבתי כאן לפני כמה חודשים על ארוחת בוקר מאכזבת בדלל, וכעת מגיע תורו של בית הקפה לורנץ ומינץ. כאמור, על הנייר יש לו הכל - מיקום נפלא בבית לורנץ שברחוב שלוש, קונדיטורית מעולה בשם נילי כהן מינץ ומרפסת פתוחה וגדולה שנעים לשבת בה בשישי בבוקר. אבל כמו שקארי ברדשו לימדה אותנו, מה (או מי) שטוב על הנייר הוא לא בהכרח החומר שממנו עשויות התאהבויות.

זמינות: אחרי שהפחידו אותנו שלא נמצא מקום (כי הדיבור על לורנץ ומינץ הפך את בית קפה למפוצץ בשישי בבוקר), הזמנו שולחן שלושה ימים לפני, דרך האינטרנט. לא נרשמו בעיות. מצד שני ההזמנה הייתה ל-8:30 בבוקר. שעה לאחר מכן כבר אי אפשר היה להכניס שם סיכה.

נגישות: נווה צדק חניונים רבים לה. אחד מהם ממש בסמוך לבית הקפה. אנחנו דווקא ממליצים לחנות בחניון הגדול שליד מתחם התחנה, וללכת ברגל - מרחק של 8 דקות הליכה דרך השכונה (הציורית, כבר אמרנו). לגבי תחבורה ציבורית  - תוכלו להגיע בקווים שעוצרים על רחוב יפת הסמוך, או אלה שמגיעים עד כלבו שלום - משם מדובר בכ-10 דקות הליכה.

הדיל: תפריט הבוקר שלכם יכלול, מלבד המנה העיקרית, גם חמישה טאפסים, סלסלת לחמניות טריות, שתייה חמה קטנה ומיץ שסוחטים במקום. המחיר נקבע לפי המנה הנבחרת.

מה אכלנו: הספיישל שהוצע לאותו יום היה מנה של האש בראונז, ביצי עין, סלמון, שמנת חמוצה ובצל (69 שקלים). האמת? זאת מנה שלא צריכה להופיע בתפריט של מקום כמו לורנץ ומינץ. היא נכשלה גם ברמת הקונספט וגם ברמת הביצוע. על הצלחת נחה ערימה ענקית של קוביות תפוחי אדמה מטוגנות עם בצל מטוגן. אלא שהאש בראונז אמורים להיראות יותר כמו לביבה או רושטי, ולא כמו תבשיל שהוכן מבעוד מועד עם חתיכות גדולות, מבושלות באופן לא אחיד ומחוממות על הפלאנצ'ה לפני ההגשה. על הכבודה הזאת ישבו שתי ביצי עין, שהחלבון שלהם נשאר נוזלי. עוד יש לכם אוויר? אז ליד הוערמו כמה חתיכות סלמון מעושן, שברור שעושן בסופרמרקט הקרוב לבית הקפה, ולא נכבש, כפי שהיה ראוי, במטבח. תוספת של שמנת חמוצה במקרה זה כבר הרגישה כמו קלישאה. זה ספיישל זה?

מנת אגז בנדיקט כבר הציגה שיפור ניכר, בעיקר בזכות הבריוש שהוכן במקום. רק כדי להראות שלא צריך להתחכם בתפריט ארוחת בוקר, אלא רק לדייק בפרטים. זאת מנה שלכאורה לא היה בה שום דבר חדש - היא הותקנה ממש לפני הספר, ובכל זאת הייתה טעימה וקלילה. נכון, נדמה שהצלחת ישבה קצת יותר מדי במטבח לפני שהגיעה לשולחן, והרוטב החם עטה קרום דקיק, אבל זה לא הפריע כלל וכלל.

זה ספיישל זה? האש בראונז בלורנץ ומינץ
טל לוין

ליד המנות העיקריות הגיעו כאמור חמישה טאפסים - שכונו בתפריט "עונתיים ומפנקים". על עניין הפינוק אפשר להתווכח, אבל הביטוי "עונתי" הבטיח הרבה יותר ממה שהוא קיים. הטאפסים כללו עדשים שחורות עם טחינה ירוקה, שכידוע נמצאת כרגע בשיא העונה, גבינת שמנת עונתית עם שומשום עונתי, סלט בורגול עונתי עם חמוציות מיובשות עונתיות וממרח חצילים, שנמצאים כרגע בשיא עונתם. הדבר היחיד שהיה באמת עונתי היה ממרח אבוקדו עם בצל סגול ועגבניות. אז אם כבר אבוקדו - למה ממרח שמרגיש כמו משהו מהסופר? ואגב, זוהי סוף עונת האבוקדו עכשיו.

היות שסעדה איתנו תינוקת בת שנה, חיפשנו בתפריט אחרי ארוחת בוקר לילדים. משלא נמצאה ביקשנו מהמלצרית, שנראתה מבולבלת. עוד נגיע לשירות כאן, אבל באופן כללי, ההחלטה לא לייצר אופציה לקטנים בתפריט נראית משונה. בעיקר כי ללכת עם ילדים לארוחת בוקר במסעדה הוא מנהג ישראלי מצוי בסופי שבוע. לאחר שביררה, חזרה המלצרית עם תשובה שאפשר להזמין מנת ביצים וסלט לידה. ביקשנו חביתה מקושקשת וסלט קפרזה (49 שקלים) אך אפעס, לא הייתה מוצרלה במטבח, אז קיבלנו את הצעת המלצר השני לגבינה בולגרית. הסלט הגיע רווי עגבניות מעולות, בשלות במידה הנכונה, זיתי קלמטה ובזיליקום וצלפים כבושים (שאגב לא כתובים בתפריט).

מאיזה עונה אתם? טאפסים בלורנץ ומינץ
טל לוין

שירות: למרות שהמקום כבר לא בהרצה, ושמו יצא למרחקים, נראה היה לורנץ ומינץ בבוקר השישי בו ביקרנו כתרגיל בבית ספר למלצרים מתחילים. ראשית לקח זמן עד שהושיבו אותנו, למרות שהזמנו מקום והמסעדה הייתה ריקה. כשהגיעו הטאפאסים לא זכינו להסבר מהם מכילים (אלא אחרי שביקשנו) והבקשה לארוחת ילדים נתקלה כאמור בתשובות מבולבלות, משל היינו הראשונים שאי פעם ביקשו את זה. השיא היה כשאחד המלצרים נתקל בטעות בכיסא התינוקת, גרם לפעוטה לבכות מבהלה אך לא טרח לגשת ולהתנצל.

באין מוצרלה גם צלפים יהיו לזמיר. קפרזה של לורנץ ומינץ
טל לוין

שורה תחתונה: בסוף הארוחה ראינו שהגיעה לשולחן הסמוך מנת הקובנה, לחם מסורתי שמתקינים כאן על בסיס חמאה מזוקקת, ושמגיע עם מטבלים לשולחן. במחשבה שנייה, נדמה שכדי ליהנות ממש בלורנץ ומינץ כדאי להתמקד בפחמימות (ושכחנו לציין את הלחמים המעולים שהגיעו עם ארוחת הבוקר). פרט לכך, בית הקפה הזה הוא בעיקר טוב על הנייר.

חשבון:

ספיישל האש בראונז - 69 שקלים
אגז בנדיקט - 69 שקלים
תוספת להפוך גדול - 5 שקלים
2 ביצים מקושקשות - 12 שקלים
סלט קפרזה - 49 שקלים
סך הכל - 204 שקלים

» לורנץ ומינץ - לכתובת ולכל הפרטים

*#