תאנים של חיבה: זה הזמן ליהנות מהן

התאנה היא פרי נהנתני, ולו מפני שהיא טרייה לרגע ואז פג תוקפה. אבל גם אז אפשר לחולל בה נפלאות

מתן שופן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
מתן שופן

"מְשֵאת", מילמלתי לעצמי לאחר שהתאנים עמדו אצלי על השיש יום־יומיים. משמעות המלה הערבית הזאת היא "הלְכה", ובהשאלה, בשפת הרחוב היא מתייחסת לפעמים לאדם שהלך לעולמו. אצלנו במשפחה היא נהפכה לביטוי שכוונתו "עשה את שלו". המגבת כבר בלויה מדי? משאת, ולפח. העגבנייה רכה מדי אפילו בשביל להכין מרמומה? משאת.

אני מוכרח להודות כי תאנים אינן הבחירה הראשונה שלי אצל הירקן. מעטים הפירות שאני נהנה לאכול, זכר לאותו ילד בעייתי, בדיעבד באופן מגוחך, שנמנע ממרבית הירקות והפירות. אף על פי שביתי היה מלא תמיד באוכל, דווקא כשהתרחקתי מהסינר של אמא, התחלתי לפתח סקרנות ונפלה עלי ההבנה המרעישה שלא יקרה לי כלום אם אטעם משהו חדש. במקרה הכי גרוע, לא יהיה לי טעים.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ