מתן שופן

עד היום סבתא שלי, שכבר חצתה את ה-90, אינה מסוגלת לאכול לחם מקמח מלא. מדוע? בשם הגאווה. בימים של אז, הקמח הכהה, בדומה לקטניות הזולות, נחשב מנת חלקם של העניים. על מה שלא ידעו אז, עד כמה האוכל הזה טוב לנו, אנחנו משלמים היום ביוקר.

קמח החומוס, המופק מגרגירי חומוס טחונים, הוא דוגמה מצוינת. הוא פופולרי במטבחים רבים, גם באלו הנחשבים בשוגג עניים, כמו הודו ופקיסטאן. סביב אגן הים התיכון הוא מרכיב נפוץ גם בסצינת אוכל הרחוב, בין שמדובר בלחמים שטוחים ודקים או בציפוי פריך לירקות ולבשר בטיגון עמוק. היום, לפחות אצלנו, הוא נתפש כבריאותני או כמצרך קבוע במזווה של טבעונים, וסובל מדימוי חסר סקס־אפיל לחלוטין. גם מחירו היקר, כ-30 שקלים לק"ג אחד של קמח, לא תורם לחבלי הקליטה שלו.

מתן שופן

כותב מתכונים בגלריה שישי, בעל הבלוג "טוניס שולחן"

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ