טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קפה שיין: איך הופכים למוסד תל אביבי?

האיזור לא טרנדי, התפריט מתבקש, אין חנייה והשף לא כוכב טלוויזיה. צבי גילת הלך לבדוק מה בכל זאת הופך את קפה שיין למוסד תל אביבי אהוב

תגובות

תל אביב, עיר בלי הפסקה, בעיקר לא עוצרת לנשום. אפשר לראות זאת בבירור בתחום הבילוי והאוכל. מקומות שנפתחים בקול תרועה אוונגרדית רמה, נסגרים בתוך שנה; מקומות ששרדו שלוש שנים כבר מוגדרים כ"מיתולוגיים"; ויזמים שלא עשו את המכה בפינת הרחוב שבה קיוו להתעשר בין לילה, רצים לחפש להם מקום חדש. כנגדם, יש כאלה ששורדים יפה. את רוב ההצלחות הללו אפשר להסביר – משהו מיוחד בתפריט, הברקה של מיקום, עיצוב מיוחד, התחדשות מתמדת. המעניינים שבהם הם אלה שקשה להסביר את הצלחתם.

קחו למשל את שיין, שבפינת הרחובות שלמה המלך ופרישמן: האזור לא טרנדי במיוחד, על חניה נוחה אין מה לדבר, התפריט לא יגרום לך להתעלף, השף לא מככב בתוכניות טלוויזיה, עיצוב הפנים הגיוני ולא יותר. למה המקום הזה הומה אדם כבר שמונה שנים ברציפות, בעוד שממש לא רחוק משם קורסות יוזמות קולינריות בזו אחר זו? קשה לדעת. אולי גם לא צריך. כנראה מדובר בהתאמה נסתרת בין המקום לקהל לקוחותיו, שהפכו אותו ל"מוסד". מוסד הוא כבר משהו שלא צריך להסביר – יש לו קיום משל עצמו.

מה אפשר לומר על לקוחות המוסד מתוך עיון בתפריט? הם אנשים בגיל הביניים שמקפידים על בריאותם; הכריכים שהם אוכלים בבוקר (38-32 שקל) הם מלחם צימוקים ואגוזים או מלחם דגנים או מבריוש; פסטו ועגבניות מיובשות ירעננו את חיכם, גבינות עזים או קממבר לא ייהדפו בידיהם בחוסר רצון; הם יעדיפו טוסטים וצנימים לארוחות הבוקר שלהם, כנראה מתוך חישוב נינוח של קלוריות; ולצהריים (48-40 שקל) ידבקו בקטניות, יאכלו פסטה או אורז, כמובן גם קינואה, אולי ינשנשו סלט סלק (עם גבינת עזים בשלה). 

נוכל ללמוד עליהם יותר מתחום המשקאות החמים: הם אנשים שאוהבים לפנק את עצמם, וחסרה להם, כמו לילדים, מתיקות. יהיו ביניהם שיזמינו, פרט לאספרסו או תה, שוקו עם מרשמלו, חלב חם עם שוקולד, סיידר תפוחים עם קינמון וברנדי, תערובות של צ'אי ואפילו צ'אי עם גוייבת צ'ילי (מה זה?).

ידידי ט', שחזר מנסיעה ארוכה בכבישי הצפון, ואני שהגעתי מהמזרח (מזרחית לאיילון), הגענו לשם בשעת ערב. ט' ביקש להתנחם במרק היום (32 שקל), וניתנה לו האפשרות לבחור בין גולש לירקות. נראה לי שגם ט', תל אביבי בגיל העמידה אך שמור היטב, נוהג כמנהג מקומיים – תוך הקפדה על גזרתו ועל מאזן קלוריות, הזמין את מרק הירקות. אני הזמנתי לפתיחה מנת צו'ריסוס (28 שקל). שתי הנקניקיות, שהגיעו על שיפודי עץ, היו מצוינות, להפתעתי - עסיסיות וחריפות במידה, ופנכות הטחינה הירוקה והצ'ימצ'ורי שהתלוו אליהן היו בהחלט במקום.

 ט' התלבט לגבי העיקריות: אורז וירקות ברוטב חלב קוקוס? נזיד קטניות עם אורז בר? פרגיות צרובות בטריאקי עם ירקות מאודים? סלמון עם קינואה ותרד? האצתי בו לבחור משהו בשרני יותר ומשמים פחות. באבחה של נועזוּת, הזמין הנ"ל לזניה עם בולונז (45 שקל). לזניה טובה, לא משהו לשלוח על אודותיו גלוית דואר קנטרנית לאיטליה, אבל בהחלט ראויה. סלט הירקות שהתלווה אליה היה טרי, עשיר ורענן.

לי הביאו קציצות בקר שנעשו על הגריל על ערימת פירה (44 שקל). המנה נדיבה: ארבע קציצות עשויות היטב ופירה מהסוג המעט כבד - דשן ביותר. שתי הנקניקיות שחיסלתי כמה דקות קודם לכן לא הפריעו לי לטעון את הכרס. לא היה קל לקום, אמנם, אבל עשינו זאת. בהליכתי בכבדות מה אל מקום החניה, אי שם במדבריות שלמה המלך, תהיתי מה סוד הצלחתו של המקום. עוד לא לגמרי פיענחתי, אבל אני חושב שהוא פשוט נעים ונוח. אם הייתי גר שם בשכונה, אפשר שהייתי הופך אותו לנמל הבית.

שיין. שלמה המלך 38 (פינת פרישמן). טל' 5276186. פתוח: א'-ה' 24:30-8:00; ו' 17:00-8:00; שבת 24:00-10:00.השורה התחתונה תפאורה: לבן הוא הצבע השולט, פינות אינטימיות בפנים, שולחנות בחוץ על המדרכה, בר ארוך, מטבח נסתרסביב השולחן: תושבי השכונה, הרגועים לעילאשירות: ידידותי, מכיר את הנוכחים, מיומןחיוך: חביב ונטול חנפנות. גם לא באו לשאול אותנו אם "הכל בסדר". ידעו שבסדרשירותים: שני תאים נוחים ונקייםנגישות: נוחה, גם לשירותיםחניה: אולי יעודד אתכם לדעת שהחל מ־18:00  אפשר לחנות בשלמה המלך על אדום־לבן, אבל אל תבנו על זה. שורה תחתונה: יודעים לעבוד

*#