אוכל

זן ואומנות הבישול עם ילדים / הבלוג של קרן הבר

קציצות עוף: מתכון שעובר במשפחה כמה דורות אינו טועה

הן טעימות, ביתיות ואם לא שמים לב נחטפות לפני שמגיעות אל השולחן. קציצות העוף של אניו – מתכון שעובר במשפחה, פשוט כי הוא טעים, בהנחה שהטבח שמר על ערנות חטפנים בזמן ההכנה

אין מה לדבר, כנראה לכן אני כותבת, אבל המשפחה שלנו חובבת גנאלוגיה ואם לא דרך עבודות שורשים אז דרך מתכונים והלא מן הידועים שהמשפחה צועדת על קיבתה. לכן בכל פעם שמתכון משפחתי שכזה לא מתקבלת מידית על ידי הצאצאים אני נוקטת בשיטת ההתשה שהמוטו שלה פשוט: "הייאוש בעוכרינו, ההתמדה סוד כוחנו", ובמילים אחרות "הכיני להם שוב ושוב עד שבסוף יאהבו, או שפשוט יתרגלו". ומה אתם יודעים? זה לא בהכרח עובד.

בכל מקרה, את המתכון הזה לקציצות עוף קיבלתי מחמי, אמא שלו היתה מכינה אותן ואחריה חמי וחמותי היו מכינים אותן באופן קבוע. אודה ולא אבוש - יש לי בעיה עם חזה עוף שלא אני מכינה ונדמה לי שכבר אמרתי את זה מעל דפים אלה בעבר. חזה העוף, גם זה העשוי לשניצלים הנמכר במחוזותינו, מכיל יותר מדי חלקים שאני לא רוצה לאכול. כן, גם אלה הנקיים ביותר. זו אולי איסטניסטיות, זו אולי שריטה בלעדית שלי, אבל ככה זה. מן הסתם זה מחריף כשזה מגיע לחזה עוף טחון, שם אין בכלל בקרה לגבי מה נטחן.

קציצות עוף
קרן הבר
להמשך הפוסט

בחושה, קלה להכנה ויפה: עוגת וניל אגוזים ופלחי אגסים

קצת לפני שהם נכנסים לתרדמת קיץ ולפני כניסתם של פירות הקיץ, זמן טוב להתפנק עוד רגע עם אגסים. עוגה נפלאה לסוף שבוע ולא רק, יפה שלא מתחשק לחתוך אבל מישהו צריך לעשות את זה

נכון שהחורף השנה נשאר קצת יותר מהרגיל, אבל הקיץ שהגיע בסערה הצליח להשכיח שבעצם עד לא מזמן ירד פה די הרבה גשם. מזל שנשארו עוד אגסים אצל הירקן להזכיר שלמרות שממש, אבל ממש חם, בעצם עדיין אביב ועוד אפשר לנצור עוד קצת זיכרונות חורף כי הם בהישג יד.

אז מה לפנינו? עוגה בחושה וקלה להכנה על בסיס וניל ואגוזים עם פרוסות מרעננות של אגסים, מה שהופך אותה לקצת יותר מתוחכמת. אם ממש רוצים להפוך אותה למוקד להשתאות, אפשר להגדיל ולהכין מעל ציפוי דמוי שטרויזל קל להכנה [מערבבים 50 גרם שהם 5 כפות קמח לבן, 50 גרם חמאה, 50 גרם (רבע כוס) סוכר חום ו-50 גרם (חצי כוס) קוואקר גס ואת כל זה מפוררים מעל העוגה לפני שמכניסים לתנור], אבל זה ממש לא נחוץ, למעט אם ממש מתחשק לכם להרשים.

עוגת וניל אגוזים ופלחי אגסים
קרן הבר
להמשך הפוסט

משהו ליד הבשר? סלטי תפוחי אדמה כמובן

אם קיבלתם הוראה להביא "משהו ליד הבשר" וחיפשתם משהו שכולם יאהבו, קל להכנה שמתאים לגריל צמחוני או בשרי ולגמרי סוגר את הפינה? מצאתם שני מתכונים לסלטי תפוחי אדמה טובים במיוחד

אם אתם מוזמנים לחגיגות עצמאות יש להניח ש"משהו ליד הבשר" זו התשובה שקיבלתם לשאלה "מה להביא?". לא מעט אנשים מחזיקים את המתכון המנצח שלהם וזה מה שהם מביאים בקביעות. אני מודה, לא פעם אני מנסה לחדש אבל בסופו של דבר, כמו כל חובבת תפוחי אדמה, אני חוזרת לסלטי תפוחי אדמה. למה? כי תפוחי אדמה כמובן, אבל תכל'ס השורה התחתונה היא שסלטי תפוחי אדמה טעימים, משביעים, קלים להכנה ולגמרי מתאימים לחגיגות האוכל השונות של יום העצמאות, בין אם בבית או בחוץ. 

גדלתי שנים על סלט תפוחי אדמה (kartoffelsalad) אחד ויחיד, זה שסבתי היתה מכינה ואני מודה ששום דבר לא הכין אותי לתגלית המדהימה שאין ממש דבר כזה סלט תפוחי אדמה גרמני אחד, אלא שם קוד לכמה וכמה סוגים שונים לחלוטין של סלטים והכל תלוי באזור. זה היה האות להתחיל במסע גילויים קולינרי אל נבכי הסלט הטעים-טעים הזה, שמתברר שלא בכל מקום מוגש קר ויש לו וריאציות בכל העולם.

סלטי תפוחי האדמה
קרן הבר
להמשך הפוסט

תפוחי אדמה עם כופתאות קמח של סבתא אמה

אחת הדרכים לגרום לסבתא שלי לדבר על אמא שלה היתה במטבח. מאז סבתא אמה ועד היום: המתכון לתפוחי אדמה עם כופתאות - רץ אצלנו במשפחה לפחות ארבעה דורות

אחד הדברים שמעסיקים אותי לאחרונה (חוץ ממשפחה, מעבר דירה, עבודה ושכאלה עניינים שוליים, כמובן) הוא קידום טקס הנחת אבני נגף לזכר סבתא רבתא שלי, אמה הייזר לבית ורטהיים ושלוש בנותיה. לא שמעתי עליה יותר מדי סיפורים, סבתא שלי היתה גם יקית וגם אחת שמיעטה לדבר (בתחום הזה לא טבלתי בבריכת הגנים שלה) ובכל זאת מפיסה אחת לשנייה, הצלחתי להרכיב משהו, קווי מתאר.

אומה (כינוי חיבה לסבתא בגרמנית) אמה היתה אמא לשלוש בנות. בתה הקטנה, סבתי, היתה בת שנתיים וחצי, כשהודיעו לאמה שבעלה נעדר במלחמה. חודשים אחרי גם הגיעה ההודעה – מת ונקבר בדיז'ון. גם בלי שהנאצים יעלו לשלטון לא היה לה קל, לגדל לבד וללא תמיכה שלוש בנות. זה לא היה עניין של מה בכך, אבל לא הרבה אחרי שהנאצים עלו לשלטון היא הבינה ששום דבר טוב לא יצא מזה והחליטה להוציא את בנותיה מגרמניה ולא משנה מה. היא נשארה שם, למרות המאמצים להעלותה לפלשתינה. היא שרדה עד ליולי 1944, אז היתה במחנה הריכוז קייזרוואלד וכנראה עם התקרבות הצבא הרוסי היתה מקרבנות הסלקציה לפני השילוחים דרום-מערבה.

תפוחי אדמה עם כופתאות קמח
קרן הבר
להמשך הפוסט

שווים את ההשקעה: אגסים שיכורים בסירות מרנג

הוא אמנם מושקע ולוקח זמן, אבל כל אחד יכול להכין את הקינוח האישי הזה שהוא קליל, מרשים, טעים וגם מתאים בול לפסח למי ששומר כי אין בו טיפת קמח

"אז שוב נכין קינוח ששני הבנים שלך לא יאכלו?" שאל קטינא וטרוניה קלה בקולו. "לא," עניתי בלי לחשוב, "נכין שני קינוחים, אחד כזה ואחד שתוכלו לאכול, נניח עוגת שוקולד." וככה גבירותיי ורבותיי, אם תהיתם ויש להניח שלא, מכניסים את עצמכם למחויבויות מיותרות שלא היה שום צורך להיכנס אליהן.

אבל לא לשם טעויות הוריות התכנסנו, אלא משום שבמסגרת ארוחת החג השני אחת המטלות שלקחתי לעצמי היתה הכנת קינוח. אחרי שפסלתי כמעט כל אפשרות מטעמים שונים ואך נאמר שטעמיי עמי, החלטתי לנסות כיוון קצת שונה. ביקור אצל הירקן הוביל להחלטה – אגסים שיכורים. אלא ש"רק אגסים שיכורים", או אגסים שיכורים וגלידת וניל, נראו לי קצת כמו הקטנת ראש, שלא לומר הקטנת ראש פראית, בטח אם לא אני מכינה את כל הארוחה. מכיוון שהקינוח שכמעט הכנתי היה פבלובה, השילוב בין השניים נראה לי כמו פתרון מושלם, קצת סירופ, הגשה אישית והופס – קינוח אישי מרשים – אגסים שיכורים בסירות מרנג.

אגסים ביין על מרנג
קרן הבר
להמשך הפוסט

צלי בקר חגיגי כמו של סבתא

סבתי אמנם שיתפה את המתכון שלה אבל איכשהו אף אחד לא עשה אותו כמותה. בצר לי נאלצתי לאלתר ועם השנים התקבל מתכון לצלי בקר בציר עמוק ומלא טעם שמתאים לכל תוספת ומתאים בדיוק לשולחן החג

טיול השורשים עם אמי ושתיים מאחיותיי לכבוד יום הולדתה ה-80 של אמי, ממנו רק חזרתי, באזור הסן שבגרמניה, הביא אותי לכתוב טור עם מתכון של אספרגוס ברוטב הולנדייז. אתם מבינים, האביב הוא העונה בה מבשיל האספרגוס הצהוב, בבת עיניו של המחוז כולו. צדי הדרכים מתמלאים בדוכנים לממכר אספרגוס ושלטים על כל מסעדה מכריזים על חזרתה של מנת הדגל האספרגוסית - אספרגוס ברוטב הולנדייז, עם או בלי האם או גבינה או כל תוספת שתרצו, אך בתוספת תפוחי אדמה כמובן, שלא לומר תפחי אדמה כמנהג היקים אזרחי ישראל.

למותר לציין שזו מנה נפלאה ובאמת שכבר רציתי להעלות אותה, היא גם נראית לי מנה ראשונה נפלאה לליל הסדר למי מאתנו שאינם שומרי כשרות, כמוני למשל. אבל אז, ממש בערב האחרון, הימרנו על המסעדה הנכונה בפרנקפורט ואמנם אני הזמנתי שניצל וינאי, אך אחיותיי הזמינו צלי בקר כל כך מושלם שבגללו אנחנו כאן. אז בואו נתחיל מזה שאין לי מושג מה המתכון, לא העזתי לבקש, זה לא ממש מקובל. נמשיך מהטיפ שתרם המלצר כששיבחנו את המנה שהסוד טמון בשמאלץ, אבל את זה כבר ידעתי ונמשיך בתגלית הגדולה מכולן – ציר בקר דורש בכלל יין לבן.

צלי בקר חגיגי
קרן הבר
להמשך הפוסט

לתקתק מנה עיקרית במהירות: בקר וירקות מוקפצים בסגנון אסיאתי

הניחוח אסיאתי, הטעם מותאם, ההכנה קצרה והתוצאה משביעה וצבעונית. לא צריך יותר מאורז לבן עם מנת הבקר והירקות המתקתקה הזאת כדי להעלות על השולחן ארוחה מלאה, משביעה וטעימה

אם היה משהו שאהבתי לאכול בילדותי זה היה אוכל סיני. בירושלים של שנות ה-80 הייתי בטוחה שמרק וון טון, עוף חמוץ מתוק ושרימפ בציפוי טמפורה הם האושר בהתגלמותו, עוד הרבה לפני שסיפרו לנו על מונוסודיום גלוטמט. ההבנה שהקשר בין האוכל הזה לאוכל סיני אמתי מקרי בהחלט נחתה עליי כרעם ביום בהיר ומעולם לא הצלחתי לשחזר יותר אהדה לא לאוכל המותאם לאנשי המערב ולא לזה הסיני.

רצה הגורל, או החשיפה למסעדות – מה שיותר הגיוני לכם, שהצאצאים הפכו חובבי טעמים אסיאתיים. לו רק היו מסתפקים בארוחות בחוץ דיינו (בכל זאת, תכף פסח), הבעיה היא שהם מבקשים לאכול טעמים שכאלה גם בבית ואפילו מכוונים למנות ספציפיות. לא מתלוננת כי לא פעם הם שותפים בהכנה, אבל הם תמיד מלאי תנאים המלווים בפיקוח קפדני. לכן, יש המון דברים ש"אסור" והניסיון לייצר חפיפה בין האיסורים כדי להביא לכלל מנה אחת משביעת רצון לכל הצדדים לרוב לא ממש מצליח למרות הכוונות הטובות ומסתיים במנה להרכבה למיקסום שביעות הרצון.

מנת בקר וירקות מתקתקה בסגנון אסיאתי
Brent Hofacker / Shutterstock.c
להמשך הפוסט

פשטידת קישואים קלה וטעימה

היופי בפשטידות טמון בעובדה שכל אחד יכול להכין אותן ואפשר לזרוק לתוכן כמעט הכל, זה הופך אותן לארוחה מזינה, קלה להכנה שעובדת יופי עם סלט ומתאימה לימים שמתחממים

הימים החמים שמתחילים להגיע מעוררים בי בעיקר חשק לארוחות עם המון ירקות. אחד השילובים האהובים עלי הוא פשטידה כלשהי וסלט ירקות. כשחושבים על זה, פשטידות הן רעיון נפלא: קחו בערך כל מה שיש לכם בבית, תעשו ממנו מיש-מש דביק, תכניסו לתנור והופה – ארוחה. אין שום צורך בידי זהב, מתכון מנצח או פוילישטיקים אחרים והתוצאה ביתית כמו לשבת בטרנינג עם כוס קפה על הספה, שבעיני זה בערך, ובכן, הדבר הכי נחמד שיש.

לא ממש צריך לעבוד עם מתכונים כשזה מגיע לפשטידות (וכן, כאדם שכותב ברגעים אלה טור בישול על פשטידה זה בערך כמו לירות לעצמי במרכז המסה, אבל היו סלחנים). ברגע שקונים את המיומנות ניתן בהחלט להתחיל לשחק איתן, רק: ירקות, ביצים, גבינות וקמח. ערבוב במינון נכון, תיבול וזה כל מה שצריך, כלומר למעט אפייה.

פשטידת קישואים
קרן הבר
להמשך הפוסט

עוגת תפוחים קלה ומשובחה

מה הבאתי לכם מווינה? חשק בלתי מוסבר לעוגות תפוחים. מה יצא מזה? מתכון לעוגת תפוחים קלה, יפה ומהירה להכנה לסוף שבוע החורפי עד אביבי שעושה את דרכו אלינו

הכל היה ערוך ומאורגן לחזרה מסוף השבוע בווינה, אפילו המתכון לשבוע הזה, אבל שום דבר לא הכין אותי לחשק הבלתי מוסבר שיתפוס אותי לעוגות תפוחים. אם חשבתם שטרודל אאלץ לאכזב, רק אציין שהבטחתי למרכזית אז יש להניח שגם זה יקרה בקרוב. כך או אחרת באקט ספונטני, וכולנו יודעים זה לא ממש מאפיין יקית מדופלמת, הנחתי את הלפטופ בצד והחלטתי על עוגת תפוחים מהירה. כמה מהירה? שעה אחרי כבר ישבתי עם קפה מחכה לעוגה שתצטנן ובינתיים מתאפקת.

יש שיגידו שתפוחים מושלמים לסתיו, אבל לא תמיד צריך ללכת לפי הספר, מה גם שיש תפוחים כל השנה. השילוב העדין של הקינמון ונגיעות הבצק הופכות את עוגת התפוחים הזו לרכה וקלילה, נפלאה לקינוח בתוספת גלידת וניל או ככה סתם עם קפה או שוקו של אחר הצהריים. התפוחים הפרוסים נותנים לה מראה מתוחכם יותר מסתם עוגה בחושה, אבל היא קלה להכנה כמוה. אני הלכתי לבדוק אם כבר אפשר לפרוס אותה, אז תסלחו לי אם אקצר.

עוגת תפוחים קלה
קרן הבר
להמשך הפוסט

עוגיות לימון לסוף החורף

המחלוקת על ופל לימון לא תיפתר כנראה לעולם, אבל עוגיות לימון זו אופרה אחרת לגמרי. הן רכות, מתוקות ובעלות נגיעה של חמצמצות וזה לגמרי הזמן להכין אותן בסוף החורף ובאוויר נישא ריח פריחת הדרים

כנראה שגם לכיתה ג' הגיע הדיון על ופל לימון כן או לא, וקטינא חזר הביתה אפוף במחשבות פילוסופיות על משמעות החיים בין לימון ושוקולד. אני לא גיבשתי דעה על ופל לימון, אני די אדישה כלפיו ובכך הוצאת את עצמי מן הכלל שכידוע אומר שוופל לימון או שאוהבים או ששונאים. הדיון על לימון המשיך לעוד תחומי חיים רבים וקטינא נדהם לגלות עולם שלם שכולו צהוב וחמצמץ. אבל איכשהו מתישהו חזרנו לאוכל, ספציפית - עוגיות.

"עוגיות לימון לא יכולות להיות טעימות", טען קטינא בתוקף והטיל עליי את חובת ההוכחה. אני את שלי עשיתי, אבל קטינא סירב לטעום ואני בטח לא אתעקש כשמדובר במתוקים ועוד יותר כשהמתוקות האלה כל כך טעימות. הייתי רוצה להגיד שזה משאיר יותר לי, רק שהן התחבבו יותר מדי על כל שאר דרי הבית ומסתופפיו הצעירים שלא נשאר כלום כבר יום למחרת.

עוגיות לימון
ppi09 / Shutterstock.com
להמשך הפוסט

40 דקות ופונדו

שנייה לפני שהאביב כבר כאן, זמן מצוין לארוחת חורף מהירה, טעימה ומושחתת – פונדו גבינות, אולי לא שוויץ השנייה אבל כמעט שוויץ בשנייה, טוב ב-40 דקות. הבונוס: כמעט אין כלים

"אמא, מתי את חושבת שתוכלי לעשות פונדו?" שאלה המרכזית בפינוק, לקראת ערב בעודי תוהה מה להכין לארוחה. אחרי שביליתי כעשר דקות בבחינת כל המצרכים בבית, לא הייתי צריכה הרבה כדי לענות "מה את אומרת על עכשיו?". עוד לפני שהשאלה הדהדה בחלל האוויר כבר התייצבה לצדי במטבח מתבגרת צעירה והפשילה שרוולים. 40 דקות אחרי, אבל רק בגלל שבישלנו תפוחי אדמה (אם מחליטים על טוסטים זה מקסימום רבע שעה) ניצב לראשונה כלי הפונדו, שקיבלנו באחד החגים ונשאר בשביל הסיכוי הקלוש שיום אחד ייעשה בו שימוש, על שולחן האוכל. לא הרבה אחרי וכל מה שנותר הוא כלי פונדו ריק וגרגורי עונג קטנים ומשמחים.

מה שהכי נחמד בארוחת פונדו זה לא רק מהירות ההכנה, הטעם המצוין ומיעוט הכלים, אלא דווקא הארוחה השיתופית מסיר אחד, כולם יחד ויש בזה המון כיף. את הפונדו הביאו השוויצרים לעולם במאה ה-17, אם כי עדיין לא ניתן לו שמו, הוא סתם היה יין וגבינה בסיר, במאה ה-19 הוא כבר אומץ כפונדו על ידי השוויצרים והפך למאכל הרשמי שלהם. בשוויץ הוא הוצג תחת הקמפיין "כי פונדו עושה מצב רוח טוב" ומי אני שאגיד לזה לא? מה גם שזה לגמרי עובד, תנסו.

פונדו גבינה
HikoPhotography / Shutterstock.
להמשך הפוסט

עוגת קינמון אמריקאית שאי אפשר לעמוד בפניה

השילוב של ניחוחות הקינמון וזיגוג הווניל בעוגה בחושה אחת, רכה וריחנית, הופך אותה לכזו שמתחשק רק "ליישר" אבל קשה להוריד ממנה את הידיים (ספוילר: האיפוק מת)

אני לא מתכוונת להתנצל על העובדה ששוב מככבת כאן עוגת קינמון, משהו בחורף הנוכחי עושה לי חשק בלתי מוסבר לריח ולטעם הקינמוני החם ובסביבתי הקרובה לפחות, אין אף אחד שמתלונן. כל השבוע התחשקה לי עוגת קינמון, כזו אמריקאית רכה ומלאת זיגוג וניל עד שאתמול קפצתי לחנות האלכוהול השכונתית, כן יש לנו אחת כזאת ויוסי, כן אנחנו כבר חברים מזמן, שאל איך אני עם קינמון. מפה לשם, אני נהנית מוויסקי קינמון ויוסי מעוגות קינמון עם זיגוג וניל, ממש כמו זו.

היא רכה, מזכירה קצת עוגת שיש אבל הרבה יותר אוורירית וגם שונה בהכנה ובזיגוג הווניל הכל כך אמריקאי שמעליה, מלא סוכר (ליצמן עסוק בדברים אחרים כרגע, אז אני מרשה לעצמי) ונפלא שגם אנשים שלא אוהבים לאכול בבוקר, נניח כמוני, הרבה פחות פסקניים בנושא בוקר ואוכל כשהיא בסביבה. אפשר בהחלט להכניס אותה לפריזר והיא תשמר שם מצוין בכלי אטום לפחות חודשיים ואם תחתכו אותה מראש לפרוסות, אפשר כל פעם להפשיר רק חתיכה אחת. רק אומרת שאם בכל זאת תחליטו להשאיר אותה על השיש יש סיכוי גבוה שהיא תעלם בשניות.

עוגת קינמון בחושה אמריקאית עם זיגוג ווניל
קרן הבר
להמשך הפוסט

טארט שוקולד מריר לסוף שבוע מתוק

טעם עשיר של שוקולד שממלא את הפה ומחליק בגרון ומעלה חיוך של עונג, זו התוצאה הישירה של טארט השוקולד הזה, שלא תגידו שלא אמרנו, הנה – שחור על גבי לבן: זהירות ממכר!

שישי בצהריים ועדיין לא הצלחתי להביא את עצמי לקום ולעשות קניות. התדירות בה מופע העצלנות הזה מתרחש כבר מתחילה להטריד. מצד שני מהי מחשבה טורדנית אם לא משהו שיש לנפנף ממש כמו זבוב? ומצד שלישי, ולא משנה אם אין דבר כזה הכל שאלה של זמן ומרחב, זה מוביל אותי לווירטואוזיות יתרה שאולי היא גם מקור לשאננות שלא מביאה סוף למעגל האימה הזה המכונה דחיית קניות ביום שישי.

מעגל אימה או לא מעגל אימה, אורחים מגיעים, ילדים בבית כי יש משהו עם היום שישי הזה שלא מצליח להוציא אותם לבית הספר, ניקיונות וכלב וגם אוכל שצריך להכין והזמן קצר והמלאכה מרובה ותמיד יש בלת"ם ואף פעם אין מספיק זמן לקפה ומה עושים לקינוח כדי לא לצאת מהבית? טארט שוקולד מריר שאי אפשר לעמוד בפניו, אז עושים, מתיישבים ושוב לא יוצאים לקניות בשישי, מה יהיה? שנקרא לו טארט העצלנות מנצחת? הוא קל, הוא טעים ויש אנשים שכתבו עליו טור, נניח זה.

טארט שוקולד
קרן הבר
להמשך הפוסט

עוגת שיש וניל-קינמון עם טוויסט

בלילה לבנה של וניל ובלילה כהה של קינמון ולא להאמין כמה זה נפלא ביחד ובכלל איך לא חשבו על זה קודם? מלכת התנור החדשה בבית שלנו, יפה, ריחנית וטעימה

"אמא, אולי נאפה "עוגת ברוך הבא" לאבא?" שאל קטינא יום לפני חזרתו של הבנזוג מנסיעת עבודה, כחלק מתמרון החותר למגע עם עוגת שמרים קינמון. "מה תרצה לאפות?" שאלתי. "את העוגה שאבא הכי אוהב – שמרים קינמון," הגיעה התשובה הצפויה. בחיי שאני לא יודעת מה גרם לי לומר "מה דעתך על עוגת וניל-קינמון רכה כמו עוגת שיש?", אבל גם הוא וגם המרכזית התעוררו לחיים, למרות שבדיוק עצרתי ליד הכניסה לבית הספר.

אמנם הם קבעו שיא ביציאה מהירה מהרכב, אבל השמחה על ההישג חסר התקדים לא היתה שלמה.זה לא רק בגלל שהרכב מאחורי כבר צפר, אלא בעיקר משום שהייתי עסוקה בניסיון להבין איך ניתן לעמוד בכבוד בפליטת הפה האומללה שלי, שכבר לא הדהדה בחלל הרכב, אך בהחלט הוסיפה להדהד במוחות הילדים.

עוגת שיש שחור לבן
קרן הבר
להמשך הפוסט

הכירו את עוגיות החמאה הבאות שלכם

שוב סוף שבוע גשום שמזמין להישאר בבית? זמן להכין עוגיות הררי פיות, עוגיות חמאה רכות-רכות מכוסות בזיגוג וניל ועליהן סוכריות צבעוניות – גם קלות להכנה, גם מעסיקות ילדים ולגמרי משהו קטן עם הקפה

לקראת הטיול השנתי של הבכור, בו אסור להביא חטיפים וממתקים קנויים, ברור היה שאין מנוס מלהכין עוגיות. שורה תחתונה הבכור לקח רק עוגיות cookie monster, ככה נקראות אצלנו עוגיות שוקולד צ'יפס. אבל חוץ מבכור נשארו עוד שניים בבית שרצו עוגיות אחרות, אז הכנו כמה סוגים, בין היתר עוגיות שכבר מזמן שכחתי מקיומן. עוגיות חמאה נהדרות בפני עצמן, אבל הגיעו בזמנו מתוך מצוקה אימהית אמתית – ילדה שאוהבת פיות.

כשהמרכזית היתה בתקופת הפיות שלה, כמעט כל מאכל עבר תהליך "פִיוּת" (כמו עִבְרוּת רק של פיות) והמקום הכי קל היה קינוחים. כך נולדו עוגיות הררי הפיות – עוגיות חמאה רכות בזיגוג וניל עם סוכריות צבעוניות מעל, שהרי ידוע שבפסגות הרי ארץ הפיות בהם יורד השלג כל ימות השנה, מנצות להן סוכריות צבעוניות קטנטנות תחת כל עץ רענן שלידו רועה בנחת חד קרן. זה היה להיט שהצליח מעל המשוער בקרב ילדות, ילדים ומבוגרים כאחד.

עוגיות הררי פיות
קרן הבר
להמשך הפוסט

מנה קלה לכל השבוע: רוסט סינטה ושאר ירקות

מחפשים מנה קלה להכנה ומוצלחת שתשאיר לכם זמן לכל הדברים האחרים שכיף לעשות בסוף השבוע, נניח לקרוא ספר לצד משקה חם כשברקע עולים ניחוחות נפלאים מהמטבח? מצאתם

פעם הכל היה קל, יום שישי הגיע וזה אמר המרובע הקדוש: שניצל, צ'יפס, סלט וטחינה. נכון שזה ממש טעים, ביתי וכיפי, אבל שבוע אחרי שבוע נשאתי תפילתי לאלוהי הקולינריה מתוך תקווה שמעגל הקסמים יישבר. זה קרה ואני לא מתלוננת, אבל שלושה ילדים, שלושה טעמים שונים לחלוטין ומה מעטות הן המנות המשותפות שניתן להכין. בניסיון לקדם יעילות לימדתי את עצמי להכין כל מנה בכמה וריאציות ובכמה שפחות שלבים וכלים כדי לאפשר הכנה משותפת של כמה שאפשר יותר שלבים לפני ההפרדה לטעמים ובכל זאת, בואו נודה – זה קצת מציק.

אז נכון, לגמרי לגיטימי להפנות אצבע מאשימה אלי – מי שאחראי על כל הסיפור הזה ובוודאי על בררנותם של ילדיי בנושאי מזון, אבל זה לא בהכרח יביא אותנו למתכון ובמתכונים עסקינן. הגעתי לקצב והתשובה לארוחת שישי בערב התגלתה לי באמצעות נתח סינטה, לא אבוש ולא אכחד. מה שנחמד בנתח סינטה טוב זה שהוא לא צריך הרבה מאיתנו, תכל'ס קצת מלח, אולי גם קורט פלפל שחור וטוב לו. אם מוסיפים לו ירקות שמתבשלים בשומנו, מה טוב.

סינטה ותפוחי אדמה
Galembeck / Shutterstock.com
להמשך הפוסט

כמעט מינסטרונה: מרק בלגן איטלקי

אנחנו מכירים אותו בשם מינסטרונה, אבל למרק הזה אין מתכון קבוע, רק בסיס שאתו אפשר לשחק וליצור מרק ביתי, משביע וריחני על בסיס ירקות העונה במעט זמן ועבודה

כמו הרבה מנות אהובות, גם המינסטרונה מתחיל ממסורת של שאריות – כל מה שנשאר מאתמול, עוד קצת ירקות מהיום, מים, תבלינים והופה – גם לא זרקנו אוכל וגם יצא משהו טעים. באופן עקרוני אם יש מנות מסוימות שלשמן אתה הולך ואוסף מרכיבים מסוימים, מינסטרונה זה מה שאתה עושה כשאין לך כלום ופתאום יש לך המון, גרסה איטלקית למרק שום דבר.

זו בדיוק הסיבה שמינסטרונה מוגש אחרת בכל מקום ולפעמים גם אחרת באותו מקום. הוא יכול להיות צמחוני או עם בשר, סמיך או נוזלי, אבל הבסיס לרוב אחד – בצל, סלרי, ציר, עגבניות, פסטה (או אורז) ושעועית בתוספת של ירקות העונה. אני לא יודעת לתארך את היום בו הומצא המינסטרונה, אבל האגדה האורבנית טוענת שהצבא הרומי, שכמו כל צבא צעד על קיבתו, אכל אותו. נשאר רק לתהות אם האימפריה הרומית קרסה רק בגלל שעוד לא הומצאה הפסטה, כי מן הידועים שמינסטרונה עם פסטה זה אימפריה.

מרק מינסטרונה של קרן הבר
קרן הבר
להמשך הפוסט

עוגת שקדים תפוזית ללא גלוטן

נמוכה, נימוחה ועסיסית להפליא: מישהו צריך יותר מזה בעוגה?

נדמה לי שכבר כתבתי את זה פעם, אבל יש מצב שלא וגם אם כן – נו שוין, אתם בטח לא זוכרים. אחד הכללים הכי טובים שהכניס הבנזוג למערכת הביתית שלנו הוא שלא מכינים משהו בפעם הראשונה כשמגיעים אורחים. ראיתי כי טוב והרחבתי את הכלל ל"לא כותבים מתכון לפני שניסיתי אותו לפחות פעמיים". זו בדיוק הסיבה שלרוב בפעם הראשונה שאני מכינה מתכון אני גם לא ממש טורחת לצלם. ולמה אני מספרת את זה?

ובכן, בסוף השבוע הכנתי ראקוט קרומפלי שהיה משובח ואפילו זכה להצלחה גדולה בקרב הצאצאים. לכן, בבוקרו של יום רביעי התיישבתי לכתוב מתכון, אחרי שסיימתי לכתוב (כי איזו סיבה הגיונית יש שזה יקרה לפני?) גיליתי שבעצם כבר כתבתי. בצר לי חזרתי לעוגה החדשה שניסיתי השבוע וגם זכתה להצלחה, אך אללי צילמתי רק תמונה אחת ועמכם הסליחה.

עוגת שקדים תפוזית ללא גלוטן
קרן הבר
להמשך הפוסט

מי אכל את עוגיות הג'ינג'ר שבקופסה?

התשובה: אף אחד, הן לא הספיקו להגיע לקופסה. עוגיות ג'ינג'ר ריחניות, פשוטות להכנה וטעימות להפליא, בדיוק מה שיהפוך את סוף השבוע הסוער לביתי וחמים תוך פחות משעה

וידוי קטן: אין פעם שאני כותבת או אומרת ג'ינג'ר שאני לא אומרת מיד "ויש גם זנגוויל". כן, זה מוזר להחריד, אבל אני לא יכולה לעצור את עצמי. זה מתחיל בתקופה הסטודנטיאלית שלי, אי אז לפני אי אילו שנים, עת חברה הזמינה אותנו לבקר בדירה החדשה. במטבח הותקן מדף ייעודי לצנצנות זכוכית לתבלינים לצ'אי עליהם היתה גאוותה: מקלות וניל, קינמון, פרחי אניס, ג'ינג'ר, זנגוויל - אולי היו שם עוד, מי זוכר? ברור שנתקעתי. מצאתי את עצמי מחויבת להסבר שג'ינג'ר וזנגוויל חד הם ועד היום אני לא יודעת מי מאתנו היתה יותר מופתעת, היא ששנים היתה בטוחה שאלו שני תבלינים שונים או אני שלא הבנתי איך מישהו חי בלי לעלות על זה במשך רבע מאה. 

כך או אחרת, בעוגיות עסקינן. יש להניח שהסיפור שלי על אהבת הבנזוג לעוגיות ג'ינג'ר, בעיקר לאלה שאכל בילדות שהגיעו מלונדון והוא כמובן רק זוכר את הטעם ואף עוגיית ג'ינג'ר שטעם מאז לא הגיעה לקרסוליהן, יכול היה להיות מצוין לו היה נגמר בשנים של ניסיונות אפייה עקשניים שהניבו את התוצאה הנכספת, רק שהוא לא. באופן מחפיר למדי נאלץ הבנזוג (עקרונית פיינשמייקר לא קטן) להודות שיש סיכוי שהעוגיות האגדתיות בכלל היו תעשייתיות ואין טעם להמשיך לנסות. בהנחה שאין לכם קיבעון על עוגיות ג'ינג'ר אנגליות תעשייתיות משנות ה-80, יצא מכל הניסיונות האלה מתכון נפלא לעוגיות ג'ינג'ר ביתיות, נימוחות וריחניות שאם במקרה (או שלא) יהפכו לאגדה תוכלו לשלוף מתכון ולא סיפור חסר פאנצ'.

עוגיות ג'ינג'ר
קרן הבר
להמשך הפוסט

בף בורגיניון: מלך תבשילי הקדרה

אמנם בישראל החמין הוא המלך האמיתי, אבל זו סיבה טובה לשבור מוסכמות - הבף בורגיניון, פאר התבשילים הכפריים הצרפתיים, אמנם לא אוונגרד, אבל טעים, ביתי ומושלם לארוחת צהריים של סופ"ש חורפי

עם תחילת החורף מתחיל בישראל מרוץ החמין על גרסאותיו השונות, בין אם התחזיות לסופ"ש קריר מתגשמות ובין אם לאו. פעם, בעידן שעוד לא היו לנו ילדים, והיה כזה, חמין של שבת בצהריים היה מאורע משופע חברים. מכיוון שגדלתי בבית בו לא ממש הכינו חמין בבית, בבגרותי לקחתי על עצמי את האתגר לעשות את החמין האולטימטיבי והוא הצליח, רק שלא הצלחתי להעבירו לדור הבא. הם לגמרי לא מבינים מה כל ההתלהבות מהמנה הזו. מה שגרם לי לחשוב מחשבות של כפירה בתחום החמין.

אני יודעת שאני מסתכנת פה, אבל אקח את הסיכון ואטען שאולי באמת זה לא החמין עצמו שעושה לנו את זה, אלא כל בניית המותג שמסביב. בינינו זו מנה שפורטת על נימי המסורת ויידישעקייט (היהודי, לא האשכנזי, זו פשוט מילה נפלאה), תוסיפו לזה את הנוסטלגיה האישית, הניחוחות (ההתייחסות לניחוחות שאחרי היא בלתי נמנעת), החמימות שהמנה מפיצה (שנאמר המתנה שממשיכה לתת, או משהו) וקיבלתם מתכון שהוא אולי אהוב יותר מנטלית מאשר הלכה למעשה.

ביף בורגיניון
Geshas / Shutterstock.com
להמשך הפוסט

טירמי-תות: גרסת התות לטירמיסו

מה יוצא מתותים, גבינת מסקרפונה ובישקוטים? טירמי-תות, וריאציה מתקתקה וצבעונית לקינוח האיטלקי הכה אהוב. קינוח נפלא לרגעים מתפנקים של סופשבוע ביתי

הגיעה העונה הזו של התות שהמחירים ירדו מטירוף ההתחלה ולשקול לקנות אותם זה כבר לא מעשה שערורייתי, שלא לומר מושחת. להפך. כך לפחות שיכנעתי את עצמי בעומדי מול סלסלה אדמדמה ומפתה. זה רק מוכיח בגרות ואיפוק. קניתי. קצת מביך להודות שאחרי כל הבילדאפ הזה שכחתי אותם במקרר יומיים ושלא במפתיע הם כבר היו אחרי ימי התהילה שלהם.

בקטע אקזיסטנציאליסטי היו לי ככל הנראה אינספור אפשרויות, במציאות ניצבתי מול אחת מהשתיים: לעשות מעשה רווק בדירת סטודנטים, כלומר להתעלם, להשאיר במקרר ולזרוק אחרי כמה ימים. בהנחה שאף אחד מהשותפים לא זרק או אכל כי גם זו אפשרות; או לנהוג בבגרות ואחריות ולעשות מהם רוטב תות* שניתן לשמור במקרר כיומיים-שלושה או להקפיא. בחרתי באפשרות השנייה, אבל גילוי נאות מחייב להזכיר שגם אין לי שותפים לדירה, או משהו כזה. 

טירמי-תות
קרן הבר
להמשך הפוסט

מרק שום מושלם לחורף

אם יש מרק חורף מושלם זה מרק שום אוסטרו-הונגרי, קל להכנה, בעל ריח משגע וטעם עדין ומתוחכם, יחד עם לחם קלוי וגבינה מעל הוא יכול להיות ארוחה שלמה שכולה מצמוצי אושר

זוכרים את האגדה על מרק שום דבר? מרק שום הוא אמנם לא שום דבר, אבל יש להניח שאת כל המרכיבים יש לכם בבית, הוא קל להכנה והוא טעים שזה משהו. יש להניח שאם לא תספרו מה יש בו - רוב הטועמים לא ידעו לזהות את המרכיב העיקרי – שום. ולא, אין אחר כך ריח, אמרנו מרק שום, לא סלט טונה, אם כבר ריח אז הניחוח שלו פשוט מענג.

יש הטוענים שמרק שום הוא מנה צרפתית מפרובנס ויש הטוענים שהוא בכלל פריזאי, אבל הוא מאוד פופולרי במטבח האוסטרו-הונגרי ובעצם גם הספרדי. יש מי שיירתע רק מהמחשבה על מרק שרובו שום, בסך הכל ולא ברור למה קנה לו השום מחנה שלם של אויבים. כדי שהוא לא יצא דליל מדי בגרסה הצרפתית הוא מוסמך עם קמח ולייסון (ביצים ושמן זית), בגרסה האוסטרו-הונגרית בתפוחי אדמה ואפשר בהחלט לשלב בין שתי הגרסאות. גם לגבי תוספת הבצל יש מחלוקת, יש שיחלקו על הרעיון מכל וכל ויש שלא.

מרק שום
Eskymaks / Shutterstock
להמשך הפוסט

עוגיות חמאה מהירות וטעימות להפליא עם מרכיב סודי

עוגיות חמאה הן הימור בטוח שעובד על זקנים וטף ומה שביניהם, הטריק? מתכון טוב וקל, הטיפ? מרכיב סודי שיתגלה בהמשך וטאדאם - עוגיות חמאה מופלאות

בעצם, אם חושבים על זה ומסתבר שאנחנו לא, זה די שערורייתי שטור שמתיימר להכין אוכל עם הילדים מעולם לא העלה עוגיות חמאה פשוטות כאלה של בית, שיוצרים עם חותכנים ושאין ילד שלא ישמח לעשות. אנחנו יכולים לטעון שבמשך כמעט 3 שנות קיום טרחנו ועמלנו על מציאת המתכון. זה בה' היידוע, אבל זה לא יהיה נכון ובעידן של פייק ניוז אין דבר כזה להיות זהיר מדי. האמת די פשוטה, זה לא עלה בדעתנו למרות שהיו בידינו כל המשאבים הנחוצים לעשות את זה.

אבל אף פעם לא מאוחר מדי לתקן, יש המון מתכונים שם בחוץ. המתכון הזה נולד ממתכון גרמני של סבתא של בן דוד שלישי (אתם עדיין עוקבים?) שהצליחה לחלץ מגרמנייה. מתכון שעבר מדורי דורות (נו, אל תהיו קטנוניים, אנחנו ספרנו לפחות שבעה עד היום), אבל לא בטוח שהוא לגמרי המתכון, כי כמו שפעם היה נהוג, במקור המתכון הכיל רק את כל המרכיבים אבל הגיע ללא הוראות הכנה. כך או אחרת, מכל הניסיונות יצאו עוגיות חמאה נפלאות שכיף וקל להכין. הפעם החלטנו לנסות לצבוע אותן עם צבעי מאכל אורגניים, הצבע יצא קצת בהיר, אבל עוגיות שני הצבעים זכו להצלחה כבירה.

עוגיות חמאה
קרן הבר
להמשך הפוסט

חלבה או נוטלה: אין כמו עוגת שמרים טובה

אין כמו עוגת שמרים בסוף השבוע, אבל אם מכינים שתיים ומקפיאים אחת יש עוגת שמרים לכל השבוע. והפעם מתכון לעוגת שמרים חלבה, אבל היא הולכת מצוין בגרסת קינמון או נוטלה

שבת בבוקר, יום יפה, אחר הצהריים מתוכננת לקטינא מסיבת יום הולדת. אין ממתקים, אבל עוגות יש וקטינא יודע מה הוא רוצה – עוגת ביסקוויטים, עוגת שוקולד ועוגת שמרים קינמון. הזמן קצר והסדר ברור, כי סדר מוכרח להיות: בצק שמרים (הפסקת קפה), עוגת שוקולד לתנור, עוגת ביסקוויטים למקרר וזמן להכין את עוגת השמרים. הספינה הזו לגמרי שטה על מי מנוחות אז הכנתי לי עוד קפה. כשהוא נגמר, גיליתי שלא רק הוא, גם הקינמון. אני לא זוכרת שערורייה בקנה מידה כזה בכרוניקה הקולינרית שלנו. כך או אחרת, זה הצריך טיפול. בין לבזבז זמן על נסיעה לסופר הפתוח הקרוב ובין להכין צמת שמרים חלבה ועוגת שושני נוטלה, הפור נפל על אופציה ב'.

אבל לא צריך מסיבת יומולדת בשביל העונג המושחת הזה, אם מכינים שתי עוגות אפשר לשמור אחת בפריזר לפחות חודש בכלי אטום. אם דואגים לחתוך מראש, אפשר לחמם כל בוקר פרוסת עוגת שמרים שתמלא את הבית בריח נפלא ותרגיש כאילו זה עתה נאפתה. זה המתכון לשמרים חלבה, אם תרצו אותו עם נוטלה, פשוט מורחים נוטלה במקום ממרח החלבה. הכי פשוט. לא נותרו עוגות אחרי מסיבת יום ההולדת, סיבה מצוינת להיכנס למטבח להכין עוד.

עוגת חלבה
קרן הבר
להמשך הפוסט

מה מביאים לכל מסיבות הילדים? פשטידת תירס קלה

עזבו אתכם מלקנות, לקראת כל אירוחי בית הספר זה המתכון שתרצו – למה? 10 דקות הכנה, 40 דקות ותנור ושתי דקות לשטיפת כלים וזה גם טעים כל כך - ההצלחה מובטחת

היו הרבה דברים שחשבתי עליהם עם החלטה לעבור מהחינוך הביתי לבתי הספר, אבל אין לי ספק שההיערכות לכל אירועי בית הספר לא היתה אחת מהם. לכל כיתה יש משהו. הדלקת נרות עם חברים, אירוע קהילתי, מפגש כיתתי ואינספור אירוחים, לא שאני מתלוננת, זה נהדר, אבל לכל עניין כזה יש תמיד גיליון מתנדבים ותמיד יש אוכל להכין. לקראת שבוע של "כל יום לפחות אירוע אחד" החלטתי שאני מגיעה מוכנה עם מתכון קליל שכולם יאהבו וכך הושבה עטרה ליושנה והפשטידה הכי קלה, שכבר קצת נשכחה, חזרה לשבוע ימי תהילה.   

פשטידת התירס הזו היא פחות או יותר הדבר הקל ביותר להכין, לא מצריכה שום דבר מיוחד ובהחלט סובלנית לשינויים הנובעים מ"זה מה שיש במקרר". אם אין גבינה מגוררת או גוש גבינה לגרד אותו, אפשר לחתוך דק פרוסות של גבינה צהובה שתמיד יש במקרר. אם אין קוטג' אבל יש גבינה רכה אחרת אין בעיה להחליף. מכינים הכל בקערה אחת, מערבבים ושופכים לתבנית. מקסימום עשר דקות עבודה, מינימום כלים לשטוף ו"בחירת הקהל" אצלכם בכיס – אין אדם שלא עמד בפיתוי שלה - זהובה, ריחנית ומלאת טעם.

פשטידת תירס
תומר אפלבאום
להמשך הפוסט

עוגיות קינמון מושלמות לקפה של הבוקר

בניגוד לנחליאלי וחצב, החשק למשהו קטן ומתוק בבוקר הוא אחד ממבשרי הסתיו שאף אחד לא מדבר עליו. אז לא נדבר עליו רק ניתן את התשובה: שבלולי קינמון מבצק פריך בזיגוג וניל

בואו נדבר רגע על התניות חברתיות והסתרה, כי כל הזמן מדברים על הסתיו כשחצבים פורחים והטמפרטורות מעל 30 מעלות, על נחליאלי כשהשלוליות היחידות שאני רואה הן מה שמשאירים אחריהם הילדים בתום המקלחת. סתיו, סתיו אבל לא באמת סתיו. אבל זה לא סתיו, כמו שדוב חש בתמצית הווייתו את הצורך להיכנס לתנומת חורף, גם אנחנו מרגישים את המשיכה הקטנה הזו בבטן – סתיו, הגיע הזמן למשהו מתוק. זה מה שמבשר את הסתיו – החשק הבלתי מוסבר למשהו מתוק בבוקר, והגיע הזמן שנדבר על זה. בעצם תמחקו את זה, למי יש זמן לדבר אם אפשר לעשות? ואם לעשות אז שבלולי קינמון מבצק פריך בזיגוג וניל.

לקראת סוף השבוע הגשום שמתקרב, החלטנו להתפנק בשבלולי קינמון מבצק פריך, שבניגוד לאחיהם מבצק השמרים מוכנים יחסית מהר והם פריכים, מתוקים וממלאים את הבית בניחוח קינמון שמשתלב מצוין עם ריח של גשם. הכנו עוגיות וגם שוקו חם ואז קטינא אמר: "את יודעת אלה עוגיות מצוינות להביא לכיתה מחר, לעוגיות שמביאים מהבית אנחנו קוראים מתנה של אהבה". "כן", אמרה המרכזית, "אבל אולי נקרא לזה משהו אחר כמו ולא שבלולים? בכל זאת יש מלא שבלולים על הדשא". אחרי דקה של שקט אמר קטינא: "אבל כמו השבלולים, גם העוגיות האלה יצאו כי יורד גשם". בסוף לא שינינו את השם, אבל כבר ידעתם את זה.

עוגיות קינמון
קרן הבר
להמשך הפוסט

ארוחה ברבע שעה: פסטה פסטו ונתח קצבים

תמיד חשבתי שסוף השבוע נועד לכל הבישולים המסובכים שאין זמן עבורם בשבוע, מצד שני כל רגע במטבח הוא פחות זמן מנוחה, לכן אין כמו נתח קצבים ופסטה שמנת ופסטו, או בקיצור – ארוחה ברבע שעה

זה כבר כמה זמן שהמון מהמתכונים שאני מכינה ביומיום בעלי מאפיין שלא ניתן להתעלם ממנו – הם קצרים להכנה וכמה שיותר קצר יותר טוב. זה הניב שלל מתכונים שהם כל כך טעימים אבל פשוטים עד כדי כך שלא נעים בכלל להעלות אותם כאן כמתכון, למרות שהם זוכים להצלחה כבירה בנחלתי הקטנה. ואז זה פתאום היכה בי – זה בכלל לא העדפה קולינרית זה פשוט יצר הישרדות. עם שני מתבגרים ואחד בדרך שמגיעים כל אחד בשעה אחרת והעובדה שהרגלתי את הצאצאים שכל אוכל שיונח על צלחתם יהיה טרי וחלילה לא מחומם – העובדה שאני ממציאה מתכונים קצרים זה בכלל תגובה אבולוציונית המאפשרת הישרדות.

כמו בכל מקרה של דיסוננס, התחלתי ברציונליזציה: הם לומדים לבשל בעצמם כשהמתכונים כל כך קלים, אם הייתי מכינה סירים גדולים בלאו הכי הכל היה נזרק, עד שהגעתי למסקנה שבעצם יש המון יתרונות לבישול מהיר ואין שום סיבה לא לנסות את זה יותר גם בסופי שבוע. שנאמר נאה דורש, נאה מקיים. אז קיימתי – נתח קצבים ופסטה פסטו ושמנת. ארוחה ברבע שעה הכנה בהנחה שהכינותם מראש פסטו.

פסטה שמנת פסטו
LCStock2015 / Getty Images IL
להמשך הפוסט

תתחילו לגלגל: סלטימבוקה בגרסה הביתית

הסלטימבוקה מתגלגלת על משטח העבודה כמו ששמה מתגלגל על הלשון, קפיצה למחבת וסלטה לפה והופה – הנה מנה קלה להכנה, טעימה ולגמרי מרשימה להגשה שהולכת מצוין עם כל תוספת

כבר הרבה זמן שתכננתי להכין סלטימבוקה, מנה איטלקית נפלאה של פרושוטו ומרווה במעין רולדות בקר קטנות שמוקפצות בחמאה ומוגשות ברוטב יין (עדיף מרסלה). אלא שזה לא ממש עבד כי פרושוטו טוב לא ממש ניתן להשיג כאן, הבנזוג והבכור לא מתחברים לטעמים מתקתקים, המרכזית לא ממש אוהבת נקניק במנות מבושלות, קטינא לא מתחבר לעגל מוקפץ ואני אלרגית למרווה. יהיה שיגידו שהיקום מאותת לי לא להכין סלטימבוקה, אבל מעולם לא נודעתי כאחת שמתעניינת בסימנים.

אז מה עושים? וריאציה שתתאים לכולם, כמובן. אם אין פרושוטו ועדיף בלי נקניק הרי שתמיד אפשר גבינה, אם לא רוצים רוטב מתוק אפשר להחליף בגראפה או ללכת על יין יבש, במקום מרווה אפשר ללכת על טעמים עמוקים אחרים כמו שום (אפשר גם עשבי תיבול אחרים, אבל אני עדיין אלרגית, אז לא אצלנו) ותמיד אפשר להוסיף שילובים כמו גבעולי אספרגוס חלוטים קלות, או פרחי ברוקולי קטנים, רצועות ארטישוק וכמובן גם צ'ילי.

סלטימבוקה
Getty Images IL
להמשך הפוסט

מזון מלכות: זה הזמן לבף סטרוגנוף

"בף סטרוגנוף" היא המנה הכי צרפתית בניחוח רוסי, טעימה, קלה ויחסית מהירה להכנה, עובדת נפלא עם כל תוספת ואפילו מצאנו גרסה צמחונית, היא גם נהדרת יום אחרי אם במקרה נשאר

בכל פעם שאני רוצה להציג מנה חדשה לילדים מתעוררת שוב אותה הדילמה – אם אכין רק את המנה החדשה יש סיכוי שלא יאכלו ואם אכין גם מנה אהובה אחרת מרבית הסיכויים שהמנה החדשה לא תקבל את ההזדמנות המגיעה לה. השורה התחתונה היא שאני מוצאת את עצמי מכינה את המנה החדשה באינטרוולים קבועים ולא פעם יגיע תורה הבלתי נמנע של השאלה: "אז למה לא הכנת את זה קודם?"

אולי זה מזג האוויר שקצת התקרר וההבטחות לסופה שגרמו לי בשישי האחרון לחזור אל הבף סטרוגנוף שמעולם לא תפס בקרב הצאצאים. לי יש חיבה אדירה למנה הזו שמגיעה ככל הנראה מטבח צרפתי שעבד, איך לא, בסניף הרוסי של צרפת, הלא היא סנט פטרסבורג. בארצות הברית המנה תפסה תאוצה עם בית התה הרוסי, המוסד הניו יורקי הידוע שהבף סטרוגנוף היה אחת ממנות הדגל שלו. בתקופת המעבר לפרברים, הבף סטרוגנוף הפך לפופולרי ב- dinner parties. בית התה נסגר בצער, אבל הבף סטרוגנוף כאן כדי להישאר. הוא לא אופנה חולפת ולכן בניגוד למנות אחרות שנעלמו, הוא כאן כדי להישאר ובמקסימום לקבל וריאציות כמו תוספת של פפריקה או פלפל חריף, או פשוט גרסה צמחונית, כמו זו שאנחנו מצאנו.

ביף סטרוגנוף
קרן הבר
להמשך הפוסט

חצי שעה וקאפקייקס שוקולד

אירוח פתע, מסיבת יומולדת, או סתם אחר הצהריים משועמם בבית? התשובה? קאפקייקס שוקולד. המתכון הכי קל בעולם עובד טוב ככה סתם, הולך מצוין אם בדיוק מתחיל גשם ומשקה שוקולד חם. בינתיים נסתפק בקפה קר

"מזמן כבר לא היה כאן משהו שוקולדי וגם לא משהו שרק אנחנו עשינו", ציינה המרכזית ואני הרגשתי צורך עז להתנצל למרות שזאת בכלל לא אני, זה הם. "את מציעה משהו?", מודה שהייתי סקפטית. "יש היום מפגש של הבנות בכיתה שלי וחשבתי על קאפקייקס שוקולד," אמרה והביאה מתכון, משל כל ילדותה ראתה בחינוכית את בתיה עוזיאל ז"ל.

בסופו של דבר זה המתכון הכי קל בעולם ובדרך כלל את כל המוצרים יש בבית, תכל'ס זו גם עוגת שוקולד ליומולדת קלה וטעימה אם עושים הכל בתבנית אחת. זה לא מצריך הרבה כלים, קל לניקוי ומותיר את הבית אפוף ריח של שוקולד. עם הגנאש או בלעדיו זה עובד נפלא וכמובן שאפשר לקשט בהתאם לצורך, כי גם סוכריות צבעוניות זה חמוד. תוך חצי שעה אין כלים, אין בלאגן אבל יש 22 יחידות מיני קאפקייקס שיעבדו טוב בכל מצב. עד שיהיו אחרי הצהריים קרים שיצריכו את קלישאת השוקו החם, אנחנו צירפנו מתכון לקפה ברד כי כבר סוף אוקטובר ואחר הצהריים מדדנו מעל 30 מעלות בגינה ככה סתם, בלי בושה. 

קאפקייקס שוקולד
קרן הבר
להמשך הפוסט

פאי פקאן אמריקאי ופריך כמו שצריך

הפקאן מתחיל להבשיל עם בוא הסתיו, בדיוק ברגע הנכון להפוך לפאי מקורמל ועסיסי - קינוח שמתאים באופן מושלם לערבים שמתקררים ומחמיא לכל כוס משקה שתונח לידו

בין שלל היתרונות שמצאתי בדירה החדשה כשלתי מלראות יתרון אחד גדול שעמד זקוף באמצע החצר האחורית – עץ הפקאן. במסגרת עובדות שלא טרחתי לברר, למרות שמן הידועות ש"ידע הוא כוח", מסתבר שעץ פקאן ממוצע מניב כ-30 קילוגרם פרי בשנה. כלומר, עם הגיעה של עונת ההבשלה, עם כל תזוזת רוח קלה, נשמע רעש פיקוק של פקאן שמשתחרר מתרמילו החיצוני ונופל על הקרקע. עוד זה אומר שבכל רגע נתון, אחד מבני המשפחה אוסף פקאנים לקערה הגדולה שמונחת על השולחן בחוץ. והקערה? מפקאן לפקאן עולה כוחה.

טירונית שכמוני חשבה שפאי פקאן יהיה פתרון מושלם לכמות הפקאנים, רק שלא לקחתי בחשבון שכל יום הוא יום עם המון פקאן. קערת הפקאן הולכת ומתמלאת, מה שהוביל אותנו לגלות את הפקאנים הקלויים וחטיפי הפקאן המקורמלים אבל מה לעשות ופקאן עוד יש? אז מסתבר, פקאנים הם תוספת חביבה לפסטות ברוטב על בסיס שמנת וגם על בסיס שמן זית, מוצלחים כתוספת לסלטים וקישים ואולי אפילו כבסיס לממרח – זה בתכנון (נשתף אם יהיה מה). מה שעוד גילינו עם קצת חיפוש זה שאפשר לאחסן אותם במקום מאוורר ואפילו לקלף אותם ולהקפיא לחצי שנה. שנאמר – זן ואמנות אחזקת הפקאן ומה הקשר לילדים? ובכן, הם כוח עבודה נפלא לקילוף.

פאי פיקאן אמריקאי
קרן הבר
להמשך הפוסט

ארוחה שלמה על נייר אפייה

כן, כל הארוחה על נייר אפייה – זה כל הסיפור: קל להכנה, קל לניקוי וטעים להחריד, בארה"ב קוראים לזה Sheet Pan Dinner, אבל עזבו אתכם משמות זה ממכר, בריא, קל וטעים אז למה אתם מחכים?

ארוחת הערב אצלנו היא הארוחה העיקרית של היום. סוג של הרגל מגונה שיוצר יותר מדי ימים בני שתי ארוחות חמות ביום. שלוש מנות שונות לארוחת ערב אחת הוא מחזה די שכיח במחוזותינו וכבר התלוננתי על זה לא מעט, אם כי כולנו יודעים מי האשמה העיקרית. אחרי אי אילו חודשים, או שמא שנים, כבר הצלחתי למצוא את המכנה המשותף ולהגדיל אותו ואז פרץ בסערה אל בועת מטבחי הדבר החם מארה"ב - ארוחת נייר אפייה, שנאמר אם חם אז חם מהתנור, או משהו.

זה נורא קל – העיקרון הוא כמעט כמו של שקית אפייה אבל אחרת: ירקות, תפוחי אדמה ועוף או בקר, מתבלים ומכניסים לתנור, מוציאים ומגישים לשולחן. אפשר להכין את המנה באינספור טעמים, זה תלוי במצרכים שיש בבית ובטעמים שמתאימים לכם באותו רגע. המתכון הזה הוא של חזה עוף, אבל אפשר להכין אותו עם רצועות בקר, או עם כל נתח אחר של עוף ובוודאי עם כרעיים או שוקיים.

ארוחת נייר אפיה
קרן הבר
להמשך הפוסט

ונאמר: ראמן

מעולם לא עלה בדעתי להכין ראמן, מצד שני גם לא חשבתי שאי פעם בקשה כזו תגיע מהילדים, אז חשבתי וגם הכנתי וזה כל כך טעים שאין מנוס מלהכין עוד ועוד

כולם דיברו על אחרי החגים, אף אחד לא דיבר על האפשרות שבשני ימי החופש אחרונים אקבל שלושה ילדים חולים. זאת למרות שקארמה לא נמנית על האושפיזין ובעצם גם סוכה לא היתה. שרועים להם שלושה ולכל אחד ערכת טישו ופח צמוד, תשושים ואומללים. כל מחשבה על אוכל, בחיי – בדקתי, העבירה בהם צמרמורת ואני לא מתביישת לומר שלמרות הלב הנכמר מרחמים, היתה קצת נחת ממנוחה מהמטבח אחרי כל כך הרבה ימי סביאה. ואז עלה רחש שהתגבש לבקשה חלושה של אלה שאפס כוחם – ראמן.

מעולם לא הכנתי ראמן. כנראה שהגיע הזמן לנסות. ראמן הוא מאכל יפני, או למעשה תרגום של מרק אטריות סיני למטבח היפני. מנת אטריות המוגשת בקערה עם ציר ותוספות שונות שלרוב כוללות גם בשר או דג. יש המון דרכים להכין ראמן, קראתי מתכונים שונים ומשונים, חיברתי את זה עם הטעמים העדינים יחסית שהילדים (שלי) מעדיפים ובישלתי את זה כך שכל אחד יוכל לשים לו בקערה את מה שירצה. זה לא הרבה עבודה, זה רק מצריך קצת סבלנות ולהיות מוכנים עם המוצרים.

מרק ראמן
קרן הבר
להמשך הפוסט

חם, קר, שרוף: זה הזמן להכין קרם ברולה

הוא צרפתי, מעודן, מרשים, זורם עם גיוונים ואפילו קל להכנה, קרם ברולה הוא כל מה שקינוח צריך להיות ומזל שלא עיברתו לו את השם כי לא נראה לי ש"קרם שרוף" היה תופס

אחרי שלא נרשמה כל התלהבות מצד דור ה-2.0 לקרם הקרמל החלטתי לחכות קצת עם הניסיונות בסוגי רפרפות ומיני מרקמים רכים במיוחד. מעודדת מהצלחת עוגת הביסקוויטים ולאור העובדה שהאורחים בערב סוכות אינם מאסכולת חובבי קינוחי השוקולד החלטתי לאזור אומץ, להאמין בכוחו של הקרמל ולהכין קרם ברולה. ככה דרמטי.

דבר ראשון בדקתי את הברנר הביתי שלא נעשה בו שימוש כבר די הרבה זמן. עבד. השאלה הגדולה היתה כמה גז יש בו וכל מה שנותר היה לקוות, כי להמשיך לנסות היה חוטא לנקודה. בסופו של דבר התרחש נס חג הסוכות, או משהו, ובלון הגז הקטן הספיק לקרמל את כל המנות. עכשיו נותר לקוות שאקנה מיכל גז נוסף לפני שתשרה עלי מוזת קרם הברולה הבאה, אם כי כפי שמיד תראו, ניתן לקרמל קרם ברולה גם בתנור. העניין הוא שאז קרם הברולה פחות קר וכל הניגודיות של החום והקור קצת מתעמעמת.

קרם ברולה
קרן הבר
להמשך הפוסט

נוסטלגיה טעימה: עוגת ביסקוויטים מושלמת לכל עת

מתכון לעוגה הקלה, הטעימה והמהירה ביותר בעולם. זו ללא ספק העוגה האידיאלית להתחיל איתה בעולם האפייה וגם לחזור אליה אחרי שנים של הפסקה

עוגת ביסקוויטים היא פחות או יותר המתכון הכי קל ומהיר בעולם והתוצאה טעימה להחריד. הנחתי שכולם יודעים איך להכינה עד שהעליתי תמונה וגיליתי שלא כך הדבר.

אם יש דבר כזה מדורת שבט, אז עוגת ביסקוויטים היא הקינוח הכי מבוקש מסביב למדורה הישראלית, לפחות עבור ילידי שנות ה-70 וה-80 (כן, צר עולמי וכו'). יציאתו של הספר "ילדים מבשלים" ב-1975 הפכה את עוגת הביסקוויטים לאחד השלאגרים בקרב ילדים והוריהם, אם כי היא הייתה פופולארית עוד קודם.

פרוסת עוגת ביסקוויטים
קרן הבר
להמשך הפוסט

סלט מבית אמא לכיפור

במסורת המשפחתית שלנו סלט הרינג הוא הסלט של אחרי יום כיפור – קל, פשוט להכנה, מעדיף לילה במקרר וכולו שילוב מענג של טעמים, במיוחד מעל פרוסת חלה עם המון חמאה

במשפחה הייקית של אמי, ההרינגסאלאט בסעודה המבריאה אחרי יום כיפור היה קבוע, נהיר וברור בערך כמו הידיעה שמחר תזרח השמש. סלט ההרינג המעט מוזר שכולו ניחוחות נורדיים הוא מסורת של "הגויים" בשנה החדשה ואומץ במשפחתי באהבה מי יודע מתי. הוא מושלם לכיפור כי לילה במקרר (ואפילו יותר) עושה לו רק טוב, מוציאים אותו כשחוזרים מבית הכנסת ועד שמסיימים את התה הראשון עם הטורט שני צבעים, הטמפרטורה שלו מושלמת וכל מה שנותר הוא לפרוס (אל תספרו לי על לבצוע, זה קיינה חינוך).

מעולם לא התפתיתי לטעום את הסלט הזה בנערותי, אף פעם לא אכלתי את זה של סבתי, זה היה נראה לי מוזר לאכול הרינג גם בלי תפוחי עץ ומלפפונים חמוצים. לא עזרו מצמוצי העונג הקטנטנים של אף אחד. באיזשהו שלב אפילו התנדבתי להכין אותו, אבל אמא שלי או סבתא שלי היו טועמות. רק בהגיעי לגיל 40 החלטתי לטעום, ככל הנראה בהשפעת הבנזוג ולא נותר אלא לבכות את כל ההרינגסאלאט שסבתי הכינה ולא העזתי לטעום.

סלט הרינג
קרן הבר
להמשך הפוסט

גבוהה, עסיסית ומתוקה במידה: מתכון לעוגת דבש מושלמת

העוגה הזו גבוהה, עסיסית ומתוקה במידה הנכונה שמצליחה להוציא גרגורים אפילו מי שלא אוהב עוגת דבש, זו כנראה הסיבה שזה המתכון היחיד שלא שיניתי כבר 36 שנים

הרומן שלי עם העוגה הזו התחיל לא טוב ומזל שזה לא גרם לי לזנוח אותה. הסיפור פשוט ומתחיל ב- 1982, אני בת 8 וסבתי הייקית הגיעה אלינו לפני ראש השנה והתחילה עם הבישולים לחג. אני החלטתי שהפעם אני לא אהיה רק על תקן עובד מטבח והתנדבתי לאפות את העוגה. זו היתה העוגה הראשונה שאי פעם הכנתי לבד. סבתא פיקחה מרחוק וכששאלתי איזה שמן להוסיף היא לא ממש הבינה את השאלה, אצלה בבית היה רק שמן צמחי אחד ושמן זית לא היה חלק מהרפרטואר. הסתכלתי על שני הבקבוקים, אחד נשא את הכיתוב "מעולה" – מה כבר יכול להיות? יצאה עוגה נפלאה, הריח מושלם, גבוהה ומעוררת תאבון.

רגע התהילה היה קצר ביותר וארך בדיוק כמספר השניות שלקחו לאחותי לבצוע, לטעום וגם, ובכן, להיחנק. מיד אחרי שהתאוששה החל מבול הבדיחות כמיטב המסורת הייקית. עקרונית זה אמור היה לדאוג להרחקתי מהמטבח לנצח, אבל בבוקר החג התגנבתי למטבח והכנתי מחדש את העוגה והפעם כמו שצריך, מאז היא מלווה אותי, שנה אחרי שנה.

עוגת דבש
קרן הבר
להמשך הפוסט

אין כמו בבית: הום פרייז כמו שלא טעמתם באף מסעדה

הום פרייז, התוספת ה"הו כה אמריקאית", היא מנה פשוטה להכנה וטעימה להחריד. בווריאציה מתוקה או לא, התפודים הפריכים הם תוספת נהדרת לכל ארוחה ובמיוחד גם לארוחת ראש השנה

מכל התוספות שבעולם, אין תוספת אהובה יותר בביתנו מתפוחי אדמה. מטוגנים, מבושלים, אפויים, כל צורה מקובלת על הצאצאים. זו הסיבה שבקופסת המתכונים שלי, ספריית המסמכים היחידה שאינה ממוחשבת בבית, בחלק המוקדש לתוספות - כמעט כל הכרטיסיות הן של מתכוני תפוחי אדמה מכל עדה ומכל מקום בעולם כמעט.

הום פרייז היא אחת המנות הכי אמריקאיות שיש, אין דיינר אמריקאי שמכבד את עצמו שלא מגיש הום פרייז ובוודאי לארוחת הבוקר. ביצים, בייקון והום פרייז הם המרכיבים של ארוחת הבוקר הפופולרית ביותר בארה"ב, בטח בחוף המזרחי. אבל הם גם תוספת נהדרת בערך לכל מנה ובכל ארוחה. יש המון דרכי הכנה להום פרייז, אבל המושג מתייחס לתפוחי אדמה חתוכים, עם או בלי קליפה, לרוב מבושלים לפני אפייה בתנור או טיגון על מחבת לפני ההגשה. הטוויסט המתוק לא ממש נפוץ בארה"ב, אני לפחות מעולם לא טעמתי הום פרייז מתוקים חוץ מאשר בישראל, אבל אין ספק שזה טעים. אם רוצים להכין אותם לא מתוקים, פשוט מוותרים על הכנת הקרמל ורק ממיסים את החמאה ושופכים אותה מעל.

הום פרייז וביצת עין
קרן הבר
להמשך הפוסט

המקרה הענוג של אגסים ופרג

שכבת אגסים מעט שיכורים ומעליה בצק נימוח ואוורירי של פרג ואגוזים – עוגה מהסוג שקשה לסרב לה, שנרקחה לגמרי בטעות והתגלתה כהצלחה מסחררת אפילו בקרב סרבני פרג

אני לא בטוחה אם קודם ראיתי אותם או קודם הכנסתי אותם לעגלה, אבל האגסים הגדולים והעסיסיים האלה העלו בזיכרוני טעם של עוגה שאכלתי פעם מזמן, ולא יכולתי למקם אם היה זה אצל איזו דודה מגרמניה או שאולי בביקור ישן נושן בווינה. כך או אחרת, ממעבר אחד לשני, התחדדו הטעמים והתגבשה בעגלה רשימת המרכיבים של העוגה שעומדת להיות.

בדרך כלל מתכון חדש של עוגה מצריך לפחות שני ניסיונות, אחד של כמעט והשני של חידוד טעמים. עם העוגה הזו הצליח לי מיד ויותר מזה, בניגוד למנהגי לא לתעד, הפעם רשמתי את כל הכמויות, והייתי אומרת שהותרתי את עצמי מחוסרת מילים, אבל זה בדיוק להפך.

עוגת פרג ואגסים
קרן הבר
להמשך הפוסט

סוכרייה על מקל ביתית

מחפשים סיבות לא לצאת מהבית עם הילדים לחום שבחוץ אבל מתייסרים כי הם תקועים במסכים או משהו? סוכריות על מקל ביתיות הן התשובה וגם פתרון מגניב לקישוט שולחן החג

סוף הקיץ, הטמפרטורות גבוהות, מה שאומר שאצלנו היציאות החוצה מצטמצמות למינימום ההכרחי בשעות היום. כמו שאני רואה את זה אין שום סיבה להיות חכמים בשמש, אם אפשר להיות במזגן. תכל'ס הדבר היחיד שיכול היה לגרום לי לחשוב פעמיים אם לעשות ילדים בזמנו היה הטיעון שילדים מחייבים הרבה יותר מדי יציאות מהבית בקיץ, אבל לא שאלו ואני לא מצטערת והנה אנחנו כאן. יש גם קיץ וגם ילדים.

שונאת הכללות תחיה ובכל זאת מרבית הילדים ייהנו משעה במטבח, בטח אם מכינים ממתקים. אז נכון, ממתקים זה לא טוב ומשרד החינוך הודיע השבוע על הוצאת כל דבר מתוק ומלוח מתפריט המזנונים (מי ידע שיש כאלה?) בבתי הספר, ונכון שילדים צריכים לעשות כושר ולאכול בריא, ולהכין ממתקים בבית לא עונה על אף אחד מאלה. אבל אפשר לאכול קצת ממתקים ואם כבר ממתקים אז כאלה שעושים בבית והם נטולי תוספות מיותרות.

סוכריות על מקל
קרן הבר
להמשך הפוסט

איש תחת גפנו ותאנה בטארט-טאטנה

מהו אוגוסט אם לא תאנים? רק שהבעיה עם תאנים שאם קצת שוכחים אותן במקרר, כבר לא כזה כיף לאכול אותן. אז אפשר ריבה, אבל למה לא טארט טאטן קטלני וקל להכנה?

התאנים הראשונות על המדפים מחזירות אותי תמיד לירושלים של תחילת שנות השמונים. כילדה הסימן לתחילתו של אוגוסט היו התאנים שהאישה המבוגרת מבית צפאפה, בעלת הפנים חרושות הקמטים והשמלה השחורה הרקומה שהיתה יושבת בכניסה למרכז המסחרי החדש, התחילה למכור. התאנה הראשונה שאכלתי בכל קיץ היתה זו שנבחרה בקפידה בידיה המיומנות ולוותה במבט בוחן שרק חיכה לחיוך הראשון, המאשר את מה שכבר ידעה.

תאנים פורטות לי על כל כך הרבה מיתרי זיכרון שאני לא עומדת בפיתוי שלהן כשהן יפות ובשרניות ואני תמיד קונה אותן. הבעיה מתחילה כשהן נכנסות למקרר, אז ההסתברות שאזכור אותן עוד באותו יום מתחילה לרדת בטור הנדסי, אם תוך 24 שעות הן לא מצאו את מקומן מחוץ למקרר על צלחת, מרבית הסיכויים שאזכר בהן מאוחר מדי. ומה עושים עם תאנים ששכבו במקרר? המון דברים, אבל למה לא טארט טאטן?

טארט תאנים
Anna Kurzaeva / Getty Images IL
להמשך הפוסט

קרקרים ביתיים ממכרים

מה טעים כמו קרקר רק בלי חומרים משמרים, חומרי טעם ושאר מריעין בישין? קרקר ביתי כמובן ושלא רק טעים לאכול, אלא גם ממש פשוט להכין

אחד מהדברים שהפסקתי לקנות כמעט בכלל, למעט מעידות חד פעמיות, זה קרקרים. כלומר נכון שאנשים נשבעים בכל מיני קרקרים אורגניים, חופשיים, שהוכנו על ידי נזירות מדגן שהושקה במי מעיינות, אבל לא מצאתי שום תחליף לקרקר כמו שקרקר צריך להיות. זו בדיוק הסיבה שבמשך המון זמן תכננתי להכין קרקרים ביתיים. לא יודעת מה קיוויתי שיקרה, אבל גם בחלומות הוורודים שלי לא חשבתי שמשום מקום יגיע מישהו אלי הביתה, יכין כאלה וייתן לי את המתכון, אבל אז הגיע יוני ולא תאמינו, אבל זה בדיוק מה שקרה.

על יוני אפשר לסמוך בעיניים עצומות בכל נושא, מהקשבה ועד אפייה מייעוץ משפטי ועד לקרקר הקטן ביותר, כך מסתבר. אז במקום לעצום עיניים, עקבתי אחרי כל צעד, צילמתי ותיעדתי אם לא למען הדורות הבאים, הרי שלטובת כל הקרקרים שיצעדו בסך. הילדים התלהבו, גם השכנים החדשים לא נותרו אדישים. המתכון הוא מתכון בסיסי, אפשר לשכלל אותו באמצעות זריית תוספות שונות. הקרקרים שמתקבלים פריכים ובעלי מרקם נכון של קרקר, אבל חשוב להקפיד לרדד את הבצק לבצק דק מאוד.  

קרקרים בצלחת
קרן הבר
להמשך הפוסט

חזרה לשורשים: גם בקיץ, אין כמו ירקות שורש בתנור

ירקות שורש בתנור יכולים להיות מנה בפני עצמה או תוספת, מנה ראשונה או אולי נשנוש והבריאות שנוטפת ממנה היא רק בונוס שמחמיא לטעם ולתחושת הבטן המלאה בכל טוב

המרכזית אמרה שהיא רוצה לנסות ירקות חדשים, שעתיים מאוחר יותר עמדנו מול בטטות סגולות בסופר. לכן, הנחנו שזו דרכו של היקום לאותת לנו לעשות מעשה, או שזה פשוט צירוף מקרים, אבל כך או אחרת הן נכנסו לעגלת הקניות. זה לא שידענו מה נכין איתן, אבל בינינו, סגולות או לא סגולות הן עדיין בטטות. כלומר שלא במפתיע, התשובה לשאלה "מה עושים עם בטטה סגולה?" היא כל מה שעושים עם בטטה כתומה.

יום אחרי שכבו בטטות סגולות במקרר כאבן שאין בה הופכין. למרות שאני יודעת מצוין מה להכין עם בטטות, הבטטות הסגולות נראו כמו סיפור אחר. הרצון למצוא מוטיבציה להכין אותן, הביא אותי לנקוט באסטרטגיית "דע את אויבך", אז התחלתי לקרוא. יצאתי מלאה בטיעוני תמיכה בבטטות סגולות (נוטפות בריאות, מזון-על, עתירות אנטי-אוקסידנטים וסיבים תזונתיים ובעלות ערך גליקמי נמוך), אבל העניין הוא שמראש לא הייתי נגדה.

ירקות שורש במרינדה
קרן הבר
להמשך הפוסט

לצאת מהקופסא: מקרוני וגבינה כמו בספרים, רק יותר טוב

אחרי שהילדים אכלו יותר מדי מקרוני וגבינה, או מק אנד צ'יז מוכן אם תרצו, הגענו למסקנה ש-20 דקות הכנה שוות ארוחת ערב מהירה, משביעה וטעימה

אין מאכל יותר אמריקאי ממקרוני וגבינה – מהיר, משביע וטעים ומוגש באהבה לפחות ערב אחד בשבוע. למגינת ליבה של סבתי האמריקאית, כשביקרתי אצלה כילדה, קופסאות ה"מק אנד צ'יז" של קראפט היו הדבר היחיד שאכלתי אצלה, אלא אם כן סוכריות M&M's נחשבות בספירה. לאורך השנים הפכו אצלי הקופסאות של המקרוני וגבינה לדיירות קבע ולשאלה איך באים מקרוני וגבינה לעולם היתה – בקופסאות להכנה מהירה.

אבל לא עוד. כשקלטתי פתאום שהצאצאים אוכלים אחת לשבוע מזון מתועש במטבח ה"הו, כה ביתי" שלי ובעידודי, פתאום התחלתי להרגיש אי נוחות. אחר כך ניסיתי להדחיק את המחשבה על הקופסאות ועל שקיות הכימיקלים המתחזים לגבינה ולשכנע את עצמי שהנוחות שווה את זה, אבל היא לא. שיחה עם הילדים על מה שבעצם אנחנו אוכלים הביאה את המרכזית לחפש מתכונים להכנה ביתית. לקח לנו זמן להגיע למרקם ולצבע של "הדבר הלא אמיתי" בגרסא של הדבר האמתי בהחלט. והתוצאה הרבה יותר מוצלחת עכשיו כשיצאנו סופסוף מהקופסא וההכנה? בסך הכל 20 דקות מה שאומר שזה לגמרי שווה במבחן התוצאה.

מקרוני וגבינה
Getty Images IL
להמשך הפוסט

תפוחי אדמה לג'ון לנון

למנה הזו רצינו לקרוא "החיים הם מה שקורה בזמן שאתה עסוק בתכנונים" - שם שבטח לא יתפוס למנה שווה במיוחד – תפוחי אדמה ברוטב מתקתק, מנה פשוטה, ביתית ומזינה

בשבוע שעבר כל מהלך מעבר הדירה נראה לי סדור וברור. הכל היה מתוכנן לפרטי פרטיו עד לרמת המתכון. יקית שכמוני לא הסתפקה ברשימת מטלות סדורות לכל יום, גם מצאתי את הזמן להעלות על הכתב את מתכון המקרוני והגבינה שהמרכזית ואני שיכללנו אחרי לא מעט ניסיונות להגיע לטעם המדויק ממוצרי גלם טובים ולא מאבקות. אפילו הכנו את המתכון אלא שהיינו כל כך רעבים ששכחתי לצלם. הפשלה הקטנה הזו לא הדאיגה אותי כיוון שהיה לי ברור שבוודאי נספיק להכין אותו שוב כבר בימים הראשונים למעבר. טעיתי וזה לא שהכתובת נעדרה מהקיר.

כלומר, מי באמת שם לב שהפלסטיק שמחזיק את הסכו"ם מסודר במגירה, גדול פי שניים מהמגירה במטבח בדירה השכורה? ואף אחד לא העלה בדעתו שעד שלא נצא לאיקאה (ביום הראשון של הסייל - כי מי ידע בכלל שיש?) ונקנה פלסטיק לסכו"ם קטן אחר, המקום היחיד מכל המקומות בו ניתן יהיה להניח את הפלסטיק הגדול יהיו הכיריים, שיושבתו עד לשחרור מהכיבוש המוזר. בקיצור, בעיות אחסון די פשוטות, אך גוזלות זמן, השביתו את המטבח. אבל הן לא השביתו את התנור החדש ומן הידועים שתפוחי אדמה הם בין הדברים הראשונים שמיד מוצאים את מקומם במטבח, או שזה רק אצלנו (ושוב תודה לפריץ הזקן), בבית חדש.

תפוחי אדמה
קרן הבר
להמשך הפוסט

עטופה בכל טוב: ארוחת טורטיות ביתית

מבחינתנו בשורת הקיץ הזה היא wrap, דפי טורטייה מגולגלים וממולאים בכל טוב, אנחנו בחרנו מילוי טבעוני שהיה טעים להפליא, אבל תמיד אפשר לארגן משהו לעטוף ממה שיש בבית

חוק מרפי של בית משפחת הבר הוא שאם עוד לא ערכנו קניות לסוף השבוע, רבים הסיכויים שבאופן ספונטני לפתע תנחת עלינו ארוחה שתדרוש כושר אלתור והמצאה. כך מצאנו עצמנו בשישי חם במיוחד עם חוסר רצון מובהק לצאת החוצה, ועם אורחים בדרך. בחינה מדוקדקת של מגירות המטבח השונות, המקרר והפריזר בהצלבה עם מידע נוסף (מגבלות קולינריות של האורחים, מגבלות של אכלנים בררנים) ובהתחשב בזמן ההכנה המוגבל הובילה לתשובה אחת: Wrap.

לא רק שהמנה הזו קלילה אך משביעה, היא גם הזדמנות מצוינת לארוחה מאוזנת ומזינה בתחפושת של ג'אנק פוד. היא נראית כמו חטיף אבל בתוכה ניתן להסתיר ארוחה שלמה על טהרת התזונה הים תיכונית – סיבים תזונתיים, חלבונים, וויטמינים ושומנים טובים. המילוי שלה אינו קבוע וניתן לשינוי בהתאם לטעם ולמה שיש בבית ומכיוון שמרכיבים אותה במקום אין שום בעיה לערוך בה שינויים כך שכל אחד יוכל למצוא את עצמו. בקיצור מנה לכל אחד שמתאימה לארוחת צהרים או ערב, רק להכין מרכיבים ולהתחיל לגלגל.

טורטיה ממולאת
קרן הבר
להמשך הפוסט

טראפלס קרמל: הסבלנות משתלמת

הם פשוטים להכנה ורק דורשים סבלנות, בתמורה מתקבל ממתק שוקולד ביתי משובח שקשה להפסיק לנשנש והוא בדיוק כל מה שאפשר לרצות מממתק

"אני אוהב את הרחש שמשמיע deadline כשהוא חולף", אמר פעם דאגלס אדאמס וכך נולד פחות או יותר המשפט היחיד מבית מדרשו שאני לא מזדהה אתו. אישית אין דבר שמטריד אותי יותר מאשר אי עמידה בזמנים ולכן כל פרויקט מאורגן אצלי לפרטיו האחרונים. לכן כשהאבוקדו מיאנו להתרכך, למרות הבטחת הירקן, הבנתי שאין ברירה אלא להחליף מתכון, ולא רק זה אלא לעבוד עם מה שיש.

שיחה עם שוקולטיירית אהובה השאירה אותי עם טעם של שוקולד שביקש התייחסות. לכן, לא נותרה לי ברירה אלא להיכנס למטבח ולהכין את תענוג השוקולד שנועד לעצלנים – טראפלס. כי מהם טראפלס אם לא כדורי גנאש שוקולד מגולגלים? וגנאש, כידוע, זה קל. בלי טמפרור, בלי בלגן, בלי שכבות, רק כדור, קצת פחוס, לא מוקפד אך משובב נפש וחיך.

טראפלס קרמל
קרן הבר
להמשך הפוסט

נגמר בית הספר? זה הזמן לשדרג את הסנדוויץ'

עונת הסנדוויצ'ים לבית הספר מסתיימת, אבל זה בדיוק הזמן להחזיר לסנדוויץ' את מעמדו כארוחה קלילה, מזינה ובעיקר טעימה שמתאימה למזג האוויר החמסיני שבא עם כוונה להישאר

את מרבית השנה האחרונה עשה הבכור בארוחות בוקר משמימות של לחמניות מרוחות בחומוס. אין לי מושג איך הוא הצליח להתמיד עם התפריט הזה, אבל עובדתית השגרה הזו הציקה לי הרבה יותר. זה כמובן הוביל לקו חדש של ניסויים – ניסויי ממרחים, בעיקר כאלה שמתאימים לחומוס אבל לא רק. השורה התחתונה היא שהבכור התמיד בשגרתו ואנחנו זכינו לגלות מחדש את נפלאות הממרחים תוצרת בית.

גולת הכותרת של כל הניסויים האלה היא ממרח העגבניות והפלפלים, שלהפתעתי אפילו את הבכור הצליח לכבוש. מה עושים אתו? ובכן, קודם כל משדרגים אתו סנדוויצ'ים (עדיין לא נכנעת לטרנד המתייחס לדבר הטעים הזה ככריך). בכלל כל הנושא הזה של סנדוויצ'ים לא מוערך דיו וזה די מפתיע לאור העובדה שסנדוויץ' (בטח מקמח מלא ודגנים) עם ממרח תוצרת בית, הרבה ירקות ומה שלא תרצו להוסיף זו מנה נהדרת ולא מכבידה בקיץ שמאפשרת גם מעט פחמימות וגם הרבה ירקות טריים.

ממרח פלפלים ועגבניות של קרן הבר
קרן הבר
להמשך הפוסט

מה עושים עם שניצל מאתמול?

עוף פרמז'ן הוא לא התשובה, אבל שניצל פרמז'נה הוא בהחלט התשובה שמחזירה למנה שלא מתחממת כראוי את העסיסיות, מוסיפה לה המון טעם ומונעת זריקה מיותרת של אוכל

תכל'ס זה מתכון לעוף פרמז'ן והתכבדנו והבאנו מתכון קלאסי של מאמא איטלקייה, אבל הכל התחיל מהיום הבלתי נשכח בו הבנו שדור 2.0, בניגוד אלינו ההורים, לא נוגע בשניצל שלא קפץ זה עתה מהמחבת, גם לא אם טוגן באהבה זה אך יום לפני. באלגנטיות רבה נעביר עכשיו את מוקד הדיון לעניין השניצל שנשאר, במקום לשאלה המהותית איך הפכנו להורים כאלה, כי אני לפחות מוצאת את הדיון הזה לא מחמיא, בטח כאחת שאכלה מאות ארוחות של שניצלים מאתמול "שמחר כבר ממש לא יהיו טעימים אז חבל" ושרדה כדי לספר.

במקור, עוף פרמז'נה היא לא מנה שנולדה כדי להתמודד עם השניצל מאתמול, אבל היא פתרון נפלא עבורו - הרוטב והגבינה משדרגים את השניצל שנותר ואם אין גן איטלקי שיקפוץ לכם מחילול המסורת הזאת לטובת יעילות וחיסכון במטבח, מה טוב. כי עם השניצלים שנשארו כל מה שצריך לעשות הוא רוטב עגבניות ולדאוג שיש גבינה בבית (גם עם הגבינות אפשר לזייף, אם אנחנו כבר בקטע). מרכיבים כמו במתכון ואחרי רבע שעה בתנור יש לכם מנה חדשה וטעימה לאללה משאריות ולא, זה לא משנה באיזה שם תקראו לה.

עוף פרמז'נה
קרן הבר
להמשך הפוסט

שימו מים לקפה: חיתוכיות ריבה ושטרויזל

מה יוצא ממשמשים לא מוצלחים? ריבה ביתית מצוינת. ומה דינה של ריבה כזו? חיתוכיות שטרויזל כמובן, המאפה הטעים והביתי שמתאים לכל שעה ביום

בואו נצא מנקודת הנחה שאין הרבה דברים שההורים שלנו אמרו לנו בילדותנו שאנחנו באמת זוכרים וחבל, כי לבטח ניקרו בדרכנו מצבים בהם טוב היה ליישם אותם. מה שאנחנו כן זוכרים זה הדברים שהם אמרו מספיק פעמים כדי שהם ייחרטו לנו בזיכרון. אמא שלי למשל תמיד אמרה לי לא לשאול שאלות, אלא אם כן אני ממש מוכנה לכל תשובה אפשרית וזה משפט שלא הערכתי מספיק בצעירותי. חבל, זה יכול היה לחסוך אי אילו רגעים לא נעימים, שלא לומר מביכים. לכן, התשובה המתחמקת מעט של הירקן לשאלתי על מידת המתיקות של המשמשים, מיד הכינה אותי לאופציה של ריבה.

אל תשאלו למה לא טעמתי כי אז אצטרך להסביר שאני לא מסוגלת לאכול בבוקר ולכן עריכת קניות בשעה מוקדמת טובה אולי לדיאטה אך פחות מוצלחת ברמת בדיקת האיכות. הבחירה היתה בין זכייה בבחילה או להכין ריבה בקרוב, ובינינו ריבה זה מחיר שאני מוכנה לשלם. העניין הוא שעם כל הכבוד לריבה, אין לה ממש צרכנים אצלנו ולכן אין ברירה לצנצנות ריבה אלא להינתן באהבה לחברים או להפוך לעוגה, עוגיות או תבשיל.

חיתוכיות ריבה ושטרויזל
קרן הבר
להמשך הפוסט

ניוקי קיצי וקליל

ניוקי מוקפץ ברוטב על בסיס שמן זית הוא מנה מושלמת לקיץ, רק שניוקי סובל מיחסי ציבור חורפיים במיוחד והגיע הזמן לתקן את זה, יוחזר הניוקי לתפריטי הקיץ, או לפחות למטבח הביתי

אחת המסורות של מסעדות איטלקיות באיטליה בימי חמישי היא להגיש מנות מיוחדות של ניוקי, אותן כופתאות בצק איטלקיות המבוססות על תפוחי אדמה, קמח סמולינה או קמח רגיל או קמח ערמונים, ריקוטה ואפילו לחם ושקדים גרוסים. ניוקי הם מנה משובבת ולא משנה באיזה רוטב הם משכשכים, אם כי בכל רוטב הם ייתנו תחושה קצת אחרת. משום מה לניוקי יש מוניטין של חורף כי זו נחשבת מנה "כבדה", אבל בעיני רק לרטבי שמנת יש נטייה להפוך אותם לכאלה. לכן, בקיץ לרוב אבחר להגיש אותם על בסיס של שמן זית או רוטב עגבניות, או אפילו סתם להקפיץ ולהזהיב אותם על מחבת עם קצת חמאה מתובלת.

כמו כל מנה מוצלחת גם על הניוקי יש הרבה שהכריזו בעלות ובאמת ניתן למצוא ניוקי בווריאציות שונות בכל איטליה, ובעצם גם בכל מקום אליו הגיעו איטלקים. ניוקי שלא מתפוחי אדמה היה קיים באזורים שונים של איטליה מאות שנים, הבאת תפוחי האדמה לאירופה הביאה ללידת ניוקי תפוחי אדמה בצפון איטליה, שם מזג האוויר הקריר יותר מספק תנאים טובים לגידול תפוחי אדמה. במאה ה-19 הציג פלגרינו ארטוסי, הבשלן האיטלקי שכתב את "מדע המטבח ואומנות האוכל הטוב", את ניוקי תפוחי האדמה במתכונתו המוכרת - תענוג פחמימתי טבול ברוטב בגודל מדויק של ביס, לא פחות ולא יותר.

ניוקי מוקפץ ברוטב על בסיס שמן זית
קרן הבר
להמשך הפוסט

בונז'ור גוז'ר: אוכל קליל ביום קיץ חם

את תפיחיות הגבינה האלה, הגרסה הביתית והפשוטה לגוז'ר הצרפתי, פשוט להכין והן מושלמות לארוחת בוקר בשבת או ארוחת ערב קלילה בערב קיץ חם, בצרפת הן מגיעות עם אלכוהול ליד, מומלץ לראות בזה הצעת הגשה

אל תתנו לי להתחיל עם נושא החום, כולם מדברים על כמה חם וזה די הגיוני כי מהחום הזה אי אפשר לברוח, לא משנה כמה נסתתר ונתחפר במזגן, הוא שם ובסוף יוצאים אליו ובכלל רק מאי. אבל אמרנו שלא מתחילים לדבר על החום ועל העובדה שהוא משתלט על החיים וצובע אותם בצבע שמכאיב לעיניים ומעייף אותן. אז לא נדבר על החום כי פתרון לסיפור הזה אין לי, אבל פתרונות לאוכל קליל ביום קיץ חם יש גם יש.

באופן פרדוקסלי ההצעה הבאה כוללת גם הליכה למטבח וגם הדלקת תנור, שתי פעולות שלרבים מאתנו קשה לבצע עת בחוץ כל כך חם, אבל כבר דנו בנקודה הזאת, אם כי אני לא מאשימה אתכם אם בחום הזה איבדתם ריכוז. למה זה שווה את זה? כי כמו בסיפור של הרב שמציע ליהודי שבא אליו ומתלונן על הצפיפות בבית להכניס עז, ברגע שתסגרו את התנור תחושו מיד בהקלה והקלה בחום הזה זה טוב. אבל נניח שזה לא עבד עליכם כי בכל זאת זה לא ענה על השאלה אז למה לפתוח את התנור, אז התשובה המיידית והמנצחת היא כי זה טעים.

תפיחיות גבינה
קרן הבר
להמשך הפוסט

עוגת גבינה טופי-קרמל שתקבלו עליה דוז פואה

מה שהתחיל כ"בופה משפחתי צנוע (נניח)" הפך לתצוגת מזון מקצועית שמתחזקת רמת ציפיות שגדלה כמו טור הנדסי, השנה ברוח הניצחון באירוויזיון העוגה שתייצג אותנו משדרת "דוז פואה"

בניגוד לנדנדת "צד שלו-צד שלי" בכל חג "גדול", בשבועות השאלה הזו לא עולה כלל. הצד שלי לקח פיקוד והפך את שבועות למסורת שאין עליה עוררין. זה התחיל כ"בופה" חלבי משפחתי מתובל באלכוהול והפך לבראנץ' שכולו מעדנים, ביכורים קולינריים, אם תרצו במיוחד לחג. חלוקת מטלות כללית מתפרסמת בווטסאפ מדי שנה אבל, ולא שאני מתלוננת, עוגת גבינה היא בגדר "הזמנה עומדת קבועה" שלי.

זה אומר שכל שנה צריך להביא לחידושים שיאפילו על עוגת השנה הקודמת, או ברוח הימים האחרונים "האירוויזיון של עוגות הגבינה". אם אתם עוקבים אחרי המדור הזה, בוודאי לא תופתעו שככה התפתחה לה עוד מסורת - מסורת הבדיקה המוקדמת, שמחייבת את הכנת עוגת הגבינה לפני חג והטמעת הביקורת אם יש עד רגע הביצוע.

עוגת גבינה טופי-קרמל
קרן הבר
להמשך הפוסט

סקלופיני מרסלה: כי לפעמים צריך מנה ברבע שעה

אם מותר להשוות, אז באיטליה פופולרי הסקלופיני למנה עיקרית כמו שהג'ירו ד'איטליה למרוצי אופניים, רק שבעוד שהמרוץ לוקח שעות, את המנה הזו תכינו תוך כמה דקות

לכל אחד יש את המנהגים שלו, אני בוודאי לא שופטת. למשל, אם במקרה תגיעו אלינו בצהרי שישי תמצאו אותי מכינה שניצלים. הכנה מרוכזת של השניצלים היא בגדר שתי ציפורים במכה אחת – ארוחת שישי המסורתית וסטוק השניצלים שבפריזר, שהוא כידוע התשובה לשאלה התמידית בבתים המכילים מתבגרים "מה נעשה עם המתבגר הרעב?"

בשישי שעבר, עת עמדתי במטבח מול צלחת פרוסות חזה עוף, חלפה במוחי מחשבת כפירה וכדרכי בקודש בעניינים של כפירה קולינרית, מיד עקבתי אחריה. התכנית: סקלופיני מרסלה. לא הרבה אחרי שהחמאה נמסה במחבת, שלושה צאצאים מופתעים הגיחו למטבח בעקבות הריח, "סקלופיני מרסלה," אמרתי עוד לפני שנורתה השאלה הראשונה, "וזה יהיה מוכן עוד רבע שעה".

סקלופיני מרסלה
קרן הבר
להמשך הפוסט

בשביל אגז בנדיקט לא צריך לצאת מהבית

זו אולי מנת הבארנץ' האהובה ביותר בחצי הכדור המערבי ולמרות המוניטין של מנה מורכבת, במפתיע זה לא ממש מסובך. בראנץ' של אלופים, אצלכם במטבח

אחת המנות האהובות עלי מאז ומעולם היתה אגז בנדיקט, אבל השמועות הזדוניות על הקושי הרב בהכנתה מנעו ממני להתעכב על התקנתה ולהביע ספק ביכולותיי. היה לי נוח עם האקסיומה שאגז בנדיקט לא עושים בבית כי זה כאב ראש גדול וזהו.

בטיול לפני שנה לגרמניה מצאתי בסופר שקיות להכנה של רוטב הולנדז מה שגרם לי להשתכנע שהנה נמצאה הדרך לעקוף את כאב הראש ולהכין אגז בנדיקט בבית. קניתי כמות נכבדה וכשחזרנו החל "פרויקט בנדיקט", שבניגוד לפרויקט עמאד האירני, לא הצריך שום ביקוע גרעיני, ניהול רשימות מסודר או אחסון מאובטח, לא בקלסרים ולא בדיסקים, ויותר מזה – אפילו הצליח כבר בניסיון הראשון.

דדד
Darren Platts / Getty Images IL
להמשך הפוסט

קרמלו אותם: קרם קרמל לדור הצעיר

זוכרים שפעם כל מסעדה החזיקה קרם קרמל ברשימת הקינוחים? תאמינו או לא אבל גדל כאן דור שלא ידע קרם קרמל מהו, זו לא בורות קולינרית שיש להילחם בה, אבל אם תרצו זה פשוט

הכל התחיל כשהמרכזית ואני מצאנו את עצמנו על ספסל בפריז עם כוס שוקו קר עם קצפת וכוס קפה קר עם תוספת קפה בהתאמה, והמון סיפורים שלוו בצחוק מתגלגל. אחד מהסיפורים שסיפרתי היה על ערב חורפי אחד, שהתרחש אי שם עוד באלף הקודם, במסעדה ירושלמית קטנה. רצה הגורל ולמלצרית היתה ר' גרונית מתגלגלת, שבאיזשהו שלב כבר היתה בעלת נוכחות משל עצמה. עם התקדמות הערב מצאנו עצמנו מקווים, בינינו לבין עצמנו, שבתפריט הקינוחים יופיע קרם ברולה ולו רק כדי שהר' תוסיף להדהד. כשהמלצרית החלה לספר על המנות האחרונות, שום קרם ברולה לא היה שם, מאוכזבים הזמנו שני אספרסו ואז היא נזכרה שגם יש קרם קרמל.  

זה כנראה מצחיק יותר בקול, אבל אחרי שנרגענו, אמרה המרכזית בקול שבעצם היא אף פעם לא אכלה קרם קרמל. למי שגדל בשנות ה-80' וה-90' בישראל לא היתה ברירה אלא להכיר את הקרם קרמל או הפלאן שהיה בערך בכל מקום, ודי בצדק – הוא פשוט להכנה, גם בכמויות, ואפשר לשמור אותו במקפיא הרבה זמן. לקח לי זמן לעכל את המשמעות של דבריה, שברמה הקולינרית הם לא באמת הרי גורל, כי איך זה ייתכן שעצמי ובשרי מעולם לא טעם פלאן (קרם קרמל)? למרות שלצרפתים מסורת ארוכה של crème caramel, לא ראיתי את המרכזית נלהבת להזמין קרם קרמל כקינוח, ומי יכול להאשים אותה כשרשימת הקינוחים מכילה פירות יער, שוקולד או קרם פרלינה? אבל הבטחתי שכשנחזור הביתה אכין.

קרם הקרמל של קרן הבר
קרן הבר
להמשך הפוסט

המתכון לעוגת שכבות מרשימה שחיפשתם

עוגת שכבות מרשימה, פשוטה להכנה עם פרינציפ פשוט – פיינקייקס, מילוי וציפוי, והתוצאה גורמת לכולם לרצות להגיע לקינוח. בקיצור, העוגה החגיגית שמתאימה לכל אירוע

זה כנראה לא יהיה נבון לספר שבשבוע שעבר חגגנו בת מצווה למרכזית, שהכנתי את כל האוכל, למעט העוגות, ולא צילמתי אף אחד מהמאכלים (התירוץ הרשמי הוא מחסור בזמן כי היו רק 32 שעות מהנחיתה ועד האירוע, אבל האמת היא שזה לא עלה בדעתי, הייתי מכוונת מטרה). זה פחות או יותר הדבר היחיד שהצטערתי עליו אחרי האירוע ודי בצדק, בעיקר כי הקבב שלי זכו להיכנס לפנתאון ה"תוכלי להכין ליום העצמאות?" ותודו שזה הישג.

אז אין תמונה, אבל אם אתם מאמינים אז הנה המתכון הכי פשוט וטעים, לפחות בעיניי. תערובת קבב מוצלחת: 1 ק"ג בשר בקר רזה (כן, כן, שנאמר נסו ותיווכחו) טחון פעמיים, חופן עלי פטרוזיליה קצוצים דק, 10 שיני שום, 2 כפיות פפריקה, כפית מלח – לערבב היטב וליצור קבבים מאורכים או קציצות.

עוגת פנקייקים
Getty Images IL
להמשך הפוסט

קרוק מסייה: זה לא עוד טוסט נקניק

תכל'ס זה טוסט, אבל או-לה-לה איזה טוסט, כזה שיעשה כל ארוחת בוקר או ערב למושלמת. במילים אחרות: תענוג מושחת

כשנפלה ההחלטה על חופשה בת שבועיים בפריז, המחשבות נדדו אל האפשרות ה"הו כה צרפתית" לצאת אל השוק מדי יום ולבשל. לכן, כאשר חיפשנו אחר דירות להשכרה, אחד הקריטריונים המרכזיים היה מטבח מאובזר. לפני הנסיעה עוד שלחתי מייל לעורך מדור האוכל כולו התלהבות לגבי הבישולים שנכונו לנו.

אלא שתכנונים לחוד ומעשים לחוד ולמרות שהמטבח המאובזר אכן היה מאובזר, הוא נשאר שומם רוב היום משום שבעליו הזמניים היו בחוץ, עסוקים בטיולים. כך מצאתי את עצמי בשבוע שעבר מודיעה ששום בישולים לא יוצאים מכאן ואני בחופש. עדיין בפריז, כמעט שבועיים אחרי והבשורה הקולינרית שלנו מסתכמת בטוסטים.

קרוק מסיה
carpaumar / Getty Images IL
להמשך הפוסט

עוף בזעפרן: מנה עיקרית לפסח ברגע האחרון

אסכולת ה"אין מספיק אוכל" פועלת על יסוד זריעת הספק ונוטה להתעצם בשעות האחרונות שלפני ליל הסדר. מחפשים עוד מנה עיקרית אחרונה בהחלט? זו המנה עבורכם – שוקי עוף בזעפרן

עזבו אתכם מניקיונות, קניות, ארגונים ובישולים, אני מהאסכולה שדוגלת בעובדה הבלתי ניתנת לערעור (למרות העדויות החותכות ההפוכות) שמה שהכי מטריד כל מי שמארח לליל הסדר זו הסוגיה – האם יש מספיק אוכל? גם אם בכל פעם אתם נשארים עם כמות אדירה של שאריות, גם אם ישבתם חודשיים מראש ובדקתם את כל ההעדפות והאיסורים הקולינריים של כל המשתתפים ובניתם תפריט לעילא ולעילא שלא חסר בו דבר, יוסיף הספק המנדנד לנקר ולהדהד משל היה תופי טם-טם במרחבי הסוואנה, או משהו.

זו בדיוק הסיבה שיצרתי לעצמי מלאי של מתכונים יחסית מהירים וקלים לבישולים של רגע אחרון. אחד האהובים עלי הוא מתכון של שוקי עוף במרינדה חמצמצה של זעפרן שההכנה שלו פשוטה והוא אינו דורש תשומת לב. אפשר בהחלט להעלות אותו על הכיריים קצת לפני שמגיעים האורחים ולתת לו להתבשל לאורך כל קריאת ההגדה, כך שיהיה מוכן בדיוק להגשה. אפשר גם להכין אותו עם תוספת ופשוט להוסיף לו תפוחי אדמה (או ארטישוק ירושלמי) ויותר נוזלים (כפי שמפורט במתכון עצמו).

שוקי עוף בזעפרן
קרן הבר
להמשך הפוסט

טריפל בצנצנת לפסח: קינוח מהיר, קל ומרשים במידה שערורייתית

על ארבעה קריטריונים לקינוחים דיברה תורה: טעים, קל להכנה, קליל ומרשים ולכן טריפל תותים-מרנג-גלידת וניל ביתית בצנצנת גנב את ההצגה וכל מילה אחרת מיותרת

אישית אני לא ממש מכירה אדם שיתנגד למתכון לקינוח לפסח שהוא מהיר להכנה, קל ומרשים במידה שערורייתית. ואם מוסיפים לזה בונוס הכנה מראש הרי זה משובח, בערך כמו לדבר ביציאת מצרים, ואפרופו מצרים הוא גם לגמרי כשר לפסח ללא חשש מכלום חוץ מאשר מחלבי, כי זה הוא כן- חלבי. אבל אם במקרה הגיע לכאן מישהו כזה, אני רק מזהירה מראש שהמתכון הזה הוא לא בשבילו.

המתכון הזה הוא הסיבה מאחורי הקושיה החמישית והפחות ידועה של "מה נשתנה", הלא היא "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות? שבכל הלילות אנו טורחים ועומלים לפחות על קינוח אחד, הלילה הזה, הלילה הזה, יש קינוח בצ'יק צ'ק". עקרונית אם תקנו ריבה טובה, גלידת וניל משובחת ומרנג בקונדיטוריה עליה אתם סומכים, הכנת הקינוח הזה גם למספר רב של אנשים היא קצרה בצורה בלתי נסבלת כמעט או לפחות מביכה מספיק כדי לשתוק ורק לחייך לנוכח קריאות ההתפעלות.

טריפל תותים לפסח
קרן הבר
להמשך הפוסט

גם אם אין קמח: יש עוגת שוקולד נהדרת

נותרנו בלי קמח אבל עם חשק למתוק. זה לא מנע מאיתנו להכין עוגת שוקולד נהדרת שהולכת מצוין עם קפה

הדרכים של קטינא לגרום לי להיעתר לבקשות שלו מגוונות, אך מכולם עלתה החנופה בדרך לפיצה, שאותה שכלל לדרגת אמנות שראוי שתלמד בבתי הספר בצפון קוריאה. כך או אחרת כשמצאנו עצמנו מכינים השבוע פיצה, חוסר הבנה הביא לשפיכת כליטר מים לבצק, מה שהוביל לשרשרת אירועים שסופה בכמויות די גדולות של בצק ובדלדול מלאי הקמח לאפס, תקדים שלא היה כמותו מעולם בביתנו. 

מתוך הפריבילגיה רבת השנים של מלאי הקמח איננו כלה, כשהתחלתי להתכונן למתכון השבוע, אגב אם תהיתם – עוף מרסלה, מה רבה היתה תדהמתי כשהמציאות טפחה על פניי. לא שיש מקום להתפלא מי שנגמר לו הקמח ולא קנה חדש לא יכול לצפות לשום תוצאה אחרת ובכל זאת. אודה ולא אבוש שאחרי הווידוי המצמרר הזה, מתכון של עוגה הוא לגמרי לא התפנית המתבקשת, ועם זאת – עובדה.

עוגת שוקולד ללא קמח
קרן הבר
להמשך הפוסט

יש לכם יותר מדי לימונים? הנה המתכונים שיעזרו לכם לנצל את השפע

כשהחיים נותנים לימונים והרבה, כמה כבר אפשר לשתות לימונדה? אז זהו שיש גבול ועדיין יש לימונים, לכן הכנו ניוקי ברוטב ארטישוק ולימון וגם עוגיות לימון כי קפה תמיד אוהב חברה טובה

עץ הלימונים של חמותי הגדיל להניב השנה וסלסלת הירקות הגדולה לא עמדה בכמויות האספקה השבועית. אפשר היה להאמין שעם כמויות הסלטים כאן נצליח במבחן חיסול הלימון, אבל מסתבר שזה פשוט לא מספיק, אוכלוסיית הלימונים רק הלכה וגדלה.

לא נותרה לנו ברירה אלא להכין הכנו lemon curd שתמיד טוב שיש בבית. אחר כך עברנו למדור המשקאות והתחלנו להכין על בסיס יומי לימונדה, קנקני מים עם לימון, ותה קר עם לימון. אפילו מחלות החורף שפקדו אותנו יצרו זווית חיובית ברמת הלימון ולו משום שחזרנו לשתות תה, עם לימון כמובן. ועדיין - לימונים בכל מקום.

לימונים
לימור לניאדו תירו
להמשך הפוסט

קדרה צמחונית מופלאה לשבת

אסכולת "צמחונים נהנים מתוספות" היא לא פחות משערורייתית ולכן לרגל פתיחת סניף צמחוני בביתנו, פצחנו במסע תגליות שהביא אותנו לקדרה המענגת להפליא הזו שהיא מעין חמין צמחוני

מעולם לא הייתי צמחונית ובכל זאת תמיד הפריעה לי האסכולה של ספירת התוספות כמנות צמחוניות. כלומר המסר הוא ברור – זה סיפור של קרניבורים ואיכשהו זה תמיד נראה לי מאוד מנכס ולא מכבד. זה רק הלך והתעצם ככל שמעגל הצמחונים והטבעונים סביבי גדל, זה המשיך בהחלטה לצרוך פחות מוצרים מהחי ופגע בול בפוני כשהמרכזית הצהירה על צמחונות.  

מאז, האתגר שלי הוא להכין לה מנות שהן שלה והיא חולקת בהן אתנו, ככה שזו לגמרי הממלכה שלה. ובואו לא נדבר על האתגר התזונתי של חלבונים, ברזל וויטמינים כי גם את זה הקדרה המצויינת הזו פותרת. בכל מקרה, ככה הגענו לקדרה הבאה שגם משקיטה את הצורך שלי, שאף פעם לא בא על סיפוקו, להכין קדירות שכן חובבי הבשר בבית לא ממש אוהבים בשר קדירה מהטעם הכל כך טריוויאלי – "הוא נכנס בין השיניים".

חמין צמחוני
קרן הבר
להמשך הפוסט

ארנצ'יני, אורזיני – אותה מהפכה

מן הידועים שארנצ'יני עושים עם ריזוטו או שלא עושים בכלל, ולכן אם נשאר לכם אורז – הכינו אורזיני, שם זמני, לכדורים מטוגנים וטעימים שמכינים בקלי קלות

ארנצ'יני (באיטלקית – תפוזים קטנים), יודע כל חובב מזון איטלקי, הם כדורי אורז מטוגנים במילויים שונים המוגשים כמו שהם או עם רוטב בצד. ברבות השנים, הם הפכו לאוכל רחוב באיטליה ובכל מחוז הם קצת שונים. באופן עקרוני הארנצ'יני מגיעים בכל הטעמים, ממילוי ראגו בשר ומוצרלה, דרך ריזוטו זעפרן ועד פרושטו וגבינות, ואפילו אפשר למצוא ארנצ'יני מתוקים. המשותף לכולם הוא אורז ארבוריו, הוא אורז ריזוטו. מה שאומר שאם הכנתם ריזוטו, הדרך לארנצ'יני קצרה.

למרות שהתחקיתי אחרי ההיסטוריה של הארנצ'יני, אין לי ספק שהוא הומצא לגמרי בטעות על ידי אמא מתוסכלת שפשוט לא רצתה לזרוק את שאריות האורז, כי מן הידועים שריזוטו לא מחממים, ולא תשכנעו אותי אחרת. ולמה אני אומרת את זה? כי בערך 800 שנים אחרי המצאת הארנצ'יני מצאתי את עצמי עם קטינא, סיר אורז רגיל ובקשה אחת לא רגילה – להפוך אותם לכדורים מטוגנים.

כדורי אורז ומוצרלה מטוגנים
קרן הבר
להמשך הפוסט

רקוט קרומפלי: המאכל המנחם שעוד לא הכנתם השנה

הוא אמור היה לככב בראש מתכוני החורף, בטח לא בימיו האחרונים של "חורף אינדיאני", אבל כבר שנו חכמינו שטוב מאוחר מאשר לעולם לא, מה גם שזה כל כך טעים שאפשר גם בקיץ

שלוש שנים של הוכחת רצינות ודבקות במטרה (רוצה לומר טיפוח זוגיות) היו הכרטיס של כותבת שורות אלה לכניסה להיכל הקסם הקולינרי ההונגרי האולטימטיבי – הרקוט קרומפלי. מכיון שכבר אמרו חכמים ממני כי ערכו של הנקנה בעמל תמיד גדול יותר מזה שניתן כמובן מאליו, הרי שניתן להסיק די בקלות שאני לא אובייקטיבית (ע"ע שלוש שנים, שזה כמעט חצי ממה שעבד יעקב עבור רחל – ללמדכם ובל נשכח שזו רק מנת אוכל). במילים אחרות היה כזה בילד-אפ לקראת הרקוט קרומפלי שהייתי שלו עוד לפני שניצב לפני במלוא הדרו ותבניתו המהבילה. 

תיאור רכיבי המנה לא אטרקטיבי במיוחד: טכנית אלה תפוחי אדמה וביצים קשות בחמאה ושמנת בתנור. בינינו, לא ממש החומרים מהם עשויים המתכונים שגורמים לאנשים להיסחף. אבל באורח פלא השילוב יוצר תענוג מושחת, קל להכנה וכמקובל במחוזותינו – עונה להגדרה אוכל מנחם, שזה תיאור שבכלל ראוי שיום אחד נתעכב עליו.

רוקט קרומפלי
Ulyashka / Getty Images Israel
להמשך הפוסט

מדלן: כך תכינו את העוגיות הצרפתיות המשובחות

מדלן - העוגייה הצרפתית המשובחת מופלאה בדיוק כמו שהיא, אבל זו לא סיבה לא לגוון מדי פעם, אז אפינו לה אחות – מדלן נואר הקטנה, הכבשה השחורה במשפחה שהתמכרה לשוקולד

אני לא בטוחה במאה אחוז, אבל ניחוש מושכל שלי הוא שאין עוגייה יותר מזוהה עם צרפת מאשר המדלן – אותה עוגייה עוגתית במרקמה בצורת צדף (קונכייה, אם אתם מתעקשים). מדלן אסוציאטיבית מתחברת למרסל פרוסט, אך את שמה קנתה ככל הנראה משום שהתחבבה על לואי ה-15, בעת ששהה בחופשות בשאטו קומרסי שבלוריין. הוא, או בעצם אשתו מריה, הציגו אותה בפני חצר המלוכה בפריז ומאז מקומה שמור בפנתאון העוגיות. כמו הרבה סיפורי הצלחה עתיקים, סיפורים רבים מסתובבים על מדלן הקטנה ויש שמייחסים אותה בכלל לשף ז'אן אביס ואת פיתוחה לשף קארם, שהיה תלמידו וכמעט כל דבר טוב מהמטבח הצרפתי מיוחס לו.

בין אם שמה, מדלן הקטנה, petite madeleine, ניתן לה ע"ש משרתת מטבח בשאטו ובין אם הוא על שמה של אהובה מיתולוגית או עולה לרגל שנשכחה, המדלן היא עוגייה שמתחבבת בקלות ובהחלט לא מוכרחים לשתות אותה עם תה, למרות ההמלצה של פרוסט, שבכלל לא אהב תה. במקור למדלן הקטנה טעם אחד – לימוני, אבל כמו כל דבר טוב היא פתוחה לווריאציות – אפשר להחליף את הלימון בתפוז או בווניל, להוסיף פצפוצי שוקולד או ריבה, להכין מדלן שוקולד או אפילו מדלן מלוחה.

עוגיות מדלן
Getty Images ISRAEL
להמשך הפוסט

קריש לימון: המתכון שהדבר הכי מבאס בו זה השם

זה צהבהב, מתוק והולך עם כל דבר – מילוי של פאי לימון, ממרח, תוספת לעוגיות, ציפוי של מאפינס וסתם כך בכפית ישר מהצנצנת ואין סיבה לקרוא לזה קריש לימון אם אפשר רפרפת

הנקודה הכי מתסכלת במתכון הטעים, המהיר והממכר הזה היא השם העברי שלו – קריש לימון. כלומר, בחייכם, אם טוב שם טוב משמן טוב, הרי שבתור הספציפי הזה קריש הלימון הגיע בין האחרונים, בשלב שהפקיד שאחראי על השמות היה כבר עייף ורק רצה לחזור הביתה וחבל. כי מגיע לקריש לימון שם טוב יותר ממה שהוא הגריל.

באנגלית הוא Lemon Curd ונכון שרשמית הפירוש הוא קריש, אבל אני טוענת שהוא גם עונה בקירוב הנדרש להיקרא רפרפת ומגיע לו ולו הייתי מהז'אנר של אייל שני הייתי בוודאי מסבירה שהוא ענוג כמו רפרוף כנפי הפרפר בתקופת פריחת עצי ההדר או משהו מעין זה, בתוספת אגלי טל וריח אדמה משכר. אני לא, ועדיין – אין שום סיבה לא ליישר קו, לתקן עוול היסטורי ולקרוא לו רפרפת, או לחלופין פשוט להכין ולהחליט לבד. ואם תתחילו מכאן תוך רבע שעה כבר יש לכם אחד.

קארד לימון
Getty Images ISRAEL
להמשך הפוסט

אם אין שלג, תאכלו עוגיות (שלג)

אם חשקה נפשכם בשלג בסוף השבוע כל שעליכם לעשות הוא להיכנס לאתר שלעולם לא נסגר למבקרים – המטבח, ותוך חצי שעה וקפה תוכלו להתענג על עוגיות שוקולד טעימות ויפהפיות

זו אומנם לא הודעה לחובבי שלג, אבל בין אם ירד שלג בהרי ירושלים ובין אם אתר החרמון שוב ייסגר למבקרים, במוקד העלייה לרגל בביתנו, הוא המטבח, תפתח תערוכה מתכלה של עוגיות שלג נימוחות, מתוקות וממכרות ואם גם אתם תרצו שלג בלי לצאת מהבית, אתם יותר ממוזמנים לעשות.

עוגיות שוקולד שלג, אותן עוגיות שוקולד רכות וסדוקות המכוסות באבקת סוכר הן חלק בלתי נפרד מחג המולד בארה"ב, לפחות כפי שהכירו לי אותו. הפלא שבתוך 20 דקות הופך מעיסה קפואה ודביקה לענן שוקולד חם ונימוח היה מאז ומעולם תענוג מושחת וכיפי. רק שההכנה הארוכה, שכוללת לילה במקרר או לחלופין במקפיא (תלוי בגרסה), נראו לי תמיד התעסקות גדולה מדי כדי סתם להכין לילדים וכך שקעה לה עוגיית השלג בתהום הנשייה.

עוגיית שלג
קרן הבר
להמשך הפוסט

קנישס בשר ותפוחי אדמה

לביבות תפוחי אדמה ממולאות בבשר טעימות להפליא וגם קלות להכנה, בטח אם כבר יש לכם בשר טחון מוכן בפריזר

צהריים אחד והנה בביתי אמא אחת על סיפה של מחלה, שני ילדים שתכף יהיו רעבים ומתבגר שעתיד לפתוח את הדלת בקרוב ויש להניח במידה רבה של ביטחון שיהיה רעב. בבית פריזר מלא ומג'דרה, שאריות אחרונות של ירקות במקרר מתרוקן, המון בצל ושום ושני תפוחי אדמה גדולים. אבל יש ימים שלא צריך לחשוב הרבה עד להארה.

כשעה אחר כך, ואחרי כניסה סוערת של צאצאים הלומי ריח למטבח, הונחה אחר כבוד על שולחן האוכל צלחת קנישס מהבילים. לפני שהם התיישבו הספקתי לצלם את הצלחת ולהעלות לטוויטר. מה רבה היתה הפתעתי כשגיליתי שיש הטוענים שהן אינן קנישס. מסתבר שעבור רבים קנישס הוא בכלל מאפה בצק (אפוי או מטוגן) ממולא בבשר טחון (או בתפוחי אדמה ובצל מטוגן או בכבד). אני לא יודעת, אצלנו בבית קראו להן קנישס.

קנישעס בשר ותפוחי אדמה
קרן הבר
להמשך הפוסט

טריקים לבישול מהיר לנוער המורעב

אני האם והוא המתבגר הרעב (בעיקר לבשר) ומכיוון שהנחיצות היא אם כל המצאה, מונח לפניכם טור על מנות בשר מהירות למתבגר המורעב והטריקים לעבור אותם בחיים

מכירים את המיתוס הזה של המתבגרים בעלי תיאבון בלתי נגמר ורצון עז לאכול ובעיקר בשר? אז אני לא מתכוונת לשבור אותו, פשוט כי ככה זה גם עובד אצלנו. בניגוד לאירועים אחרים בחיים שההתארגנות הקולינרית אליהם היתה מתוכננת ומדורגת, נניח במעבר לחיים בזוג ואחר כך כמשפחה, שום דבר לא מכין אותך לנער מתבגר. רגע אחד יש לך שלושה ילדים שאוכלים בערך אותו דבר ופתאום "בום", משהו שואב את כל האוכל וזה קורה מהר ותופס אותך לחלוטין לא מוכנה.

הרגע שהבנתי, כמו דורות'י בשעתה, שאנחנו כבר לא ממש בקנזס היתה ביום שלישי אחד כשחיפושיי הקדחתניים בפריזר לא הניבו גם לא קופסת שניצלים קפואה אחת לרפואה. משך כל שנות הורותי היה מלאי השניצלים הקפואים שלי מקור לביטחון קולינרי בלתי מעורר ומעולם לא אזל המלאי לפני שהשבוע הגיע לקצו ולרוב נותרו עודפים. שנאמר מאיגרא (שניצלים) רמה אל בירא (פריזר) עמיקתא (וריקא).

-שניצל
דודו בכר
להמשך הפוסט

ג'חנון לשבת בבוקר

לא רק שלא צריך להיות תימני כדי להכין ג'חנון, גם לא ממש קשה להכין אותו בכמות שמספיקה לארוחת בוקר מפנקת בשבת של כל המשפחה שמתכנסת במטבח בעקבות הריח

פעם, ממש מזמן, באחד מימי ההולדת של הצאצאים, החלטתי שג'חנון יהיה רעיון מעולה לשולחן האוכל. חיפשתי, דיברתי, התייעצתי, שאלתי, וממדגם, ככל הנראה לא מייצג, עלה שמרבית הנדגמים תומכים בהחלט בדעה ש"למה לך? תקני". ככה התגלגלו להם הג'חנונים בידי אישה אחרת ואילו אצלי התקבעה המחשבה שג'חנון או שקונים באהבה, או שלא אוכלים בכלל, או משהו כזה.

כהורה, אחד הדברים שאני מנסה להעביר לילדים הוא חשיבות הטלת הספק, "תמיד תשאלו ואל תיקחו שום דבר כמובן מאליו, תחשבו בעצמכם". אני לא יודעת אם זה עובד אני מניחה שזה יותר כמו הדיאלוג המופלא של דאגלס אדאמס במדריך לטרמפיסט בגלקסיה:

מנת ג'חנון עם ירקות
thinkstock
להמשך הפוסט

גולדיז: הגרסה המשופרת לבראוניז

היו לנו חומרים לבראוניז, היתה גם חבילת שוקולד לבן, ברגע של השראה נולדו אצלנו, במזל טוב, גולדיז. בראוניז נימוחים שנוסף להם מעט גנאש שוקולד לבן והם הזהיבו וקצת שינו את טעמם

מנות אהובות במיוחד יוצרות המון דילמות. אחת מהן היא המינון, רוצה לומר - מה התדירות הנכונה שמאפשרת הנאה חוזרת בלי שקיעה בשגרה, שלא לומר בלי שזה נעשה, ובכן, אובססיבי. כשזה מגיע למתוקים זה עוד יותר בעיה ואם מוסיפים לזה גם ילדים, הרי שמרבה תנאים מרבה בעיות או משהו בדומה. ככה זה אצלנו עם שתי עוגיות ביתיות אהובות – עוגיות נטיפי שוקולד (אתם יודעים, עוגיות cookie monster) ובראוניז, שכמו עם השניצל לפניהן, השאלה היא עד מתי.

התשובה היא שאין תשובה אחת נכונה. מה שכן, מו הידועים, או שלא, הוא שכל מערכת יחסים זקוקה מדי פעם לריענון/ לפלפול/ לתיבול/ לגיוון. אני לא יודעת עד כמה זה נכון עם בני אדם, אבל זה לגמרי נכון עם אוכל ולראיה כל הפעלים הקולינריים. אחד הדברים הכי טובים כשמגיעים למתכון אהוב ומוכר, הוא לאלתר תוספות עם מה שיש בבית. ככה נולדו אצלנו בשבת בבוקר בברכה ובמזל, הגולדיז – בראוניז נימוחים שנוסף להם מעט גנאש שוקולד לבן והם הזהיבו וקצת שינו את טעמם.

תבנית גולדיז
קרן הבר
להמשך הפוסט

ואפית חלת שוקולד בשבתך ושמחת. מאוד

סופגניות, לביבות והווריאציות השונות בהחלט משובבות נפש, אבל למה לא להוסיף למסורת נניח חלת שמרים שוקולד-תפוזית? אנחנו לא רואים סיבה להדיר

אנחנו לא יודעים מה אתכם, אבל מבחינתנו אי אפשר לחגוג  שמונה ימים על לביבות וסופגניות, זה משעמם. כל נושא הסופגניות והיומרה להכין אותן בבית, למרות שהן טעימות, הפך למיותר עם מציאת קונדיטוריות (או שמא יש לומר פטיסרי?) מוצלחות שעושות את העבודה טוב מינוס הטרחה.

לביבות אצלנו הן נושא כאוב כי תומכת נלהבת יש רק אחת במשפחה והיא נאלצת להזמין אורחים להדלקת נרות רק כדי שיהיה לה תירוץ להכין. מרקים הפכו לחלק בלתי נפרד מחנוכה, בעיקר כאשר נערכת אצלנו הדלקת נרות. זה משאיר אותנו לפחות עם כמה ימים טובים שבהם רצוי לגוון. ואפילו חשוב מזה - עם כמה בקרים שכולם בבית ואפשר לעשות ארוחות בוקר ביתיות שעושות חשק להתחיל את היום.

חלת שוקולד
קרן הבר
להמשך הפוסט

מרק בצל עם סוד קטן

ארבעה ימים וילדה בפריז: אוכל רחוב ומסעדות מעולות, קינוחים, ארמונות, טיולים ומתכון למרק בצל צרפתי שיוצא הכי, אבל הכי, טעים בבית

ארבעת הימים שהעברתי עם המרכזית, אוטוטו בת 12, בפריז, היו מלאים וגדושים בחוויות, הליכות, סיפורי היסטוריה, קניות, אוכל, קינוחים וחיוכים ולא בהכרח בסדר הזה, לרוב במעורבב. פריז קיבלה אותנו באפס מעלות ובקישוטי חג מולד ואנחנו החזרנו לה בחיוך מאושר. זה היה כל מה שרצינו וסליחה על הקלישאה, אבל קיבלנו אפילו עוד יותר.

הרעיון היה להיות ספונטניות וליהנות במקסימום. הכנו רשימה של אפשרויות לפעולות וזכות הבחירה ניתנה למרכזית, שזה היה הטיול שלה. הרעיון המנחה היה מה שלא נספיק הפעם, נספיק בפעם הבאה ואכן נשארנו עם עוד המון מקומות שסומנו על המפה, אבל זה היה צפוי.

מרק בצל
להמשך הפוסט

לחמניות חמאה ושום ביתיות, מענגות וקלות – מי צריך יותר?

בטח לא אנחנו. לחמניות מושלמות לכל ארוחה ומאפשרות גם משחק עם טעמים נוספים, לא שבאמת יש צורך לגוון כשטעים

מזג האוויר ההפכפך שבחוץ, הוא בדיוק הזמן להישאר בבית ולעשות את כל הדברים הטובים שעושים אותו למקום הכי טוב בעולם. אגב, מבחינתנו זה תקף לכל עונה בשנה וטעמיה עמה (תרתי משמע) וזה לא בגלל מזג האוויר שבחוץ, זה אנחנו.

הלחמניות האלה נפלאות לארוחת בוקר, לתוספת למרק או תבשיל, לארוחת ערב ובעצם לכל דבר. אנחנו החלטנו על ארוחת ערב. בצהריים הכנו את הבצק ובערב הבית התמלא ניחוח של בצק ושום שאין ערב ממנו.

לחמניות שום של קרן הבר
ללא קרדיט
להמשך הפוסט

קובה סלק שכולו געגועים

שולה שרעבי הוא שמה של האשה שהכירה לי את מרק הקובה. הכי טבעי להקדיש את הקובה הראשון שלי לאשה שהיתה מקור מופלא של חום ואהבה שאף פעם אין מהם מספיק

זה היה יום שישי קריר וירושלמי, הייתי בת 10 בערך ואמא אספה אותי מהלימודים באוטוביאנקי הקטן שלה. נסענו לאזור ירושלמי שלא ממש הכרתי, חנינו וצעדנו בסמטאות מאחורי רחוב יפו לכיוון מקור ברוך. מדרכות שבורות, גשם וריח טוב שהולך ומתחזק, פניות לפה ולשם ואז מדרגה קטנה, דלת זכוכית ו-הופה, מסעדה. לא הספקתי לעבור במבט על הסביבה ומהמטבח הגיח חיוך מחובר לאשה. שולה.

שולה לא שאלה אותי מה ארצה לאכול, היא שאלה שאלות אחרות, ליטפה את ראשי ופתאום קמה והלכה למטבח כשהיא קוראת לעברי: "תכף תאכלי משהו שתאהבי". לא הכרתי את מה שהניחה לפני, אבל הריח היה מעולה, אז אכלתי. מאז עוד אכלתי המון פעמים את כל סוגי מרק הקובה ששולה עשתה ואהבתי את כולם. אהבתי להיכנס אליה למסעדה, לספר על השבוע, לאכול מרק ולקבל ממנה את המבט החם שכולו חיוך. מבט והקשבה. שנים הייתי מגיעה אליה, מדברת, אוכלת, מקבלת עצה והולכת. הרבה לא ידעתי על שולה, היא פשוט היתה שולה, מכילה ואוהבת.

מרק קובה
אביעד הרמן
להמשך הפוסט

העונג בלחמניות קינמון דביקות

סטיקי באנס, השם שדבק בגלילות קטנות של מאפי שמרים קינמון עטורות פקאנים או אגוזי מלך וטופי, מדויק אבל חוטא לעונג שהן מגלמות ותאמינו לנו, שווה לכם לנסות את זה בבית

לעוגיות שמרים שמור מקום של כבוד בביתנו הקט וכן, זה ציון המובן מאליו עבור מי שעוקב אחרי המדור. לאורך השנים ניסינו המון סוגי מילויים ולא שאנחנו מתלוננים, להפך, אהבנו את כולם. ובכל זאת, אנחנו תמיד חוזרים למאפי קינמון, נו טוב גם לא באמת צריך להכריח אותנו כשמדובר בשוקולד. כאלה אנחנו – בנאליים.

הסטיקי באנס הם משהו בין עוגיות לעוגות שמרים קטנות עם טוויסט שעושה את כל ההבדל (כן, גם הקלורי – לא צריך להתחיל). הן נאפות עם שכבת אגוזים וטופי מלמטה ומוגשות הפוך. טעם הקרמל והאגוזים הקלויים הופך אותם לתענוג קולינרי מתוק שקשה לעמוד בפניו. עקרונית אפשר להכין עוגה גדולה אחת, אנחנו הלכנו על מאפים אישיים ולא הצטערנו לרגע.

סטיקי באנס
דודו בכר
להמשך הפוסט

לזניה ששווה להיות צמחוני בשבילה

אחרי שזכתה במחמאה האולטימטיבית (ע"ע הכותרת), הרגשנו שאין צורך להגיד יותר. קבלו לזניה צמחונית שעושה כבוד לירקות ולא נותנת לטעמים אחרים להשתלט

שום דבר בשאלה התמימה, "הזמנתי לך אוכל צמחוני לסוף השבוע, זה בסדר?", אינו מסגיר את הדרמה שהתחוללה מאחורי השאלה, כמו ששום דבר בתשובה, "מצוין," אינו מוסיף. השאלה הזו גם לא סותמת את הגולל מעל התהייה האקזיסטנציאלית שמרחפת על פני הבית  - האם המרכזית הופכת לצמחונית? התשובה נותרה בעינה – אולי.

תכל'ס זה ממש לא משנה. כמורדת בזכות התיוג, אני שונאת להיות משויכת לאסכולת אוכל כזו או אחרת ולשאלה איזו אכלנית אני, התשובה האהובה עליי היא "אכלנית אוכל טעים" ואני חושבת שהמרכזית נוטה לאמץ את התואר. תכל'ס לא נושא לדיון, אבל את הצאצאים הזכרים זה משום מה מאוד מטריד, אך לעת עתה הם יצטרכו להימנע מלתייג והמרכזית תעשה כאוות נפשה.

לזניה צמחונית של קרן הבר
ללא קרדיט
להמשך הפוסט

מסימני הסתיו: קרמבו

זה לא ייחשב שערורייתי להניח שקרמבו על המדפים כאחד מסימני הסתיו הוא תופעה ייחודית לישראל. ועכשיו כשמחשיך כל כך מוקדם יש יותר זמן לאכול קרמבו, בחושך

זה בכלל התחיל מדיון בטוויטר על קרמבו, או שאולי פשוט גלש לקרמבו, אבל הדבר האחרון שאני זוכרת הוא שביום חמישי התחייבתי שבסוף השבוע אכין קרמבו ביתי ואדווח מרצפת הייצור המיוזעת אם שווה לטרוח להכין או ש"קרמבו קונים בסופר, או שלא אוכלים בכלל". סוף השבוע הגיע די מהר, יום למחרת, שלא במפתיע ואם מתעקשים להיות מדויקים. לא נותרה לי ברירה אלא לצאת לפעולה בהנחה שעליי לשמור על שמי הטוב.

כשהילדים קמו בשישי בבוקר, כבר הספקתי לחזור מהקניות, ומסתבר שהמשפט "מה דעתכם להכין היום קרמבו?" הוא בעל אפקט מעורר. מצד שני הוא עלול להעיד על התניה לסוכר, אז אל תספרו לליצמן, בהנחה שהנושא עודנו קרוב ללבו. מסתבר שלא רק טעים לאכול קרמבו, גם כיף להכין אותו, בטח עם ילדים.

קרמבו ביתי
דודו בכר
להמשך הפוסט

גולאש – קדרה של סתיו

זה הסתיו עם הענן ועם הרוח המיילל ואם אתה סתם ציניקן, גולאש בהחלט יעלה על פניך חיוך, גם פירה הולך ואת הבצקניות ההונגריות המסורתיות אפשר להשאיר לחורף, שיהיה למה לחכות

"אמא, לא מרגישים שסתיו כי אנחנו חיים על גבול המדבר?", שאל קטינא ופתח פתח לתהיות קיומיות על מזג האוויר. בלית ברירה למזג האוויר החמים העכשווי אנחנו קוראים סתיו, פשוט כי כבר הרבה יותר טוב מהקיץ. אבל אם נודה על האמת הסתיו הישראלי הוא קיץ אינדיאני מתמשך, רק נעים יותר מהקיץ וזה כבר טוב.

מה שעושה את הסתיו הישראלי אינו מזג האוויר, זו האווירה. מקרה קלאסי של "היה אתה הסתיו", כי הכלל "אם תקרא לו, הוא יבוא" תופס, בסופו של דבר, בטח אם מדובר בעונות השנה. למרות הימים החמימים שעוד צפויים עד שנראה כאן גשם, מבחינתנו הקיץ תם. זה לא משנה שהקיץ עדיין לא קרא את המזכר שהכריז על סיומו, בבתי הספר כבר לומדים על סתיו, יש יותר שירי גשם ברדיו, תמונות של חצבים מציפות את הרשתות החברתיות ולרוב גם גשם ראשון וקצר של סוכות – כל הסימנים שצריך, למעט טמפרטורות נמוכות, אפרוריות, שלכת וגשם.

קדרת גולש
להמשך הפוסט

אמרתם שבת בבוקר? שמעתי עוגת שמרים

אין כמו מאפה שמרים טרי בשבת בבוקר כדי להשלים את תחושת המנוחה והביתיות, אפשר לקפוץ לקפה השכונתי, אבל אנחנו אוהבים להיות בבית עם התה והלימון והשמרים הנאפים

שבת בבוקר, יום יפה, אמא שותה המון קפה וכותבת עד שהילדים מתעוררים והספירה הבלתי נמנעת לאחור מתחילה – כי שבת בבוקר, זאת יודע כל ילדון, יש פנקייק ואם תרצו אין זה התניה, אבל זה כן. אך מכיוון שמי שאשם בהתניה הזו הוא כותבת שורות אלה, אני לא רואה שום סיבה בהמשך הדיון, אני מניחה שגם לא אתם.

אוהבים לבשל? הצטרפו לקבוצת הפייסבוק של מדור האוכל

עוגת שמרים עם פירות יער
קרן הבר
להמשך הפוסט

כבודה של קלצונה פנימה

בקלצונה התוספות הן בעיני הזולל ולכן היא הכי מוצלחת כשטעים לנו, מה יכול להיות יותר טוב מזה? בשרית, צמחונית או טבעונית היא קלה וטעימה כמו פיצה, רק שהיא לא וטוב שכך

אצלנו בבית מעטים התחומים הקולנריים המצויים בקונצנזוס. פיצה היא אחת מהם ולעוקבינו הוותיקים זה לא חדש. עם זאת, ולמרות שזה לחלוטין לא נורמטיבי, לפלג המורד של המשפחה מעט נמאס מכל הפיצה הזו וכך הכנתה לוותה בהכנת מנות נוספות מה שהפך את כל הסיפור למאוד לא יעיל. הפעם הוחלט לשבור שגרה עם קלצונה, שזה פיצה אבל לא. 

קלצונה היא למעשה כיס פיצה שנועד לאכול ולנוע. בארץ הפרונטו, היא איטליה, אין כמו קלצונה לאכול על הדרך ובלי לבזבז זמן מיותר. אבל פה זה לא איטליה וקלצונה כמעט לא נמכרות, לא בפיצריות ולא בדוכנים על הדרך. לכן, אין ברירה אלא להפשיל שרוולים ולהתחיל במשימה.

קלצונה
להמשך הפוסט

מצא לך רועה ועשה לו פאי

פאי רועים הוא אוכל נחמה מושלם, ביתי, מהיר שהוא ארוחה שלמה בתבנית אחת. הוא כל כך בסיסי שבמתכון אחד הכנסנו מספיק גרסאות לטבעונים, לצמחונים, לאוכלי כל ולאוהבי השינויים

מה שאנחנו קוראים לו בארץ, ולא רק, פאי רועים, אותו מאפה בשר עטוף פירה תפוחי אדמה הוא בעצם "פאי הבית". באנגלית קוראים לו cottage pie, מהטעם הפשוט שעושים אותו בבית. אפשר לקרוא לו "אוכל עניים", היום זה כבר לא כינוי מעליב, פשוט כי הוא הפך כבר מזמן לשם נרדף לאוכל פשוט, מזין ואהוב. 

אם בכל זאת אתם מהמדקדקים, ההבדל בין "קוטג' פאי" (השם שלא תפס) ל"פאי רועים" הוא הבשר. פאי רועים עושים מבשר טלה ו"קוטג' פאי" מבשר בקר, מי יודע את זה או שאכפת לו בכלל? בערך אף אחד.

פאי רועים
להמשך הפוסט

כרוכה אחריו: השטרודל שתפס אותי

רק בישראל שטרודל הוא קודם כל סימן ולא מאפה תפוחים וחבל כי הוא הרבה יותר מוצלח במתכונתו השנייה, בעיקר כשהוא יוצא מהתנור, כולו ריחני ומשכר, הישר לזרועות גלידת וניל

מי היה האיש (או האישה) שהחליט שלסימן @ יקראו בעברית כרוכית  (שטרודל) אין לי מושג, אבל בכל מקום בעולם, חוץ מישראל, שטרודל הוא בראש ובראשונה מאפה בצק דק ופריך שבתוכו מילוי, לרוב של תפוחי עץ.

הסימן @ בינלאומי אבל השטרודל הוא קודם כל וינאי, גם אם הגיע לווינה מטורקיה דרך הונגריה. את תהילתו הביאה לו וינה או שמא שם הוא רק העצים עוד יותר את תהילתה אין לדעת, אבל בניגוד לממלכה ההבסבורגית, השטרודל עודנו עמנו. הווינאים מציגים בגאווה את המתכון המתועד הראשון לשטרודל מ-1696, אבל עוד מאז לא נס ליחו ואין שום סיבה לא להעלות אותו על ראש שמחתנו.

שטרודל
להמשך הפוסט

מלאים כקרפלך

כל כך הרבה ברכות יש בראש השנה שמפתיע שאין אחת בסגנון "שנהיה מלאים כקרפלך", בסך הכל יש ברכות גרועות יותר מבטן מלאה כל השנה

בבית שלנו לא היו קרפלך מעולם. גיליתי את כיסון האושר הזה כשכבר הייתי גדולה והכי קרוב שלי לקרפלך שהיה לי הסתכם בקנייה במעדנייה. אבל הנה ראש השנה מתקרב ובתפנית מוזרה ולגמרי לא צפויה, שונה מיקומה של ארוחת ערב ראש השנה ועבר אחר כבוד אלינו. המארחים המקוריים שזרמו עם השינוי, ותודו שזה לגמרי לא מובן מאליו, שלחו את רשימת האוכל שהם יביאו איתם וזה לא השאיר יותר מדי מקום ליצירתיות.

אוהבים מתכונים? הצטרפו לקבוצת הפייסבוק של מדור האוכל

קרפלך
אסף עברון
להמשך הפוסט

עגול, מתוק וחגיגי – כך תכינו קיגל ירושלמי כמעט כהלכתו

אם חגים אז קוגל כי זה טעים, מרשים, ויש לו מסורת יהודית ארוכה ומרתקת. אחרי כל מה שהוא עבר, לא ניתן לו קצת כבוד ברגעים המעטים עד לחיסולו המוחלט?

הייתי רוצה לספר על המורשת הקוגל (אצלנו, בעדת היקים ככה קוראים לזה, רק גליציאנים יגידו קיגל – שתדעו) המפוארת המשפחתית שלי שהולכת מאות שנים אחורה, אבל לא. כשהייתי קטנה מעדן האטריות המתוק והנהדר הזה היה המתכון הכי פשוט ומהיר שיש – מבשלים אטריות, מסננים, מוסיפים המון סוכר, קינמון, שמן וצימוקים ומכניסים לתנור לשעה. הוא היה נמוך, מתוק וכיפי ולא הסכמתי לטעום שום קוגל אחר או להכיר בזכותם של אחרים להיקרא כך.

אוהבים לבשל? הצטרפו לקבוצת הפייסבוק של מדור האוכל

קיגל ירושלמי
דורעם גונט
להמשך הפוסט

איך להכין פסטה ביתית עם הילדים ואפילו ליהנות מזה

זמן איכות נפלא עם הילדים בסוף השבוע, כי יש משהו בהכנה משותפת של האוכל ממש מכלום שהופך את הארוחה לטעימה הרבה יותר ואת הישיבה ליד השולחן לחוויה מחויכת

לפני כמה חודשים, עת נחה עלינו רוח הסידורים והניקיון, ארגנו מחדש את ארונות המטבח ואחד מהדברים שנתגלו בחפירות הארכיאולוגיות הללו היתה מכונת הפסטה שלא יצאה מקופסתה מאז שעברנו דירה. ברור שזה הוביל להחלטה שהגיע הזמן שנכין פסטה ותעיד על רצינות כוונתנו קניית קמח לפסטה כבר באותו אחר הצהריים. לאור העובדה שהטור הזה נכתב רק עכשיו, הרי שקל להניח שכל הסיפור קצת התמסמס כי למי יש כוח להכין פסטה אם אפשר לקנות?

אוהבים לבשל ויש לכם מה להגיד על זה? הצטרפו לקבוצת הפייסבוק של מדור האוכל

הכנת פסטה בבית
להמשך הפוסט

חלות בריוש להתחלה מתוקה

חלות בריוש הן אושר קולינרי מושלם לבוקר והתחלה נפלאה לשנת הלימודים. מכינים את הבצק יחד ביום האחרון של החופש וקמים לריח משמח ביום הלימודים הראשון

אולי זה בגלל שהשנה, אחרי 14 שנות הורות, לראשונה אהיה גם אני אחת ממאות אלפי הורים שלוקחים את ילדם לבית הספר באחד בספטמבר שנעשיתי סנטימנטלית. אולי זו הדרך שלי להתמודד עם התרגשות וחשש, זה בטח גם וגם ועוד המון דברים אחרים, אבל תחילת שנת הלימודים הזו, שבפעם הראשונה כוללת אצלנו גם בית ספר, מרגישה לי כמו משהו שצריך לציין.

הבכור, נציגנו ממחר במערכת החינוך, קיבל את זכות הבחירה לגבי ההחלטה מה לעשות ביום האחרון ללימודים. אבל לחיים יש את הדרך שלהם ובזמן ששקלנו תכניות, הוא קיבל הזמנה למסיבה. מה נשאר לנו? רק הבחירה הקולינרית שלו ליום זה שתיושם בערב, סוג של ארוחה אחרונה, אצלנו בבית זה נחשב הומור, אל תשפטו.

בריוש
להמשך הפוסט

ריבת ענבים

למה ריבה? כי זה מציל את הפירות לפני זריקה, טעים, קל להכנה בבית ופשוט מצוין כממרח מתוק בסנדוויצ'ים טעימים, במיוחד לקראת החזרה לבית הספר

מעטים יודעים את זה אבל השם המקורי של ריבה היה "למה לזרוק אם אפשר לעשות מזה משהו טעים?" עד שבא בן יהודה ועברת את המילה קונפיטור לריבה, ומאז ככה אנחנו קוראים לה ואפילו בחיבה.

ריבות מזכירות לי שבתות מוקדמות עם פרוסות חלה שעליהן מרחתי חמאה מלוחה ושכבת ריבה עם ספר ליד. הן הטעם שעוד ניתן להרגיש אחרי שהייה מדומיינת במסיבת תה של ארבע אחר הצהריים בטרקלין ויקטוריאני, לצד כריכי מלפפונים וכוס תה חלוט. אבל ריבות הן גם התסכול של מג מנשים קטנות בניסיונה הראשון כאישה נשואה להכין ריבה ואולי בגלל זה מעולם לא רציתי להכין ריבות.

ריבת ענבים
להמשך הפוסט

מאפינס קינמון מופלאים לכל שעה ביום

אוהבים להיות בבית, לא בהכרח עם תה ולימון, אלא עם הקפה, המאפה והספרים הישנים? זכיתם במאפינס מופלאים לארוחת בוקר, וגם לכל שעה אחרת ביום, שממלאים את הבית בריח מענג

שבת בבוקר, כולם ישנים ואני מתגנבת לסלון לכתוב בשקט. טקס הכנת הקפה הופך למחול דממה, אפילו הכפית כמעט לא מדנדנת בכוס. השקט שמבטיח זמן כתיבה. הסיפור מקבל תפנית כשמשום מקום, לגמרי לא לפי התכנית ומוקדם מדי בכל סטנדרט קביל לפי אמנות לזכויות ההורה, מגיח קטינא חצי מנומנם. למרות ניסיונותיי מלאי המוטיבציה, התכנית להחזרת ילדון למיטה לא צלחה.

מתישהו לתוך התכרבלות בוקר על הספה, ניסרה את האוויר השאלה הבלתי נמנעת: "אמא, שבת היום, נכון? אז אפשר פנקייק?". חבל שאף אחד מעולם לא הוציא את הלהיט "התניות". יש לי אי אילו שורות לתרום לו. אין לי מושג מאיפה באה ההשראה, אבל הצעתי לקטינא פעולת קומנדו נועזת מאחורי קווי האויב, טוב, לא מעבר לקווי האויב, אלא במטבח, אבל בשקט כי כולם ישנים. אני לא יודעת ממה הוא התלהב יותר מהמאפינס האהובים האלה או מרעיון הפעולה החשאית.

מאפינס קינמון
להמשך הפוסט

עוגת קפה מהירה ליד הקפה

עוגה בצ'יק צ'ק שכל מהותה להחמיא לקפה שהייתי רוצה לספר לכם שילדים לא אוהבים אותה ויישאר לכם יותר, אבל הם כן

שבת בבוקר, יום יפה. אמא כותבת ושותה המון קפה, אבא לא קורא המון עיתון כי הוא ישן והילדים רוצים פנקייק לארוחת בוקר כי מסורת זו מסורת. עכשיו צריך להגיע קטע על בלון אבל זה צפוי, אז במקום החלטנו שהפעם מגיע לאם המשפחה משהו שיחמיא לרגעי השקט היחסי עם הקפה.

יש הרבה בעיות עם קבלת החלטות דמוקרטית כידוע, בטח כשזה מגיע לסוגיה ה"הו כה מהותית" איזו עוגה נאפה היום. אצלנו התנהגות הבוחרים זו כרוניקה ידועה מראש שמסתיימת בעוגת שוקולד ואם אנחנו באמת נועזים בעוגת קינמון: הבנזוג לא אוהב עוגות, הבכור אוהב עוגה אחת, קטינא מעדיף לרוב עוגות שוקולד, המרכזית נושאת את הפוטנציאל להתאכזב דווקא משום שהיא תרצה להתנסות במשהו חדש ואני אציע שנחכה ליום עם אורחים כי אחרת מרבית העוגה תיזרק וכבר לא נעים להפיל עוד התנסויות קולינריות על השכנים.

עוגת קפה ואגוזים לקפה
להמשך הפוסט

בחזרה לשנות ה-80: סברינה קלאסית

הסברינה היתה מאוד פופולארית אי אז בשנות ה-80, זה הופך אותה לפלטפורמה מצוינת לסיפורי ילדות, היסטוריה ומוסיקה נוסטלגית ואפשר גם רק להכין קינוח לזכר המלחמה הקרה

הכל בכלל התחיל בטוויטר. דבר הוביל לדבר ומפוליטיקה הגענו למתוקים, מישהו צריך להקיש מזה כלל (ע"ע חוק גודווין). די מהר הגענו לסברינה, אותו בצק שמרים ספוגי וממולא בקצפת (אין לי בעיה להתחכם ולקרוא לזה קרם שנטילי, אבל זו קצפת) או בפירות (גרסה שפחות התחבבה על ישראלים) שפעם בשנות השמונים של המאה הקודמת, לא היה מוסד קולינרי (לפחות ירושלמי) מכובד (לפחות בעיני בעליו) שלא הציג בוויטרינה סברינה. הדבר האחרון שאני זוכרת הוא שהבטחתי להכין ולהעלות מתכון ללא התחייבות על לוח זמנים.

שבוע עבר והמרכזית ואני מצאנו את עצמנו בקפה מול ויטרינה שהיתה בה סברינה – ללא ספק צירוף מקרים, או לחלופין איתות בלתי אמצעי של היקום שהגיע הזמן לעשות מעשה. המרכזית היתה בעד האפשרות השנייה, אז המשכנו לסופר רק כדי לחזור הביתה ולהפשיל שרוולים. כשברקע מוסיקה מתאימה וקצת סיפורי היסטוריה, פצחנו במשימה.

הסברינה
להמשך הפוסט

שלושה מתכוני סלמון קלילים וזריזים

הסלמון טעים, קל להכנה וחוץ מגיוון, הוא מוסיף המון בריאות לתפריט השבועי והבונוס? גם הילדים מתחברים לטעמים, בעיקר אם מגישים אותו על שיפוד

14 שנות הורות הוכיחו לי ששניצל זו אקסיומה. תנו לילדים (שלי לפחות) שניצל והם יהיו מוכנים לאכול אותו כמעט כל יום ויעידו כל ימי השישי בהם אני מוצאת את עצמי מקפיאה כמויות של שניצלים לפני טיגון כאילו אני מתכוננת לשואה גרעינית שתשאיר אותי בממ"ד אפוף ריחות טיגון. אבל כמה כבר אפשר לאכול שניצל? התשובה המידית היא: מסתבר שהמון. אבל בשנה האחרונה החלטתי לא רק לגוון יותר עבורם, אלא בעיקר בשבילי ולייצר מציאות חדשה.

במציאות הנוכחית בביתנו שניצלים הם תכנית הגיבוי במקרה שהילדים לא מצטרפים לחגיגות הטעמים המתחלפים, אבל לרוב זו תכנית גיבוי שאין בה צורך. במסגרת הניסיון לאמץ אל חיקינו את התפריט הים תיכוני, הצלחתי בתוספת של פירות וירקות מרובים נוחלת הצלחה רק עם המרכזית, אבל התעמולה מתחילה לחלחל גם בקרב הבנים ויש לקוות שתוכנית החומש עוד תנחל הצלחה לפני שתגיע למועד חידושה.

סלמון
ללא קרדיט
להמשך הפוסט

קיצי, בריא ואפילו טעים: קישואים ממולאים טבעונים

מנה קיצית, בריאה וקלילה ואפילו טבעונית, ואם הילדים לא רוצים לאכול ממנה זה משאיר יותר לנו יותר אז אין מה להתלונן

במסגרת הניסיון לאכול נכון (כי מה שאנחנו אוכלים זה מה שאנחנו או משהו כזה), לשלב קטניות (כי זה סופר פוד שמכיל חלבונים, סיבים תזונתיים ונוגדי חמצון), ירקות (כי אתם גם יודעים שזה בריא) וגם לאכול טעים (כי זה תנאי יסודי), אני מוצאת את עצמי מתעכבת (קלות) על כל מיני מוצרים שלא הכרתי או הכנתי בעבר בין מדפי הסופר. ככה מצאתי את עצמי מסתכלת על חבילה של עדשים שחורות (ועוד אורגניות). בחישוב מהיר היו לי רק פלוסים – עדשים שחורות הן בריאות, מעניינות, הטעם שלהן מלא יותר (בעיניי) ובבית יש שני ילדים שלמרבה הפלא (או שלא) אוהבים עדשים.

הקישואים הקטנים הוכיחו לי שהיקום מאותת לי ללכת עד הסוף, למרות שמיד ירד ילד אחד ממניין הילדים שיסכימו לטעום. זה נגמר בהמון מחמאות על הריח הטוב, מרכזית אחת שאכלה קצת והסכימה שזה ממש טעים, סבא אחד ואמא אחת שאכלו (והרבה) וממש נהנו.

קישואים ממולאים
מתן שופן
להמשך הפוסט

ארטיקים ביתיים ב-3 מרכיבים

בדמיון הם היו יפים וחלקים כמו ארטיקים מפס ייצור, במציאות ובפרפראזה על מילותיו לנארד כהן, "יש סדקים בכל דבר ומתוכם יוצא וניל". ארטיקים טעימים של בית, פינוק מושלם לקיץ

קיץ וחם ועבורנו אלה סיבות מספקות כדי להישאר כמה שיותר בבית ובמזגן, אבל הקרירות שמספק המזגן לא נותנת סיבה לוותר על מנעמי העונה וכמובן שלא על גלידה. להפך, מניסיוננו העשיר, אין כמו לזלול גלידות וארטיקים כשאתה במזגן, זה מונע את כל נושא הטפטוף והדביקות הבלתי נסבלת בניסיון לאכול אותם בחוץ ולהישאר נקי ומאוורר.

התחלנו את הניסיונות שלנו בייצור ביתי עם גלידה יחסית מסובכת שהצריכה גיחה לחנות למוצרי בישול ואפייה כדי שנתחדש במכונה. אחרי אי אילו שלבים, דיוק בהכנה והרבה רצון טוב, יצאה גלידה מעולה אך נותרנו מותשים. השלב הבא היה לחפש משהו קל יותר, כזה שלא מצריך מכונת גלידה והתעסקות מרובה.

ארטיקים ביתיים
להמשך הפוסט

אוסובוקו, דווקא בקיץ

אוסובוקו לא מתאים בקיץ? אז תדליקו מזגן, כי תכל'ס כששמונה חודשים מהביל כאן, אי אפשר רק לאכול קליל. מיומנה של המורדת במוסכמות

קיץ זו לא תקופה למאכלים כבדים, אז מה פתאום אוסובוקו עכשיו? כי אם בלאו הכי אנחנו במזגן, אז מה אכפת לנו? ואם הבנזוג אוהב את המנה וההורים שלו באים לאכול, אני לא רואה שום סיבה לא להכין את זה ובלבד שנוריד עוד מעלה במזגן. אתם כמובן יכולים לבחור לגזור ולשמור לחורף.  

במקור הגיע אלינו האוסובוקו (כולם בחולם מלבד ה-ב' שבשורוק) מלומברדיה, אבל המנה הזו הפכה כל כך פופולרית שמרבית האנשים פשוט מייחסים אותה למטבח האיטלקי ובצדק. משמעות המילה אוסובוקו היא עצם חלולה, כיוון שנתחי האוסובוקו הם למעשה שוק בקר או עגל החתוכים לרוחב (3.5- עד 5 ס"מ) כך שהעצם במרכז ומאפשרת לאוהבים מח עצם לאכול גם את זה (ככה על פרוסת לחם רצוי עם מלח גס).

אוסובוקו עם ריזוטו זעפרן
להמשך הפוסט

הפוך על הפוך: טארט טאטן משגע עם אגסים

טארט טאטן הוא אולי האלטר-אגו של הטארט המסודר והסימטרי, הוא הפוך, טיפונת מבולגן וממש אוהב להיות בבית ואם אפשר גם עם קפה

שבת בבוקר, כולם ישנים, אני מכינה קפה וחושבת על טארט טאטן, נשבעת שזו הפעם הראשונה שזה קורה לי. אני לא מהאנשים שאוכלים בבוקר, בטח לא חושבים על אוכל. קפה ומים זה הכל. לכן אם אני קמה בבוקר וחושבת על אוכל, זה סימן שאין להתעלם ממנו. פניתי למקרר אך לדאבוני כמות התפוחים לא הספיקה גם לא לטארט קטן, אבל הישועה התגלתה בדמות שקית אגסים בדמי ימיהם שטארט טאטן רק יעשה עימם חסד.

זה לא בריא, זה מלא סוכר וחמאה וזה לגמרי, אבל לגמרי, טעים. זה יהיה טעים עם קצפת, מקצפת ריקוטה או קרם פרש, גם עם קרם פטיסייר או עם גלידה, בדגש על וניל וזה ממש טעים ככה, כמו שזה, בלי שום תוספות.

טארט טאטן אגסים
להמשך הפוסט

מנת החצילים שלא צריכה שום תוספת ליד

חצילים הם האושר בהתגלמותו וחצילים פרמז'נה הוא הדונה אידיאלה של מנות החצילים שלא זקוקות לשום תוספת ליד, רק אתם, המנה ומצמוצי הנאה

דמיינו (לא חובה) - שכבות חצילים נימוחות  שטוגנו (או נאפו) קודם בבלילה (או בלי) משכשכות ברוטב עגבניות ושום ומוקרמות בגבינת מוצרלה ופרמז'ן ואפויות בתנור בתוספת בזיליקום (למי שלא אלרגי) ואפשר גם בשילוב פרוסות ביצים קשות (כן, בין החצילים, והאיטלקים מתים על זה, הגרסא שכאן היא בלי). באיטלקית parmigiana di melanzane, ובתרגום ממצה – מעדן. מקור השם, לא שזה ממש חשוב, שנוי במחלוקת. יש הטוענים שזה בגלל הגבינה הדומיננטית ויש הטוענים שמקור המנה האיטלקית המסורתית הזו הוא העיר פרמה, אם כי קצת קשה להאמין כי היא לא ממש פופולארית שם ואילו את מקורותיה ניתן לאתר בנאפולי.

כשחושבים על זה, איטליה היא המדינה היחידה באירופה בה חצילים הם חלק מהתפריט וזה לא מפליא. החצילים הגיעו לאיטליה עם הכיבוש העאלאבי את סיציליה במאה התשיעית, בעוד שלשאר אירופה הם יגיעו רק בסביבות המאה ה- 17. ועל זה נאמר מדינה המאמצת חצילים למאכליה, היא מדינה ראויה, אבל יכול להיות שהמצאתי את זה.

חצילים בפרמז'ן
ללא קרדיט
להמשך הפוסט

תבשיל קינואה עם בצל ופטריות

המקרה המוזר של הקינואה – היא בריאה בטירוף, צריכה השלמת טעמים כדי לצאת נהדרת ועל פניו אמורה להיות אהובה בכל מטבח, אבל לא כך היא

קינואה היא טריגר ליותר מדי אנשים להגיד איכס, ככה זה כשיחסי הציבור שלך הם בעייתיים והקינואה היא מקרה מובהק. אפשר לקוות שקרב הקינואה עדיין לא אבוד, זה יהיה חבל במיוחד אם הוא כן. קינואה טובה בקבלת טעמים ולכן היא תוספת מעולה וזה בלי לדבר על העובדה שמדובר במזון-על מלא בערכים תזונתיים. העובדה שנכנסה לקטגורית האוכל המסיונרי ושכל מי שאינו במיינסטרים הקולינרי מדבר בשבחה לא עשתה לה טוב. מבחינה תדמיתית לשם היא מנוכסת ולכן פטורה במסגרת הממבו-ג'מבו הניו אייג'י. אבל אם זה כך ההפסד הוא של כולם.

קינואה בריאה בזכות ולא בחסד וטעימה בחסד ולא בזכות. בחיבור נכון של טעמים אין סיבה לא לאהוב אותה ולהחרים אותה רק כי אתם בתחושה שדוחפים את זה לגרונכם. זה לא מוצדק ובעיקר נוגד כל היגיון. לקינואה יתרונות תזונתיים מובהקים: אחוז סיבים תזונתיים גבוה, כלומר משביעה לאורך זמן ומיטיבה עם העיכול, ריכוז חומציות אמיניות חיוניות גבוה מה שהופך אותה למקור חלבון איכותי ויש בה מינרלים חיוניים כמו מגנזיום וברזל.

תבשיל קינואה
להמשך הפוסט

הפבלובה הכי יפה בשולחן

פבלובה היא קינוח מושלם, מרשים, טעים וקל להכנה שרק נראה ממש קשה, בניגוד לרקדנית בלט שעובדת ממש קשה כדי שזה יראה קל ומושלם

כל מהות המטבח היא חיבור. חיבור בין חומרי גלם, דרכי הכנה, טעמים וחיבור בין אנשים. לכן, למושג סודיות לא צריכה להיות דריסת רגל במטבח. מי שנוטה לשמור מתכוניו לעצמו או לעשות מכל מתכון סיפור שנשמע כמו עשרים שנה בכלא כולל עבודת פרך, לרוב חשוד בעיניי מראש.

מהפעם הראשונה שטעמתי פבלובה בארוחה ביתית, אני בעיקר זוכרת את הרעש והצלצולים שעשתה המארחת. שכבת מרנג, קצפת ופירות (או כל תוספת אחרת מעל) – מה כבר יכול להיות מסובך? אז זהו שזה לא מסובך בכלל. לא הרבה קינוחים יכולים לזכות בקטגוריה – טעים, יפה, מרשים וקל להכנה, אבל הפבלובה בהחלט כן.

פבלובה
ללא קרדיט
להמשך הפוסט

עוגת גבינה ואוכמניות עם תחתית שגונבת את ההצגה

עוגת גבינה אוכמניות שלא חייבת תחתית קראנצ'ית של שוקולד לבן ואגוזים, אבל אחרי שניסיתם אותה עם התחתית אי אפשר לחזור לאחור

מפגש צהרי חג השבועות הפך מסורת קבועה של הצד שלי במשפחה והכנת אחת העוגות היא התפקיד שלי. בעוד לתפריטי חג אחרים שלהם מסורות קולינריות בלתי ניתנות לשינוי, שבועות הוא כולו גיוון. בהתחלה הייתי עוקבת אחרי מתכונים, אחר כך התחלתי לשחק.

הפעם זה התחיל במתכון לתחתית קראנצ'ית שששיחקתי עמה בראש, נשמעה טעימה, והייתי מוכרחה לבדוק. עקרונית הייתי מנסה אותה שנייה לפני החג, אבל האזהרה של הבן זוג שיחיה שלא כדאי לנסות משהו בפעם הראשונה בפני אורחים הדהדה במוחי ולכן לא היתה ברירה אלא לנסות.

עוגת גבינה ואוכמניות
ללא קרדיט
להמשך הפוסט

סלמון וירקות ברוטב חמצמץ

המון ירקות, תבלינים וסלמון גם במנה קלה להכנה, טעימה שחבל על כל מילה כשאפשר לקחת ביס. צבעונית, ריחנית ובריאה, ואם תחליפו סלמון בטופו היא אפילו טבעונית

לפני המון שנים היינו יוצאים למפגשים שבהם מרבית החברים היו על הסקאלה של צמחונות ועד טבעונות וחוץ מזה היינו אנחנו. השתדלנו מאוד שלא לפגוע ברגשות המשתתפים האחרים, אבל גם העוגיות הביתיות שלנו נפסלו, כל משפחה מטעמה היא. מתישהו, בדיון על אסכולות תזונה, הותקפתי על העדר אג'נדה ברורה. עוד לפני שהספקתי לענות, חברה חכמה ענתה במקומי שאנחנו מאסכולת "האוכל שטעים לאכול".

אוכל שטעים לאכול זה נהדר, אבל מתישהו אתה לומד שזה לא ממש מספיק וצריך להכניס קצת מודעות גם לדבר הזה. המחשבות על שינוי יכולות להיות מרפות ידיים, זה איכשהו נשמע גדול נורא וקשה להשגה. לרוב אנחנו מחכים שמשהו יקרה שחייב את השינוי, אם יש לך מזל, אתה מקבל איתותים. הם לא עשויים מהחומרים של דרמה סוחטת דמעות, אבל הם מהסוג שמוריד מהותית את איכות החיים. ואז לומדים לגלות שלא באמת קשה לאמץ הרגלים חדשים, זה רק עניין של החלטה.

סלמון וירקות ברוטב חמצמץ
קרן הבר
להמשך הפוסט