שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
רונית ורד
צילום: דן פרץ
רונית ורד
צילום: דן פרץ

מתיישבים בבית הקפה של אבו ג’בר, סמוך לשער הפרחים בחומת העיר העתיקה בירושלים. מזמינים כוס תה עם נענע, פורשים נייר עיתון על אחד מהשרפרפים הקטנים ומוציאים משקיות הניילון את דברי הטובין שנקנו דקות ספורות קודם לכן: ערימת כעכּ, כעכים עם שומשום, חמים וטריים שנאפו בתנור עצים מסורתי במאפייה של אבו סננה; ביצים קשות שנטמנו למשך ארבע שעות באפר העצים ששימשו להזנת תנור המאפייה עתיקת היומין; שקיק זעתר; וכדורי פלאפל גדולים ופריכים שנקנו מהדוכן שממול למאפייה. במילים אחרות - קומפלט בייגלה ירושלמי. הקומפוזיציה הנוצרת על נייר העיתון ממלאת את לב הנוכחים אושר גדול, גם אם מרכיביה העממיים והזולים הונחו מבלי משים על הקנבס המאולתר. רק דבר אחד חסר כדי להשלים את התמונה: גביע שמנת חמוצה. זה האחרון, מסביר חבר מקומי בחיוך, התווסף לארוחת הבוקר הירושלמית הטיפוסית רק לאחר 48’, אבל קשה לחשוב עליה בלעדיו. בוצעים את הכעכים החמים בידיים, המהדרין מרוקנים מעט מתוכו הרך של הלחם הלבן כדי לחוש ביתר שאת את הטעמים והמרקמים של המרכיבים האחרים, דוחסים פנימה ביצה קשה, פלאפל חם ושמנת וזוללים בתיאבון.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ