כעכּ הראשון

לבצוע את הכעכים החמים, לדחוס פנימה ביצה קשה, פלאפל חם ושמנת, לתת ביס רעבתני ולקנח בלגימת תה עם נענע. במרכז ארוחת הבוקר הירושלמית עומד הבייגלה המסורתי שכבר קשה למצוא

רונית ורד
צילום: דן פרץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים

מתיישבים בבית הקפה של אבו ג’בר, סמוך לשער הפרחים בחומת העיר העתיקה בירושלים. מזמינים כוס תה עם נענע, פורשים נייר עיתון על אחד מהשרפרפים הקטנים ומוציאים משקיות הניילון את דברי הטובין שנקנו דקות ספורות קודם לכן: ערימת כעכּ, כעכים עם שומשום, חמים וטריים שנאפו בתנור עצים מסורתי במאפייה של אבו סננה; ביצים קשות שנטמנו למשך ארבע שעות באפר העצים ששימשו להזנת תנור המאפייה עתיקת היומין; שקיק זעתר; וכדורי פלאפל גדולים ופריכים שנקנו מהדוכן שממול למאפייה. במילים אחרות - קומפלט בייגלה ירושלמי. הקומפוזיציה הנוצרת על נייר העיתון ממלאת את לב הנוכחים אושר גדול, גם אם מרכיביה העממיים והזולים הונחו מבלי משים על הקנבס המאולתר. רק דבר אחד חסר כדי להשלים את התמונה: גביע שמנת חמוצה. זה האחרון, מסביר חבר מקומי בחיוך, התווסף לארוחת הבוקר הירושלמית הטיפוסית רק לאחר 48’, אבל קשה לחשוב עליה בלעדיו. בוצעים את הכעכים החמים בידיים, המהדרין מרוקנים מעט מתוכו הרך של הלחם הלבן כדי לחוש ביתר שאת את הטעמים והמרקמים של המרכיבים האחרים, דוחסים פנימה ביצה קשה, פלאפל חם ושמנת וזוללים בתיאבון.

רונית ורד

עיתונאית אוכל ומחברת ספרי אוכל ומסעות. מאז שנת 2007 כותבת את המדור "פינת אוכל" במוסף הארץ. המדור עוסק בתרבות אוכל, בהיסטוריה קולינרית ובמסעות אוכל בארץ ובעולם

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ