בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המָרָקאית מפראג

בגיל 91 מוציאה העיתונאית והמתרגמת רות בונדי ספר על התרבות הנכחדת של יהודי צ'כיה, שלקחו ברצינות את החמין שלהם (עם שוקי אווז) והמשיכו לחלום על כופתאות בחמאה גם בגטו

34תגובות

מחלון סלון ביתה של רות בונדי, בקומה החמישית של בית דירות ברמת גן, נשקפים בנייני העיר וצמרות עצים ירוקים. למרגלות החלון הגדול, המשתרע לאורכו ולרוחבו של הקיר, ניצב דרגש נמוך עמוס בעשרות עציצים פורחים. "ויתרתי על וילונות כדי שלעציצים שלי יהיה אור שמש", אומרת האשה דקת הגו בת ה–91 ומוסיפה בארשת תמימה למראה, "אם ייגמר הכסף אני אתחיל לגדל מריחואנה. אני אהיה טובה בזה, יש לי אצבעות ירוקות. ראית את הסרט 'להציל את גרייס'?" אחר כך היא מתמסרת בהכנעה למלאכת צילום הפורטרט, גם אם תוך מלמולים על מעשה מגונה...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו