חוות קיימא בבארותיים: דף חלק בערוגת כרובית

אירית ודוד שבח היו במשך עשרות שנים "חקלאים של שבת". אבל אז לקחו נשות המשפחה את המושכות לידיים והחליטו להקים חווה אורגנית בשיתוף הקהילה, שעובדים בה גם בני נוער שנפלטו ממסגרות רשמיות

רונית ורד
צילום: דן פרץ
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
רונית ורד
צילום: דן פרץ

בדרך למושב בארותיים עוצרים לשתות קפה במושב חניאל. ליד צרכניית המושב הוצבה לפני חודשיים עגלת אספרסו קטנה — עגלות קפה דומות פועלות בשנה האחרונה גם בכפר ידידיה ובמושבים אחרים בעמק חפר — ואל כיסאות הבר הלבנים מסבים עוברי אורח לזריקת קפאין חפוזה (זקני המושב שבו גדלתי מתהפכים בוודאי בקברם. סבא לוין, שנהג להחזיק בין שיניו קוביית סוכר בשעה שלגם מהתה, עשוי היה לחבב את בר האספרסו הנייד). בכיכר הראשונה בכניסה למושב ניצבים שני דוכנים מאולתרים למכירת פרי הדר — דוכנים דומים לאלה אפשר למצוא היום בעיצומה של עונת התפוזים כמעט בכל מושב לאורך הדרך — ועליהם שקיות מלאות בתפוזי וושינגטון מתוקים ועבי קליפה, באשכוליות אדומות ובקלמנטינות. "שירות עצמי. 10 ש"ח כל שקית", נכתב בכתב יד עגול על שלט הבריסטול ליד קופסה המשמשת כקופה קטנה על בסיס אמון הדדי (זקני המושב שבו גדלתי מתהפכים בקברם שוב. סבא לוין היה נד בראשו בצער למראה הדוכנים מכמירי הלב של חקלאים ותיקים שכבר עקרו בימי חייהם פרדסים, שתלו אחרים במקומם והיום מתקשים שוב למצוא פרנסה בעידן שבו מציעות רשתות השיווק פרוטות עלובות תמורת עמלם).

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ